בספטמבר נסענו לשבועיים ליפן, משפחה של ארבעה מבוגרים – בעלי, אני ושני ילדינו בני 20 ו – 18. בתחילה אפרט את המסלול שעשינו, ובהמשך אתן טיפים ורשמים. היינו מרוצים מכל המלונות ששהינו בהם ואציין גם אותם. לצורך הטיול נעזרתי הרבה בספר japan של לונלי פלאנט (לא יצא לאור בעברית).
טיסה
טסנו עם קוריאן-אייר, דרך סיאול. זהו המסלול הקצר ביותר, ומבחינתנו הוא היה גם היחיד הרלוונטי (היינו צריכים לטוס עם חברה שטסה בנתיב של אל-על, ולא היו טיסות מתאימות עם אל-על בתאריך שלנו שהיה קשיח). משך הטיסה היה 10 שעות מתל אביב לסיאול, 11.5. שעות מסיאול לתל אביב ועוד שעתיים לנאריטה, טוקיו. הקונקשן היה נוח מאוד (למעשה עשינו אותו רק בחזור, כי בהלוך נשארנו 2 לילות בסיאול). הטיסה הייתה מצוינת, צוות מעולה, מטוס מרווח יחסית (777-200) יחס מאוד טוב. מומלץ.
המסלול
12.9 – המראה מתל אביב לסיאול, 23.00
13.9 – נחיתה בסיאול. נסיעה משדה התעופה למלון, 70 דק' באוטובוס שהוריד אותנו במרחק 2 דקות הליכה מהמלון. מלון חדש מאוד, נקי, ארוחת בוקר טובה. חדרים קטנים, אך מיקום מצוין. מומלץ. קישור: המלון בסיאול
14.9 – היה לנו מדריך שלקח אותנו לארמון המלוכה ולמוזיאון הצמוד אליו, ולשכונת אינסדונג העתיקה שהשתמרה וממנה יש תצפית על העיר. אחר הצהריים הגענו למגדל סיאול, מקום נחמד ושוקק אנשים ואטרקציות. את הערב בילינו בגאנגם, ב"גאנגם סטייל" כמובן...
15.9 – עזבנו בבוקר את סיאול ונחתנו בנאריטה בצהריים. לקחנו רכב שכור שהוזמן מראש. נסיעה ל- Yudanaka, עיירה יפה בלב האלפים היפניים. שם ישנו במלון מסורתי (ריוקאן), על פוטון שמונח על מחצלות טאטמי. במלון היו מרחצאות של מי מעיינות חמים. חוויה אותנטית. למחרת בבוקר קיבלנו שם ארוחת בוקר מסורתית, טעימה מאוד ואסתטית. מיני ירקות, דגים, מרק, טופו אורז ותה.
ביפן, במלונות המסורתיים, לא נכנסים לשירותים עם נעלי הבית. מחליפים ל”נעלי שירותים” שנשארות שם...
16.9 – בבוקר ביקור בפארק הקופים בגשם שוטף. בעל המלון צייד אותנו בביגוד נגד גשם (מעילים, מכנסיים ומגפיים) ומטריות טובות, ויצאנו לדרך. הליכה של כ – 2 ק"מ ביער עד שמגיעים לשמורה של הקופים. חוויה מקסימה – הקופים חברותיים (אפילו יותר מדי), המקום נמצא על גדות נחל, בין מדרונות מיוערים.
הקופים החברותיים בפארק ביודאנאקה
משם המשכנו ל- Matsumoto שם ביקרנו בטירה העתיקה והמרשימה. אפשר להיכנס, לטייל בפנים ולראות איך חיו לפני מאות שנים.
ותנחשו ממה עשויה הטירה
משם הגענו ללינה ב- Takayama. מלון חדיש בלבוש מסורתי – שוב ישנו על מחצלות טאטאמי, רחצנו במעיינות חמים וקיבלנו ארוחת בוקר מסורתית מעולה(!). אחד המלונות הטובים בטיול. ממליצה עליו בחום רב:
חוויה נהדרת וזה אפילו נוח
17.9 – סיור בוקר בעיר ברחובות עתיקים שהשתמרו היטב ובהמשך– שוק נחמד לגדות הנהר, מוזיאון המספר את סיפור הכרכרות המיוחדות שיוצאים לחגוג איתן פעמיים בשנה ברחובות העיר, ו"מוזיאון פתוח" hida-no-sato מעין פארק סגור המשחזר את החיים ביפן הכפרית. הועתקו לשם בתים יפניים מסורתיים ויש הסברים מצוינים באנגלית. לא להחמיץ.
הידה-נו-סאטו
המרכבות המפוארות שיוצאות מן המוזיאון לתהלוכה פעם בשנה
המשכנו לכיוון Yaotsu, רצינו לבקר באתר ההנצחה לסוגיהרה, החלטנו לחלוק כבוד לאיש אמיץ שהציל למעלה מ- 10,000 יהודים מהשמדה בשואה, ללא שהיה לו כל קשר או זיקה ליהודים או ליהדות. הוא פשוט היה אנושי. כאשר הגענו התברר לנו לצערנו הרב כי המקום סגור, לא ברור למה. נראה לנו שסגור כבר כמה זמן כדאי להתקשר מראש ולברר מה קורה הסתפקנו בביקור בגבעת האנושיות שבמקום, מקום מטופח ויפה כשלעצמו, עם עוגב ענק המנגן מוזיקה יפה כאשר מתקרבים אליו.
העוגב בפארק האנושיות
משם המשכנו לעיר Toyota שבה ישנו לקראת הביקור למחרת במפעל. המלון היה טוב – מלון עסקים חדיש למדי, מרווח ונוח. ארוחת הבוקר במלון כללה מזנון "מערבי" ומזנון יפני, כך שכל אחד מאיתנו יכול היה למצוא את מה שהתאים לו.
18.9 – הזמנו מראש מקומות לסיור בן שעתיים במפעל "טויוטה". חוויה מעניינת מאוד. הכול מבריק ויעיל. צריך לראות בשביל להאמין. את הביקור במפעל הזמנו מראש כמובן, הכול מתנהל בסדר ובמופת יפנים מושלמים. רצפת המפעל נקייה למופת, הכול מסודר ומצוחצח, והביקור מתבצע במין מעברים עיליים שנמצאים בגובה אולם הייצור ומהם אפשר להשקיף, לפי המיקו שלהם, על שלבים שונים בייצור. הסיור באנגלית. כמו שאתם מנחשים – אסור לצלם.
משם יצאנו לכיוון Kyoto, אליה הגענו בערך בארבע אחה"צ. החזרנו את הרכב ב"תחנת קיוטו", והמלון שלנו היה ממוקם ממש מול התחנה. מלון מצוין, מיקום פנטסטי וחדרים בגודל סביר (יפני...). ארוחות בוקר אכלנו בתחנת קיוטו עצמה, זה מקום גדול מאוד עם מבחר מרשים של מסעדות, בתי קפה חנויות וכל מה שתרצו.
את הערב בילינו ברובע גיון ואפילו ראינו גיישה…
5000 טורי (שערים)
19.9 – במשך היום הייתה לנו הדרכה בעיר. היינו במקדש המרפסת (Kiyomizu-dera), ובאותו מתחם מקדש של הצעירים (מי שמצליח ללכת בעיניים עצומות בין שתי אבנים יזכה לאהבה). המשכנו למבנה העץ הגדול בעולם ובו 1001 פסלי בודהה (Sanjusangendo), וסיימנו במקדש שבו שדרת 5000 שערי טורי כתומים מתפתלת במעלה ההר Foshimi-inari Taisha. בערב היינו באיזור הבילויים והקניות ליד גיון.
מקדש הזהב
20.9 – גם היום הייתה לנו הדרכה ראינו את daitoku-ji temples, מקדש הזהב Kinkaku-ji, את אזור Arashiyama כולל הגשר המפורסם, את המקדשים בדרך ל"יער הבמבוק" והלכנו ביער הבמבוק עצמו. סיימנו את היום ב- nishiki market.
21.9 – התחלנו את הבוקר בנארה. לקחנו את השינקנסן מתחנת קיוטו, וכאשר הגענו לתחנת נארה ראינו במקום מדריכה עם דגל, שהציעה סיור מודרך במחיר של 15$ לאדם. לקחנו אותה והיא הדריכה אותנו בעיר העתיקה (עם סיפורים רבים על הבתים, המסורת, האמונות וכו') למקדש בודהה (Todai-ji) השוכן בתוך פארק הצבאים ומשם למקדש Kasuga.
בשעות הצהריים המאוחרות חזרנו לתחנת הרכבת ומשם נסענו לאוסקה, שהתבררה כאחת ההצלחות המפתיעות של הטיול. מתחנת הרכבת יצאנו לאזור "Tempozan", זהו חצי אי, בנמל של אוסאקה, מתחם מקסים לבילוי. ביקרנו באקוואריום הימי הגדול ביותר ביפן [כולל ליטוף(!) כרישים...], עלינו על גלגל הענק הגדול ביותר בעולם, וסיימנו את היום בדוטומבורי – רובע האוכל השוקק והמטורף. חוויה בפני עצמה. בכלל, מן המעט שהספקנו לראות, האנשים באוסאקה קצת אחרים, במובן השמח של המילה.
הכי גדול בעולם
אוסאקה
22.9 – יצאנו ברכבת בוקר 8.00 להירושימה, נסיעה של שעתיים ורבע בשינקנסן. משם יצאנו מיד למיאג'ימה – ביקור במקדש הצף וטיול קצר במעלה ההר. אחר הצהריים הגענו חזרה להירושימה לפארק השלום ולמוזיאון. חוויה קשה וחזקה מאוד. לא צילמתי שם – מותר כמובן, אבל איכשהו זה נראה לא הולם. משם חזרנו בשינקסן לקיוטו. כדאי לשים לב – המרחק מקיוטו להירושימה הוא 360 ק”מ בערך, ועברנו אותו בשעתיים ורבע בערך.
מגיעים למיאג'ימה בסירה והטורי (שער הכניסה) נמצא במים כמובן
23.9. – עזבנו מוקדם בדרך להאקונה, הגענו לשם ב – 11, קיבלנו חדרים במלון המצוין שנמצא מול תחנת הרכבת, על הנהר ממש, ויצאנו למסלול היפה והמפורסם שכולל נסיעה ברכבל מעל הר געש, מוזיאון פסלים פתוח ומקסים במיוחד, שיט באגם האשינו וחזרה עם ערב למלון. בתחנת הרכבת מציעים פאס-יומי שכולל את כל הנסיעות שבאזור – ויש די הרבה: רכבות, רכבל, קרוניות, אוניה אוטובוס. לקנות כל פעם כרטיס זה מסורבל, והפאס גם יוצא זול יותר. אם יש לכם אפשרות, כדאי להקדיש לאזור אפילו שני ימים מלאים – יש הרבה מה לעשות ולראות, הנופים משגעים והמקום מאוד מסביר פנים לתיירים.
המסלול המקסים בהאקונה מפורט כאן בצורה ברורה ומצוינת - ובדיעבד אני יכולה לומר שגם מאוד נאמנה למציאות -
http://www.japan-guide.com/e/e5210.html.
זהו אתר מעולה, מעודכן, עם הסברים טובים וברורים וקישורים נוחים וטובים. מאוד מומלץ להיעזר בו.
אל תחמיצו את המוזיאון הפתוח בהקונה - חוויה מקסימה שגם ילדים יאהבו מאוד, ויש שם אפילו חלק ייעודי לילדים של משחקים לילדים. מומלץ בחום רב.
המסלול כולל גם רכבל מעל משטחי בוץ מפעפעים ואפילו שיט בסירה
ארוחת הבוקר במלון הייתה מצוינת. המרחצאות במלון היו נפלאים – פנימיים וחיצוניים, מטופחים נקיים וברמה גבוהה מאוד. המלון:
24.9 – יציאה לטוקיו, הגעה עם צהריים וקבלת חדר במלון. המלון מול תחנת טוקיו, במרחק רחוב אחד מגינזה. מיקום מצוין, נקי מאוד, החדר הכפול קצת קטן, אבל זו טוקיו... החדר טווין היה בגודל טוב. המלון מומלץ, ארוחות הבוקר היו מצוינות ומגוונות.
את הערב בילינו בגינזה.
גינזה
25.9 – 27.9 יומיים מתוך השלושה טיילנו בטוקיו עם מדריך. מבין החוויות שהיו לנו אציין: קרב סומו אמיתי, 3 שעות, עם הסברים מעניינים של המדריך, נסיעה לילית במונורייל לאודייבה – הנוף הנשקף משם בלילה הוא פנטסטי, תצפית לילית ממגדל המטרופולין של טוקיו, ביקור בשכונת יאנאקה ששמרה על יופיה הישן, מוזיאון אדו-טוקיו המצוין והמרתק (יש שם הדרכה באנגלית) וכמובן שוק הדגים, מקדש מייג'י, הרג'וקו ואומוטה-סנדו, ועוד אטרקציות חובה של טוקיו.
תחרות סומו – חוויה מיוחדת
חתונה מסורתית במקדש
בשוק הדגים של טוקיו, מוקדם בבוקר. בדרך כלל לא נותנים לתיירים להיכנס אבל היה לנו מדריך מקומי שהכניס אותנו והסתובב איתנו “על אחריותו”.
בתחנה המרכזית של טוקיו יש מתחם מזון – היפה, המושקע, והמגוון ביותר שראיתי. כולל “פושון”.
את הלילה האחרון לפני טיסת הבוקר בילינו במלון בשדה התעופה, שאליו הגענו בנוחות ברכבת מתחנת טוקיו. כך יכולנו להתעורר בשעה סבירה, המרחק בין המלון לטרמינל 1 הוא דקה אחת של נסיעה בשאטל של המלון. המלון מיושן ופשוט, אך נקי והתאים לנו מאוד.
רכב וכרטיס JR PASS
בשלושת הימים הראשונים היה לנו רכב ששכרנו בנמה"ת בטוקיו והחזרנו בקיוטו. לפי חשבוננו, תוספת המחיר לשבועיים פאס רכבות במקום לשבוע, לארבעה אנשים, זהה פחות או יותר לעלות ההשכרה. הבאנו בחשבון שההשכרה כוללת דלק, אגרות, וקנס גבוה במיוחד (כ-400$) על החזרת הרכב בקיוטו. העדפנו את הנוחות שנתן לנו הרכב באזורים ההרריים. יחד עם זאת, כדאי לשים לב – הנהיגה בצד שמאל, הכבישים שאינם כבישי אגרה צרים, איטיים, מרומזרים להחריד ופקוקים.
שימו לב לגבי ה GPS: למרות שהמכשיר מתופעל באנגלית, שמות המקומות בו נכתבים ביפנית. הפיתרון: לתכנת את מספר הטלפון של המלון או האטרקציה שאליה רוצים להגיע (מורידים את הקידומת של יפן, 81, ומוסיפים 0). מכשול נוסף שיש להיזהר ממנו – שימו לב שאתם בוחרים באפשרות של "דרך מהירה". זו אינה ברירת המחדל ויש להכניס את זה ב- multiple choise ואז לבחור את זה. הנסיעה כרוכה בתשלום לא נמוך אבל החלופה היא בלתי נסבלת (קרה לנו בהתחלה).
היה לנו פאס לשבוע וניצלנו אותו בצורה המיטבית. ההתנהלות ברכבות נוחה, אף כי בחלק מן התחנות אין מדרגות נוסעות וצריך להביא את זה בחשבון לעניין המזוודות, למי שקשה לו. כאשר הפעלנו את הכרטיס הזמנו גם כרטיסים שמורים לנסיעות הארוכות בשינקנסן [הירושימה, טוקיו, Odawara (תחנת הרכבת של האקונה) ועוד], זה נוח ופשוט למדי. רצוי להזמין מוקדם ככל האפשר כי המקומות נתפסים מהר. ברכבות המקומיות אי אפשר להזמין כרטיסים אך לא נתקלנו בבעיה למצוא מקום ישיבה. את הפס לרכבות רכשתי מישראל באתר אינטרנט במחיר של 283 דולר לאדם. הגיע עם פדקס תוך 5 ימים.
מלונות
כיוון שהיינו ארבעה שצריכים להתארגן ולהיות מתואמים, נתתי חשיבות עליונה למיקום ליד תחנת הרכבת (קיוטו, טוקיו, האקונה) והייתי מוכנה לשלם על כך יותר. אם מוכנים לגור לכיוון מרכז העיר, ליד אחת מתחנות הסאבווי המצוין, או תחנת אוטובוס (בקיוטו) המחירים זולים יותר.
אנגלית
טוב, חייבים להודות, היפנים לא יודעים אנגלית או מתביישים לדבר – כך או אחרת זה לא קל להסתדר שם באנגלית. במסעדות יפניות אין כמעט בכלל תפריטים באנגלית, ודאי לא בערים קטנות. נסו למצוא דוברי אנגלית, זה עלול לקחת קצת זמן אבל סביר להניח שבסוף יחלצו לעזרתכם. כך גם בתחנות הרכבת.
אוכל
השתדלנו לאכול רק במסעדות מקומיות, שם כמובן אין תפריט באנגלית, מי שאוהב להתנסות – יפן היא גן עדן בשבילו. האוכל שם לא יקר – זול יותר מאשר בישראל, מאוד מאוד נקי, גם בדוכני האוכל ברחוב. בימים שהיו לנו מדריכים נעזרנו בהם כדי להבין טוב יותר את התפריטים.
דוגמה אחת קטנה לעלות האוכל: במלון בקיוטו ארוחת הבוקר הייתה יקרה מדי לטעמנו - 24 דולר לאדם (בדרך כלל שילמנו כ - 18 דולר או פחות, וזה היה שווה, גם משיקולי נוחיות). במרחק 10 מטר מפתח המלון יש ירידה לקומת מסחר שהובילה לתחנת קיוטו. כבר כתבתי שהתחנה הזו היא עיר קטנה בפני עצמה (ואגב, היא ממש כפר קטן לעומת תחהת טוקיו העצומה בגודלה...). 2 דקות ואנחנו בתחנה עצמה.
מצאנו שם קפה נחמד, שנתן ארוחת בוקר - מזנון בסגנון מערבי טעים ונקי ומגוון מאוד - במחיר 9 דולר. כאמור - זול יותר מישראל...
התייצבנו אצלו באדיקות, בוקר בוקר במשך חמישה ימים. הפרידה הייתה קשה 
גם ארוחות צהריים מצאנו במחירים שפויים לגמרי - 10-15 דולר לאדם. אגב, גם קניית אוכל במסעדה הגורמה המצוינת 711 (סופרמרקט seven-eleven...) זולה הרבה יותר מישראל, כולל אוכל מוכן כמו סושי, ירקות ופירות חתוכים, יוגורט, מנות של דגים ובשר קרות או חמות ועוד. בגלל מגבלת אוכל פרטית שלי (צמחונית) מצאתי את עצמי לא פעם קונה שם אוכל ונהנית ממנו מאוד.
אני מוסיפה תמונה עם הסבר: בחלונות הראווה של המסעדות יש בדרך כלל דגמים של המנות המוגשות, ואפשר פשוט להצביע ולבקש. האוכל האמיתי נראה בדיוק כמו הדגם.
דא עקא - לפעמים אין לך מושג מה זה... ואכן, היו פעמים שהאוכל נראה לי מתאים (צמחוני כמובן) אולם כאשר הבן דיבר ביפנית עם המלצר התברר שיש שם ממיטב בעלי החיים ההולכים על ארבע וגם משוכני הים...
כסף
הרבה מקומות לא מקבלים כרטיס אשראי – כדאי להגיע ליפן עם כסף מזומן, ינים יפניים. יפן מאוד בטוחה ואין שום חשש להסתובב עם כסף. חוץ מאשר בשדות התעופה לא ראינו בכלל צ'יינג' (אם כי יש כמובן במלונות).
משיכת כספים אינה פשוטה כלל – הכספומטים בקיוטו סירבו להוציא לנו כסף, ונאלצנו לחכות בבוקר לפתיחת סניף הדואר בתחנת קיוטו שהייתה למזלנו מול המלון. זה המקום היחיד שיש בו כספומט המוציא כסף לכרטיסים זרים. אפילו הכספומטים של 7-11 שבדר"כ מוציאם כסף (ובטוקיו משכנו בהם) סירבו לנו בקיוטו...
עלות
יפן בהחלט שווה את ההשקעה הגדולה. וזו הייתה השקעה גדולה - כאמור, הטיסה בקוריאן הייתה האפשרות היחידה שלנו, וכרטיס עלה 1850 דולר (כפול 4...). 2 חדרי מלון בכל לילה, שמחירם נע בין 180-240 דולר... כניסות לאתרים, אוכל, jr pass לארבעה ועוד נסיעות שאינן כלולות, רכב שכור - תעשו לבד את החשבון.
על החוויה כולה:
אבל זו הייתה חוויה נהדרת, בעיקר תרבותית. האמת היא שהיה לנו מעט קל יותר מאשר לתיירים אחרים, אני משערת, כי הבן הגדול מדבר וקורא יפנית. זה עזר לנו הרבה גם בהתמצאות ובתחבורה, אך בעיקר בכל הקשור לאוכל. באמצעות ההיכרות שלו גם עם התרבות, היו הרבה ניואנסים ששמנו אליהם לב, ויכולנו להבין מעט טוב יותר תרבות ואופי כל כך שונים משלנו.
גם כחוויה משפחתית מגבשת - 2 הורים ו-2 ילדים בוגרים - זה היה מוצלח והתנהל בצורה טובה מאוד. הטיול היה אינטנסיבי מאוד וידענו איך להימנע ממצבי לחץ ולפתור כאלה שכבר קרו לנו.
קשה להחליט מה היה הכי יפה אבל נדמה לי שכבר כתבתי - אזור האקונה הוא מקסים במיוחד. מאוד מגוון - הרים מיוערים, נחלים ומפלים, הר געש פעיל, אגם גדול - ומאוד נוח להתנהל בו כתיירים. קצת הצטערתי שלא היינו בו יותר כי הרגשתי שיש עוד הרבה מה לעשות שם.
גם אזור "האלפים היפנים" יפה מאוד - לא להחמיץ את חווית האונסן דווקא שם, רצוי בבריכה חיצונית. כדאי להתגבר על הבישנות הטבעית, אם ישנה, ולזכות לחוויה מאוד מיוחדת.
למרות שטוקיו מזכירה לא מעט את הערים הדומות לה בעולם - מנהטן למשל - בכל זאת הגודל שלה די מהמם. היא נמשכת ונמשכת ונמשכת...
על מה הייתי מוותרת? אני לא חושבת שהייתי מוותרת על משהו. להיפך - הלוואי שהייתי יכולה להאריך את הטיול בשבוע נוסף. קשה לשבוע מהמקום הזה, כנראה בגלל שהוא באמת שונה כל כך.
מזג האוויר
היה לנו גשם רציני רק ביודנקה (ביום הראשון באלפים היפנים). בשני בקרים נוספים היה גשם "מזרזף" - אני והבת הלכנו עם מטריה, הגברים לא התרגשו ממנו במיוחד. למען האמת, כאשר היינו שם עבר ביפן טייפון רציני שגרם לפינוי 400 אלף איש מקיוטו למשך הלילה, והשבית את השינקנסן - שומו שמים - לשש שעות. אנחנו לא הרגשנו אותו, הגענו לקיוטו יומיים אחרי שעבר שם ולמען האמת לא ראינו שום נזקים.
אגב, ברור שבישראל התרגשו מהטייפון הרבה יותר מאיתנו...
