נוסעים לאוסקה.
אומר בהתחלה, מזג האוויר העיר לנו פנים ביפן, למעט היום שבו נסענו לאוסקה. ירד גשם זלעפות, השמיים היו שחורים ולא היה כיף לצאת מחוץ לאזורים המקורים. התוכנית המקורית שלנו כללה סיור באזור נאמבה, טירת אוסקה והגנים התלויים. לבסוף סיירנו רק באזור נאמבה וחזרנו לקיוטו.
בבוקר, הורדנו את המזוודות ללובי ושלחנו אותם למלון בהירושימה -; איזה סידור מדהים. 3 מזוודות גדולות 15$ למזוודה. השארנו לנו 2 טרולים קטנים עם ציוד לליה אחד ולנסיעה.
יצאנו לתחנת קיוטו ומשם רכבת לאוסקה. עלינו לרכבת המהירה שינקנסאן שלקחה אותנו לתחנת שין אוסקה (Shin Osaka) תוך 14 דקות. אבל מסתבר שזו לא התחנה המתאימה. זו תחנה מחוץ לאוסקה וצריך לקחת רכבת נוספת לאוסקה. העיר.
נכנסנו למרכז התיירות בתחנת הרכבת באוסקה וקיבלנו הסבר מצויין איך להגיע לטירה ולגנים.
החלטנו להתחיל באזור נאמבה (Namba). לקחנו תחתית לתחנה בשם זה וירדנו בה.
כשהגענו לתחנות הרכבת הראשיות ביפן הן גדולות, אבל השילוט טוב ולא הולכים לאיבוד. בנאמבה הלכנו לאיבוד. צעדנו בעקבות ההמון לכיוון ה-Exit והגענו לגרם מדרגות נעות ענק שהוביל לתחנת האוטובוסים. חזרנו והלכנו לכיוון שלט Exit אחר ושוב הגענו לכיוון רכבות אחרות. ביאושנו פנינו לעזרה ותוך שניה ניגש אלינו יפני וככשמע שכל מה שאנחנו צרכים זה לצאת לכביש סימן על גרם מדרגות קטן שעמדנו לידו. גשם חזק קידם אותנו ביציאה מהתחנה וחצינו בריצה את הרחוב ונכנסנו לאזור המקורה. אזור גדול שחלקו שוק, חלקו חנויות אופנה וחלק מרכזי בתי קזינו עמוסים ביפנים עד אפס מקום וכל פעם שנפתחת דלת שומעים רעש עצום היוצא משם.
אצטט פה קטע ממה שכתבה גברת
אפרת שטמלר מאתר
ifeel על אוסקה:
" באוסקה אוכלים עד שנופלים (Osaka wa Kuida Ore) - זו האמרה הכי מפורסמת על אוסקה, העיר השלישית בגודלה ב
יפן, המחזיקה בתואר "המטבח של יפן" עוד מהמאה ה-17. אנשי אוסקה ידועים באהבתם לאוכל ובהבנה בו. הם אוהבים את האוכל שלהם טרי, מהיר ועם כמה שיותר אנשים מסביב".
באוסקה אפשר לראות עיר יפנית תוססת שונה במעט מיפן שראינו עד כה.
אנשים מעשנים ברחוב. נכון לא הרבה, אבל רואים אותם והם לא מסתתרים. הסתובבנו להנאתנו נהנים לראות את הדברים השונים. חנויות ביגוד לכלבים, מסתבר שתרבות הכלבים מאד מפותחת פה ביפן, לרגע חשבתי שמדובר בבגדי ילדים ולקח לי כמה שניות להבין שהכל מיועד לכלבים.
![חנות לבגדי כלבים]()
דוכני הטקויאקי (Takoyaki) -; כדורי בצק מוקפצים על גבי פלטה חמה עם שקערוריות מעוגלות ממולאים בתמנונים, נעמדתי בתור ארוך וכשהגעתי ביקשתי רק 2 כדורים לטעימה, הם כמובן לא הבינו ותקשרנו בתנועות ידים אני מסמן 2 והם מסמנים 4, הבנתי שאי אפשר 2 הנעתי בהסכמה וקיבלתי 4 כדרים בתוך מגש נייר קטן עם מקלות קטנות. כשרצתה לשים לי רוטב שנראה כמו מיונז עם פטרוזיליה וויתרתי עם תנועת ידים נמרצת. למרות שעיכבתי את התור לא שמעתי ולו מלמול אחד של עצבנות שאני רגיל לה בארץ למי שמעכב תור. טעמתי די בחשש אבל בסופו של דבר זה היה בהחלט טעים. שרה סרבה בתוקף ךטעום למרות כל מאמצי.
טיילנו באזור היותר יוקרתי
![רחוב באוסקה]()
ומשם עברנו לשוק - שוק ססגוני ותוסס מבריק בניקיון וכמובן ללא ריח של דגים מאכלים לא מוכרים ומשונים.
![שוק באוסקה]()
גם ירקות מוזריםיש פה
![ירק מוזר]()
התיישבנו לאכול צהרים במסעדה חצי מערבית ואכלנו המבורגר עם צ'יפס. ומכאן היינו אמורים להמשיך לטירת אוסקה. בחוץ ירד גשם היינו עייפים מיום קודם ובהחלטה משותפת החלטנו לחזור לקיוטו.
כשנסענו מתחנה נאמבה לתחנה אוסקה עלינו לקרון בשניה האחרונה יחד איתנו עלה גבר ומיד קפץ החוצה לפני שהדלתות נסגרו. זה היה מוזר ואז שמתי לב לשלט מאד בולט, קרון לנשים בלבד. מבט קצר באוכלוסיה הבהיר לי שאכן רק נשים ממלאות את הקרון עד אפס מקום ואני הייתי הגבר היחיד בקרון. נצמדתי לשרה מצד אחד ולדלת מצד שני עד התחנה הבאה. מיותר לציין שאף אחת לא העירה לי או התייחסה אלינו בצורה שונה מהרגיל.
עלינו על רכבת איטית ותוך 43 דקות הגענו חזרה לקיוטו.
זו הייתה ההזדמנות שלנו לטייל בתחנה הרכבת ולהתרשם מהמבנה המדהים. התחנה די חדישה ונפתחה לציבור בשנת 1997. היא עוצבה ע"י אדריכל יפני בשם הירושי הארה (Hiroshi Hara) בצורה חדשנית עם חללים גדולים מצד אחד ונוחות גישה ממקום למקום מצד שני. למרות הכל אתה לא מרגיש אבוד, להיפך קל להתמצא בה והיא לא רועשת כמו תחנות אחרות. כשאתה בפנים אתה חש כאילו אתה במבנה הי טק חדשני. צידי החלל הגבוה (12 קומות) משמש ככולבו יוקרתי ובקומת המרתף יש עיר קניות שלמה. גם כשיוצאים ומביטים על התחנה מבחוץ היא מרשימה.
שותים קפה בבית קפה קטן ליד המלון וחזרה לחדר להתקשרויות אחרונות מחר נוסעים להירושימה.
לפוסט הראשון <<לפוסט הקודם לפוסט הבא>>