משפחת זהר מטיילת באלפים הצרפתיים - קיץ 2017

משפחת זהר מטיילת באלפים הצרפתיים – קיץ 2017

עוד קיץ בעיצומו: הילדים בחופש, חם בחוץ, הקייטנות הסתיימו, השעמום גדל.

זה הזמן לצאת לבילוי השנתי/ הגיבוש המשפחתי. מקום המפלט שבחרנו השנה הוא האלפים הצרפתיים (אלפ״צ בקרב קהילת המטיילים).

שיקולים לבחירת יעד

1. עצלנות בתכנון (טיול כוכב). אחרי שבקיץ שעבר טיילנו בקנדה ומערב ארה״ב וכמעט כל יום התקדמנו ועברנו המון מקומות לינה, הפעם בוחרים שני מקומות בלבד ומשם יוצאים לאטרקציות בקרבת מקום.
2. הנופים שאנחנו הכי אוהבים, או יותר נכון: אני הכי אוהב. עם הזמן מתברר שמתחילה להתגבש אופוזיציה משפחתית לקראת החופשות הבאות.
3. שילוב מושלם בין טיולי טבע לאטרקציות לילדים (למרות היעדר לונה פארק גדול בסביבה).
4. שיקול מכריע: סיפורי טיול מקסימים ותמונות מדהימות של חברי פורום למטייל משפחות, שלא אזכיר שמות ותודות כדי לא לפספס, אבל זה היה כח המשיכה העיקרי.

הרכב

כרגיל, המשפחה המצומצמת: עפרי כבר בת 10, עמית בן 8, נועם עוד חודש בן 3 (קצת פחות מגיל הסף לרכבל הגדול- א.ד.מ) מיה ואני.

תכנון

טיסות לג׳נבה הוזמנו כבר בינואר. בחרנו להוזיל עלויות עם קונקשן קצר ברומא. מתחנו את החופשה לשבועיים שלמים.

תחילת ההכנות הלהיבו אותי ממש על האיזור והחלטתי לעשות היכרות קצרה עם שאמוני (יעד מרכזי בטיול) עוד לפני הקיץ. קבעתי חופשת סקי ספונטנית בפברואר. הזמנות הלינה יחכו שאחזור ואבין קצת יותר את מוקדי העניין. זה גם ילווה אותי כל הזמן בבחירת מסלולי הטיול ויגרור השוואה בין חורף לקיץ, למרות שהפעילות וההרכב שונים לגמרי.

לא מעט התלבטויות אם עדיף לינה בתוך הערים במחיר גבוה, עם קשיי חניה, אבל קרוב למסעדות ואטרקציות, או משהו הרבה יותר רגוע, מרווח, מפנק וזול יותר. ברור שמשכתי לכיוון הכפרי והזמנו לינה לשמונה לילות בישוב הקטן Vallorcine. מלון דירות עם מטבח, בריכה פנימית ומאוד מומלץ.

Résidence & Spa Vallorcine Mont-Blanc

גם עבור מקום הלינה השני, באיזור אנסי, העדפתי צימר המרוחק חצי שעה מהעיר. צימר זה הומלץ על ידי חברי פורום רבים וידוע בשם פנסיון הסנאי/ הדירה של נואל, שם הזמנו את ששת הלילות הנותרים אחרי שאמוני. ההמלצות היו מדויקות, אפרט בהמשך.

לגבי מסלולי הטיול והאטרקציות גיבשתי ״בנק״ אופציות לכל איזור, ללא החלטה מה ומתי, זה יתקבל בזמן אמת.

מסלולי הטיול שהוכנסו לרשימה הם רק אלו שמתאימים למגבלה של הליכה לא ארוכה מידי. פעם ראשונה שאנחנו מטיילים עם ילד קטן שכבר לא במנשא. נועם בקרוב בן שלוש וכבר ממש כבד. היתה התלבטות חוזרת לפני הטיסה אבל הוחלט שכבר סחבתי אותו מספיק.

פירוט הטיול

יום 1 [שישי]:

טיסה שיוצאת בחמש בבוקר ומגיעה לג׳נבה לפני הצהריים (אחרי עצירת ביניים לא ארוכה ברומא).

עדיין לא מצאנו נוסחה לבחירת שעה טובה לטיסה. בבחירה בטיסת בוקר, משמע: לא ישנו בלילה לפני ומגיעים עייפים. אם בוחרים בטיסת צהריים, אז מגיעים בערב והיום כולו מבוזבז. הפעם אנחנו בצד העייף (מאוד עייף).

איכשהו, תמיד בקבלת הרכב יש תור ארוך רק בחברה בה הזמנו (אויס). כנראה כולם שמו לב למבצעים... חיכינו הרבה ,אבל לפחות קיבלנו אוטו נוח, וחשוב לא פחות: היתה לו מדבקה לכבישי אגרה בשוויץ, מה שאיפשר לנו נסיעה ישירה לשאמוני דרך שוויץ, וחסך עיקוף של שעה.

באמצע הדרך עושים עצירה לצהריים במקדונלד, וקניית ציוד הכרחי לטיול ב- Decathlon Scionzier. לדקטלון עוד נחזור בהמשך הטיול, יש רשימת קניות לא קטנה.

מגיעים אחר הצהריים למלון ב Vallorcine שבעמק שאמוני. אני נופל לשנ״צ מאוחרת בנסיון להתאוששות מכאב הראש שמגיע תמיד כשהעייפות מצטברת. מיה והילדים עושים גיחה קצרה לבריכה במלון וחוזרים להעיר אותי לארוחת ערב, אותה נאכל במסעדה בעיירה הקרובה Argentière שבמרחק 10 דקות. בקושי מסיימים את הפיצות מרב עייפות וחוזרים להשלמת שעות השינה.

יום 2 [שבת]:

למלא את המטבח עדיין לא הספקנו, אז חשוב להתחיל במטלה זו לפני שלא יהיה איפה (חלק המקומות סגורים בימי ראשון ובשבת נסגרים מוקדם). בעיירה שלנו יש רק חנות מצרכים קטנה ויקרה. המקום הקרוב לקניות בסופר הוא שאמוני, שנמצאת במרחק חצי שעה (לזה נתרגל, כי נעבור עוד הרבה בשאמוני במהלך השבוע) ולשם אנחנו מגיעים. בדרך נפרש לפנינו לראשונה רכס ההרים הלבן המקסים שילווה אותנו כל השבוע הקרוב. איזה כיף – לזה חיכיתי לחזור מאז חופשת הסקי!

העיר עמוסה, כולם באו לשוק של שבת. גם אנחנו מצטרפים להמון, ומטיילים בשוק לפני הקניות. כתובת: Place du Mont Blanc, Chamonix. חניה בתשלום מצאנו ליד השוק, בהמשך נכיר חניה חינם בקרבת מקום.

קנינו קצת פירות וירקות, שבדיעבד התברר שעדיף לקנות בסופר. זול משמעותית ואיכות טובה גם כן. בדרך חזרה למלון עם הקניות עוצרים לעוד פיצה ב Argentière. לא שאין אוכל אחר, פשוט זה המאכל האהוב על הילדים הבררניים/ מפונקים שלי.

אומנם עוד לא נכנסנו לקצב הטיול, אבל חבל לבזבז יום כזה יפה בלי לצאת קצת אל הטבע. בירור קצר בלשכת התיירות שליד המלון מוביל אותנו לטיול הליכה למפל (שעה לכיוון) Le Buet near Vallorcine. סופסוף מרגישים קצת מהירוק ומזרימות המים הרבים שמסביבנו. מחר כבר נעלה הילוך!

את ארוחת הערב מבשלים בעצמנו במלון.

יום 3 [ראשון]:

להכנס לקצב של עמק שאמוני אומר לקנות פס לרכבלים. הם הבסיס לרוב הטיולים פה. אנחנו בחרנו במולטיפס משפחתי לשלושה ימים רצופים. מזג האוויר המסתמן הוא שהימים הקרובים בהירים ואח״כ עדיין בספק. שלושה ימים אמורים להספיק לתכנונים העיקריים. הרכבל הגבוה ביותר והעמוס מאוד Aiguille du Midi (שבקיצור נקרא א.ד.מ.) לא בתכנונים. הוא מיועד לילדים מעל גיל שלוש כשההמלצה היא מעל גיל 5. גם התורים הגדולים שמדברים על כמה שעות והצורך בהשקמה ממש מוקדמת לא מעודדים אותי לכיוונו.

אז היום נעלה לרכבל השני בגובהו ל- Grand Montets, שמגיע לגובה 3250 מטר ומאפשר טיפוס ומשחקים בשלג ועליה לתצפית על כל האיזור. העלייה אליו מהעיירה הקטנה Argentière שקרובה למלון שלנו. הנוף פנורמי לכל הכיוונים, הרבה שלג למשחקים ואפילו טיפוס לא קצר שהובילה עפרי. למזלי את יום הטבע הזה אפשר לתייג גם כיום אטרקציה לילדים.

*למי שעוד לא שם לב: כל הזמן יש מאבקים לגבי האיזון בין טיולי טבע לבין אטרקציות שברור מי מושך לאיזה כיוון.

חוזרים מבילוי ממושך אל תחנת הביניים, שם מנשנשים קרפ/ שוקו במטרה לצבור כוחות מחודשים ולהמשיך בתוכניות עם טיול לקרחון Argentière. הילדים עייפים וחסרי כוחות. התוכניות מתבטלות. אל דאגה- אדאג להשלמות בהמשך. חוזרים מוקדם למלון ולאחר מנוחה יוצאים לטיול קליל בעיירה שקצת מתארך מהצפוי. לארוחת הערב אנחנו חוזרים שוב למסעדה שאהבנו מלפני יומיים.

יום 4 [שני]:

עוד יום בהיר ומקסים מתחיל. ההתלבטות לגבי הא.ד.מ. חוזרת שוב. חוץ ממגבלת הגיל עוד נתון נכנס למשוואה: נועם קם עם חום (גם אתמול כבר קיבל אקמול). אז מבחינתי וויתרנו, אבל נמשיך לאופציות האחרות בעזרתו האדיבה של עוד אקמול/ נורופן (שמחזירים לו את שמחת החיים).

אז היום נעלה לפסגות שברכס שממול, שם התצפית הטובה לכיוון ה Mont Blanc. עולים ברכבלים משאמוני ל- Planpraz ומשם ממשיכים ברכבל נוסף לפסגת ה Brevent. הפסגה בענן. בתחנת הביניים ראינו מעולה את כל הרכס, איך בדיוק כשעלינו ברכבל הגיעו העננים?? מסתובבים קצת על הפסגה ומחכים שהענן ילך. אבל אין כל תנועה. מחליטים לוותר ולחזור לתחנת הביניים. הענן נעלם. מסתבר שהיה שם כל הזמן- אבל מתחנת הביניים הוא לא מסתיר את הנוף…

חוזרים לעיר ונוסעים לתחנת הרכבת האדומה Montenvers. ליד תחנה זו הסתתרה החניה חינם הגדולה שבמרכז שאמוני, אותה ננצל גם בהמשך. בתחנת הרכבת תור גדול, אחרי כמה דקות מבינים שהתור לא בשבילנו. לנו כבר יש את המולטיפס, אז יכולים לעבור בלי התור לקופות. עוד יתרון לפס. הרכבת האדומה עולה בעלייה גדולה על המדרונות של הרכס, ואני חשבתי שרכבת לא מסוגלת לטפס בכאלה שיפועים. מגיעים לתחנה לידה יש רכבל שיורד לכיוון מערת הקרח Mer de Glacé. מסוף הרכבל ממשיכים בירידה של עוד 400 מדרגות אל פתח המערה. למי שלא הבין - אח״כ נעלה את המדרגות. בפועל לא כזה נורא – אפילו ילד בן פחות משלוש (פלוס חום גבוה) עושה את זה (אז מה עם קיבל קצת עזרה ומידי פעם עלה על הידיים)...

המערה בהחלט שווה את זה, גם אם קצת עמוסה ותיירותיות, היא עדיין מעניינת. גם המבוגרים וגם הילדים התלהבו. אפשר גם את זה לתייג כאטרקציה.

עושים את הדרך חזרה ואוכלים במלון. הגיע הזמן שאנצל את מתקני המלון. אני יורד קצת לנסות את הבריכה והסאונה. עמית מצטרף לבילוי. איך לא הספקתי עד עכשיו??

יום 5 [שלישי]:

אם הילדים חשבו שהעייפות/ עצלות שלשום אחרי הירידה ממשחקי השלג בגרנד מונטט חסכה להם את מסלול ההליכה לקרחון Argentière אז הם טעו. עכשיו הזמן להשלמות. עולים שוב ברכבל של הגרנד מונטט עד תחנת הביניים Lognan. משם עלייה מתונה של שעה עד נקודת התצפית השניה על הקרחון. למרות הקיטורים של הילדים הגענו אל היעד. אולי מתישהו הם יבינו שהם זכו שניתנת להם האופציה ללכת במסלולים עם נוף כזה?!

כבר למדנו מזמן שעם הילדים חייבים לפעול בשיטת המקל והגזר, על כל צעד שילכו בנוף הם מצפים לקבל אטרקציה. אז לאחר שקיטרו במעלה ההר מגיע הפיצוי בפארק האטרקציותParc d'Attractions de Chamonix. מגלשת הרים כיפית, שבזכות המולטיפס של הרכבלים זכינו ב 1+1, אז הם הרוויחו 2 סיבובים. במקום יש גם מתקני שעשועים בתשלום (זיטונים). המבחר לא גדול, אז בדקנו קודם מה בכלל רלוונטי וקנינו חבילה שמספיקה לכמה מתקנים. כשהגענו התורים היו קצרים, ולא ידענו שאחר הצהריים המקום מתמלא. אחרי סיבוב אחד במגלשת הרים ועוד מתקן, יצאנו להפסקת אוכל - המבורגר וצ׳יפס במרחק כמה דקות לכיוון מרכז העיר (במסעדה שבפארק אין כמעט אופציות לאוכל). כשחזרנו התור היה ארוך בהרבה. נאלצנו לחכות בין ההמונים…

ממגלשת ההרים כולנו נהנינו, אפילו נועם הקטן (שביקש יותר מהר...), למרות שהיא לא מתקרבת באורכה למגלשות באוסטריה ובגרמניה. לסיום הזיטונים עלו לסיבוב נוסף מיה, עפרי ועמית על מתקן שנקרא loopis. לא ברור מי פחד יותר, אבל אי הבנה גרמה ללחיצה על כפתור עצירה קצת אחרי שנהיה מעניין. אז התחיל ריב בין הילדים ואחריו בכי. כדי לא לסיים בטעם מר קנינו עוד זיטון והם עלו שוב לסיבוב ״מתקן״. סוף טוב הכל טוב. חוזרים עייפים ומרוצים. בשעות הערב המאוחרות נשמעו פיצוצים וזיקוקים רבים מילאו את השמיים. מסתבר שהיום העיירה Vallorcine עושה מסיבה.

יום 6 [רביעי]:

פרק הרכבלים תם. היום ננצל את זה להשקמה מאוחרת. יום הטיול מוקדש לGorges de la diosaz. מסלול מוצל על גשרים לאורכו של ערוץ נחל צר עם המון מפלים. הליכה של שעתיים הלוך חזור. בדיוק סוג הטיול שאנחנו מעדיפים.

חזרה למלון לנסיון שנ״צ (שכמובן כשל- הקטנציק עקשן ולא רצה לישון). אז כוחות לא הצלחנו לצבור אבל בכל זאת יצאנו לערב הסתובבות ברחובות שאמוני, שם גם אכלנו ארוחה טובה ובעיקר הייתי עסוק בהמון דז'ה וו מביקורי בחורף. הראיתי למשפחה את המלון בו הייתי, מסעדה טובה והחנויות שקניתי להם את המתנות. בהחלט סגירת מעגל. גם בקיץ וגם בחורף העיר שווה ביקור. יש הרבה איפה לאכול, הרבה ברים ובעיקר מקום שמח עם נוף מדהים של ההרים מסביב.

יום 7 [חמישי]:

הפעילות העיקרית של היום היא פארק האיילים Parc de Merlet שליד Les Houches. גם היום יוצאים מאוחר ומגיעים לקראת 12 בצהריים. המידע שהיה לנו לא היה ברור מספיק כדי להכין אותנו להליכה של מעל ק״מ בעליה לא מתונה רק עד נקודת הכניסה לפארק. אומנם ראיתי הערות בנושא של מטיילים בפורום, אבל היה נראה לי לא הגיוני/ מוסרי להמשיך לנסוע לחניות p1 ו p2 כאשר שלט מורה שהכניסה לנכים בלבד. בדיעבד אמליץ להתקדם עוד ע״מ להוריד את שאר הנוסעים בכניסה ולחזור לחנות רק הנהג (זה שהכי פחות מקטר). גם הפארק עצמו לא הלהיב במיוחד. הנוף מקסים, אבל כמעט זהה לזה שראינו לפני יומיים מפסגת ה Brevent. האיילים המועטים רובצים כנראה במקומות מסתור ורק מידי פעם מתקרבים כדי שנוכל לצאת מרוצים עם תמונת הקרניים המצופה. טעיתי גם בבחירת המסלול הארוך בתוך הפארק, היה עדיף להתמקד במרכז ולא בהיקף ששפע בעליות תלולות. לא נורא, מפה היום השתפר משמעותית.

חזרנו למלון וסופסוף ניצלנו את שעות אחר הצהריים לרחצה בבריכה הנעימה של המלון. הספקתי גם סאונה משחררת, ואז יצאתי עם הילדים הגדולים למגרשי הטניס שנמצאים באתר הקמפינג של העיירה שלנו Vallrcine. הזמנתי מוקדם יותר את השעה שבע בערב לשעה של משחק עם הילדים. מגרש נחמד בנוף יפה ומזג אויר מושלם. גם המחיר לא יקר- 8 יורו. את המחבטים והכדורים קיבלנו בחינם.

היה כיף, וכדי להשלים את היום הספורטיבי יצאתי לריצת ערב לקראת השקיעה. כבר הרבה ימים רציתי לנצל את האוויר הנעים והטבע המקסים לריצה, אבל עד היום לא מצאתי את הכוחות...

יום 8 [שישי]:

היום האחרון במלון ב Vallorcine הגיע כל כך מהר. מרגישים שלא הספקנו להינות מספיק מהמלון הנחמד והעיירה הנעימה. נצא לפעילות קצרה כדי לנסות להשלים את החוסרים. היעד הוא סכר אמוסון Lac d'Émosson שבשוויץ. מסתבר שהגבול לשוויץ נמצא 2 ק״מ מאיתנו. אל הסכר מגיעים אחרי 20 דקות של עליות מפותלות. גם משם נוף פנורמי לרכס המון בלאן עם תוספת של הר וקרחון מהצד השוויצרי, בתוספת כיוון נוסף לתצפית שזה האגם והסכר. יצאנו להליכה קצרה על הסכר ובזה תם מסלול ההליכה להיום.

חזרה במלון בתחילת הצהרים, אבל אין מצב לשנ״צ, צריך לנצל כל דקה שנשאר פה. ליד המלון יש מתחם נחמד של snack bar עם משחקי ילדים, שנמצא צמוד לנחל. מקום מקסים להעביר צהריים נעימים. אוכלים שם ולאטרקציה העיקרית: טיול על סוס פוני. יוצאים לחצי שעה עם סוס קטן לטיול בשטחים הירוקים של העיירה. הילדים מתחלפים על הסוס ואנחנו מובילים אותם לאורכו של הנחל.

לראשונה מאז יום ההגעה שלנו החל לרדת גשם לפנות ערב (אולי היה עוד קצת גשם באחד הלילות). הגשם החזיר אותנו למלון ו״אילץ״ אותנו להינות שוב בבריכה ובסאונה. בהחלט יום בו מנצלים את מה שיש למלון ולעיירה להציע…

יום 9 [שבת]:

עוברים לאיזור אנסי. על הבוקר מתקפלים ונפרדים מהמלון. בדרך נטייל בשמורת הקרקס הקרחוני Cirque du Fer à Cheval. נסיעה של שעה וחצי עם עצירת סופר למילוי מצברים לשבוע הקרוב. משלמים 4 יורו ונכנסים לחניה שבשמורה. היה מפתיע לגלות שזה התשלום היחיד שמשלמים שם.

פיקניק קטן בכניסה לשמורה סגר את הפינה של ארוחת הצהריים. עכשיו מתחילים לטייל. המסלול הנבחר ברוב קולות הוא המסלול הקצר (כבר הבנתם שאני מזמן איבדתי את הרוב בהצבעות). מתחילת המסלול אנחנו מוקפים במצוקים מהם יורדים מפלים רבים. מסלול מאוד נוח ונעים אשר לוקח לנו קרוב לשעתיים (במקום שעה של המטייל הממוצע).

יוצאים עם האוטו ועושים עצירה נוספת, של כמה דקות, במפלים פוטוגניים Cascade du Rouget שגררו סטייה מהמסלול של רבע שעה. עוד שעה נסיעה ואנחנו בצימר שהזמנו לששת הימים הנותרים.

המקום מכונה פנסיון הסנאי ונמצא מספר דקות מעיירה Thorens-Glières, שבמרחק 20 ק״מ מאנסי.

בעלת הבית ששמה נואל מקבלת אותנו בהמון רצון טוב. אומנם דוברת רק צרפתית, אבל מצליחה להסביר כל מה שצריך. קבלת הפנים כללה עוגת אגסים שאפתה לכבודנו והמון בובות שמסודרות על המיטות ומקבלות את פנינו. להבדיל מהמלון בו היינו, פה המטבח מאובזר ומצויד בכל המצרכים הבסיסיים כך שכלום לא יחסר לבישול. החצר גם נחמדה מאוד וכוללת פינות ישיבה, שולחן פינג-פונג ועוד כמה משחקים לילדים, שבהחלט היו מרוצים מהבית החדש לימים הבאים.

ואם היה חסר משהו לקבלת הפנים, אז עוד משהו שנואל הצליחה להסביר לנו: היום יש פסטיבל בעיירה שכולל הפנינג עם פארק שעשועים ושוב זיקוקים שמקבלים את פנינו. בסוף נחשוב שהכל לכבודנו…

יום 10 [ראשון]:

היום מתחילים באיזי.

אם עד עכשיו לא ציינתי, את כל ארוחות הבוקר אנחנו אוכלים במלון/ בצימר, או יותר בדייקנות: אישתי החמודה דואגת לפנק אותנו כל בוקר בארוחה ישראלית עם חביתות, ירקות חתוכים, גבינות, לחם, קורנפלקס, קפה/ תה. אני אחראי על הכנת הכריכים או לחמניות שיחזיקו אותנו במהלך טיול או עד ארוחת צהריים שלפעמים מתאחדת עם ערב.

נוסעים לאנסי (Annecy) לכיוון העיר העתיקה. מרחק של פחות מחצי שעה. הוויז מכוון על חניון שהופיע בהמלצות כחניה חינם הקרובה למרכז. מגיעים למקום. הכל עמוס. אין בחינם ואין בתשלום. מסתובבים ובסוף מוצאים חניה שהתפנתה בחניון לא רחוק. בדיעבד התשלום לא כזה קריטי. עלה לנו 4.5 יורו למספר שעות לא קטן. עיר מקסימה: הגשרים, התעלות, החוף של האגם. בזמן שהלכנו לאיטנו לכיוון המרכז, הסוחרים כבר החלו לקפל את הדוכנים של שוק סוף השבוע. רוב הדוכנים כבר היו ריקים והרחובות צפופים מעומס של טנדרים וואנים שאוספים את הסחורה. הילדים חסרי סבלנות ולא מבינים מה מטרת הביקור. בשבילם בתים יפים ורחובות מקושטים עם חנויות של גבינות ופרחים על הגשרים כנראה לא ממש נכנסים לקטגוריית האטרקציה. מה שנשאר הוא למצוא מסעדה, לא משימה כזאת קלה בעומס התיירים. אבל מקומות נחמדים שמגישים פיצות לא חסר, אז המשימה הושלמה ואפשר לחזור לצימר, להינות קצת מהמנוחה, מקפה בחצר הנחמדה, ממשחק פינג פונג עם הילדים. לא יזיק לאסוף כוחות ולמחר כבר לתכנן משהו שלא יהיה ספק שהם יוכלו להוסיף לצד שלהם במאזניים.

יום 11 [שני]:

נסיעה של 45 דקות לצידו המזרחי של אגם אנסי. איזור העיירה טלואר (Talloires). מגיעים לפארק החבלים שמופיע בכל ההמלצות: Base nature aventure de talloires

הפעם שני הילדים הגדולים כבר בגובה מתאים למסלולים המתקדמים (1.40 מ׳). גם הקטן יוכל לעשות מסלול של גובה מטר+. אני כמובן מצוות לעזור לגדולים ומיה לקטן. פארק החבלים ברמה גבוהה עם 3 מעגלים ברמות הגבוהות שמכילים גם קפיצת טרזן לרשת וגם קיר טיפוס גבוה. המסלול לוקח לנו מעל שלוש שעות מאתגרות וממש כיפיות לכולנו. עמית הפתיע במיוחד ועמד בכל האתגרים בלי כמעט פחד.

גם נועם נהנה במסלול של הקטנים, אומנם מיצה מהר, אבל שיתף פעולה יפה והמתין שמיה תוכל להשלים את המסלולים, ואח״כ ביחד הם חיכו לנו עוד די הרבה זמן. גם הנוף מהאתר מקסים ומשקיף על האגם. להשלמת המראה הפנורמי נסענו לתצפית Col de La Forclaz.

נוף של כל האגם וסביבתו, עם המון מצנחים שמרחפים מעל. גם לי יש תוכניות לרחף, עוד בארץ לקחתי את האופציה: שמרתי את מתנת יום ההולדת מאשתי, ביקשתי שתיתן בצרפת- רמז ברור על מצנח רחיפה באיזור אנסי. עכשיו הזמן לממש. ביטוח ספורט אתגרי בשבילי גם הוספתי. נשאר למצוא זמן פנוי אצל אחת מהחברות הרבות שמפעילות. עוברים לא מעט סוכנויות, אבל היומנים שלהם מלאים. בסוף משיגים שעה פנויה למחר אחר הצהריים. מתאים בול, כי עכשיו כבר ממש התעייפתי מפארק החבלים. את השעות שנשארו לפני החשיכה אנחנו רוצים עוד לנצל לטבילה באגם. מגיעים לפאתי אנסי, אפילו מוצאים חניה חינם. המים קרירים, אבל מתרגלים מהר.

הפעם עברנו יום נטול קיטורים, בו כולם מרוצים. ככה זה כשיש אטרקציה שווה!

יום 12 [שלישי]:

הגיע יום האטרקציה שלי. את תיאור היום אתחיל מהסוף, בזה שאספר שסיימתי את היום מאוכזב. הסיבות לא רציונליות, הצניחה היתה מעולה, אפילו יותר מהציפיות. רק צילומים מהקרקע שיהיו למזכרת, ואולי יותר התעניינות ותשומת לב אותם ציפיתי לקבל בקטע שהוקדש בשבילי, הם שהיו חסרים (אשתי והילדים יצאו לאכול ארטיקים ולא חזרו בזמן לראות ולצלם את הנחיתה). כמו שאמרתי, אין הגיון לאכזבה, אז אעדכן שנשכחה עוד באותו ערב.

היום התחיל מאוחר, כמו שאנחנו מרבים לעשות בימים האחרונים. אני וילדתי המתבגרת מנצלים אופציה להשקמה מאוחרת, כזו שלא ניתן לקבל בחיי השגרה. האחרים קמים יקיצה טבעית שלהם שהיא מוקדמת בהרבה.

נסיעה לכיוון אנסי והמשך הקניות שתכננו ברשת דקטלון, הפעם Decathlon Annecy-Epagny.

אנחנו לא ידועים כחובבי שופינג, אפילו אני והילדים די שונאים לעשות קניות עם אשתי (שלוקח לה שעה להתלבט ולהתחרט על כל מה שבחרה), אבל המחירים פה באמת זולים משמעותית מהארץ, ולכן אין ברירה. כולם מקבלים נעלי טיולים, נעלי טניס, תיקים, בגדי ים ועוד שטויות. גם זול וגם נחשב בתקציב של הטיול...

שעתיים עברו והגיע הזמן להתקדם, מזג האוויר קייצי וחמים, זמן מתאים שוב לרחצה באגם. הפעם מצאנו חניה נוספת בחינם שממש קרובה לחוף. החוף נקרא Plage D'Albigny, ומסתבר שיש 2 חניות חינם, משני הכיוונים המגיעים אל החוף. לרוב החניות מלאות, אבל ממתינים כמה דקות שאיזה רכב יצא ומחליפים אותו. החוף עמוס במתרחצים, אבל זה לא מפריע לתפוס פיסת דשא בצל ולהינות ממים קרירים ומרעננים. סירת פדלים שתוכננה להיוo כבר לא נספיק, צריך למהר להתייצב בשעה שנקבע לצניחה.

נסיעה קצרה מובילה אותנו לאתר הנחיתה של כל המצנחים, לפני העיירה טלואר (Talloires). הקדמנו בחצי שעה וגם הצונחים הקודמים התעקבו, אז יצא שחיכינו לא מעט זמן. בסוף זה קורה, הצניחה מגיעה. ההסעה לוקחת אותי, את המדריך והקופצים הנוספים למקום הקפיצה שנבחר: נקודת התצפית Col De La Forclaz. אין מקום טוב יותר להתחיל, כזה נוף של האגם וכל האיזור. תוך רגע מזנקים ונמצאים בשמיים, תופסים אויר חם ועולים גבוה. חצי שעה שכללה סיבובים, עליות וירידות ואפילו קיבלתי הזדמנות לקחת את המושכות לכמה סיבובים. לפני הנחיתה המדריך ביצע גם כמה תרגילי אקרובטיקה בהסכמתי. היה ממש כיף. בהחלט משהו שזוכרים. למזלי לקחתי GoPro, אז יהיה יותר קל לזכור…

יום 13 [רביעי]:

התחיל בלי הרבה ציפיות, נראה מה עוד נשאר לעשות באיזור. נסיעה של קצת פחות משעה לראש הר Semnoz. נמצא מצידו המערבי של אגם אנסי ומשקיף לכל העמקים מסביב ולפסגות הרחוקות, כולל רכס המון בלאן. לא עדכנתי את הילדים שחוץ מהתצפית יש גם אופציות נוספות באתר. מפה יכולים להיות רק מופתעים לטובה. אז אחרי עליה קצרצרה לראש ההר וכמה תמונות, מתחילים לנסוע חזרה. אחרי 2 דקות מגיעים לחניה שם כתוב Luge. את המילה הזאת כבר למדנו להכיר (תרגום מילולי: החלקה במזחלות). יש אנשים שעושים פיקניק אבל נראה סגור. מבט ללוח הזמנים מראה שעוד 10 דקות הם מסיימים את הפסקת הצהריים וחוזרים לעבוד ב 13:30. אנחנו גם מספיקים פיקניק/ כריכים, ומיד מצטרפים לתור הקצר כשהמתקן נפתח. מדובר בסוג של מגלשת הרים, גם בקרונית, אבל כזו שמחליקה בתוך מגלשה ולא על מסילה. מסלול לא ארוך, אבל בילוי נחמד. עלות נמוכה (3.90 יורו לעליה). בנוסף יש מתקן נוסף שנקרא Runix, או בתרגום פחות מילולי: מיני קארטינג. יושבים ברכב קארטינג קטן שמתחבר לכבל של רכבל שמושך אותנו לראש המסלול ומשם יורדים בנסיעה (שימוש בהגה ובמעצור בלבד). קנינו כרטיסיה של 10 עליות (28.5 יורו) שמשלבת את שני המתקנים, מה שאפשר לילדים 2 עליות כל אחד (אני ואשתי מתחלפים בליווי של נועם שגם מאוד נהנה ורוצה שנגביר מהירות). בקארטינג לא ניתן ללוות, כל אחד בעצמו. נועם כמובן לא יכול. קצת גבולי בשביל הילדים, לא קל להגיע למעצור עם ידיים קטנות. התלבטנו ושלחנו את מיה לבדוק אם מפחיד. היא חזרה בלי תשובה חד משמעית. עוד קצת לחץ של הילדים ואנחנו מאשרים – “אתם עולים, אבל היד על הברקס כל הדרך”. הכל עבר בשלום, הילדים וגם אני נהננו.

היום עוד צעיר, נוסעים להשלים את התוכנית של אתמול. נסיעה של חצי שעה לחוף באנסי. בדרך עוברים ליד פינת חי ביער. עוצרים בצד הכביש, משם יוצא מסלול קצר לתוך היער עם מספר מתחמים עם חיות: איילים, במבי, כבשים. גם בתים קטנים/ מחסות שנבנו מזרדים וענפים- עוד נקודת עניין לילדים. המקום פתוח ללא שום תשלום. פינה נחמדה לרווחת העוברים ושבים. מעניין מה היה קורה עם היה דבר כזה בישראל?!

לאגם מגיעים שוב ומוצאים חניה בחניון חינם שאחרי החוף הקבוע (לכיוון מזרח האגם) ממש ממולו משכירים סירות. למרבה המזל סירת פדלים אחרונה פנויה, מתאימה לחמישה. יוצאים לשיט של שעה נעימה. מתקדמים, קופצים למים מהמקפצה שעל הסירה ונהנים מהמים הנעימים והיום המהנה.

אם אנחנו כבר כאן לקראת הערב, אז זו הזדמנות טובה לעוד טיול בעיר העתיקה, ארוחת ערב וסיור בסמטאות לצד התעלות. לפני כן עוד הספקנו לנוח קצת בדשא ליד המקום בו שכרנו את הסירה. זה היה זמן מצוין לעזור לנועם להעיף את העפיפון שביקש בדקטלון, ומאז מחכה כבר להזדמנות. כשאמרנו לו שאפשר פה לנסות, הוא הוציא עוד משפט מהסוג שגורם לנו להתפעל מילד הפלא: ״אני כל כך אוהב עפיפון, אני כל כך מתרגש״. לנו נשאר רק להתרגש בעצמנו ולהינות לשחק איתו.

כדי להגיע לעיר העתיקה התקדמנו עם הרכב לחניון קרוב (החניון בו חנינו לכניסה לאגם הוא במרחק 2 ק״מ בערך. לא מתאים עכשיו...). שוב הרבה מזל, ומצאנו חניה נוספת בחינם, הפעם בקרבת העיר העתיקה. משם נשאר לנו רק להינות מביקור אחרון באנסי וארוחת ערב אחרונה במסעדה לטיול זה. מחר כבר נתמקד בלארוז ולסיים את האוכל בצימר.

יום 14 [חמישי]:

את הבוקר פותחים כשליד הדלת מחכה צלוחית גדולה של תותי עץ שנקטפו זה עתה. שוב תודות לנואל המארחת. ביום אחר חיכתה לנו ריבה מאותם התותים לפני הדלת. כל יום הפתעה.

יוצאים בבוקר המאוחר לכיוון אגם אנסי, כשבתכנון טיול אופניים לגדת האגם. כשיצאנו שמחנו שיש עננים, ככה השמש לא תציק ברכיבה. לא חשבנו על זה שעננים יכולים להביא גם גשם, ובשל הימים הקיציים עד עכשיו אפילו לא פתחנו את אתרי תחזית מזג האוויר. לקראת אנסי מתחיל לטפטף, אז מבט בתחזית מראה שההמשך גשום. אופס. הלכה התוכנית. אפילו לא חשבתי על אופציה ליום גשום. טוב שאת שאר התוכניות הספקנו לממש. עצירה בלשכת התיירות לא נותנת רעיונות מלבד מוזיאונים (שאני ממש לא לוקח בחשבון). אחורה פנה, הצימר קורא לנו. רק השלמות סופר, שוקולדים ועל הדרך גם (איך לא?) שוב דקטלון. למה? כי אני לא מיציתי, יש עוד כמה דברים שאני ״צריך״. שמים טיימר כדי לא להיתקע יותר מידי. עכשיו באמת מרגישים שלא פספסנו כלום.

נשאר להינות מאחר הצהרים נעים בצימר, לפני זה כבר מתחילים לארוז. משחקים בחצר בפינג פונג, פריזבי ועוד. מתי בארץ כבר יש זמן כזה להקדיש לילדים??

נואל קוראת לנו לבוא לגינת הירק המטופחת שלה ומתחילה לקטוף מכל העצים כדי למלא לנו חופנים של שזיפים מתוקים מהעץ, תות שדה ועגבניית שרי מתוקה. איזה כיף. עכשיו אני נזכר בהתלבטות שהיתה: מלון בתוך העיר אנסי או צימר קצת מרוחק, אבל נוח ומפנק.

תחליטו אתם. ההחלטה שלי היתה ברורה מלכתחילה. ושוב תודה לנואל ולכל הממליצים בפורום למטייל.

יום 15 [שישי]:

הטיסה יוצאת בשבע בערב. נשאר מספיק זמן לעוד כמה שעות של בילוי, אותם נעביר בפארק המים Vitam שבקרבת ג׳נבה. הבוקר כבר לא היה זמן להתפנק: סיום אריזה, ארוחת בוקר ופרידה מנואל.

פארק המים הוא הגדול באיזור, אבל לא לחובבי האקשן. בריכות נעימות, חלקן מחוממות וגם לא מעט מגלשות, חלק בתוך המבנה הגדול וחלק בחוץ. מזג האוויר חם, אפשר להינות מכל האיזורים.

לשדה התעופה אנחנו צריכים לצאת לפני ארבע, אז שילמנו מחיר מוזל של עד 4 שעות. מנסים לעמוד בזמנים, איכשהו תמיד מגיעים בלחץ לטיסות. גם הפעם היה קשה למצוא את הכניסה לצד הצרפתי של שדה התעופה, מזל שלקחנו מקדם ביטחון. מה שעזר מאוד להגיע זאת מדבקת האוטוסטרדות השוויצרית שקיבלנו עם הרכב וחסכה עוד כמה מעקפים.

אז כאן מסיימים עוד טיול, ומתפנים לתכנונים לשנה הבאה...

סיכום:

איזור שאמוני מתאים לטיול עם מגוון אופציות רחב: עיירה מקסימה ותוססת, אטרקציות, אבל העיקר שם הוא הנוף המדהים. אין טעם לבוא לאיזור ולא לעלות ברכבלים לתצפיות. עדיף להוסיף טיולים כמה שאפשר. אני ממש לא מיציתי, אבל ידעתי שאהיה מוגבל לטיולים קצרים בלבד. קיוויתי להצליח להכניס עוד הליכה או שתיים, אבל כנראה אצטרך להגיע שוב (גם להשלים עליה לא.ד.מ.).

איזור אנסי מלא באטרקציות. טיולים בטבע גם יש, אבל זה לא התחום בו התמקדנו באיזור זה. העיר העתיקה והאגם הם המוקד העיקרי ואפשר לשלב המון פעילויות לכל הגילאים.

הטיול הפעם התנהל ברוגע. הרבה ימים שמתחילים מאוחר, לפעמים לא עושים יותר מפעילות אחת ואפילו משלבים שנת צהריים. להרבה אנשים זה נראה טבעי, לנו לפעמים נראה מבוזבז. בדיעבד הייתי משאיר את הקצב הרגוע, מתאים לאווירה באיזור, אבל כן היה עדיף להוסיף כמה מסלולי הליכה.

[בקטנה]:

• חניות חינם: שאמוני- ליד תחנת הרכבת האדומה Montenervsמרחק הליכה קצר ממרכז העיר.אנסי עיר עתיקה - חניון Hotel de Police. אנסי חוף רחצה – משני צידי החוף ששמו Plage D'Albigny.
• מי שלוקח מולטיפס לרכבלים מומלץ לנצל 1+1 למגלשות ההרים
• ניווט – וויז נוח, אבל מאבד קליטה לפעמים. כדאי שיהיה מפות אופליין ל Google Maps.
• פארק Merlet- להגיע עד הכניסה להורדת הנוסעים היותר מתקשים (ילדים/ אשה מתלוננת). אפשר להסתפק במסלול הקצר בתוך הפארק. אין הרבה הבדל בחיות שרואים ובנוף.
• חברת צניחה- נראה שרוב החברות נותנות שירות דומה בעלות דומה, אני הייתי מאוד מרוצה מהחברה (Les Grands Espaces) ובעיקר מהמדריך.

עלויות [5 אנשים, 15 יום]: סה”כ 22500 ש”ח (לא כולל קניות Decathlon)

טיסות 1940$

לינה 1424€

רכב 560€

דלק 100€

כבישי אגרה 10€

ביטוח נסיעות 130€

אוכל ובזבוזים 850€

אטרקציות 580€

פירוט אטרקציות:

רכבלים- פס מורחב, 3 ימים עוקבים: 284€

קניון דיוסז 21€

מגלשות הרים ופארק אטרקציות 35.5 €

פארק האיילים 22€

רכיבה על פוני 11€

מצנח רחיפה 95€

מגלשות הרים ומיני קארטינג בסמנוז 28.5€ 

סירת פדלים 24€

פארק מים 63€