משפחת זהר מטיילת בויאטנם - קיץ 2019

אחרי שעברנו את מחסום (משבר?) גיל הארבעים והרגשנו שמתחילים למצות את הנוף האירופאי הטיפוסי החלטנו שצריך לעלות שלב ולנסות משהו שונה. מהר מאוד נתפסתי לסיפורים על משפחות שמטיילות במזרח, אבל לא בשאנטי של חופי תאילנד, אלא משהו קצבי עם הרבה נוף. ויאטנם נשמעה כיעד שעונה לאתגר.

חצי שנה של תכנונים מאיסוף המידע, המלצות, הזמנות ותיאומים עד שהגענו ליום הזה.

מי אנחנו? אשתי מיה ואני (ארז), עם שלושה ילדים – נועם הקטן כמעט בן 5, עמית בן 10 ועפרי בת 12. הפעם יש גם נוסע אורח – סבא עמיהוד (אבא של אשתי).

סוף סוף יוצאים, בכמעט יממה של טיסות, ומתקרבים אל היעד: האנוי- שמשמשת כנקודת ההתחלה, הסיום ותחנת מעבר בין האתרים המגוונים. הגענו עייפים ומוכנים ליום רגוע בהאנוי לפני שנותנים גז.

קצת על הדרך:

יום שהתחלק לשלוש טיסות ושתי המתנות ארוכות בשדות תעופה ״עוינים״ עבר בקלות יחסית. חברת התעופה ״קטאר איירוויז״ מומלצת מאוד, ושדה התעופה בדוחא הרגיש כמו שוויץ למתקדמים (גם מחירים דומים). פינות משחקים לילדים, לידם איזורי מנוחה נעימים להורים. לא רואה סיבה להעדיף קונקשנים ברוסיה או איסטנבול, או לשלם הרבה יותר בשביל לא ״להסתכן״ במסלול שבחרנו.

* כבונוס קיבלנו גם נופים מקסימים של קטאר מהאויר.

המסלול בקצרה:

Hanoi

יום התאקלמות. לחום והלחות לא באמת נצליח להתרגל, שטרות הכסף מלאי האפסים בטח יבלבלו אותנו גם בהמשך ולחצות את הכביש זו ממש משימה למתקדמים.

אז הספקנו לטייל קצת ליד האגם (Hoan Kiem) ולמצוא מקום לא רע לארוחה מקומית ראשונה במקום עם נוף לאגם. מנסים להבין מה בתפריט ומזמינים כמה מנות קטנות להכיר את הטעמים. כמובן שהילדים לא מנסים כלום ובטח גם בהמשך יסתפקו באורז לבן, או ינסו להשיג אוכל מערבי מוכר שמסתכם בפיצה/ פסטה/ המבורגר.

חוזרים למלון לשנ״צ הכרחי להשלמת שעות השינה החסרות, ואז שוב יוצאים להסתובב, הפעם לשוק סופהשבוע. רחוב עמוס באנשים, טוסטוסים שעוברים בין דוכנים של קשקושים, סמרטוטים, פירות ושייקים. הזכיר לי סמטאות מבנגקוק בטיול לפני 20 שנה.

אחרי כל הזיעה והריחות המקומיים רצינו לנחם את הילדים בפיצה- מסעדה שהומלצה על ידי מטיילים רבים (Pizza 4ps), אבל כנראה עוד כמה שמעו על ההמלצה ואין מקום לשעתיים הקרובות. למזלנו נמצאה די מהר מסעדה נחמדה מול האגם שגם בה ניתן להשיג את אותו הסגנון, גם אם לא באותה הרמה. העיקר שאפשר לחזור למלון שבעים ומרוצים.

לינה: Hanoi Babylon Garden Hotel & Spa

מחיר: 130$ חדר זוגי וחדר משפחתי, לילה אחד

Tam Coc

אטרקציות עיקריות: שייט Trang An, הפגודה הגדולה Bai Dinh, תצפית (500 מדרגות) Mua Cave.

מהמלון בהאנוי יוצאים בסטייל לנסיעה של שעתיים ב Private Van Limousine

הגענו למלון Tam Coc Horizon Bungalow, הבעלים המקסימים מקבלים את פנינו בחיוך ובפינוקים (שאנחנו מתחילים להתרגל אליהם): קוקטיילים ואננס פרוס.

חם פה אפילו יותר מבהאנוי. השמועות אומרות שזה אמור להיות המקום החם ביותר בטיול שלנו.

מה שאמור לשפר את ההרגשה היא הבריכה המקסימה במלון שתחכה לנו כשנחזור מהטיולים היפים, עליהם לא מוותרים למרות החום.

ביומיים וחצי שלנו פה בחרנו להתחיל עם טיול אופניים, כמובן אחרי הורדת טמפרטורת הגוף בבריכה. רוכבים 10 דקות למרכז העיירה, משם ממשיכים בדרך של עוד 2 ק״מ לכיוון איזה פגודה. הבנות בחבורה מתקשות לרכב בחום ומתחילות לקטר, וכשזה הפך למעצבן הן השתכנעו שנמשיך בלעדיהן. כמה רגעים אח״כ הגענו אל היעד. הפגודה הראשונה שלנו בויאטנם. הבנים רצים בעליה כאילו שכחו שחם. בדרך חזרה אוספים את הבנות ומנסים לשכוח את הכעס. מצאתי את הנוסחה שתמיד עוזרת לעפרי (כמו אשה/ בת טיפוסית) - כמובן - קניות. קנינו כובעי קש ויאטנמים אותנטיים ומטריה (על תקן שמשיה), שני עזרים חשובים לטיול של מחר. לפני כן עוד עצרנו לארוחת צהריים במסעדה עליה קיבלנו המלצות, ובאמת היה טעים ממש וגם מקום נחמד לשבת (Chookie's Beer Garden). שוב מרוצים, ממשיכים לרכב קצת לצידו של הנחל וחוזרים למלון להתרענן בבריכה. את ארוחת הערב העדפנו ליד הבריכה במלון. היה נח ואפילו טעים.

אחרי האוכל קיבלנו טיפול איתו הם מפנקים את האורחים כל ערב: אמבט ריחני של מים חמים עם ניחוחות של פרחים. בהחלט סיום מפנק.

עכשיו יום עמוס במיוחד בפתח. הזמנו נהג מונית צמוד במחיר מופקע של 50$. מתחילים עם השייט ב Trang An שהוא הדבר העיקרי שבשבילו באים לאיזור. מצוידים בעוד מטריות שקנינו במקום (כאילו יצליחו להגן עלינו מהחום) יוצאים אל השייט מפוצלים לשתי סירות.

השייט עובר לאורכו של הנחל, בין ההרים ולעתים במערות או נקיקים מתחתם. השייט ארוך, 3 שעות, ממש יפה אבל חם מאוד. מידי פעם עוצרים לסיבוב על אי קטן- פגודה, מקדש או סט צילומים של הסרט קינג קונג. יפה יפה, אבל שעה וחצי היו מספיקות אם רק היה אפשר…

על היעד השני (עיר עתיקה) החלטנו לוותר. לא בא לנו לצאת מהמזגן לטיול ארכיאולוגי. בדרך לנקודת עניין השלישית עוצרים לאכול צהריים. אין מסעדות לבחירה, פשוט הנהג עוצר באיזה בית/ מסעדה שהוא מכיר ונותנים לו ארוחה בתמורה. אנחנו לקוחות שבויים ומחפשים בתוך התפריט המקומי למצוא משהו שהילדים יצליחו לאכול. מזל שאורז לבן תמיד יש. מפה ממשיכים בנסיעה עוד כמה דקות ומגיעים אל איזור מקדשים. הנהג מוריד אותנו בכניסה. שם קונים כרטיסים לרכב חשמלי שמסיע אותנו אל פתח המקדשים הגדולים. היעד העיקרי שלנו בהליכה הוא הפגודה הכי גדולה בויאטנם Bai Dinh Pagoda. הולכים בתוך מתחם גדול לאורך חומה עם גג. כל הדרך מלאה המון המון בודהות. לכל אחד נתנו שם. יש במתחם עוד הרבה מבנים מפוארים כמו מגדל עם פעמון ענק. גם פה החום מקשה. לפחות לפגודה הגבוהה בנו מעלית. מהפגודה משקיפים על כל העמק היפה וגם על פסל הבודהה הגדול שנמצא לא רחוק. אחרי הפגודה עולים עוד קצת מדרגות ומגיעים אל הבודהה. עכשיו נשאר רק לחזור לנקודת ההתחלה, בערך ק״מ וחצי כדי לקחת את הרכב החשמלי. לא ברור למה לא עשו נקודה קרובה יותר בתוך המתחם להסעה הנוחה.

את יכולת ההליכה והטיפוס שלנו בדקנו בנקודה האחרונה של היום. זוהי תצפית שנקראתMua Cave, תצפית הדרקון. היה קשה לשכנע את נועם להתחיל לטפס אחרי היום החם והאינטנסיבי. בלית ברירה הוא הצטרף, ואחרי שהרמתי אותו בכמה מדרגות הראשונות וממש התעייפתי הוא קיבל כוחות ורץ למעלה את כל המדרגות. מדובר על טיפוס קשה של 500 מדרגות תלולות. למעלה חיכה לנו דרקון אבן ענק שמשקיף על הנוף של כל האיזור. שדות אורז, ביצות, נהר והרי אבן שיוצאים מהביצות.

זהו, הסתיים יום מתיש וכל כך חם. מזל שחיכתה לנו הבריכה הכייפית של המלון. לארוחת הערב לא נשארו לנו כוחות לצאת אל העיירה, אז אכלנו במסעדה של המלון ליד הבריכה. את היום סיימנו כרגיל עם Foot Bath. היום זה בהחלט היה נחוץ.

את חצי היום האחרון, עד שתבוא הלימוזינה לאיסוף בצהריים, העברנו בכיף בבריכה. בהחלט הרווחנו את המנוחה.

לינה: Tam Coc Horizon Bungalow – מומלץ מאוד

Hanoi

שוב חזרנו להאנוי, תחנת המעבר. המלון הקבוע שלנו מתחיל להרגיש כמו בית. הצוות מכיר אותנו וכרגיל מחכה לנו עם מיץ אבטיח וסלט פירות. את שארית היום החלטנו לנצל כדי לראות את Hanoi Train Street. בפעם הראשונה משתמשים באפליקציית גראב כדי לתפוס מונית (כמו הובר). קשה למצוא ככה רכב לשישה אז התחלקנו לשני רכבים. הגענו למדרחוב שבאיזור הרכבת, שם קיבלנו המלצה על מסעדה (Puku). איך שירדנו מהמונית התחיל מבול. פעם ראשונה בטיול הזה. איכשהו הסתדרנו עם מטריה אחת ושתי שכמיות ונכנסנו מהר למסעדה. היה טעים ומבחר טוב של אוכל מקומי וגם אוכל מערבי לילדים.

בתזמון מצוין הפסיק הגשם ויצאנו לרחוב המקביל שם עוברת הרכבת. בעוד חצי שעה מתוכננת לעבור שם הרכבת. בדיוק זמן למצוא לוקיישן מתאים ולשבת שם לקפה. זאת היתה גם הזדמנות טובה להכיר את הקפה המקומי. בחלק מקומות קוראים לו Vietnam Coffee ובחלק Black Coffee. זה קפה פילטר חזק וטעים (כל עוד הוא מגיע לא ממותק). ניסינו גם את הקפה המיוחד שלהם: Egg Coffee שזה אותו קפה רק עם תוספת של חלמון ביצה. לא רע.

בשבע הודיעו על הרכבת המתקרבת, כולם צריכים להתרחק מהפסים (יותר נכון לעמוד מטר מהפסים) ולשמור על הילדים שלא יזוזו. הרכבת ממש נוסעת בתוך הסמטה הצרה, בין הבניינים. כשעברה התברר שעוד עשר דקות יש עוד רכבת, אז חיכינו גם לה.

הפעם החזרה בעזרת גראב לא היתה מוצלחת. כמה נסיונות להזמין לא עלו יפה- הנהגים הגיעו כנראה לרחוב ליד ולא מצאו אותנו או לא חיכו עד שחברנו אליהם. אז הפעם סתם תפסנו מונית רגילה (עם מונה) ונידחסנו כולנו. מתברר שזה יוצא זול בהרבה...

לינה: Hanoi Babylon Garden Hotel & Spa

מחיר: 130$ חדר זוג וחדר משפחתי, לילה אחד

Sapa

אטרקציות עיקריות: הר Fansipan, טיול בכפרים ושינה אצל מאמה, טיול מפלים (Love, Silver)

יוצאים מהאנוי אחרי ארוחת בוקר בעוד נסיעה בואן לימוזין. כנראה מתרגלים מהר לדברים טובים, והרכב שקיבלנו הפעם נראה קצת פחות מפואר- אז כמובן התלוננתי לסוכנת והראיתי לה שאני לא מרוצה. האם זה יעזור לי לנסיעה הבאה?! אני לא בטוח…

הפעם הנסיעה ארוכה יותר וארכה חמש וחצי שעות. העצירות במקומות שהנהג רוצה, כנראה איפה שמקבל ארוחה בתמורה (קצת מזכיר נהג אגד בנסיעה לאילת).

כדי לגוון את הכתיבה אעזר קצת בשירותי האאוט-סורסוניג של אשתי ואשתמש בפוסטים שפרסמה:

אז עזבנו את המרק המהביל של האנוי ונסענו צפונה, להרים. הגענו בצהריים לעיירה סאפה שבגבול ויאטנם-סין. סאפה, על שדות האורז המקיפים אותה, היא נקודת חובה לכל מטייל בויאטנם, וחוץ מזה שהיא עיירה מתוקה להפליא, גם יש בה את האוירה המיוחדת הזאת שיש בעיירות הרים, שכל-כך התגעגענו אליה. אין פלא שהתאהבנו בה מייד!!! והכי טוב- הרבה פחות חם ואין לחות- איזה כיף

היות ומזג האויר היה מושלם וענני גשם לא נראו באופק (לא עניין של מה בכך כי אנחנו בעונה הגשומה ובכל זאת בהרים) החלטנו לעלות מייד להר פאנסיפן, ההר הגבוה בויאטנם ובדרום-מזרח אסיה כולה (3143 מ'). רכבת מגניבה וחדישה (נפתחה לפני שנה וחצי) בתוספת רכבל הביאו אותנו לראש ההר, ממנו יש תצפית נהדרת על סאפה והעמק בו היא שוכנת. מדרגות רבות במעלה ההר רבות מובילות לאחד מפסלי הבודהה הענקיים והמרהיבים בויאטנם. פסגת ההר פעמים רבות מכוסה בעננים וידענו שרק עם הרבה מזל נצליח לראות משהו מהנוף ומהפסל הזה אבל למרבה השמחה הוא התגלה מדי פעם במלוא הדרו - מחזה מדהים! מסתבר שזה עוד לא הסוף- ממשיכים לעלות במדרגות ופתאום הפתעה! מקדש ענק בפסגת ההר, עם שלל פגודות ופסלי נחושת. לא ברור איך הצליחו לבנות את כל הדבר הזה בראש ההר וכמה מאמץ אנושי זה דרש אבל נראה שאין גבול להשקעה שלהם במקומות הפולחן (אגב, רבים מהאנשים באיזור הם בכלל קאתוליים). בקיצור- חוויה אדירה. שמחים ומורעבים חזרנו לסאפה לארוחת ערב וטבילה בבריכה המחוממת במלון

כדי להכיר ולחוות מקרוב את הכפרים, יצאנו לטיול של 24 שעות עם מאמה-יה, שלקחה אותנו לבקר בכפר לאו- צ'אי בו היא גרה ולהתארח בביתה.
 הדרך מסאפה לכפר אורכת כ-8 ק"מ ברגל, והיא מתפתלת בין שדות אורז אינסופיים, צמחייה טרופית ירוקה ונחלים. אי-אפשר להגזים ביופי של טראסות האורז- זה משהו משגע ומיוחד במינו, שהופך את ההליכה לחוויה בפני עצמה וגורם לנו לשלוף את המצלמות שוב ושוב.

חם ואנחנו הולכים עם מטרייה נגד השמש. 8 ק"מ, לא עניין של מה בכך, ושתי נשים מהכפר, אחת מהן צעירה בת 17 בהריון, מלוות אותנו מסאפה, רק כדי שנקנה מהם בסוף איזה משהו (כנראה הליווי הזה הוא בלתי נמנע). בדרך באים אלינו מדי פעם ילדים, רוצים שנקנה מהם צמיד, מחזיק מפתחות או קשקוש אחר, או לפחות לקבל סוכריה.

ממשיכים ללכת ואנו מתקרבים לכפר ועוצרים לטבול רגליים בנהר. כעבור כמה דקות מתחיל טפטוף, שהופך לגשם קצר. השכמיות והמטריות נשלפות ומעט לאחר מכן אנו מגיעים לכפר לאו- צ'אי ולביתה של מאמה-יה, בו נבלה את הלילה הקרוב. פלשבקים לגיל עשרים ולטרקים בנפאל רצים בראש. שתינו תה ונחנו מההליכה ומאמה-יה הלכה להכין ארוחת צהריים- נודלס ואורז כמובן, אלא מה. המטבח, כצפוי, מאוד מאוד בסיסי וכולל גם ברז קטן ונמוך ליד הריצפה ומקום למדורה. חייבים להודות שבסוף יום הליכה ארוך ועם רגליים כואבות, די התגעגעתי למלון ולארוחת צהריים במסעדה. מה לעשות, זו לא אשמתי שארז הפך אותי למפונקת (או אולי זה הגיל).
 אחרי הארוחה ומנוחה קלה יצאנו לראות מה יש מסביב לבית. נהר יפה זורם ממש לידו וצמודים אליו שדות האורז המשפחתיים. מאמה-יה ובעלה מעבדים את השדה שלהם ושל הורי בעלה, לשימוש עצמי בלבד. הלכנו לראות את הנשים שעובדות בשדה הסמוך. לעולם לא אסתכל שוב על אורז באותה הצורה- זו עבודה קשה בצורה בלתי-רגילה, ורובה נעשית באופן ידני - הזריעה, הקציר והוצאת האורז. עכשיו זוהי רק ראשיתה של עונת הקציר והשדות עדיין מלאים יבול. בסוף אוקטובר תסתיים העונה והאורז שנאסף ישמש אותם עד לשנה הבאה.

אחה"צ נכנסנו לרחצה בנהר, היכן שהילדים באים להתרחץ ולגלוש על הסלעים. היו שם ילדות קטנות שהשגיחו על ילדות עוד יותר קטנות (אולי בנות שלוש או ארבע), שגלשו על הסלעים וצווחו בשמחה, ולדעתי רק בנס לא טבע שם אף אחד (תכלס הן מתרחצות שם כל יום והכל בסדר אבל אין ספק שהבטיחות היא לא עניין גדול שם).
הגשם שהתחיל לרדת שוב הוציא אותנו מהמים, ולמרבה השמחה וההפתעה היתה במרפסת הבית מקלחת עם מים חמים- לא מובן מאליו.
לפני ארוחת הערב הכנו יחד ספרינג רולס ויתר הארוחה שהכינו מאמה-יה ובעלה, כללה מאכלים מקומיים כמו עלי במבוק מבושלים (לא משהו), פרח בננה (טעם נרכש כנראה), טופו מטוגן, ירקות ירוקים מבושלים וגם, נו, אורז לבן כמובן.
 בסיום הוגש יין אורז, או כמו שהם קוראים לו- happy water, ומאמה-יה סיפרה לנו על אורח החיים בכפר ועל הסיפור האישי שלה.

בסוף הערב התחלנו להתארגן לשנת הלילה על מזרנים קשים כמו קרש עץ, כשקול הנהר הזורם נשמע היטב ברקע. למעט כאב אוזניים לנועם, טיפות ואקמול, אפשר להגיד שהלילה עבר בצורה טובה (נגיד כמו בקמפינג).
למחרת בבוקר, אחרי ארוחת פנקייקים, המשכנו לסייר בכפר וביקרנו בבית הספר המקומי ובכנסייה. כן, אנשי שבט המונג השחור הם בכלל קאתוליים! בית הספר היה מלא בילדים וכך גם הכנסייה. המדינה, אגב, מממנת את הלימודים עד התיכון בלבד. לאחר מכן הלימודים יקרים ומתקיימים בסאפה ולכן הרוב כלל לא לומדים בתיכון והצעירים נשארים לגור ולעבוד בכפר.
 בסיום הסיור נפרדנו ממאמה-יה ובעלה, שהיו נחמדים מאוד ומארחים מצוינים, וחזרנו בנסיעה קצרה למלון הנעים ולמיטות הרכות. הטעימה מחיי הכפר היתה חוויה יוצאת דופן, מיוחדת ומעניינת מאוד. לכל מי שיצר ההרפתקנות חלף לו או לא היה לו- הטיול הרגלי הוא לדעתי ממש חובה ובסיום אפשר לחזור לנוח במלון (ולהודות על זה שלא נולדת בכפר נידח בויאטנם)…

את המשך היום בסאפה העברנו בעצלות. קצת בריכה, ארוחת צהריים ושנ”צ להשלמת שעות שינה. אחר כך כבר היינו יותר עירניים וניצלנו את הערב האחרון בסאפה למסאז׳ (אפילו נועם הקטן זכה לטיפול), ארוחה וגם קצת קניות אצל סמי שמוכר כמו כולם חיקוי של The North Face ועוד.

נשאר לנו חצי יום להינות מהאיזור וממזג האוויר המדהים עד אחר הצהריים, אז תגיע ההסעה.

הזמנו מהמלון מונית שתלווה אותנו לסיור מפלים של 3 שעות. מתחילים בעצירה לתצפית וכמה דקות משם יוצאים לטיול למפל האהבה. לא משהו מתוכנן, אבל יצא טיימינג טוב, היום במקרה ט״ו באב. טיול קליל במעלה הנחל, עד למפל גבוה ותמונות יום אהבה אידיאליות. עוד עצירה במפל הכסף, שעובר ממש לצידו של הכביש חזרה לסאפה. רבע שעה הליכה, קצת תמונות וחוזרים לסאפה כדי להספיק עוד פיצה והתרעננות בבריכה לפני הנסיעה הארוכה חזרה להאנוי (6 שעות).

לינה: Sapa Freesia Hotel – מומלץ

Hanoi

מגיעים בתשע בערב, שוב לאותו המלון שהפך לביתנו/ תחנת מעבר. הפעם המטבח סגור אז פסחו על קבלת הפנים החמה שזכינו בביקורינו הקודמים, מיץ אבטיח וסלט פירות. לארוחת ערב כבר לא היה לנו רצון (קצת נשנשנו בעצירת התרעננות). אבל בכל זאת יצאנו לסגור את הפינה עם איזה שייק לחובבי הבננה (לא אני ונועם). אז מסתבר שהרחוב שלידנו מלא בתי קפה ומקומות לשבת. השארתי את כולם לשתות בננה ולקחתי את נועם שיארח לי חברה בבית קפה. הוא מבחינתו העדיף גלידה, אבל לא מצאנו אז הוא שמח גם לעוגה.

הקפה שלהם לא רע כשהם לא מגישים אותו ממותק בצורה מוגזמת. זה סוג של קפה פילטר חזק. לא רע בכוס עם קרח. היום הסתיים. מחר יום רגוע בהאנוי בלי שום תכנון מיוחד.

מתחילים את היום לאט. קצת סידורים. פגישה עם הסוכנת, דרכה הזמנתי את השייט בהלונג ביי, כדי לסגור תשלום ולקבל פרטים אחרונים. מגרדים את עצמנו מהמלון רק לקראת הצהריים. הולכים סביב האגם, הפעם לצד הרחוק יותר. היתה כוונה ללכת לאיזה כנסייה, אבל אחרי כל הפגודות, הבודהות והכנסיות נראה לי שמיצינו את העניין. גם ההסתובבות בחום (שאומנם יחסית לפה הוא סביר) לא היתה כזאת אטרקטיבית, אז תפסנו מונית ונסענו ל ‏Royal City Vincom Mega Mall. זה קניון ענק, והכי חשוב- הוא ממוזג. וגם יש אטרקציה לילדים- החלקרח. נראה לי קצת יותר נעים מהחום בחוץ. לצערי לנועם זה פחות מתאים אז אני התנדבתי לארח לו חברה. מיה נכנסה עם שני הגדולים. אנחנו סתם העברנו את הזמן. העיקר שבמזגן. שם גם אכלנו צהריים מאוחרים וחזרנו למלון. עכשיו נחים ובערב נצא להסתובבות באמת אחרונה בעיר. הפעם הבאה שנגיע להאנוי תהיה בערב לפני החזרה הביתה. אז הערב הגיע ויצאנו אל איזור האגם. מלא אנשים כמו בכל סופשבוע. יש שוק ויש הופעה גדולה בכביש שליד האגם. הצלחנו למצוא מקום לארוחת ערב במסעדה בה אכלנו ביום הראשון של הטיול. אח״כ התפצלנו ואני המשכתי להסתובב עם עפרי, האחרים חזרו למלון. ראינו קצת את ההופעה ואז התקדמנו במעמקי השוק. מלא אנשים אוכלים ברחוב. מיצינו די מהר. אפשר ללכת למלון ולחכות למחר להפלגה להלונג ביי.

לינה: Hanoi Babylon Garden Hotel & Spa

מחיר: 260$ חדר זוג וחדר משפחתי, שני לילות

Halong Bay

עוד אחד מימי ההיילייטס של הטיול. זה בעצם הדבר שסגרתי מייד אחרי הטיסות. הזמנתי לפני יותר מחצי שנה. מבחר הספינות הוא עצום, ופשוט סמכתי על הצעתה של הסוכנת אליה פניתי. היא שלחה קצת תמונות, השוויתי את זה להצעות בבוקינג. נראה דומה, אז נתתי לה אור ירוק לביצוע ההזמנה.

בערך שבוע לפני ההפלגה פנתה אלי הסוכנת והציעה להעביר אותנו לספינה יותר חדשה (טענה שתשדרג אותנו בלי תוספת מבחינתנו). אבל החדרים שהציעה היו ללא ג׳קוזי, אז החלטתי להשאר עם ההצעה המקורית. בדיעבד הג׳קוזי באמת היה שווה, וטוב שלא שיניתי.

הדיל של השייט כולל גם את ההסעות מהאנוי. יוצאים מיד אחרי ארוחת בוקר באוטובוס רגיל. אנחנו, המפונקים, כבר התרגלנו ללימוזין, אבל הנסיעה היתה ממש בקטנה. פחות משלוש שעות, מתוכם עצירה של חצי שעה. עוד העברה קטנה עם סירה קטנה, ובסביבות אחת עושים צ׳ק אין. קבלת פנים קצרה ואז מתארגנים בחדרים. מהר מאוד מתחילים בלוז צפוף, בקושי מספיקים להתלהב מהשייט המפנק, בנוף יוצא הדופן הזה.

ארוחת צהריים התחילה את רצף ארוחות הגורמה של היממה הקרובה. כל מנה מוגשת בקפידה, עם סידור וקישוט מיוחד של הצלחת. בכל ארוחה יש שתי מנות פתיחה, מנה עיקרית וקינוח. רעבים לא נצא מהשייט הזה. רק נועם ועפרי לא יטעמו כלום ויסתפקו באורז לבן שיכינו להם במיוחד. אחרי הארוחה יוצאים לשעה של קיאקים ואז גם רחצה בים. מים נעימים מאוד וברקע כל הזמן הנוף של ההרים והסלעים שיוצאים מהים.

כשחוזרים לספינה בחמש וחצי סופסוף יש זמן רגוע. מתקלחים, נהנים קצת מהמזגן בחדר ואז עולים לסיפון להינות שוב מהנוף לקראת השקיעה. ברקע מוסיקה ומגישים פירות ואיזה צ׳ייסר בשביל האווירה. החסרון היחיד הוא החום. לא נשארים הרבה על הסיפון. חוזרים לחדר להנות מהמזגן. שוב אוכלים- הפעם ארוחת ערב מפנקת. לא רגילים לכאלה תנאים של חופשה. גם ככה כולם אצלי נהיו מפונקים עם נסיעות בואן לימוזין. עכשיו גם לשייט יהיה סטנדרט אחר??!

בערב נשאר להנות מהחדר הנעים, הג׳קוזי מול החלון לים, ושינה לא מאוחרת. מחר הלוז מתחיל ממש מוקדם.

בקושי מתעוררים לארוחה שקצת אחרי הזריחה. שש וחצי. כאילו מישהו הספיק להיות רעב. אין ברירה, בשבע ורבע כבר יוצאים לשייט בסירת במבוק אל מערות נטיפים (סוג של..). אחר כך עוד קצת זמן חופשי שנגמר ממש מהר. צריכים לפנות את החדרים, הצוות כבר עומל על הכנת הסבב שאחרינו. כמו בסרט נע עם גלים של עוד ועוד תיירים. שיעור קצר על הכנת ספרינג רול (שוב) וארוחה נוספת מוגשת- הפעם בופה לארוחת צהריים מוקדמת. אחריה חוזרים אל הנמל. בזה נגמרת הפלגה חלומית שעברה ממש מהר.

במקום אוטובוס שיחזיר אותנו להאנוי העלו את המשפחה שלנו על ואן לימוזין פרטי, לא ברור למה, רק אמרו ששדרגו אותנו באופן מיוחד. אולי הבינו שפחות מלימוזין אנחנו כבר לא רגילים לקבל…

היום המשיך בעוד העברות, מהאנוי מונית אל שדה התעופה (שקיבלנו בחינם צ׳ופר מהסוכנת). משם טיסה קצרה של שעה וקצת לדנאנג. שם חיכה עם שלט נהג מונית מטעם המלון שהביא אותנו למלון Odyssey בהוי אן. הכל דפק על פי התכנון ובתשע בערב עוברים לפרק הבא. 4 ימים בהוי אן.

טיפ: חשוב להביא הרבה בקבוקי מים במזוודה, העלות בסירה ממש גבוהה.

לינה/ הפלגה: Sapphire Cruise

מחיר: 700$ (140$ לאדם)

Hoi An

אטרקציות עיקריות: העיר העתיקה, חוף ים, סדנת בישול, גשר הידיים.

פירוט הימים בהוי אן כפי שתוארו בפוסט שהעלתה מיה:

אחרי שלל חוויות באיזור הצפון התחלנו להתקדם דרומה. טיסה קצרה הביאה אותנו להוי אן, אחת מערי הנופש המקסימות בויאטנם, בה בילינו 4 ימים מלאים.

הויאטנמים יכולים לעשות לכולם בית-ספר בכל מה שקשור לאירוח, וחוץ מזה שזה כנראה העם הכי נחמד שיש בעולם, גם בתי המלון פה טובים מאוד.

הגענו בלילה למלון Oddysey, מקום חמוד עם חדרים יפים ומרווחים מאוד בו נבלה את ארבעת הלילות הקרובים.

בבוקר יצאנו לטייל בעיר באופניים ולראות מה יש בסביבה. איזור הוי אן מאוד שטוח ולכן הרכיבה שם קלה מאוד ונעימה (וגם מזג האויר טוב, למרבה ההפתעה). זו עיירה כפרית כזאת, והאוירה בה הזכירה לי קצת עיירות בתאילנד. נסענו ליד הנהר ובתוך רחובות העיר העתיקה, שהיא כולה שוק אחד גדול וססגוני מאוד. חזרנו לשם בערב, כשאלפי פנסים סיניים צבעוניים מאירים את הרחובות, מה שהופך את השיטוט שם לחוויה אמיתית. כמונו חשבו כמובן גם אלפי התיירים שגודשים את העיר בעונה הזאת.

למחרת בילינו את הבוקר בים ב Hidden Beach ואת אחה"צ הקדשנו למטבח הויאטנמי. אחד הדברים שאסור לפספס בהוי אן הוא סדנת בישול, ולשמחתי הזמנו את הסדנה שלנו עם הון המקסימה. זו היתה אחת הפעילויות הכי נחמדות שהיו לנו פה, וכולנו נהנינו מאוד.

מצויידים בתיקי קניות סיירנו בשוק האוכל המקומי, שם ניתן למצוא כל ירק ופרי שאפשר לדמיין וכל דבר שחי מחוץ ובתוך המים וגדל בקרבת מקום (דגים, נחשים, צפרדעים, סרטנים שרימפס ושאר פירות הים). הון הסבירה לנו על הפירות, הירקות, הדגים וצמחי התבלין. טעמנו דוריאן לראשונה (מגעיל לדעתי), ופירות נוספים שחלקם היו ממש מפתיעים וטעימים. משם נסענו לכפר הדייגים הסמוך, לשייט בנהר ודייג סרטנים! שטנו בסירות דמויות אגוז קוקוס גדול וחיפשנו סרטנים, שחיים באלפיהם על הגדה הבוצית. זה הרגיש בדיוק כמו במשחק של הדגים המסתובבים שצריך לדוג עם חכה, כשקריאות שמחה וצהלה מלוות כל מי שמצליח להעלות סרטן בחכתו. בסיום השייט הגענו לביתה של הון, שם חיכה לנו שולחן גדול ערוך ומסודר לעבודה וסינרים.

הון ובעלה לימדו אותנו להכין מנות שלא היו מביישות שום מסעדה, ואיזה מזל שלא אכלנו צהריים והגענו רעבים. התחלנו בספרינג רולס, שאי-אפשר בלעדיהם, והמשכנו עם סלט מנגו ירוק, פפאיה ירוקה, פרח בננה ובשר, פנקייק מקמח אורז ממולא עוף וביצה, ועוף עם ירקות מאודים (אוכלי הדגים אכלו דג ושרימפס במקום עוף ובשר). בסיום כל מנה ישבנו ונהנינו ממעשי ידינו להתפאר ואחרי שלוש שעות לא יכולנו להכניס פירור נוסף לפה. זו היתה זלילה מטורפת!

למחרת בבוקר נסענו לגשר הידיים המפורסם שנמצא בבפארק Ba Na Hills. לאחר נסיעה של כשעה ורבע ותשלום מופקע של כ-30$ לאדם עלינו ברכבל לראש ההר. כמו כל דבר פה, גם הגשר הזה הוא פרויקט ענק. הממשלה וידיים פרטיות השקיעו בשנים האחרונות מיליארדי דולרים בקידום אתרי תיירות במדינה, עם פרויקטים בסדרי גודל ענקיים ומשוגעים. שתי ידיים אדירות הן עמודים של גשר הצופה אל הנוף המשגע למטה.

למרות שראינו המון תמונות של המקום, זה עדיין היה מפתיע בגודל שלו ומרשים מאוד. מסתבר שהמשך הפארק הוא מעין פארק שעשועים די מוזר ולא קשור לכלום, שהחליטו לבנות בראש ההר. התבאסתי לגלות שאת יתר היום אבלה בין משחקי מחשב, מתקנים מטופשים, חנויות מזכרות ומסעדות יקרות- בקיצור, זו היתה אכזבה גדולה עבורי אבל לפחות הילדים הגדולים נהנו (נועם המסכן לא היה יכול לעלות כמעט על אף מתקן ובכה מאוד (ומודה שגם אני התחלתי לייבב שם).

נשאר חצי יום של בילוי – קצת בריכה, קצת קניות של שטויות בשוק וזהו, נפרדנו בצער מהוי אן והמשכנו דרומה, לנה-טראנג.

לינה: Hoi An Odyssey Hotel – מומלץ מאוד למשפחות שמחפשות מלון שקט, לא רחוק מהמרכז, מחיר סביר

Nha Trang

הגענו בערב. הכל עובד לפי לוח הזמנים המתוכנן. בינתיים שום עיכובים בטיסות או בהסעות. גם הפעם מחכה נהג עם שלט, כמו שהזמנתי מהמלון.

העיר נראית שונה משאר ויאטנם שראינו. הרבה יותר מסודרת, הרבה יותר מערבית. אופנועים נוסעים בנתיב מיוחד משלהם, איזור גדול של טיילת ומלונות. המלון שבחרתי די בסיסי. לא משהו מיוחד. אומנם גם 4 כוכבים, אבל בחרתי משהו יחסית זול. בקושי אמורים להיות במלון: למחר מתוכנן יום ארוך בפארק השעשועים ומחרתיים יוצאים על הבוקר לדאלאת.

את הערב חשבנו לסיים מהר, אבל בכל זאת קפצנו לטבילה קטנה בבריכה שבגג המלון. גם גיחה קצרה לקפה ועוגה התפתחה להשלמת ארוחה בעוד איזה מסעדה לכל מי שהיה רעב.

את היום המרכזי בנה טראנג מתחילים לא מאוחר. אוכלים ארוחת בוקר במלון ויוצאים במונית ל Vinpearl Land.

נסיונות קודמים הראו שהרבה יותר קל לנו לתפוס מונית ברחוב מאשר להשתמש ב Grab. תוך רגע מוצאים מונית שמפעילה מונה. יוצא גם זול יותר. נסיעה של רבע שעה, אבל הפעם כשבאתי לשלם הנהג אמר שאין לו עודף וסימן לי על שטרות קטנים יותר. התקרבתי אליו והוא בא לעזור לי למצוא בין השטרות המסובכים עם כל האפסים. פתאום משך כמה שטרות וניסע להחביא. תפסתי לו את היד וחטפתי בחזרה. משום מה לא ברחתי מהמקום אלא שילמתי לו על הנסיעה. אח״כ הצטערתי ששילמתי לו בכלל, לא הגיע לו כלום אחרי ההתנהגות האלימה. מקווה שהוא לא הצליח להחביא עוד שטרות- מבדיקה קצרה בארנק נראה שהכל נמצא.

מהיום בפארק חששנו מאוד (המבוגרים) היה באמת מתיש, אבל גם אנחנו נהנינו. זה פארק מאוד מגוון. יש מתקני לונה פארק, פארק מים ממש טוב, אקווריום, גן חיות, גנים בוטאניים יפים מאוד שמסודרים במתחמים של מדינות שונות (יפניים, אפריקני, אוסטרלי…). אפילו מופע של כלבי ים ודולפינים.

טיפ: את החזרה מהפארק אל העיר אפשר לעשות ב Speed Boat במקום לחכות בתור הארוך מאוד לרכבל.

לינה: V Hotel Nha Trang– לא מומלץ.

Da Lat

אטרקציות עיקריות: מפלי דטנלה, פארק חבלים, מגלשת הרים, הבית המשוגע, בר המבוך, טיול מפעלים חוות ומפלים.

את הדרך לדאלאת מנה טראנג עשינו עם נהג שארגן לנו קני, המדריך שיקח אותנו להמון חוות ומפעלים ביומיים האחרונים בדאלאת. חשבנו שבדרך יהיה עצירות בנקודות עניין, אבל עצרנו רק להתרעננות, שהיתה נחמדה בזכות נדנדה ואומגה קטנה מעל נהר.

מגיעים בצהריים אחרי שלוש וחצי שעות נסיעה. ביום הזה לא תוכנן משהו משמעותי. המלון שלנו נמצא ממש במרכז, אז הלכנו ברגל כמה דקות לבר המבוך Maze Bar. מקום מקסים להסתובב וללכת בו לאיבוד. קונים שתיה ומסתובבים בין החדרים והפינות המוזרות ומחפשים איך להתקדם. גם בשוק הסתובבנו. זה נמצא ממש מתחת המלון. להבדיל מהוי אן, פה הכל מיועד לתיירות מקומית. אין מה לקנות לתיירים.

היום הבא כבר היה עמוס, כמו שאנחנו רגילים. מתחילים בנסיעה לשמורת Datanla. המון אטרקציות באותו מתחם. לכל אופציה כניסה ותשלום נפרדים. מתחילים בפארק החבלים. למזלנו, פה יותר ערוכים לילדים הקטנים. לנועם יש 2 מסלולים יעודיים אותם הוא עשה בקלות ובכיף וחזר על זה כמה פעמים בליווי של מדריך. אנחנו עלינו למסלולים הגבוהים. הפארק פחות מגוון מהפארק האחרון שהיינו בו (באלפים הצרפתיים) אבל בהחלט מאתגר ולא קל פיזית. כל אחד עושה כמה מסלולים שבוחר ברמת קושי עולה מתוך 5. עמית ומיה פרשו אחרי 3. עפרי המשיכה לרביעי שכלל טרזן קשה ובקושי רב סיימה אותו. אני סיימתי בהצלחה את כל המסלולים, עם שרירים קצת תפוסים.

משם המשכנו למגלשת ההרים New Alpine Coaster. אטרקציה ממש נחמדה, ברמה טובה, שמביאה אותנו עד מפל. משם גם חוזרים על הקרוניות. בהמשך הוספנו עוד טיול קצר של פחות מק״מ ירידה לעוד מפלים גדולים בשמורה מסודרת ויפה (בזה הילדים התעצלו, אז ירדנו רק המבוגרים). חוזרים לעיר והיום לא נגמר, אז עוצרים לביקור ב Crazy House. ממולו יש מסעדה נחמדה שם אוכלים צהריים לפני כן. הבית המשוגע הוא פרויקט בנייה מאוד מוזר ומעניין של ארכיטקטית שאפתנית שהגתה את הרעיון ובנתה במשך שנים. ממש שווה ביקור.

את היומיים האחרונים בטיול נבלה בחברתו של Kenny. איש מקסים עם אנגלית טובה שתכנן לנו הרבה דברים בסביבה של דאלאת. את היום התחלנו בביקור במפעל ביתי לייצור גבינת טופו וחלב סויה, ביקור קצר במקדש עם בודהה יושב ובודהה שוכב. בהמשך עוצרים להליכה קצרה לגבעה ממנה משקיפים על איזור דאלאת. התחנה הבאה היתה בחוות גידול קפה שם גם מפיקים קפה סמורים. תהליך הההפקה של הקפה הזה נשמע לא משהו: הסמור אוכל את פולי הקפה, משאיר אותם שלמים וזה יוצא בצואה שלו אחרי שעבר זמן מה במערכת העיכול, שם נוצר טעם מיוחד. זה נחשב קפה באיכות מאוד גבוהה ונמכר במחיר מופקע. גם אנחנו טעמנו את הקפה שהיה חזק וטעים. משם נוסעים למפעל לייצור משי. משלב גידול התולעים, גלמים, והפרדת החוטים ועד ייצור בדים ע״פ תבניות. אחרי ארוחת צהריים מטיילים למפל הפיל. הליכה קצרה ומתקרבים למפל ענק. לפני שמסיימים את יום הטיול עוצרים גם בחצר די מוזנחת בה מגדלים חיות שונות – מעין גן חיות פרטי ומוזנח – תנינים, יענים, נחשים, חולדות וגם צרצרים למאכל – את זה הציעו לנו לטעום. רק עמיהוד ועמית נענו לאתגר ודווקא אמרו שלא רע. הציעו לנו גם משקאות משונים – סוגים שונים של יין אורז שהם קוראים לו Happy Water. דרך מעניינת לסיים יום ממש מגוון.

את היום האחרון של הטיול (אם לא מחשיבים את יום הטיסה הביתה) ממשיכים במעבר בין נקודות עניין. מתחילים ב Paradise Lake, משם ל Chicken Minority Village, חוות פטריות, מפלי Pongour ומסיימים בארוחת צהריים מקומית – מרק Pho ונודלס בפעם האחרונה. מספיקים עוד מפל לקינוח ומשם לשדה התעופה לטיסה חזרה להאנוי. היו יומיים מאוד מוצלחים עם קני – ממש סיום הולם לטיול בויאטנם.

לינה: TTC Hotel Premium Ngoc Lan

סיכום:

היה לנו טיול מוצלח מאוד. יעד מצוין לטיולי משפחות, נוף שונה מאוד ממה שהורגלנו בטיולי אירופה. יש גיוון רב באטרקציות ושילוב מושלם בין נופים/ טבע לערים ותרבויות. מלונות ברמה גבוהה, אוכל מעולה למי שמחפש טעמים מקומיים וגם אופציות מוכרות לילדים שמתעקשים להשאר עם האוכל המערבי. הופתענו מאוד לטובה מתשתיות התיירות – מלונות, הסעות מפנקות, מסעדות נקיות, רכבלים, ואפילו פארקי שעשועים ברמה גבוהה. אין ספק שיהיה מאתגר לשמור על הרמה ביעד שנבחר לשנה הבאה.

הערות וטיפים:

• מה שהתברר כמאוד חשוב (הכרחי?) זה סים מקומי ששימש אותנו לשלושה טלפונים וככה יכולנו לתקשר ביננו בחופשיות. גם שיחות מקומיות חינם שקיבלנו עם הסים מאוד חשוב כדי לתאם עם נהגים/ מלונות ועוד.
• ממליץ להביא די הרבה דולרים במזומן. ברוב המקומות לוקחים עמלה של 3% על תשלום באשראי (זה מתווסף לעמלת ההמרה שמשלמים בארץ 2-3 אחוז). משיכת כסף בכספומט כרוכה ברוב המקרים בעמלות מקומיות גבוהות (גם בנוסף לעמלה בארץ) ובנוסף סכום המשיכה המירבי נמוך מאוד ברוב סוגי הכספומטים.
• כל המלונות כללו ארוחת בוקר גדולה – דרך נעימה וטעימה להתחיל את היום.
• אני בחרתי בתכנון טיול בלי הרבה גמישות כדי לנצל את הזמן בצורה מקסימלית. הזמנתי הכל מראש ולמזלי לא היה צורך בשום שינוי. לא היו גשמים שהפריעו והכל התנהל במדיוק ע"פ התכנון.
• ההזמנות שביצעתי מראש:

1. 3 טיסות פנימיות ישירות מחברות התעופה
2. כל המלונות דרך Booking.com (אמנם עם אפשרות ביטול – אבל לא עשיתי שינויים)
3. נסיעות ארוכות (ואן לימוזין) דרך סוכנות סמייל המקומית (מרי/ קארלי).
4. השייט בהלונג ביי מסוכנת מקומית אחרת (הואה מסוכנות Asia Vacation Travel).
5. מאמה יא (טיול הכפרים בסאפה) – הגעתי אליה מהמלצות – תיאמתי איתה בטלפון (שיחת ווטסאפ).
6. טיול יומיים עם Kenny – הזמנתי אצלו ישירות בהתכתבות ווטסאפ כמה שבועות מראש.
7. סדנת הבישול המעולה של הון הוזמנה מעל חודש מראש איתה בווטסאפ.
8. ההסעות משדות התעופה הוזמנו מהמלונות אליהם הגענו - חיכה לנו נהג עם שלט.