אחותי הגדולה, מירית, חוגגת חמישים, ואת אחותנו הקטנה, עדי, שגרה רחוק (קליפורניה), לא ראינו כבר כמעט שנתיים, אז עלה רעיון להיפגש לטרק.
אני שמחתי שיש מי שמוכן לטייל איתי ומהר נעניתי (ונהניתי) לאתגר. התאריך שהתאים לכולנו הוא אמצע-סוף ספטמבר, מה שאומר שכבר גבולי לטרקים הגבוהים, וגם הסיכוי להשיג בקתות ברגע אחרון לא גדול (הרעיון עלה בתחילת הקיץ). התקופה בארץ היא ימי מלחמה, קשה לתכנן לטווח ארוך.
מחיפושים בקבוצות הטרקים עלה מסלול שנשמע מתאים. את השם לא הכרתי, גם סיפורי טיול כמעט ואין, אבל האזור מאוד התאים לי: שוויץ גבול איטליה, טעימה משני הצדדים. יעזור לי לסגור מעגל ולהרגיש רגוע יותר, אחרי שהטיול המשפחתי בשוויץ נקטע בגלל שיטפונות.
מדובר בטרק ברמה בינונית, טיול בין עיירות, לינה במלונות ולא בבקתות הרים. הליכה של חמישה ימים, סביב 15-18 ק״מ ביום. יש אפשרויות פרישה כל יום, למקרה שנתקשה. הטיפוסים סבירים ומזג האוויר אמור להיות עדיין לא מאוד קר.
אז המלונות הוזמנו- אין הרבה מבחר, מקסימום 2-3 בכל עיירה. הייתה עיירה קטנה (Montespluga) בה לא מצאנו מקום, מה שמאריך את הדרך בחמישה ק״מ לעיירה הבאה, אבל מקצר את היום העוקב. את הטיסות הזמנו דרך אל-על כדי להפחית את סיכוי הביטול בשל התקופה.
תכנון המסלול:
טיסה לציריך ונסיעת רכבת לעיירה Thusis
Thusis to Andeer
Andeer to Splugen
Splugen to Isola / Madesimo
Isola / Madesimo to Campodolcino
Campodolcino to Chiavenna
בילוי יום אחרון ליד אגם קומו לפני החזרה ארצה בטיסה ממילאנו.
היום הראשון - הגעה
טיסת בוקר לציריך. בתזמון מושלם (הפרש 5 דקות) מירית ואני נוחתים ופוגשים את עדי כבר בביקורת הדרכונים. סביב 11 בבוקר מוכנים לנסיעה.
עולים על הרכבת שיוצאת מהשדה, ומגיעה ל Thusis אחרי קצת יותר משעתיים (והחלפת 2 רכבות). הדרך הייתה יפה. מאוד ירוק, אגמים וקצת הרים מושלגים ברקע - הנוף השוויצרי הטיפוסי אותו אנחנו כל כך אוהבים לראות.
בינתיים מזג האוויר התחיל עם אווירה מאוד חיובית. ימים בהירים שבאו אחרי שבוע מושלג שעבר באזור, ונראה שהשאיר פסגות לבנות, יותר ממה שצפוי בתקופה זו של השנה.
אל המלון הגענו בסביבות שלוש בצהריים, אחרי הליכה של כמה מאות מטרים מתחנת הרכבת.
נראה מלון חדש וסופר מודרני. מתחילים ברמה ממש גבוהה, מקווה שלא יגרום להתאכזב מהמלונות הבאים. מתחילים עם קפה (ומאפה) במרפסת של המלון שמשקיפה לנוף היפה ואז יוצאים לאחר הצהריים רגוע של הליכה בעיירה (רחוב אחד ראשי). יש קצת חנויות וכמה מסעדות. מסמנים אופציות לארוחת הערב.
חוזרים למלון ומגלים עוד חצר אחורית עם כסאות נח ונוף מהמם. מקום מתאים לחגיגת יומולדת, עם כוס יין ופתיחת מתנות.
לפנות ערב יוצאים לארוחה במסעדה ומסיימים את הערב מוקדם, כדי להתחיל מחר את הטיול עם הרבה אנרגיות.
היום השני - Thusis-Andeer
התעוררנו משינה ארוכה עם הרבה אנרגיות ליום ההליכה הראשון. ארוחת בוקר מפנקת כבר בשבע וחצי, ועוזבים את המלון עם המון טעם של עוד…
לקח לנו קצת זמן להתאפס על המפה, בחרנו בשביל עם סימון Via Spluga מצידו המערבי של הנהר. היה גם סימון דומה לצידו המזרחי של הנהר, אבל כבר התחלנו להתקדם. שני המסלולים נפגשו אחרי איזה 2 ק״מ, אבל ראינו שפספסנו גשר חבלים אז בחרנו לחזור קצת אחורה בגדה המזרחית כדי לא להתחיל את היום עם תחושת פספוס.
מזג האוויר לא יכול להיות טוב יותר: שמיים כחולים ואוויר קריר ונעים. אני מטייל עם חולצה קצרה, מידי פעם שם מעיל דק. האחיות שלי, שתמיד קר להן, נפרדו רק לפרקים מכובע הצמר והכפפות.
הנוף ירוק מאוד, הליכה נוחה בשבילים לצידו של הנחל, לעתים באזור מיוער. חצינו כמה כפרים קטנים לאורך היום וגם נכנסנו להליכה קצרה בתוך שמורת Viamala Schlucht שהיא קניון עם נחל כחול טורקיז וגשר עתיק גבוה. בנוף הרחוק קצת הרים מושלגים.
אורך המסלול יצא 18-19 ק״מ עם 1000 מטר טיפוס, אבל לא הרגיש קשה מידי (אולי בזכות השבילים הנוחים). הגענו אל היעד, העיירה Andeer, בשעה 15:30. יום של 7 שעות שכלל את התוספת של קניון ויאמלה, וגם עצירת קפה ליד הנחל.
לפני ארוחת הערב עוד הספקנו להתפנק במתחם ספא יפה, מרחק כמה דקות מהמלון Mineralbad Andeer , עם בריכות חמות בפנים ובחוץ, כולל זרמים ובועות לשחרור הגוף מההליכה הארוכה.
גם המלון של היום ברמה גבוהה אז בחרנו לאכול פה ארוחת ערב ולא לחפש משהו אחר בעיירה.
את היום מסיימים מוקדם, כנראה כמו כל הימים בטרק ופשוט נשכבים מעולפים במיטות.
היום השלישי - Andeer- Splügen
7:30 מתייצבים בארוחת הבוקר. אין טעם למרוח את היום, גם ככה הלכנו לישון מוקדם.
היום הזה מאופיין בעלייה מתונה ברובו, עם כמה פיקים של עליות חדות יותר. המסלול מתקדם ברובו לצידו של נחל ומפלים הזורמים בכיוון הפוך להליכה שלנו. מידי פעם הדרך מתרחקת קצת ונכנסת ליער. מזג האוויר חלומי. שמיים בהירים וקרירות נעימה. האחיות שלי טענו שקר וטיילו עם מעילים, כובע צמר וכפפות, אבל בעיני 13-16 מעלות טמפרטורה אידאלית להליכה (בעיקר בעליות). אני טיילתי עם חולצה קצרה, וכשהגיעה רוח שמתי מעיל לכמה דקות.
בדרך עברנו גם שני אגמים, הראשון נוצר כתוצאה מסכר שנראה די חדש. צבע המים יפיפה, אבל הם כמובן קרים, וכשבחוץ לא כזה חם- אין סיכוי להיכנס למים.
מעט מאוד אנשים פוגשים בטרק, אולי בגלל שכבר לא שיא העונה, או שהמסלול ממש לא מוכר. סה״כ ראינו היום עוד 3 קבוצות של זוג או שלישיה שהלכו את המקטע שאנחנו עשינו.
גם היום לקראת הסוף כבר מרגישים את הרגליים כשקצת כואבות, אז ממש שמחים לראות מרחוק את העיירה ספלוגן, בה נלון הלילה. המלון של היום כבר יותר בסיסי (והמחיר ירד בהתאם), אבל מספק את הצרכים: חדר נעים, מקלחת נקייה וגם ארוחת בוקר. לארוחת ערב מחפשים מסעדה אחרת בעיירה. לפי ההמלצות מהמלון, יש 3 אופציות, אז אחרי מקלחת והתארגנות יצאנו לבדוק. התחלנו עם יין באחת מהן, ולא התאים להישאר לארוחה. למזלנו בחרנו במסעדה מקסימה שנקראת Hotel Restaurant Suretta. הרביולי שהזמנתי היה אחד הטעימים שאכלתי! גם קינוח גלידה עם קפה (לא בדיוק אפוגטו) שהיה טעים מאוד.
מחר מצפה לנו היום היותר קשה של הטרק, אז מקווה לשינה טובה.
היום הרביעי - Splügen- Isola
יוצאים לדרך כבר בשמונה, כי מתוכנן יום מאתגר, אחרי עוד ארוחת בוקר מעולה. יום קריר, 6 מעלות, ושמיים בהירים.
נפרדים מהעיירה ספלוגן שאהבנו מאוד ומתחילים לטפס לכיוון מעבר ההרים. 700 מטר טיפוס, 6 וחצי ק״מ מרחק שלקחו לנו 3 שעות.
בפס עצמו הרוחות חזקות, הבנות ממש קפאו מקור, אז נצמדו לסלע בתור מחסה וחיכו לי עד שאסיים את ההתלהבות מההגעה למעבר המדינות.
חשבתי שבפס נראה פסגות מושלגות בעקבות הסופות שהיו שבוע לפני הגעתנו, אבל פה לא נשאר כלום. רק בהמשך, בצד האיטלקי, היו קצת שאריות ושלוגיות.
שני דגלים וכמה שלטים ציינו את מעבר הגבול. נפרדים מהנוף השוויצרי הירוק והיפה. מפה הנוף ממש שונה, הכל יותר חום, אין מרבדי דשא ירוקים.
מעכשיו צפויה לנו כמעט רק ירידה.
היעד הראשון הוא עיירה קטנה שנקראת Montespluga, במרחק 3 ק״מ מהפס, בה לא מצאנו מקום לישון, אז היום התארך, ואחרי הפוגה של קפה, נמשיך עוד ירידות ארוכות.
הדרך ממונטספלוגה מתחילה לצידו של אגם גדול, עד הגעה לסכר גדול בצידו התחתון של האגם. משם הנוף משתנה לגמרי ומתחילים ירידה משמעותית במורד ערוץ נחל עמוק, ביער עצי אשוח. נוף איטלקי מיוער, עם נחל, אליו מתחברים מפלים מצדדים נוספים. בהמשך גם יהיו בתים עתיקים, עד שהערוץ משנה כיוון וברקע, למטה, רואים אגם בצבע מהמם. זאת צפויה להיות נקודת הסיום של היום, העיירה איזולה שלצד האגם.
אין כמו לראות את נקודת הסיום מתקרבת אחרי יום מאתגר. סה״כ הליכה של 18 ק״מ שהתחיל עם עליה קשה והסתיים עם ירידות תלולות יותר. נופים יפים ומגוונים. כולנו סחבנו יפה, למרות שהבנות קצת התקשו עם הקור (בלי לקטר יותר מידי) ואפילו מירית התגברה על כאבי ברכיים, הקאה ונעליים מתפרקות - הכל במצב רוח ממש טוב!
את ארוחת הערב אכלנו במסעדה של המלון אחרי שבעלת המקום ממש עשתה מאמצים למצוא מנות שיתאימו לטבעונית והצמחונית שאיתי, אפילו בלי להבין מילה באנגלית (תודות לגוגל טרנסלייט).
היום החמישי - Isola - Campodolcino
יום קצר מתוכנן היום, לכן גם קמים מאוחר יותר, לא בהרבה, כי עד מתי אפשר לישון כשנרדמים בעשר?!
מתחילים הליכה בתשע וחצי, אחרי ארוחת הבוקר, שהפעם הייתה ממש בסיסית. נראה אם זה אחד ההבדלים בין שוויץ לאיטליה או שבמקרה תלוי במלון.
מסלול ההליכה היום מתחיל צמוד לאגם, הליכה מישורית, ואחריה מגמת ירידה, לא תלולה, לצידו של נחל בתוך יער אורנים. שונה מאוד מהנוף השוויצרי, וגם מיער עצי האשוח שעברנו אתמול. אחרי שעה כבר עשינו הפסקת קפה בידיעה שהמסלול כבר עוד מעט יסתיים.
השביל מגיע עד העיירה Campodolcino. מגיעים למלון קצת אחרי 12. 7 ק״מ עברו אפילו מהר משחשבנו. הרגשה מוזרה לסיים את המסלול כל כך מוקדם, אבל הסתדר לנו טוב אחרי היום הארוך שהיה אתמול.
הפעם יושבים לאכול צהרים במסעדה. הגיע הזמן לפיצה האיטלקית, עם עוד כוס יין כמו כל ארוחה…
אחרי האוכל יצאנו לסיבוב בעיירה הרדומה, שנראתה כמעט נטושה, והמשכנו להליכה ליד הנחל. סיבוב של עוד 3 ק״מ שמרגיש ממש קליל- ככה זה כשהולכים בלי תרמילים. היום יש אפילו זמן לשנ״צ.
מי שממהר ורוצה לחסוך ימים, יכול לשלב עם היום האחרון ולעשות יום אחד באורך 21 ק״מ. אנחנו העדפנו קצת הפוגה.
אחרי כמה שעות מנוחה במלון יצאנו לבר בעיירה, מסתבר שיש קצת חיים, אפילו מבלים בבר שבאו לראות דרבי מילאנזי. אנחנו הסתפקנו בשתייה ונשנושים, הפיצה מהצהרים עדיין הורגשה בבטן…
היום השישי - Campodolcino - Chiavenna
יום ההליכה האחרון, צפוי להיות לא ארוך במיוחד, סביב 14 ק״מ, רובם בירידה, אבל בשל תחזית הגשם שצפוי בצהריים מנסים לצאת מוקדם.
ההליכה של היום גם היא ביער, לא אשוח ולא אורנים כמו בימים הקודמים. לא זיהיתי את סוג העצים, אבל היו גם אלונים ובשלב מסוים ערמונים, בכל מקרה הליכה מאוד נעימה, בצל, לאורכו של נחל ומפלים. עושים הפסקת קפה אחרונה צמוד למפל וממשיכים בעיקר בירידות (וגם כמה עליות קטנות שלא נשתעמם). בדרך שיחי פטל טעימים ולקראת סוף המסלול רואים את העיר הגדולה Chiavenna, בהליכה על צלע ההר עד שיורדים עד מרכז העיר. בדקות האחרונות של המסלול התחילו כמה טיפות, שהתגברו בתזמון מושלם כשכבר ישבנו להרמת כוסית לחגוג את סיום המסלול.
מרכז העיר העתיקה מאוד יפה, כמובן עם נחל במרכז ובתים עתיקים. אנחנו יוצאים מפה ברכבת כדי לצמצם טווחים בהגעה לשדה התעופה, ולהספיק לבלות קצת על אגם קומו ביום הטיסה.
להבדיל משוויץ, פה הרכבות מאוד מאחרות, עמוסות ולא ברור אם אנחנו על הרכבת המתאימה. אחרי שעה של איחור והחלפת רכבת מגיעים בסוף לעיר Lecco, לדירה שנמצאת ממש ליד האגם.
היום השביעי - אגם קומו והעיירה Bellagio
הטיסה שלנו יוצאת בלילה, אז נשאר לנו זמן לבלות. ננצל את היום כדי להנות קצת מאגם קומו.
כשהתעוררתי חיכה לי קפה ומאפה- האחיות שלי היו מלאות אנרגיה, אז קמו מוקדם והחליטו לפנק.
יוצאים בשייט במעבורת על אגם קומו לכיוון העיירה התיירותית בלאג'יו שנמצאת על לשון יבשה בלב האגם. השייט יפה, אבל מיצינו די מהר. כשמגיעים לבלאג'יו רואים כמות תיירים ממש גדולה, שמסתובבים בסמטאות ויושבים במסעדות הרבות. נשארו כמה שעות להעביר, אז אוכלים צהרים, גם הפסקת גלידה ושוב יושבים לקפה/ קוקטייל. עכשיו גם נפרדים מעדי, שנוסעת לקרובת משפחה במילאנו (חוזרת מחר בטיסה) ואנחנו נצא באוטובוס ורכבות בדרכנו לשדה התעופה.
טיפים למטיילים
המסלול מתאים גם לפחות מנוסים בטרקים, גם כי רמת הקושי בינונית וגם כי הלינה בעיירות ולא בבקתות מאפשרת גמישות והתאמה למרחקי ההליכה הרצויים.
מזג האוויר היה מעולה ומתאים גם לקצוות העונה. לנו היה מזל ולא ירד בכלל גשם. מדובר בטרק בגבהים בינוניים- הגובה המקסימלי סביב 2200. רק צריך להתלבש בהתאם לרמת הקור שכל אחד מסתדר איתה- לי הספיקה חולצה קצרה, מעליה לפעמים מעיל פליז, לפעמים כובע צמר. בעיירות בערב מעיל יותר חם. האחיות שלי שסובלות מקור השתמשו בחולצה ארוכה, פליז ולעיתים מעיל נוסף מעל, בנוסף לכובע צמר וכפפות.
מלונות מאוד נוחים, בצד השוויצרי יקרים משמעותית וגם ברמה גבוהה בהרבה. ארוחות הבוקר מעולות במלונות שבשוויץ, באיטליה יותר בסיסי. בכל מקרה אכלנו הרבה וזה החזיק אותנו עד ארוחת ערב. לא לקחנו איתנו כלום לצהרים מלבד חטיפי אנרגיה ופיצוחים.
מים: הסתפקנו בליטר וחצי-שניים לאדם. יש בדרך מקומות מילוי, בעיקר בצד השוויצרי. קצת חסר מהפס בצד האיטלקי (מלבד בעיירות ששם תמיד יש ברזים).
לסיכום: הטרק היה מעולה ומתאים להרכב, שהעדיפו רמה לא קשה מידי, ולא אזורים מאוד גבוהים, שם יהיה קר יותר, בטח בתקופה זו שמתקרבת לסוף העונה.
הנוף השוויצרי שונה מאוד מהנוף האיטלקי, בעיני יפה יותר, אבל זה הוסיף גיוון. כל יום היה נוף או תוואי הליכה שונה, מה שנתן הרבה עניין.
עכשיו נותר להתחיל לחלום ולתכנן את הטרק הבא…
