החלטנו לא להעביר את רוב זמננו ברכב אלא לחקור את הדרום באתריו העיקריים ולהנות גם מימי בריכה ים ומנוחה של טיול בטן גב אמיתי.

היו ימי מנוחה בהם ניצלנו את השמש הנעימה של סוף החורף הספרדי- די דומה לאביב ותחילת הקיץ הישראלי. זה איזור שמאופיין בחום קשה בקיץ ומזכיר במאפייניו את האקלים האילתי שלנו. חופי הים פתוחים לציבור ומאובזרים לנוחות הקהל. בקיץ מוצבים שימשיות וכיסאות , בתקופה שהיינו ראינו המון חוף נקי מהכל! כך שנסענו לטיולי כוכב בערים שמסביב.

טורמולינוס ובנאלמדנה כבר מזמן לא נראות כמו כפר דייגים. לאורך כביש הים יש טיילת ארוכה או כביש משותף שלאורכו נוסעים לאט ובזמן זה מציצים לכיוון המסעדות הרבות שמתחת לבניינים הגבוהים שנבנו מול הים הכחול או שמקנאים ברצים או מוליכי הכלבים שממלאים את החוף. הכחול של הים מושפע בצבעו מהניגודיות של החוף החום חמרה או הכמעט שחור. מאוד קשה למצוא חנייה לאורך המדרכות ועדיף פשוט להיכנס לחנייה מסודרת בתשלום כמובן. מקו החוף איפה שלא תימשכו לכיוון העיר תגיעו לסמטאות או מדרחוב שופע חנויות. עצי ההדר בעונה זו עמוסים בפריחה רייחנית ממש כמו לטייל בפרדס. בשעה 2 מתקיימת סגירה כמעט מוחלטת של חנויות הצריכה לשעתיים של סייסטה ואז מתמלאות כל המסעדות וברי הטאפס באוכלים. מומלץ לא להתיישב במסעדה ספרדית ברגע של רעב כי הארוחה נמשכת בניחותא. תחילה ישאלו אתכם אם התיישבתם על מנת לאכול או לשתות. אין בר סלטים לפתיחה מקסימום סלסילת לחם או סלט קטן בדרך כלל משולב עם פירות ים.

מנות עיקריות אישיות. המנות היחידות שהיו גדולות אותן חלקנו יחד היו הפיצות. כל פיצה הגיעה בגודל של צלחת ויותר בעלות שבין 7 ל-12 יורו למנה. בהחלט ניתן לאכול בזוג. מנות הדגים הן אישיות. בספרד הטיפ ניכלל כבר בחשבון מתחת לערך %IVA 10.

אז המעגל שעשינו כלל את עיירות פרובינציית מלגה, עלינו לסביליה ליומיים נהדרים, קדיז וחזרנו דרך גיברלטר לטיסת חזרה מנקודת ההתחלה. ויתרנו על רוב הכפרים הלבנים מלבד מיחאס, לא הגענו לנרחה למרות שהיה בתיכנון. נסיעה בכבישי ספרד הראשיים כרוכה בתשלום. החניות בכל מקום- בתשלום. תפסת מרובה לא תפסת זו הסיסמא שליוותה אותנו.

מידע רב לנוסעים לקוסטה דל סול שעזר לי