פעם הייתה משפחה שאהבה רק תות
וביער הרחוק ההוא, שבו היא טיילה,
באמצע הדרך עמד לו ביתן אדום
ומה היה בתוכו
הרבה תות.
כי במקום שהמים בשפע
יש הרבה תות.
תות לא קטן, לא סגלגל ולא מצהיב.
לא מרוסס ולא תפל.
היה שם בשדה המון תות.
בגודל כף יד האחד
מתוק עסיסי ונחמד.
ובצריף עמדה אישה
לא צעירה ואדיבה.
“צוואי ארדבייר” אמרתי
ושתי סלסילות הבאתי.
חטיף בריא לדרך
פרי מהגינה הציבורית.
שיר בהשראת פ ר י – אדוה פרדיאן
