דרך בורמה – חלק שביעי

שני – שלישי, ינגון-ישראל
 הנסיעה לינגון עברה חלק וסמוך ל-06:10 האוטובוס הגיע לינגון. למרות שהיה מי שהציע לנו לרדת באותה נקודה - הנהג הציע לחכות לתחנה הסופית. עשר דקות אחר כך ירדנו באיזור שנקרא, למיטב זכרוני, mingaladon בתחנה המרכזית. הזמנו מקום במלון shwe yee שנפתח לפני חמישה חדשים, באיזור הכללי של הפגודות המרכזיות ליד people's park ויצאנו לדרך.

מהתחנה לקחנו קו 36 (200 צאט) לכיוון המלון תוך מעקב ב-maps. me. הכביש היה פקוק כולו. לאחר היוועצות במקומיים הסבירו היכן לרדת ולקחת קו נוסף/מונית שיקרב אותנו למלון. בעיקרון היה ניתן ללכת אך זה היה יותר מדי עם תיק גדול וכבד על הגב בחום ובלחות שהיו. המקומיים, שוב, התגלו כאדיבים להפליא.
 הגענו באיזור תשע ובמלון קבלו אותנו ונתנו לנו חדר, למרות השעה המוקדמת, בלי שאלות.

ינגון - העיר עצמה לא מציאה. צפופה, סואנת, אפופה בעשן. אין גם מה לראות בה במיוחד. צעדנו שעה לכיוון פגודת sule. הקדמנו והלכנו לבית הכנסת שנמצא מספר דקות ממנה, בגלל שקראנו שהוא פתוח עד 13:00 (למרות שעל הדלת היה שלט שעד 14:00. בפועל, מנהלת המקום עזבה כשהלכנו). בית הכנסת הוא מבנה מרשים שנבנה במאה ה-19 ע"י סוחרים יהודים, מהודו ועירק בעיקר, שעברו לנהל כאן עסקים. בשיאו היו בארון הקודש 120 ספרי תורה!! לאחר מלחמת העולם השניה, עם הכיבוש היפני, עזב הרוב המוחלט של המשפחות בקהילה לכל רחבי העולם, כשכל משפחה לוקחת את ספר התורה שלה. נשארו ספרי תורה ספורים במקום. היום מנהלת את המקום בתו של מי שניהל אותו עשרות שנים עד 2015, לאחר שאביה הלך לעולמו. במקום מוצגים צילומים של מנהיגי בורמה וישראל במשך השנים. המבנה יפה, מנציח תקופה של קהילה יהודית פעילה במקום, שמור ושווה ביקור. כפי הנראה מתנהלות תפילות בערב שבת (כדאי לודא מראש) ובכל מקרה יש תפילות בחגים, שאז מגיעים משגרירות ישראל, ארה"ב ואנשי עסקים.

מבית הכנסת המשכנו לצפות בפגודת sule למבקשים להיכנס עלות הכניסה 4000. שוטטנו בסמטאות של רחובות 25-30 (ראו על המפה) וצפינו בעשרות רבות של דוכנים וחנויות מקומיות. הצטיידנו בתבלינים מקומיים לארץ ופסענו לעבר בנין junction. טעינו לחשוב שהוא השוק המקורה אך בפועל מצאנו עשרות רבות של חנויות, בין היתר של בדים - ניכר שאינם מתורגלים בתיירים. המחירים היו הוגנים והמבחר מרשים. מעבר לכך, הבנין שבו מרוכזות החנויות הרבות לתיירים כמעט ממול. המשכנו לפגודה המרכזית (דמי כניסה 10,000 ) והמשכנו באוטובוס חזרה. בשיטוט היום חלפנו על פני אינספור דוכני אוכל, תירס, פירות ועוד.

המלון היה מצוין, מעוצב להפליא, עם שירות אדיב וארוחת בוקר מוצלחת ומגוונת, רגע לפני היציאה לנמל התעופה. אגב, כשבקשנו מונית במלון פשוט נכנסו לאפליקציה מקומית כמו get taxi ועדכנו שהמחיר צפוי להיות 6000 צאט, למרות שמלכתחילה אמרו שזה צפוי לעלות כ-9000.. אני מניח שזה קשור לעומס התנועה או היעדרו.

בעיני, אחרי הטיול בבורמה – ההגעה לינגון היתה נחיתה קצת כואבת.
ועדיין, מחלון המלון ראינו בבוקר כיצד נזירים צעירים בלבן עוברים עם מין פעמון תלוי על מוט עץ על כתפיהם ומקישים וממשיכים. רגע אחרי שהמשיכו - מקומיות יצאו החוצה והציבו על שולחן קטן סירי אוכל עבור הנזירים. עוד שתי דקות חלפו ועברה תהלוכה של נזירים שמברכים את המקומיות הממתינות.
כחלוף דקותיים הגיע הגל השלישי של נזירים צעירים שאספו את האוכל עבור המנזר ורוקנו את הסירים לסירים גדולים יותר אתם הגיעו.
 כל כך יפה. בכל רחבי בורמה היינו עדים לנזירים שעוברים עם סיר מיוחד בין הבתים והמקומיים, שנערכו לכך מראש, נותנים להם אוכל שהכינו למנזר. כך כל יום. כך כל הנזירים. הלכה למעשה, מאחר שכמעט כל גבר בורמזי מבלה במנזר לפחות תקופה קצרה, כפי שכבר כתבתי, כמעט כל אחד מבני העם הבורמזי הוא חלק מהחוויה הבודהיסטית. וזה מורגש על כל צעד ושעל.

סוף דבר

לסיכום, בורמה ארץ נפלאה עם תרבות מיוחדת ואנשים מקסימים. השהיה בבורמה מעוררת, מעל לכל, מחשבה על הקונפליקט בין הקדמה-והתחכום המודרניים לתמימות-של-פעם שלא פסה מן העולם ועל הדרך שבה אמונה וחיי יום-יום יכולים לחיות שלובים ושלווים זה עם זה.