כרתים 2021
החגים הגיעו, הרצון לחופשה, ועדיפות ליוון בגדול, מרחף בבית כבר מאז תחילת הקיץ, המתווה לקורונה משתנה כל שבועיים שלושה נגיד? וגם בחו"ל, לא ברור מה יהיה...ואז בתחילת ספטמבר: כולם מתבשרים על החלטת ממשלה לביטול בידוד ארוך לחוזרים מחו"ל, למחוסני פעם שלישית.
בנוסף, הגיע גם יום כיפור, ברצף החגים האינסופי, וניתן הזמן לשוטט ברשת אחר מלון/טיסה/ או דיל/ובהתבסס על המלצות גולשים (איך אפשר בלי?).
אז כל הפרמטרים נפלו למקומם הנכון בפאזל.
הצלבה מהירה בין המלצות ב"למטייל" על מלון פורטו אלונדה Porto Elounda (ליד העירה אלונדה, מיקום במפה: מזרח האי כרתים. כשעה נסיעה מהרקליון עיר הבירה ושדה התעופה), לבין דיל מאד אטרקטיבי של ארקיע לטיסה + 5 לילות לאותו המלון - נפל הפור כמו שאומרים, והזמנו: זוג הורים ובתנו, בת 17.
במאמר מוסגר, מנסיוני, לגבי ״דיל״: דיל הוא נח כשאין זמן או חשק לחפש המלון המועדף, ולארגן הפרטים בעצמכם. ובסך הכל הדיל היה הוגן: קבלנו חדר כפי שתואר, ולא התאכזבנו. מה שהובטח הוא שהיה בפועל. אבל, לרב נעדיף להזמין מלון בעצמנו כי כשההזמנה היא ישירות מהמלון יש סיכוי שהחדר יהיה טוב יותר, ויכלול תנאים עדיפים (למשל יותר מסעדות אפשריות) מאשר אם הוזמן דרך ספק תירות ישראלי.
ואיך בילינו ששה ימים? ממש בכיף. הרבה ים, שמש, ואוכל מצוין ממש.
יש לציין, שזו אינה הפעם הראשונה שלנו בחופשה בכרתים. קדמו לה שלוש חופשות לאורך השנים. בשלוש הפעמים הקודמות לנו במלונות באזור חרסוניסוס, עיר תיירות שקרובה יותר להרקליון, או העיירות הצמודות לה. וגם אז טיילנו, והכרנו כבר היכרות מוקדמת, את אזור אלונדה ואיוס ניקולאוס, העיר הקרובה אליה. כך שהרגשנו שאנו חוזרים למקום מוכר.
התמקמנו שלושתנו בחדר המלון, מרווח ונחמד, גם אם לא המילה האחרונה מבחינת עיצוב, עם בריכה פרטית בגישה ישירה ממרפסת החדר.
מהקומה השניה או השלישית, בה ממוקם חדר האוכל (שם אכלנו ארוחות בוקר וערב), וחדרים אחרים, יש נוף מהמם של המפרץ עליו ממוקמים מבני המלון השונים, והים המתפרש ממנו והלאה. "תמונה גלויה", מקסים. שהינו שם באמצע חודש (חג סוכות) ומראה הירח העגול, גם ממרפסת חדרנו, היה מהמם ממש.
נוף מהמלון, כבודו במקומו... אבל מה עושים?
האוירה במלון, בהתרשמות הראשונה של אחר הצהרים הראשון, כשירדנו לחוף, ורחצנו במים המעט קרירים, היתה ממש שקטה, שלווה, רגועה: כל המילים לתאר שהשקט הוא קצת יותר מדי.... זה היה יום ראשון אחר הצהרים. בהמשך השבוע היו מעט יותר אנשים בים, אך חדר האוכל נשאר רגוע מאד במשך כל התקופה. כנראה גם בגלל הקורנה אין אכלוס מלא מצד אחד, וגם פחות תיירות מצד שני?!
בענין הרחצה והכיף בים ובבריכה: המים אכן קרירים מעט, זו אינה הטמפרטורה של הים שאנו מכירים בקיץ בישראל, אך הודות למזג האויר במהלך החופשה (אותן טמפרטורות כמו בתל אביב ומעט לחות), היה מאד כיף להיכנס למים בחוף הפרטי של המלון, ובחופים הנוספים בהם טיילנו בנסיעות הקצרות מחוץ למלון. (מזג האוויר הוא קריטי להנאה ביוון - התאריכים שהיינו היו 19-24 בספטמבר. והיה עדין ממש חם וכיף בשביל הבריכה והים. אבל זה אכן כבר גבולי: היום הלפני האחרון, כפי שהראתה התחזית, ואכן התממשה, היה יום סתווי בהחלט: עם גשם, עננות, רוח. בהחלט לא יום לים-בריכה. אז חשוב לקחת בחשבון כשנוסעים בחגים ואופי הטיול הוא חופשת קיץ לים-בריכה: ספטמבר הוא הגבול, אינני חושבת שיש ספק. ובטח תקף גם לאיים אחרים).
למחרת, דוקא נשארנו בסבבה במרפסת חדרנו, ממש נעימה וכיפית, קראנו ספרים, הקשבנו למוזיקה, ו..קפצנו יחד לבריכה. היה נהדר. כיף משפחתי בשמש החמה של כרתים, ומי בריכה מלוחים, ומרעננים.
בצהרים שינסנו מותנים, שמנו על עצמנו איזה בגד חוף, ויצאנו לקבלה של המלון, שם לבקשת האורחים מזמנים מונית. המלון אינו ממוקם כך שמוניות חולפות על פניו. הוא נמצא כ5 ק"מ מהעיירה אלונדה, וכביש קטן מתפתל ויורד לגובה המלון שכאמור יושב על מפרץ. מפרץ מיראבלו.
נסיעה קצרה לאלונדה בעלות של 8 יורו כמדומני, ואנחנו בדרכנו לחוף מומלץ (ע"י בלוגרים בשם רומי ואסף) בשם Kolokitha. מראש כבר הבנו שנהג המונית לא יקחנו עד החוף, וגם לא קרוב. המוניות לא מגיעות כי הדרך אינה דרך, כוללת עליה על גבעה, ולא שווה להם לסכן את האוטו כנראה. אמרנו 'נראה מה יהיה' ונסענו. ההמלצה מהבלוג כללה גם את מסעדת הדגים Kanali. הנהג ציין את המסעדה כנקודת הסוף - עד לשם הוא לוקח אותנו - ומשם שנסתדר. אז התחלנו ללכת ברגל. מתוכננים לנו 3 ק"מ בסך הכל. אבל היה מה זה חם... אמצע היום והשמש קופחת. לא נורא אמרתי, הולכים...כבר בתחילת הדרך מכונית עם זוג צעיר וילד קטן נעצרו ואמרו לנו - "לא כדאי לכם, ממש קשה ודרך עם סלעים..."...כעבור כמה דקות קצרות עבר לידנו זוג על טרקטורון שהגיע מכיוון החוף הנכסף. הם נעצרו ואמרו "לא שווה את הטרחה. זה הרבה ללכת, ויש יותר מדי תיירים, שהורידה איזו סירה... הצביעו על רצועת החוף הסלעית והים, לימיננו - ואמרו - "תישארו לכם כאן, מה רע?" זו היתה רוח הדברים. וואלה. סבבה, אז המסקנה היא No Kolokitha for us...צ'יק צ'ק הנחנו התיקים על הסלעים (זה לא חוף במובן חוף כן?!) וקפצנו למים הצלולים.
נהדר. כיף. זו יוון.
אח"כ אכלנו וואו, במסעדת Kanali שממוקמת ממש מול אלונדה, ובעצם על המים. חייבים לראות כדי להבין. פשוט פשוט ויפה. ואוכל פגז: סלטים לשולחן כפתיח, לחם טעים, ופלטת דגים ופירות ים. בול! קינוח יאמי גם כן, עוגת גבינה. ובנוסף, במסעדות בכרתים אתם מקבלים מהמארחים, כמחווה יפה, צלחת פירות פרוסים ולפעמים גם עוגת סולת(?) מתוקה ליד. ממש נחמד. בפעמים הנוספות כבר הבנו שזהו המנהג.
חזרנו למלון (האיש במסעדה הזמין לנו מונית) ונהנינו מסוף אחר הצהרים בים של המלון.
יום למחרת - עד אחר הצהרים אנו מבלים בים וקצת בבריכה שלנו, של חדרנו - ואחר הצהרים, לשמחת הבת המתוקה שמצפה ל"עיר הגדולה" לעשות קצת שופינג של מזכרות, מתנות וכו', נוסעים במונית (כ20 דק' נסיעה, הפעם מזרחית לאלונדה ולמלון, לעיר איוס ניקולאוס. Agios Nikolaos).
שעת אחר הצהרים מומלצת מאד לביקור בעיר. מזג האוויר נעים, והאור של שעת בין ערביים יורד יפה על הבתים, המסעדות סביב האגם, המרינה... בכל אלו טיילנו, בין לבין השוטטות בשני רחובות הראשיים עם החנויות. להולכי רגל בלבד.
התחלנו בארוחת צהרים מאוחרת בטברנה בסמטאות מימין לאגם. היה טוב, כרגיל. הטברנה אליה כיוונו, בשם Kalvi היתה סגורה ונפתחה רק ב 19:00, אך זו שמצאנו לא רחוק ממנה היתה יפה מאד ומוצלחת. (כל הארוחות דרך אגב היו באויר הפתוח. אף אחת לא בחדר סגור, לא במסעדות בחוץ, ולא בחדר האוכל בפורטו אלונדה. במלון היה זה בעצם חלל פתוח הצופה לים. רק חלק מהשולחנות והבופה היו מקורים אך לא סגורים).
ואז הגיעה שעת ארוחת הערב. נחזור לאכול במלון? ארוחה שכבר כלולה בדיל...חחחח
אז לא! ממש לא, אנחנו נשארים באיוס. ועוד "נופלים" על מסעדה סוף הדרך. קלטנו שיש בה הרבה מקומיים. אז זה סימן טוב. והיא מלאה, מפוצצת אפילו, אך נעימה. באויר הפתוח, צופה על האגם של איוס. שולחנות צבעוניים ואוירה שמחה. נראה מבטיח. וואי- היה מעולה. כבש כזה יזכר לשנים קדימה. הכל טעים טעים. ושירות לבבי.
בעל המקום, כנראה, שעבר ליד שולחננו, 'זרק' לנו, "בכרתים אוכלים עם הידיים"...אז בכרתים כמו בכרתים אכלנו עם הידיים. ואז הגיעו גם הפירות ובקבוק של ראקי ושלוש כוסיות מטעם המארחים. סיום מצוין.
כשקמתי ועמדתי לצאת, קם אלי האיש, לחץ את ידי, והודה לי. "התענוג היה שלי"😊 אמרתי.
שם המסעדה: Karnagio.
עכשיו הגיע הזמן למונית חזרה. לילה טוב.
היום הרביעי: קצת מתמהמהים. לא הכל הרי הולך חלק... חבלי טיול...בחברת השכרת הרכב שליד המלון המכוניות הסבירות (לא אוודי עכשיו ב 150 יורו) אזלו. אז הזמנו מונית לשם, שלקח לה יםםםםםם זמן ("ים זמן" יחסית אלינו שרוצים כבר להגיע לים של פלאקה) להגיע. בסוף הגיעה, ונהג חמוד, לקח אותנו עד לקפה המומלץ, בחוף פלאקה, Plaka, קפה Isal.
אבל מה, רצועת חוף קטנטנה, הים שם קצת סוער ולא ממש מזמין להיכנס אליו, מלצרית חמודה מהמסעדה באיוס ערב קודם, ניגשת ואומרת שנראה לה שאנחנו מכירים מאתמול בערב😊הבחורה חרוצה; עובדת גם בKarnagio באיוס ניקולאוס, גם בחוף בפלאקה וגם בבוטיק של המלון Cayo. ומסתבר שהתישבנו דוקא בכיסאות ששייכים למלון Cayo הסמוך. היא היתה סופר נחמדה והסבירה שאם נשארים אז זה יהיה בעלות של 30 יורו מינימום הזמנה לאיש. אבל הים לא משהו, אנחנו לא רעבים עדין...אז לא היה הרבה טעם להישאר, ורצינו למצוא חוף ואזור נעים יותר, ומצאנו ביג טיים!! ממש ליד Isal יש טברנות אחת ליד השניה, שיושבות על מצוק קטן ממנו יורדים גרמי מדרגות עם חבל עד למעין מגרעת קטנה מרוצפת חלוקי נחל ממנה מתחיל הים. לקרוא לזה "רצועת חוף" אני לא יכולה. אז זה מה שזה. וכך שחינו מפיסת אדמת חלוקי נחל אחת לשניה. באמתחתנו משקפות, ועוד אחת הכי פשוטה, חדשה, ממכולת באיוס ניקולאוס שהכינונו ערב מראש, וטוב שכך, ואיזה דגים חמודים נראו אלינו בצלילות החביבות שהבאנו שם! יואו מה זה כיף. היה קיאק שהסתתר לו מתחת לסלע, צמוד לגרם המדרגות, והבת חשקה נפשה בו, אבל אמרנו שאי אפשר בלי רשות. הים והשונית, והדגים, כשממש לא הרחק ממול, בים, כתפאורה יפה ליום הזה נמצא אי המצורעים, ספינאלונגה, היו מעל ומעבר. לא צריך יותר.
בילינו שם כשעה יפה בשחיה וצלילה (כמה זמן לא עשיתי את זה...).
יש לו"ז לבדיקת קורונה ב15:00 במלון.
עד אז נספיק לאכול (הבן בחבורה) בעוד טברנה איכותית מעל הים (רק היה צריך לטפס במדרגות מהים ולבחור אחת מיני כמה) ולקנות מזכרות ומתנות בעיקר לנו הבנות שבחבורה, בבוטיקים היפים ממש (עם הצבעים האלו של התכלת, כחול...) שכבר העין תפסה בהלוך, כשהגענו עם המונית. יפה בפלאקה.
בדיקה. שליליים. יש.
מחר יום סתווי. 80% לגשם...כנראה נשכיר אוטו ונסע. לאנשהוא.
היום החמישי: במלון, דרך חברת השכרת רכב Hertz, שכרנו רכב Kia בעלות של 90 יורו. בבוקר גיגלנו ברשת כדי לתור אחר יעד לנסיעה ברכב ביום סתווי, מעונן, וטיפה גשום בתחילתו. יוצאים בשעת צהרים.
היעד הנבחר: כפר דייגים מזרחית לאיוס ניקולאוס: Mochlos, כשעה נסיעה מהמלון שלנו, שבימים רגועים יותר גם יוצאות ממנו סירות לאי קטנטן שמולו, בו יש אתר ארכיאולוגיה לאוהבי התחום. כשאנו היינו לא נראתה סירה באופק כדי לשוט אתה. היה ים באמת סוער. אבל היה אקשן. לאורכו של הים כארבע חמש טברנות וכולן מאוכלסות ממש לא רע בסועדים. כמובן שהמטרה כללה ארוחת צהרים. בול בזמן. (מוסיפה בדיעבד: בדרך למוכלוס עלינו עם הרכב למה שנרשם ככפר מסורתי. Talo. שום כלום. כמה כנסיות (לפחות מסומנות בשלטים) וילדים שיוצאים מבית הספר. ירדנו וחזרנו לכביש).
המסעדה: טעים מאד. את הדג בחרו הבעל והבת מתוך המקרר דמוי צידנית גדולה. קלאמרי מטוגן לילדה. סלט יווני הוא ברירת מחדל (בלי מחדל בכלל) בטיול הזה. מלצרית, הבעלים, עם אנגלית טובה חייכה ואמרה שהיום יש פלפלים ממולאים בפטה צ'יז ועגבניות. הטון היה כזה שאם לא נקח אז...חבל. אז ברור שכן וברור שטוב שכן😊. אויש אין כאלו מנות בארץ. קראף של יין רוזה השלים את התענוג. גם המחיר שלו. זול זול...את הדג הם מציעים לפלט עבורך. הפעם ביקשתי לפלט לבד. בתם הארוחה המלצרית/ בעלת הבית באה וראתה שלא אכלנו את לחיי הדג. היא אמרה שהלחיים עדינות וטעימות, לקחה הסכו"ם והניחה עבורנו על הצלחת את הלחיים.
בקשנו לקינוח גלידה וניל עם פירות אדומים. קבלנו משהו דומה וטעים מאד: יוגורט יווני סמיך עם ריבת/ רוטב פירות יער/ דובדבנים בצבע בורדו עמוק. יאם. ושוב הפירות והעוגה "על חשבון הבית". נחמד ממש.
היה נחמד לטייל מעט בכפר, על שפת הים, לצד הרוח החזקה והגלים הסוערים. סצנה יפה. גם נכנסנו לבוטיק יפה, ושמנו פעמינו בחזרה...
בדרך חזרה לכיוון אלונדה שוב נהנינו מנוף יפיפה של הים הרחק מתחתינו, וקו החוף המפורץ.
הערב רק מתחיל, ועל כן עצירה באיוס ניקולאוס, אותה אהבנו מיום שלשום, היתה מתבקשת. חנינו הפעם בצד המרינה. דברנו עם הבן, החייל, שנשאר בארץ, הראנו לו כמה יפה כאן, במרינה, בשעת שקיעה, ולפי הכיוון הכללי, כיוונו עצמנו לרחוב עם חנויות שבקצהו נמצא המרכז עם רחוב החנויות היורד אל האגם. קנינו סנדלים, ואח"כ נעלי ספורט לילדה. וסתם טיילנו להנאתנו. ישבנו על המדרגות הצופות לאגם.
נסיעה קצרה חזרה והגענו למלון.
היום השישי: נוכל להישאר עד שעת האיסוף ב13:00 בצהרים. החדר לרשותנו. היום כבר חמים יותר מיום אתמול, אך שוב לא חם כמו בימים הראשונים, וקר מדי להיכנס לבריכה. מאד בא לי אבל לא יכולה; המים קרים מדי. יורדים שוב בדרך היפה המובילה לחוף הים של המלון. נהנים שם על שפת הבריכה, שהיא גם למעשה שפת הים. הבריכה היא כאילו בריכה טבעית כזו. בנויה באבן, בצורה אליפטית, מתמזגת עם הים כמה מטרים ממנה.
מיטות הבריכה מפוזרות בשטח הגדול סביב. שקט ורגוע. הרבה ישראלים עוזבים וכבר עזבו. אז עכשיו רק תיירים. במלון יש הרבה תיירים מרוסיה. הרבה מהם לנים במלון "האחות" הצמוד לפורטו אלונדה. חוף הים והבריכות משותפים לשלושה מלונות למעשה. שניים אלו, והמלון השלישי בשם פורטו מארה.
נפרדים לשלום מהמראה היפה הזה. סוף עונת הקיץ מורגש. אנו נפרדים מהמלון ומחופשת הקיץ האחרונה...אך לא לפני שאוטובוס תיירים בדיוק נעצר בחזית המלון, וסבב נוסף של ישראלים "טריים" יורדים ממנו.
ביי ביי פורטו אלונדה, להתראות כרתים 😊 היה נעים וטוב להתראות שוב בקרוב...