טיול משפחתי לאוסטריה עם מתבגרים: חבל זלצבורג ,פרק ו'

היום נוסעים למפלי KRIMML שבפארק הלאומי HOHE TAURN. זהו המקום הכי מרוחק אליו הגענו בטיולנו. בדרך עצרנו בחנות בגדים (ולא רק) שנקראת KIK והומלצה בחום על ידי בעלת הבית. זוהי רשת חנויות המפוזרת ברחבי אוסטריה. גם אם אתם לא מתכוונים לקנות כדאי להיכנס. הבן הגדול קונה 2 חולצות וגם הקטנה. מגיעים למפלים, מחנים בחנייה שהרושם הראשוני הוא שמדובר בחנייה ללא תשלום, כשמיד קופץ עלינו משהו ומבקש 5 יורו תשלום. שילמנו. בהמשך ראינו שהוא פשוט עומד במדרכה ממול ונגש מיד לכל רכב שמחנה. השעה כבר 11:00 והלטנו שנתחיל במוזיאון עולם המים ואח"כ נעלה במפלים מכיוון שהמוזיאון נסגר ב17:00 ולא ידענו כמה זמן ייקח לנו לעלות ולרדת. המוזיאון חביב. כל מיני מתקנים עם השפרצות של מים. הילדים מאד נהנו. מדובר בחצר גדולה עם כל מיני משחקים למשל הבורג של ארכימדס. נדנדה עם משקולת מים ועוד. מה שכן המון בני דודים עם נשים לבושות בשחור (רואים שמתחת יש ג'ינס ממותג) ורעלה המכסה את הפנים, בקושי רואים עיניים מבצבצות, לפעמים הן גם מרכיבות משקפי שמש ואז בכלל כולן נקראות אותו דבר. רציתי לקנות לפורים בגוד כזה אבל לא מצאתי. אולי הייתי צריכה לחפש טוב יותר. הגברים אגב לבושים לפי צו האופנה, ג'ינס ומשקפי שמש ממותגים. שיהיה. הסברנו לילדים שזוהי דרכו של הבעל לשלוט באשה. הוא מחליט מהי תלבש ובעצם מטשטש את הייחודיות שלה. הילדים מצדם כל הזמן הוטרדו וגם אנחנו מהאופן בו הנשים אוכלות ושותות. בסוף ראינו במסעדה שהן מכניסות הן האוכל מתחת לרעלה. חשוב לציין שלא מדובר בבורקה שמכסה גם את העיניים כפי שמקובל באיראן.

לפני הכניסה למוזיאון אכלנו ארוחת בקר, הגיע הזמן לחסל את כל קופסאות הטונה שהבאנו.

למפלים לקחנו אתנו רק מידניות עם מים קרים ופירות. שותפתנו לטיול החליטה לעלות במונית ולחכות לנו למעלה ואנחנו מתחילים לצעוד. אבוי, כרטיס הזלצבורג של בנה נשאר אצלה. האוסטרים נחמדים, לא עושים עניין רק מבקשים שבירידה נציג בפניהם את הכרטיס. אותה אם אגב איבדה את כרטיסי הכניסה למערת הקרח רק ששם היא הציגה לפחות את הקבלה.

מתחילים לעלות. נוף מהמם. מים מים והרבה. אלוהים תן לנו קצת. רסיסי המים קפואים ואנחנו נרטבים. בקושי אפשר לצלם. אנחנו עולים ברגל עד לפסגה. בדרך פוגשים אוסטרים בכל הגילאים שלא מוותרים ועולים אף הם ברגל. עצרנו המון. העלייה לא קלה אך מומלצת בחום. בבית הקפה באמצע הדרך קנינו לילדים גלידות (בכל זאת הם הולכים במרץ). זוכרים מה קבענו עם השותפה לטיול ? שהיא תחכה לנו למעלה. ואכן כ-50 מטרים לפני הפסגה אנו רואים אותה פוסעת אלינו מעדנות, אנחנו אדומים, מזיעים אך מאושרים. היא מספרת ששתתה קפה, נרדמה קצת על הספסל וטיילה מעט. אנחנו אומרים לה שאנחנו עולים לפסגה ומיד יורדים. החלטנו בבקר שלשם שינוי היום נגיע לקראת 20:00 לחווה צריך לארוז לקראת החזרה מחר ב22:30.

בן זוגי מבקש ממנה להתחיל לרדת ומעדכן אותה כי נשהה בפסגה כ-10 דקות ונפגוש אותה בשביל.

אחרי שאנחנו מגיעים לפסיגה שיכורים מאושר, מצטלמים שותים, מטילים את מימנו בחיק הטבע (אין שירותים !!! ואנחנו כל הזמן שותים).מתחילים לרדת. מה זה לרדת פשוט מתגלגלים המדרון כל כך תלול. זוכרים ? זה המדרון אותו גם עלינו.

איפה שותפתנו לטיול ? לא דובים ולא שותפה. אנחנו ממשיכים לרדת וסבורים שהיא פשוט מקדימה אותנו. תוך חצי שעה אנחנו למטה. השעה 16:30. קבענו שנאכל ארוחת צהריים במסעדה המקומית שהתרשמנו שהמחירים בה הוגנים. מחפשים במסעדה, בחנות מזכרות, בשירותים, בודקים בחנייה. בכל זאת מדבור במבוגר אחראי בן 55. מחליטים להמתין קצת ,זוללים חטיפים, אנחנו כבר רעבים. בן זוגי נלחץ וניגש לקופה ושואל היכן הביטחון. האוסטרים לא מבינים מה הוא רוצה ומפנים אותו לתחנת המשטרה ב ZELL AM SEE. בעלי מסביר שאין לו צורך בשוטר ואז הם נלחצים ואומרים לו שהוא יכול להיכנס ללא תשלם אם הוא רוצה. הם לא יקראו לשוטר. בסוף הם מבינים שאנחנו מחפשים משהי שכנראה עדיין במפלים. הם מרימים טלפונים למסעדה למעלה ושום דבר. בשעה 17:00 המסעדה נסגרה והשעה 18:30. בסוף הסתבר שהיא חיכתה במסעדה עד השעה 17:00. אח"כ עד השעה 18:00 מחוץ למסעדה ואז החליטה לרדת. היא סברה שאחרי שנגיע לפסגה אנחנו נטייל בשביל למעלה. לא נורא. מרוב שמחה שמצאנו אותה שכחנו הכל. בינתיים השעה כבר 19:00. המסעדה באתר נסגרה ממזמן ואפילו מתחיל גם קל מאד.

למרות שבתוכנית המקורית לא רצינו להיכנס ל ZELL AM SEE, הסבירו לנו שיש שם הרבה תיירים מנסיכויות המפרץ. אבל כולם רעבים וזה קרוב ואולי נמצא שם KEBAB. מוצאים בקלות את מרכז העיר וכמעט מתעלפים. השעה 20:00 בערב והכל פתוח. מלא מסעדות מערביות עם גריל פחמים ושווארמה . אין מיזוג במסעדות. מלא בני דודים עם רעלות. יושבים במסעדה , מזמינים צ'יפס, חומוס (חמוץ), פיתות (לא מזכיר אפילו פיתה, מן לחם ערבי )קבב אורז איזה כיף. מנת שווארמה 4 יורו. צ'יפס 2.5 יורו. אורז -;עכשיו אני רואה בחשבון ששכחו לחייב אותנו. סה"כ 27.7 יורו.

אני יורדת עם הקטנה לחפש גלידה ונופלת על מדרחוב עמוס באנשים, תיירים, דוכני מזון, ממש חגיגה. מסתבר שבימי הקיץ בכל יום רביעי יש חגיגה במדרחוב. אפילו הסופר המקומי פתוח. באוסטריה שאר הסופרים נסגרים ב19:30.

מטיילים קצת וחוזרים לאוטו. צריך לארוז לקראת מחר. היום היה יום מרתק.

מגיעים לחווה ב22:30 אני כל כך עייפה לא מסוגלת אפילו להתקלח. אל תספרו. למחרת קמתי בשעה 05:30 להתקלח ולארוז.

מחר חוזרים הביתה. שמחה ועצב מעורבבים...