אחרי טיול משפחתי ראשון מוצלח ביותר בשנה שעברה לאוסטריה-זלצבורג, החלטנו בהמלצת חברי הפורום וחברים בעבודה לטוס ליער השחור. כהרגלי בקודש קראתי בשקיקה את כל הבלוגים, הודעות הפורום ושאלות שנכתבו בנושא ובסיומו של תהליך אחזתי בידי בעבודת דוקטורט שנושאה: טיול משפחתי ביער השחור עם מתבגרים, הכוון- חסכוני (אמא קמצנית פתולוגית).
כרטיסים נרכשו באל על(הם היו הכי זולים) בחודש נובמבר 2012, לינה הוזמנה לאחר ניסיונות רבים דרך הכרטיס האדום של היער השחור, בית חווה בעיירה EISENBACH, רכב משפחתי לשבעה הוזמן על ידי בן הזוג (גם הוא צריך לעשות משהו חוץ מלנהוג).
היעד המתוכנן לנחיתה היה פרנקפורט, במחשבה מעמיקה יותר ולאחר ניסיון לא הייתי נוחתת שם, מדובר בנסיעת המשך ארוכה ומתישה ליער השחור, מה גם ששדה התעופה עצום בגודלו וקל ללכת בו לאבוד.
שעת הטיסה המתוכננת היא 06:00, בעלי מסביר לנו שבשעה 03:00 עלינו להיות בשדה התעופה ולכן הוא הזמין מונית ,מרצדס ויטו לשעה 02:00. כדי לסבר את האוזן אעדכן שאנו מתגוררים בבקעת אונו כך שמדובר בנסיעה של 10 דקות. שיהיה. למען שלום בית אני לא מתווכחת. הילדים מעדכנים שאין בכוונתם ללכת לישון ואילו אני אחרי תורנות נרדמת כתינוק בשעה 20:00 כשבשעה 01:30 בעלי מודיע המונית בדרך. אני מבקשת מהילדים לכבות את המחשב והם פתאום נזכרים שהם רעבים (אכלנו ארוחת ערב מזמן, הם מעדכנים אותי) אני מסבירה שהם יכולים לקחת מעדן ולשתות כוס חלב כי המונית כבר מחכה למטה. אנו עולים על המונית ושמעון הנהג שהסיע אותנו גם בשנה שעברה מוביל אותנו בבטחה לשדה התעופה בן גוריון. אחרי בידוק בטחוני זריז, חמש מזוודות נמסרות ואנחנו פנויים לטייל ב DUTY FREE. מראש הכנתי את הילדים שלא אקנה להם ממתקים במקום אחרי שבשנה שעברה הגענו למינכן וראינו שהממתקים עולים שם בדיוק חצי ממה שעלו ב DUTY FREE. הם נזכרים שהם רעבים ואני קונה להם פלאפל והמבורגר במחירים שערורייתיים. בת ה12 מעדכנת שאינה אוכלת חיות מתות בצלחת ואני קונה לה חצי כריך עם גבינה בארומה ב 19 ₪ !!! אח"כ אני מעירה לעצמי שעלי לזכור לדאוג לאוכל לפעם הבאה.
כמובן שאחרי שיטוט בחנויות אני קונה להם מטוב ליבי סוכריות שוקולד M@M והם מרוצים עד הגג.
קר בשדה התעופה והם לובשים את הסווצ'רים שדרשתי מהם לקחת מהבית. לקראת השעה 05:30 אנו עולים למטוס, כאן קר עוד יותר, משהו כמו מקרר יינות, כבר מהבית הילדים תכננו מי ישב ליד החלון כך שבשלב זה אין מריבות. ארוחות ילדים הוזמנו עבור שני הגדולים בני ה14, וה-16, והם קיבלו פנקייק חם עם סירופ שוקולד, עוגת שוקולד, ביסקוויט שוקולד ושוקו. מעניין מה הם נותנים לילדים הרגישים לקקאו... אנחנו קיבלנו ארוחה צנועה של חביתה חמה, סלט משני עלי חסה ותשיעית גזר, לחמנייה פצפונת והייתי ממש צריכה להתחנן על נפשי לכוס קפה. כזכור קמצנותי הפתולוגית לא אפשרה לי לרכוש כוס קפה בשדה התעופה. בהמשך חלק מהילדים נרדמו, חלק צפו בתוכניות טלוויזיה ,לקראת השעה 10:30 נחתנו בפרנקפורט. מיד הגיעו שריונית וקציני בטחון חמורי סבר לאבטח את המטוס הטומן בתוכו אנשים חשובים מאד כנראה..
שדה התעופה עצום בגודלו אך משולט היטב ואנו מקבלים במהירות את המזוודות ושמים פעמינו ל CAR RENTAL , אנו מקבלים פורד גלקסי חדשה, שחורה ומהודרת הכוללת GPS מובנה אותו כמובן לא הזמנו מהארץ ולכן לא שילמנו עליו. בסופו של דבר נעזרנו בו מאד לאיתור פקקי תנועה בדרך ובעקר כשה GPS שהבאנו מהארץ "השתגע". בסופו של דבר מרבית הנסיעות נראו כך : שני הGPS כוונו לאותו יעד, אחר מדבר בעברית, ה GPS המובנה מדבר באנגלית ובן זוגי מבקש ממני לאחוז בידי במפה של מישלין שנרכשה בארץ, עברה למינצייה ועליה סומנו בטוש מחיק המקומות אליהם אנו אמורים להגיע. "את תנווטי ואני אנהג "עדכן אותי בן זוגי ואני חיילת ממושמעת שמימי לא ניווטתי עושה כדברו. לרוב המקומות הגענו בקלות, היער משולט היטב וקל להתמצאות.
מתחילים לנסוע. בתוכנית המקורית סומנו מס' יעדים לעצירה אפשרת בדרך כגון באדן-באדן, היידלברג, אגם ממלסי ועוד לקראת השעה 15:00 הילדים עדכנו שהם רעבים, עצרנו בבאדן-באדן ושמנו פעמינו לאזור הקאזינו ובהמשך תכננו להגיע להיכלי המרחצאות, לעיר העתיקה, לגן הורדים ושדרת ליכטנטאלר. לא דובים ולא נעליים. למרות מפת העיר שבידנו אנחנו הולכים לאבוד ולבסוף מוצאים תורכי שבשמחה רבה מוכר לנו שווארמה טעימה. זוכרים את בת ה-12, היא לא אוכלת חיות מתות בצלחת. אנחנו רוכשים לה סלט חסה עם עגבניות שרי וכדורי מוצרלה ומשלמים עליו 6.8 יורו. היא מבקשת כמובן גם לחמנייה. אני מסבירה לה שזוהי הפעם האחרונה שאני מסכימה לשלם על שני עלי חסה 6.8 יורו והיא מחרישה. אחרי שהתברברנו כל כך הרבה זמן אנו מתחילים בנסיעה לכוון היער השחור. אחרי שהילדים אכלו הם נרדמים מיד אנחנו ממשיכים בנסיעה ובהמשך שמים לב שתיכף אנחנו מגיעים לEISENBACH וסופר מרקט -אין. באוסטריה בכל פינת רחוב היה SPAR או BILLA ופה כלום. איפה כל הסופרים שדיברו עליהם חברי הפורום ? בלית ברירה אנחנו עוצרים משהו ושואלים, באנגלית קלוקלת במיוחד המשולבת במילים גרמניות הוא מפנה אותנו לחנות שנקראת EDEKA , המחירים סבירים, אנו רוכשים לחם, חלב גבינות, מעדנים ,19 סנט למעדן, פירות, ירקות צ'יפס מוכן לתנור, פיצה קפואה ועוד. בבית החווה מקבלת את פנינו סילבייה שאינה מדברת מילה באנגלית. זה לא מונע מבעלי לספר לה באריכות על הטיול הקודם שלנו באוסטריה, היא מקשיבה בנימוס ומהנהנת בראשה. הדירה גדולה מרווחת, מאובזרת. אנחנו מתקתקים ארוחת ערב טובה . פותחים את החלון, שמע ישראל, חושך מצריים, חסכוניים הגרמנים האלה. לא מדליקים חשמל.
מצרפת קישור למקום הלינה ,שנותן דרך אגב את כרטיס היער אדום שהסתבר כמוצלח מאד.
בעלת הבית סילביה שולר היא רפתנית ודירתה חולקת קיר משותף עם הרפת שלה. אני כמעט התעלפתי שראיתי זאת ביום האחרון כששילמנו לה. בעלי אגב ידע זאת מהיום הראשון והדבר לא ניראה לו מוזר. הם נותנים לה פרנסה הוא ציין ביובש, היא אוהבת אותן (הכוונה לפרות, כמובן ).
זהו. תם לו היום הראשון. תובנות: פרנקפורט רחוקה מהיער השחור ובמחשבה נוספת הייתי בוחרת לטוס לבזל שירדה מהפרק בגלל שעות טיסה לא נוחות או לנחות בציריך שירדה מהפרק בגלל חשש מדמי שכירות רכב יקרים. הGPS ברכב הסתבר כמצויין, הוא גם רדיו וטלפון (בטלפון לא השתמשנו) עם מסך מגע.
חשוב לדאוג שהילדים לא יהיו רעבים. שמתי לב כשהם שבעים הם פחות מתווכחים ורבים אחד עם השני. סילבייה נתנה לילדים את הסיסמא לאינטרנט והם היו מאושרים עד הגג, במיוחד זה בן ה-16. גילוי נאות. חודשיים שלושה לפני הטיול ציין בן ה-16 כי אינו מעוניין להצטרף (בשנה שעברה הוא מאד נהנה וידע מראש על הטיול), הסברתי לו כי כעת מאוחר מידי לבטל שכן כרטיסי הטיסה, הרכב ומקום הלינה הוזמנו מראש. האמת היא שאני מאד חוששת להשאיר אותו לבד בארץ. מה אתם חושבים האים הייתי צריכה לוותר לו או להתעקש ולקחת אותו איתנו ?
הולכים לישון מחר בתוכנית: רכבל בפלדברג, פארק החבלים, מגלשות הרים בטודנאו ופארק מים לקנוח. הכל כלול בכרטיסים שבידנו.
היום השני לטיולנו: התעוררתי בבקר מוקדם, שתיתי קפה, סוף סוף קפה חם ולא ICE COFFEE, והחלתי לנסות להעיר את הילדים. בן ה-16 אפילו לא פוקח את עיניו ושואג מתוך שנתו "למה כל כך מוקדם ? " השעה היא 08:00 בבקר ותוכנית מפורטת ומסודרת לפנינו. בת ה-12 מקפצת ממיטתה בשמחה רבה ובן ה-14 מגלה סימני ערנות תחיליים. בסופו של בקר כולם מתעוררים, ( אחרי שסיפרתי שיש מגלשות הרים), הכוון : פלדברג. מחנים בחנייה של הרכבל, ללא תשלום, יושבים לאכול ארוחת בקר שהבאנו אתנו. עולים ברכבל, בקצהו מגדל גבוה, כרגע מוצגת בו תערוכת החזיר שלא כל כך הצלחתי להבין את טיבה. היו שם כל מיני מתקנים שהיה צריך לנסות לנחש מהו הריח, ריח אורנים, ריח מעושן ועוד, נחמד. הרכבל כלול בכרטיס האדום.
הפתעה גדולה חיכתה לנו כשירדנו מהרכבל: התחלנו לנסוע כשלפתע שואל הבן האמצעי "מה קרה לשמשה ליד אמא ? מסתבר שהשמשה הקדמית בחלקה העליון, שנמצאת מול המושב שליד הנהג סדוקה באופן מחריד. כאילו משהו ניפץ את הזכוכית עם אבן אבל אין שום סימן לאבן. בירור מהיר עם בן הזוג מבהיר כי ניתן להמשיך לנסוע וכי הוא רכש ביטוח הכולל ביטול השתתפות עצמית. טוב שיש על מי לסמוך. אצים לפארק החבלים להירשם אך להיום כבר מלא, נדרשת הרשמה מוקדמת. הילדים לא מאוכזבים יותר מידי ממשיכים למגלשות ההרים בטודנאו. מחנים בחנייה, ללא תשלום.
עולים ברכבל יורדים במגלשות, הילדים מאד נהנים. סוף סוף רואים סופרמרקט PENNY. בדרך לחנייה עוצרים אצל מוכר הנקניקיות שמציג בגאווה שלט ובו כתוב: לתיירים ישראלים נקניקייה מבקר. (באנגלית כמובן) ודגל ישראל מעטר את השלט. אנחנו מתרגשים, כל ילד אוכל 2 נקניקיות. הקטנה, זוכרים, לא אוכלת חיות מתות. המחיר 3.5 יורו. נקניקיה רגילה 2.5 יורו. כך יעשה למי שלא אוכל בשר חזיר. שבעים ומרוצים ממשיכים למפלי טודנאו. איזה מקום יפה. פוגשים משפחה ישראלית שפגשנו במטוס. המים קפואים אך אני לא חוששת לשכשך רגלי. אני מציעה שנמשיך לטייל מעבר למפלים ובני בן ה-16 שואל "בשביל מה ? ראינו את המפלים, זה מספיק" אני , בן זוגי וביתי בת ה-12 ממשיכים לטייל מסביב, מקסים, מוצל ויפה. בליבי עוברת מחשבה אחת: האם שגיתי בחינוך ילדי ? האם טוב עשיתי כשהתעקשתי שיגיע לטיול ?
בתוכנית הטיול שלי לאותו יום היינו אמורים להמשיך למסלול רגליים יחפות בmuggenbrunn או לטייל במסלול אנטוני התרנגול אך הערכת מצב מחודשת הבהירה לי כי כדאי לשנות תכניות ובהתאם לכך שמנו פעמינו לBADEPARADISE, כשמו כן הוא, גן עדן לילדים. אני ובעלי היינו במתחם המבוגרים. בתחילה שיחקו שלושתם ביחד אך כשבן ה-16 קלט שיש במקום אינטרנט נטש את המגלשות לטובת הIPOD. בלי בושה התיישב ליד המכונות לייבוש שיער (כדי להטעין את הIPOD) וגלש. היינו שעה וחצי. כלול בכרטיס האדום.
חזרנו לצימר מרוצים, עייפים ורעבים. בשניות הכנתי ארוחת ערב לתפארת ממוצרי הסופר, מרק, שניצל דג וצ'יפס.
מחר בתוכנית: דרך השעונים והמפלים בטריברג.
היום השלישי לטיולנו הוקדש לדרך השעונים, מצוידים בכרטיס היער השחור שמנו פעמינו למגלשות בגוטאך.
את הבקר התחלנו בקניות במכלת השכונתית באייזנבך עליה המליץ REEF. תענוג, לחמניות טריות, גבינות שמנות זולות וירקות במחירים גבוהים במיוחד. קנינו מה שצריך עד שנמצא סופר נורמלי.
מתחילים לעלות במגלשות, גם אני שבדרך כלל לא עולה, כל הדרך למעלה אני מורידה את הידיות למטה (כך חשבתי שצריך לעשות) הידיים ממש כאבו לי וכבר חיכיתי שאגיע למעלה. כשירדתי מהמגלשות שאלתי את ילדי מה הם עשו בעלייה עם הידיות ? הם לא הבינו מה אני שואלת והשיבו שהודרכו לא לגעת בידיות. או אז הבנתי את טמטומי כי רב. סתם הורדתי במאמץ רב את הידיות בכל העלייה . באסה.
מהמגלשות נסענו למוזיאון הפתוח של היער השחור (כלול בכרטיס) המוזיאון מרשים, מושקע, אחרי שני ביתנים מתוך 13 עדכן הבן הגדול "הבנתי, לא צריך להמשיך יותר".
אמרתי לו שהוא מוזמן להמתין לנו בקפיטריה ואנחנו המשכנו לבקר בכל הביתנים. איזה כבוד לעבר הגרמנים רוכשים.
אגב החנייה של המגלשות בגוטך והחנייה של המוזיאון הפתוח מאד קרובים. אנחנו נסענו לחנייה של המוזיאון וחזרנו לחנייה של המגלשות שלא כרוכה בתשלום.
מהמגלשות נסענו לטריברג. אכלנו ארוחת צהריים פיצה ושווארמה ומאפה גבינה. נכנסנו רק אני ובן זוגי למוזיאון היער השחור, צנוע וקטן, משם המשכנו למפלים. מרחק הליכה ברגל.
הבנים לא רצו להיכנס למפלים (הספיק להם כנראה מפלי טודנאו), האמת היא שהבן האמצעי כן היה בא אתנו לולא אחיו הגדול ששכנע אותו להישאר.
מצוידים בשקית בוטנים שהבאנו מהבית טיילנו במפלים וחיכינו לסנאי. בהיעדר סנאים התחלנו שלושתנו לאכול את הבוטנים. כששאלנו את הקופאית היכן הסנאים היא השיבה שבמשך היום הסנאים אכלו הרבה מכיוון שבמקום היו תיירים רבים. זה אגב לא הפריע לה למכור שקית של 5 בוטנים במחיר של 1 יורו.
אח"כ טיילנו קצת בעיר, נכנסנו לחנויות מלאות מזכרות וקשקושים.
נזכרתי בטיול של שמוליק והחלטתי לנסוע למרחצאות בסולמר, איזה חוויה. מים חמים ומדהימים אבל הצילו מלוחים !!! כל הפצעים הכי קטנים בגוף, אפילו אלו שלא ידעתי שקיימים, שרפו לי. היינו בג'קוזי, בבריכות המחוממות ופגשנו שתי משפחות ישראליות. הילדים נהנו אך ציינו שבבאדפרדייז יותר כיף.
חזרנו לחדר עייפים ומרוצים.
מתחילים את היום בנסיעה לאגם שלוכזי לשיט עם הכרטיס השחור. השיט חביב, רוח נעימה נין לעלות ולרדת בתחנות בדרך. בתוכנית היה ללכת לפארק המים AQUA FUN שנמצא ממש צמוד לאגם אבל כשהילדים מבינים שהמים לא מחוממים ואחרי שפקדו את באדפרדייז וסולמר הם מטילים וטו גל על המגלשה המזמינה של הפארק. משם נסענו למוזיאון הרכבות, מדהים, דגמי רכבות שנעים על מסילות בתוך נוף של היער הירוק. כמובן שבני בן ה-16 מצא מהר מאד בדגם את הזוג שמבצע מעשה אדם וחווה בשיחים, צילם ושלח לחברים (שיראו להיכן אמא שלו גוררת אותו). בחלק מהדגמים הילדים יכולים לשחק, להדליק ולכבות אורות, להפעיל את הרכבות ועוד. נחמד מאד. כלול בכרטיס היער השחור. מכאן נסענו לקתדרלה המרהיבה בסנט בלסיין. טיילנו בעיירה היפה ואכלנו גלידה. בתוכנית המקורית היינו אמורים לנסוע לטייל בשביל הפסלים בגרפנהאוזן שהומלץ פה בפורום. מבט חטוף בעיני בני הגדול הבהירו לי מייד ללא מילים מה דעתו בנושא. הפתעתי את עצמי והצעתי לכולם: נסע למגלשות ההרים בטודנאו (גם משהו שהילדים אוהבים וגם כלול בכרטיס האדום, מה יותר טוב ? ). חיש מהר הגענו למגלשות, מצאנו חנייה של ישראלים שבדיוק יצאו ושיגרתי לדרך את בן זוגי וילדיו. קצה נפשי במגלשות. המתנתי להם למטה וכעבור רבע שעה הנה הם יורדים ברכבל ולא בקרונית ההרים. הם הסבירו לי שהתור למעלה צפוי להמשך כשעה וחצי ובהחלטה משותפת החליטו לרדת. כפיצוי אנו שנים פעמינו ל"אוהב הישראלים " עם נקניקיות העוף. בעלי והילדים אוכלים. אח"כ אנחנו עושים קניות ב PENNY שנמצא קרוב מאד. בדרך לבאדהפרזייס אנחנו ממלאים דלק פעם ראשונה 50 יורו.
בהרגשה האישית שלי היום קצת התבזבז. לא טיילנו ביער, הילדים לא עלו על המגלשות..
לא נורא, העקר שהיינו ביחד. בארץ זה כמעט לא קורה.
היום הבא היו יום שישי, 19.07.13 ולאחר שאתמול "נמרח" לנו היום החלטנו שהיום נסע לCOLMAR. איזה כיף. הגענו לשוק, זללנו ממתקים, חלווה 350 ₪ לקילו , קצת מוגזם, לא ?? למרות קמצנותי הפתולוגית, התעליתי על עצמי וקניתי לילדים. אח"כ זללנו קרואסונים, בגט טרי. לא אכלנו עוגות (לא נראו לנו) ונזכרתי בכל הסיפורים שקראתי פה על אנשים שהתענגו על העוגות. בעלי חובב עוגות ידוע לא רצה שום דבר. טעמנו מעוגיות הקוקוס ובעלי ציין שאת זה אוכל בפסח ומעדיף שזה ישאר כך. העיירה יפיפייה, מלאה בתיירים ואפשר לטייל כאן אפילו חצי יום. טיילנו בוונציה הקטנה וסיירנו בעיר העתיקה. מכאן המשכנו לעיירה הבאה לא זוכרת אם זה היה קייזרסברג או ריקוויר העיירות כולן יפות. אחרי 2 עיירות ציין בני בן ה-16, טוב הבנתי הכל אותו דבר. בעיירה השלישית הוא כבר המתין ברכב ובעיירה הרביעית סיירנו ברכב. סיימנו את היום אתם יודעים איפה... באדפרזייס.
אני ובעלי מאד נהנינו, הילדים קצת פחות.
מחר נוסעים לפרייבורג
הגענו לשוק מוקדם, לדעתי כבר ב09:00 היינו שם. שילמנו על החניה 7.2 יורו.
השוק מקסים, עשיר ויפה. זללנו על הבקר נקניקיות בדוכן של מאייר 2.2 יורו. הוא היחיד שמוכר נקניקיות עוף. הקטנה קנתה פירות יער, קרואסון בגט וגבינות. נכנסנו לקתדרלה ועלינו את כל המדרגות במגדל הפעמונים. באמצע הדרך אחזה בי בעתה ואני לא עליתי עד הסוף שילמנו על התענוג 6.5 יורו. מפרייבורג היפה נסענו לשטיינוואסן פארק. המקום מקסים ומושקע ומתאים לילדים עד גיל 8-10 שנים. מבחינתנו זה היה מיותר. השתעשענו קלות , טיילנו על הגשר התלוי ושמנו פעמנו לרוונהשלוכט- מסלול מקסים ויפה. אכלנו את עוגת היער השחור בתחילת המסלול בבית המלון ולא נפלנו. הגדולים זללו גלידה.
כשסיימנו את היום נחשו לאיפה נסענו ? אתם לא טועים לבאדפרדייז כמובן.
יום ראשון הגיע והחלטנו לנסוע ל שטרסבורג. הדרך עברה בנעימים, הכבישים פנויים, מתעורר בנו החשד האם זה היה רעיון טוב להגיע לשטרסבורג ביום ראשון.
אנחנו מגיעים לחנייה המומלצת (חנה וסע) והיא ריקה ושוממת אנחנו כמעט עוזבים את המקום כשבן זוגי מבחין בפקיד היושב בבודקה. הוא מסביר לנו שהיום יום א' והחניה בחינם ומזמין אותנו לנסוע בטראם. בפורום היה כתוב שכרטיס חניה ונסיעה בטראם עולה 2.7 יורו לכל המשפחה. אנחנו מגיעים לרציף הטראם, עומדים שם בן אדם וחצי. בחורה שמעדכנת אותנו שהיא בעצמה תיירת מצפון צרפת וכדי לחזק את דבריה מראה לי את ספר המשילין שלה. החצי בן האדם השני הסתבר כמועיל מאד גם רוצה לעזור, גם מדבר אנגלית. הוא מסביר לנו איפה עלינו לרדת ומציין שהוא בעצמו נוסע לאותו מקום. אנחנו נדרשים לשלם 15 יורו, בכרטיס אשראי בלבד. בן זוגי מעביר את הכרטיס, נכון, המכשיר לא מקבל אותו. החצי בחור רוכש עבורנו מיוזמתו 5 כרטיסים ומבקש מבעלי 10 יורו בלבד. אני מתעקשת לשלם לו את מלוא המחיר ותוהה האם הוא אוחז בידו בכרטיס גנוב ? שכן מה פשר האלטרואיזם הזה ?
הבחור אף התיישב לידנו בטראם והסביר לנו בדיוק איפה לרדת. המחיר הגבוה של הטראם נובע מזה שבסוף שבוע מחירי הנסיעה גבוהים יותר. לא ידעתי. בדיעבד היינו צריכים להחנות בשטרסבורג עצמה.
טיילנו בשטרסבורג היפה, (החנויות סגורות ואני לא צריכה לריב עם הילדים על שופינג, במיוחד לא עם הקטנה), בתי הקפה המסעדות ושוק קטן פתוחים. היינו בקתדרלה המרשימה ולא עלינו אל המגדל. היינו בצרפת הקטנה, ראינו את הגשרים הנפתחים ואת סכר וובאן-המרפסת הפנורמית. חם מאד וכל התיירים נכנסים לכל מקום שבו יש מים למזרקות ולבריכות הנוי. אכלנו צהריים במקדולנד, הילדים אמרו שהמנות קטנות יותר מאשר בארץ. לקטנה קנינו כריך וסלט בבית קפה סמוך.
למעט החום הכבד היה יום מוצלח, שטרסבורג יפה. לעובדה שהיינו שם ביום ראשון (לא בכוונה ולא במודע) יש יתרונות וחסרונות, העיר לא הייתה מאד עמוסה בתיירים.החנויות כולן היו סגורות למעט בתי קפה ומסעדות. הנסיעה בטארם היתה יקרה.
בדרך לצימר עצרנו בבאדפארדייז.
ביום ב' 22.07.13 הילדים התעוררו מוקדם וללא קשיים מיוחדים. פארק אירופה, אנחנו בדרך.
מה אגיד ומה אמר. הסיבה היחידה שנסענו ליער השחור ולא לסלובניה הייתה הפארק.
אני ובן זוגי פחדנים בני פחדנים וידענו מראש שלא נעלה על אף מתקן. בסופו של דבר עליתי על יורומיר ויורוסאט שבצרפת, על פוסידון, כל מיני מתקני מים בפורטוגל ופיורדים בסקנדינביה.
כשהתעייפנו ראינו אני ובן זוגי הופעה מדהימה ומושקעת ביותר. הילדים התרוצצו בין המתקנים. לסיכום אמר בני בן ה-16, "אמא בשביל יום כזה היה שווה לבא"
הפארק עשיר בהופעות ומתקנים, מושקע נקי ומטופח.
חזרנו לחדר בשעה 22:00 ולא עברנו בבאדפרדייז. אפילו הילדים היו עייפים. נרדמתי בלי להתקלח. אל תספרו...
היה חם מאד בפארק. שתינו 10 בקבוקי מים. לכל אחד היה בקבוק של ליטר וחצי ומלאתי לכל אחד פעם נוספת בפארק. צהריים אכלנו כמון בטברנה ביוון. נחשו מה... מתחיל בש'
עמוסי חוויות ועייפים מאד החלטנו למחרת לנסוע לרכבל בפרייבורג, Schauinslandbahn. הנוף מרהיב ביופיו, בקרונית עצמה חם מאד. למעלה טיפסנו על מגדל התצפית וזכינו לנוף יפה עוד יותר. את ארוחת הבקר אכלנו למעלה. מכאן רצינו להמשיך לפארק הציפורים בשטיינן הופן ואח"כ למערת הנטיפים של אמה. במרחק 20 דקות נסיעה מפארק הציפורים אנו מבחינים בפקק תנועה, לראשונה ביער. המכונית דוממות מנוע, המקומיים ממש מתורגלים. אני יוצאת מהמכונים ושואלת את הבחור שלפני לפשר הפקק. הוא מסביר לי שהייתה תאונת דרכים ומחכים למסוק מחלץ. אנו ממתינים מס' דקות, מבינים שהפסדנו את המופע של השעה 15:00, אין כביש חלופי, אין מופע ציפורים ואין מסוק. פקק תנועה ארוך מאד יש ויש. שכחתי לספר שבבקר קפצנו לחנות חביבה שנקראת TAKO FASHION וקנינו לילדים קצת בגדים. גם בשנה שעברה באוסטריה רכשנו בגדים שהסתברו כמד מוצלחים.
מכאן נסענו לשביל אנטוני התרנגול, הגדולים סירבו בתוקף להצטרף. טיילנו להנאתנו עם בת ה-12 וסיימנו אתם יודעים איפה, לא ?
למחרת נסענו לשוויץ, בקרנו בשפהאוזן והתחלנו את הבקר עם גשם מבול וטמפ' קרירות במיוחד. נזכרתי שבפורום כל הזמן כתבו שאים יורד גשם מומלץ לנסוע לצרפת, אבל אנחנו בשוויץ. כעבור 10 דקות הגשם פסק, הטמפ' עלינו ואנחנו טיילנו בעיר הקטנה והיפה. משם למפלי הריין. חנייה- 10 פרנקים שוויצרים ל3.5 שעות. הילדים לא רצו לעלות לסירה אז הקפנו את כל האגם. מסלול יפיפייה. מכאן לשטיין אם ריין. פגשנו ברחוב תזמורת בי"ס שניגנה לעוברים ושבים ואספה תרומות. הגדולים נשארו באוטו ולא הסכימו לרדת. (הבנו, הכל פה יפה). המשכנו בנסיעה לאגם קונסטנץ. בדיעבד לא הייתי עושה את הנסיעה הזאת. בן זוגי דווח לי שהוא עייף וזה מאד הטריד אותי. טיילנו קצת בעיר שמשום מה הזכירה לבעלי את אילת, אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת וגלידה, סוף סוף המחירים חזרו להיות שפויים. חזרנו לצימר והכנו ארוחת ערב טעימה.
זהו מחר חוזרים הבייתה. הגדול בן ה-16 מאושר עד הגג. בן זוגי מתקשה לעזוב את היער. זה לא פייר הוא אומר. יש להם כל כך הרבה מים . ולנו , לנו יש מדבר וצבא שזקוק שנתחזק אותו...
התעוררנו ויצאנו מאוחר לקראת השעה 09:00, עצרנו בסופר וקנינו גבינות שמנות, ממתקים, בעקר M@M שהיו במבצע של 2 יורו לשקית. בדיוטי פרי אותה שקית עלתה 5 דולר. התחלנו בנסיעה הארוכה לפרנקפורט כשבדרך תכננו לעצור בהיידלברג או באגם ממלסי. הדרך ארוכנה מתישה. הילדים מתחילים להתווכח, המזוודות מאחור והם נאלצים לשבת, ירחם השם, אחד ליד השני. בדרך יש עבודות בכביש ופקקי תנועה כך שלמעט עצירה אחת לחילוץ עצמות לא הספקנו לעצור בשום מקום. טעינו במציאת מקום החזרת הרכב השכור בשדה התעופה. עלינו וירדנו עם האוטו 9 קומות ולבסוף מצאנו. השדה עצום בגודלו, מלא תיירים מכל העולם וקל מאד ללכת בו לאיבוד.
בבידוק הבטחוני זרקו לבן קרם 150 מ"ל שקנה לחברתו. לאחותו היה אותו קרם בדיוק אבל מזל שאצלה לא בדקו. היא נתנה לו את שלה. בטיסה הפעם קפאנו פחות למוות. הילדים קיבלו צ'יפס עם שניצלונים בגודל שמספיק בקושי לפג. אנחנו קבלנו אורז עם קציצות והעברנו לילדים שדווחו על רעב קיצוני לאחר ארוחת הילדים. הפעם קיבלתי כוס קפה (פרווה...) ללא צורך לחרף את נפשי בבקשות אין סופיות.
כשנחתנו השמיעו את השיר "כמה טוב שבאת הביתה" של אריק איינשטיין והבת שלי מאד התאכזבה כי היא חיכתה ל"הבאנו שלום עליכם" . הצענו לה לשלוח מייל לשירות הלקוחות של אל על.
תם לו טיולנו המשפחתי השני. מאד רציתי לחזור ולהתחיל לתכנן את הטיול הבא. הגדול כבר הודיע "סעו לאיפה שאתם רוצים , אני נשאר בבית ". היה לי מאד עצוב לשמוע זאת.
לא יודעת, לא יכולה לחשוב שהוא יישאר לבד בבית בזמן שאנחנו מטיילים בחו"ל. נראה מה יהיה.
