מאוץ ועד ברכטסגאטן: אוסטריה, איטליה, גרמניה 2019 - חלק ב'

תמונה ראשית עבור: מאוץ ועד ברכטסגאטן: אוסטריה, איטליה, גרמניה 2019 - חלק ב' - תמונת קאבר
אגם בראייס (Lago di Braies), הדולומיטים, איטליה. צילום: אלין קרני סטרוזר

חלק ב' – הדולומיטים

היום השביעי:

מתעוררים לבוקר ראשון באיטליה, ובאמת, עם כל הכבוד לנופים המדהימים של אוסטריה (ויש המון כבוד), איטליה זו איטליה, ומי שביקר בה ולא נשבה בקסמיה - שיקום. את ארבעת הימים הבאים אנחנו הולכים לבלות בהרי הדולומיטים, להם כבר הקדשנו טיול שלם ב 2016, טיול שבהחלט הותיר טעם של עוד.

הכבישים החוצים את הרי הדולומיטים צרים ומפותלים, מטפסים למעברי הרים ויורדים אל העמקים. לעניין ה"פעוט" הזה, של ריבוי עליות וירידות, אין ממש איזכור במפה (אלא אם אתם מתכננים את הטיול שלכם על גבי מפה טופוגראפית, ואם זה המצב - הלו, אנחנו במאה ה 21..), וקל מאוד להתעלם ממנו כאשר מתכננים את הטיול, אבל בשטח יש לכך השפעה גדולה מאוד, משום שמהירות הנהיגה בכבישים רבים היא לא יותר מ 40 קמ"ש והנהיגה עצמה לא קלה, מה שאומר שזמן הנסיעה בפועל יהיה הרבה יותר ארוך מכפי שנראה על גבי המפה (גם כאשר בודקים את הזמן ב Google Maps - חובה להוסיף פקטור של 10% לפחות).

מודה ומתוודה, גם אני בעוונותיי התעלמתי מכך בתכנון שלי (ושילמנו על כך בלא מעט נסיעות שהיו ארוכות מעבר למצופה), ואם מוסיפים כמה פיספוסים שקשה היה לצפות מראש (ועל כך בהמשך), ואת מזג אוויר שהיה אפרורי וקר לאורך כל הימים - התוצאה היא שדווקא הדולומיטים הקסומים, שכל כך חיכינו לחזור אליהם, היו החלק הפחות מוצלח של הטיול. הלקח שלי לטיול הבא באזור: עדיף טיול מתגלגל, ולא כוכב (אלא אם בוחרים להתמקד בעמק מסויים, ו"חורשים" אותו).

חזרה לענייננו..

מתעוררים לבוקר ראשון באיטליה, שמחים וטובי לב. סאן לאונרדו שוכנת, איך לא, ממש מעל ערוץ נחל, ערוץ פסר (Passerschlucht), ואם יש ערוץ - אנחנו שם. משאירים את הרכב בחנייה של הקמפינג, יורדים אל הנחל ומתחילים ללכת מערבה, לכיוון הכפר השכן מוסו (Moso In Passiria / Moos in Passeier).

a4366738cf3300919b4db6297f982ef5.jpg?l=6נקודת ההתחלה של הטיול

תחילת המסלול לא מלהיבה במיוחד (עד כמה שאפשר להיות חוצפן ולומר על הליכה בצמוד לנחל, כשהכל ירוק מסביב שהיא "לא מלהיבה במיוחד"), אך לאחר כחצי שעה חוצים את הערוץ על גבי גשר קטן, נכנסים אל היער - ומכאן המסלול הופך להיות הרבה יותר יפה ואטרקטיבי, חלקו על גבי גשרוני מתכת. אורכו של המסלול המלא עד מוסו הוא 6.5 ק"מ והוא נמשך כשעתיים וחצי לכל כיוון (ניתן גם לחזור באוטובוס), אבל אנחנו מחליטים בשלב מסויים שמיצינו, מסתובבים וחוזרים אל סאן לאונרדו.

126255822304264083449d70416a2efb.jpg?l=6

7e3de4c91a366f4f5c4c2262ec99c8b4.jpg?l=6

926104e96bedfd2a8718be279d0a0e59.jpg?l=6טיול לאורך ערוץ פסר. צילומים: אלין קרני סטרוזר

שורה תחתונה: nonono

סה”כ טיול נחמד אך לא מדהים.

היעד הבא שלנו הוא העיירה היפה ויפיטנו (Vipiteno / Sterzing). עולים על כביש SS44, כביש תמים למראה, אשר מתגלה כעלייה מפותלת במיוחד עד מעבר ג'יובו (Passo di Monte Giovo / Jaufenpass), ולאחריו גלישה מסחררת עד ויפיטנו.

7d741f8abf34c13de4a7794d7478d1f1.JPG?l=6הנוף ממעבר ג'יובו. צילום: אלין קרני סטרוזר

חונים בחניון המסודר שבמרכז העיירה ויוצאים לסיבוב במדרחוב התוסס, סיטה נובה (Città Nuova), שנמצא בלב האזור העתיק. מזג האוויר היפה מתחיל לאט לאט להתקלקל, ואנחנו נכנסים לבית קפה מקומי להתפנק בשתייה חמה ושטרודל תפוחים מעולה.

b9e6f3f7c466f682104c7ae2b88dbf27.jpg?l=6

39a70584f7cf1436a8267c221a25a36f.jpg?l=6במדרחוב של ויפיטנו. צילומים: אלין קרני סטרוזר

0e016f4dd25f65d42624b0c25487e379.jpg?l=6תלבושת טירולית מסורתית. צילום: אלין קרני סטרוזר

מטיילים עוד קצת, ואח"כ חוזרים אל המכונית ונוסעים אל מקום הלינה הבא, Hotel Chalet La Palsa (nonononono). מגיעים, עושים צ'ק אין, ומתבקשים לבחור מנה לארוחת ערב: ביף, שניצל או.. קוסקוס! קוסקוס?!? באיטליה? מה קשור?.. "You know what is Couscous?" שואלת אותנו המלצרית, ואנחנו מתפוצצים מצחוק.

e00e82e198b745ce403d5c611a394d28.jpg?l=6מרפסת החדר במלון. צילום: אלין קרני סטרוזר

היום השמיני:

מתעוררים ליום חורפי של ממש במושגים ישראלים: עננות כבדה, גשם מטפטף מדי פעם והטמפ' - 8 מעלות. תחילת ספטמבר להזכירכם (ספוילר: זו לא הטמפ' הנמוכה ביותר שבה נתקלנו בטיול הזה). התוכנית המקורית כללה טיול למפלי ריבה (Cascate di Riva / Reinbachfällen), אבל מדובר בטיול ארוך ולא קל, שממש לא מתאים למזג האוויר של היום. במקום זה, אנחנו מחליטים לשלוף ממאגר האופציות האינסופי שהכנתי את האגם עם השם המוזר משהו אגם סומפונט (Lago Sompunt / Sompuntsee).

11ec56e031fb3417a915474cdd087f80.jpg?l=6בוקר אופייני בדולומיטים. צילום: אלין קרני סטרוזר

אגם סומפונט מתגלה כבול פגיעה. אגם בדיוק מהסוג האהוב עלינו: קטן, מוקף עצים עם ספסלים ופינות פיקניק. אנחנו פורשים מעיל גשם על אחד הספסלים הרטובים, מתיישבים שנינו יחד תחת מטריה אחת, שולפים מהתיק את האוכמניות והפטל שקנינו לדרך ומרוצים מהחיים.

7f2bbb2b31057054441299cfb5151141.jpg?l=6הגעה לאגם סומפונט

08ab9483ced0d59efbaa484abebe8f04.jpg?l=6

d360ba523d1cced42aaaaa723b9c202c.jpg?l=6c24add2154fc8b2ae5734eeca4d1008c.jpg?l=6

4cb8a061be9ed4b3b1c5425df818b91d.jpg?l=6אגם סומפונט. צילומים: אלין קרני סטרוזר

שורה תחתונה: nonononono.

מומלץ מאוד למי שמזדמן לאזור.

מאגם סומפונט אנחנו מחליטים להמשיך לאגם קטן נוסף שנמצא באזור - אגם קרטה (Lago di Creta). מגיעים, חונים - ומגלים לאכזבתנו שהאגם מוקף כולו בגדר, והכניסה היחידה אליו עוברת דרך הפנסיון שנמצא על הגדה שלו cheeky. "זה לא כל כך נעים לראות אגם סגור", אני מפזם, בעוד אלין מנסה (ומצליחה) לגנוב כמה תמונות דרך הגדר.

9dec412ec7fc41e4d4dcf1d38b87d7a2.jpg?l=6

bdac720e077d94293bd7ab3b2afb5d5a.jpg?l=6אגם קרטה. צילומים: אלין קרני סטרוזר

מבט חטוף ב Google Maps מראה שבמרחק לא גדול מהאגם יש גם מפל (Cascate Di Ciastlins), ואנחנו מחליטים להמר עליו. מתחילים ללכת בשביל, שלאט לאט הופך לעלייה, שלאט לאט הופכת לתלולה יותר ויותר. בשלב מסויים אלין מחליטה שמספיק לה, וזה גם המקום להזכיר שהאישה הגיבורה שלי לא סתם החליטה שמספיק לה, אלא עברה את כל הטיול הזה עם פריצת דיסק חמורה(!) ועדיין כמעט שלא עשתה לעצמה הנחות, והלכה אחרי באש ובעיקר במים..

אני לא מוותר, ממשיך לטפס עוד כרבע שעה ומגיע למפל, שהמקסימום שאפשר לומר עליו זה "נחמד".. לא מעבר. אני מצלם בכל זאת כמה תמונות של הפיאסקו הזה ויורד בבושת פנים. אחרי ההצלחה של הבוקר עם אגם סומפונט, הפעם מדובר בנפילה כואבת.

3f81fe8c4aa84cb91e3681f51d38591b.jpg?l=6בדרך למפל. צילום: אלין קרני סטרוזר

a76fbd1e053404cb8388ffc235a1e388.jpg?l=6מפל סיאסטלינס. צילום: סער קרני

78b11023c001ca61f87a8712da8d61d3.jpg?l=6מפת האגם והמפל, למקרה שעוד מישהו רוצה להתאכזב

שורה תחתונה: nono

אם זה לא היה ברור - טיול מיותר לגמרי.

מתקפלים מהמקום באכזבה גדולה ועוצרים בעיירה סאן ויג'יליו (San Vigilio di Marebbe / St. Vigil), לאכול משהו. במרכז העיירה יש מקום בו ניתן לחנות לזמן מוגבל בעזרת השעון שנמצא בד"כ בכל רכב.. אלא אם מדובר ברנו שלנו. אני מתייעץ בלשכת המידע לתיירים מה ניתן לעשות. אין בעיה, פשוט תכתוב על חתיכת נייר את השעה והתאריך ותשאיר באוטו..

הראש האיטלקי ממציא לנו פטנטים.

a4aaead54cedf6ddc85b6ceacef4ae19.jpg?l=6

be681a0d33c2c9ac4827118eac1253e3.jpg?l=6סאן ויג'יליו. צילומים: אלין קרני סטרוזר

השעה 16:30, וכצפוי, מרבית המסעדות סגורות ומסוגרות: ממש כמו מטבח צה"לי, המסעדות בדולומיטים פתוחות לארוחת צהריים בין 12:00 ל 14:00, ולארוחת ערב בין 18:00 ל 20:00. בשאר הזמן אין עם מי לדבר. אנחנו מוצאים בכל זאת מסעדה צדיקה בסדום (האמת שלקרוא לעיירה היפה הזו "סדום" זה כבר באמת לשבור את כל שיאי החוצפה).

- יש מרק?

- לא, רק פיצה. אז מה תרצו להזמין?

- הממ.. פיצה?

מזמינים פיצה ושתי כוסות יין, אוכלים ונהנים, פיצוי קטן על עוגמת הנפש מהאגם הסגור והמפל הלא מרשים וחוזרים לפנסיון מוקדם מהרגיל. מי אמר שחייבים לטייל כל יום עד החושך? זו חופשה, לא טירונות.. (המשפט הזה יחזור אלי ללא ספק בהפוכה בטיול הבא..)

8a13b5d32d30340b0cad11f588db58cd.jpg?l=6פיצה ויין בסאן ויג'יליו. צילום: אלין קרני סטרוזר

היום התשיעי:

היום התשיעי הוא ממש קופי-פייסט של היום הקודם מבחינת מזג האוויר: מעונן, גשום וקר. התכנון להיום הוא טיול מעגלי עם הרכב, עם עצירות בעוד כמה אגמים, חלקם מוכרים יותר וחלקם מוכרים פחות. וכשאני אומר "מוכרים פחות", הכוונה היא לאגמים שאלין נתקלה בתמונות שלהם באינטרנט, והחליטה שהם שווים צילום.

האגם הראשון שאליו מועדות פנינו הוא אחד מהמוכרים יותר: אגם בראייס (Lago di Braies / Pragser Wildsee). מיותר לציין שגם באגם הזה היינו בטיול הקודם (אבל בכל זאת ציינתי..), ולא היה לנו ספק שנשוב אליו גם הפעם.

לקראת ההגעה לאגם אנחנו נעצרים ע"י סוג של רמזור אנושי: אדם המכוסה מכף רגל ועד ראש בשכמייה ומניף מטקה בצבע אדום. מסתבר שבסופי שבוע הכניסה לאגם נחסמת בגלל עומס המבקרים בין 10:00 ל 15:00, ויש לחנות בחניון מרוחק (בתשלום, כמובן), ולהגיע אל האגם בשאטל (בתשלום נפרד, כמובן).

אנחנו חונים ועולים על השאטל, שמוריד אותנו ליד אגם בראייס. כל מגרשי החנייה ליד האגם, מן הסתם, ריקים לחלוטין. יודעים לעשות ביזנס האיטלקים, ללא ספק. האגם עצמו - יפה, והנוף הנשקף מהגדה המזרחית שלו פשוט מדהים, ועדיין מתגנבים לליבנו “הירהורי כפירה”: האם זהו באמת האגם שזכרנו כ"אגם המושלם" מלפני שלוש שנים? מפלס המים, כך נראה, ירד משמעותית ביחס לביקור הקודם, ואנחנו נאלצים להודות שראינו כבר אגמים יפים יותר, גם בטיול הזה.

8ab5490b86785fc9337f6ce347a9e2f6.jpg?l=6

a10616fa11c10198a17adfa3c206002c.JPG?l=61b884bd0c091131adeed11cd1a3e8fa7.jpg?l=6ae1ca29c62090f86a5cd9cb4b7ee39a9.jpg?l=6

2907500cdb9c2397f94729d13051a0f7.jpg?l=6אגם בראייס. צילומים: אלין קרני סטרוזר

שורה תחתונה: nononono

אגם יפה בכל קנה מידה. לא חובה להקיף את האגם (הקפה מלאה אורכת בין שעה וחצי לשעתיים), אבל מומלץ מאוד ללכת לאורך הגדה המזרחית, ואם מזג האוויר בהיר - לקחת סירה ולשוט באגם. עדיף לא להגיע בסופ”ש.

מזג האוויר אידיאלי למרק, ואנחנו נכנסים אל המסעדה של המלון שעל שפת האגם, מזמינים מרק תפוחי אדמה מוקרם עם בירה קרה (שילוב מנצח) ואח"כ חוזרים בשאטל אל הרכב וממשיכים אל היעד הבא: אגם גדינה (Lago Ghedina), שהוא אחד מאותם אגמים שאלין דגה תוך כדי סריקת תמונות של אגמי הדולומיטים.

83e49bf300201a29d21bdc722f3f63d1.jpg?l=6אגם לנדרו (Lago di Landro / Dürrensee)

נוסעים על פי ההנחיות של Google Maps, פונים אל הכביש העולה אל האגם - ומגלים שהעלייה חסומה לכלי רכב, והאפשרות היחידה להגיע אל האגם היא בטיפוס של כ 45 דקות. בנסיבות אחרות (מזג אוויר טוב ואלין בלי פריצת דיסק) סביר להניח שהיינו עולים אל האגם, שנראה מבטיח מאוד בתמונות, אבל במצב הנוכחי אנחנו נאלצים לוותר בצער רב, וממשיכים אל האגם האחרון ברשימה שלנו, שגם כן נראה כבעל פוטנציאל לעוד מאסטר פיס של אלין - אגם איאל (Lago d' Aial), שנמצא אי שם מעל קורטינה ד'אמפצו (Cortina d'Ampezzo), בירת הדולומיטים.

חולפים על פני קורטינה המצועצעת וממשיכים לטפס, עד הכניסה אל המסלול שמוביל לאגם. חונים במפרץ חנייה בצד הכביש, ונכנסים אל היער. המסלול נראה הזוי ביותר: שביל עיזים צר שיורד בתלילות עד כדי סכנת החלקה, ובנוסף – אין נפש חיה באזור. אבל בסוף המסלול מחכה לנו אגם יפהפה..

מסיימים את הירידה התלולה, עוברים בגשר מעל אגם קטן ולא מרשים, שעל פי המפה מסתבר ששמו באיטליה Ciòu del Conte (אין לי מושג איך לכתוב את זה בעברית בלי לצאת אידיוט), ממשיכים על פי השילוט ו.. כגודל הציפיות כן גודל האכזבה, וההר מוליד עכברון: מהאגם היפהפה שראינו בתמונות נותרה רק שלולית קטנה ועכורה, שהפכה לאתר בנייה, ככל הנראה להקמה מחדש של הפנסיון שעל ידו. 30 דקות של הליכה לא קלה (שלא לומר קשה) בשביל זה..

שורה תחתונה: no

זו כבר לא נפילה, זו צניחה חופשית בלי מצנח. המסקנה: לא להסתמך רק על תמונות מהאינטרנט, כי לפעמים אוכלים אותה בגדול ואוכלים אותה חזק.

אנחנו חוזרים שותקים ומתוסכלים בדרך הבלתי נוחה בעליל, שנוסף לכל הצרות היא עכשיו בעליה. מגיעים לרכב עם מצב רוח במפלס נמוך מים המלח, ומתחילים את המסע חזרה אל הפנסיון. הכביש הצר והמפותל כבר לא נראה לנו מדליק ויפה, אלא יותר בגדר של מטרד. פתאום, באמצע שום מקום - פנסיון. "תראי מה זה", אני אומר לאלין, "אפילו בחור כזה יש להם פנסיון.."

רגע.. אנחנו מכירים את הפנסיון הזה!!

לא יאומן, זה La Locanda Del Cantoniere, הפנסיון הראשון שישנו בו בטיול לפני 3 שנים!! איזה עולם קטן.. הזכרונות קופצים, ומצב הרוח הולך ועולה, בזמן שהטמפ' בחוץ הולכת ויורדת, ומגיעה ל 4 מעלות בלבד (עוד ספויילר: גם זו לא הטמפ' הנמוכה ביותר שבה נתקלנו..)

ממשיכים לנסוע בכביש SR48, מגיעים למעבר פאלזרגו (Passo Falzarego) ואחריו למעבר וואלפרולה (Passo Valparola), שבו יש גם אגם הרים קטנטן (עדיין יפה יותר מאגם איאל, ולא שזו חוכמה גדולה) ומתחילים לגלוש חזרה לכיוון הפנסיון שלנו. זה בהחלט לא היה היום הכי מוצלח בטיול, בלשון המעטה, ועדיין הנוף הכל כך מיוחד של הרי הדולומיטים מפצה (כמעט) על כל אכזבה.

aa74860d8a709aae9831bd14b5b22ed3.jpg?l=6אגם הרים ליד מעבר וואלפרולה. צילום: אלין קרני סטרוזר

היום העשירי:

קיווינו שלפחות ביום האחרון שלנו באיטליה מזג האוויר יגלה התחשבות ויהיה קצת יותר ידידותי, אבל תקוות לחוד - ומציאות לחוד. מזג האוויר רק הלך ונעשה יותר גרוע, ואנחנו נפרדים מהדולומיטים, שהפעם לא היו ממש מסבירי פנים, ויוצאים לכיוון מעבר ברנר (Passo del Brennero / Brenner), על מנת לחזור לאוסטריה.

מהר מאוד אנחנו משתלבים בפקקי סוף השבוע, והכביש החוצה את עמק פוסטר (Val Pusteria / Pustertal), כביש SS49, עמוס בצורה בלתי נסבלת. וויז לוקח אותנו באיגוף ימני נסתר, ועל הדרך מארגן לנו גם נוף לא רע בכלל, אבל בסופו של דבר אין מנוס, ואנחנו תקועים ביחד עם כל האיטלקים בדרכם לבילוי סוף השבוע שלהם, עד כמה שאפשר לבלות במזג אוויר זוועתי שכזה.

eed1fe9356961ff3c026b1a533102274.jpg?l=6עמק פוסטר. צילום: אלין קרני סטרוזר

נסיעה שאמורה לקחת שעה וחצי מתארכת לשלוש שעות(!), ואנחנו כל כך שקועים בעצבים על הפקק, עד שלא שמים לב שהטמפ' יורדת ויורדת.. ואז, קצת לפני מעבר ברנר, זה קורה:

מתחיל לרדת שלג!!! אמיתי!! emoji-E048.png?&size=1200x1200 emoji-E048.png?&size=1200x1200emoji-E048.png?&size=1200x1200

פתיתים לבנים ויפים יורדים מהשמיים, ואנחנו מתקשים לעצור את צרחות ההתלהבות. שלג בתחילת ספטמבר.. מי היה מאמין. התוכניות לטייל באזור מעבר ברנר (אגם אוברנברגר - Obernbergersee ועמק גשניץ - Gschnitztal) מתבטלות כמובן באופן מיידי ונדחות לטיול הבא, משום שאנחנו ממש לא ערוכים מבחינת הביגוד לשלג. האלטרנטיבה היחידה היא האאוטלט המפורסם שבמעבר - Outlet Center Brennero.

b1eff1e6b96dd9f0d1c4515bc09e638a.jpg?l=6

cf139c992744483f832cb182e0c51fbc.jpg?l=6שלג במעבר ברנר. צילומים: אלין קרני סטרוזר

עד מהרה מתברר שאנחנו לא היחידים שחשבו על הרעיון ללכת לעשות שופינג באאוטלט בסופ"ש מושלג.

ממש ממש לא היחידים.

הפקק בכביש המוביל לכניסה לאאוטלט בלתי אפשרי ממש, ואחרי שבמשך חצי שעה מתקדמים רק כמה מאות מטרים (בלי הגזמה!) אנחנו נכנעים. יורדים מהכביש ונכנסים לחנייה של סופרמרקט שנמצא בצד הדרך, חונים, וממשיכים אל האאוטלט ברגל. בשלג.. ועדיין מגיעים הרבה יותר מהר ממה שהיינו מגיעים עם האוטו.

e82f146986cbd9b6ced3acdc74bd1c3d.jpg?l=6

bcae297901ac66854ffb2b40d4b79094.jpg?l=6ועוד קצת שלג.. צילומים: אלין קרני סטרוזר

על האאוטלט עצמו אין יותר מדי מה להרחיב את הדיבור. חובבות השופינג יחגגו, וגם הגברים ימצאו לבטח מה לקנות. מהניסיון שלנו מומלץ במידת האפשר שלא להגיע בסוף שבוע, במיוחד לא בסוף שבוע מושלג.. אחרי השופינג אנחנו אוכלים פיצה במסעדה מקומית וממשיכים אל מקום הלינה המוצלח ביותר בטיול, Hotel dasMEI (+nonononono) הנמצא בעיירה מוטרס (Mutters), עשר ד' נסיעה מאינסברוק.

918034f32226f16fd773a5e032911e87.jpg?l=6כן, שוב פיצה.. אף פעם לא נמאס.. צילום: אלין קרני סטרוזר

חלק ג': אינסברוק, ברכטסגאטן ומה שבינהם

חלק א': עמק אוץ

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של אלין וסער?

הפוסט הבא ›
מאוץ ועד ברכטסגאטן: אוסטריה, איטליה, גרמניה 2019 - חלק ג
מאוץ ועד ברכטסגאטן: אוסטריה, איטליה, גרמניה 2019 - חלק ג'
מתוך הבלוג של אלין וסער
10-10-2019
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
מאוץ ועד ברכטסגאטן: אוסטריה, איטליה, גרמניה 2019 - חלק א
מאוץ ועד ברכטסגאטן: אוסטריה, איטליה, גרמניה 2019 - חלק א'
מתוך הבלוג של אלין וסער
27-09-2019
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של אלין וסער »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

איזה יופי


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

תגובות פייסבוק

סגור
×