תיירות יין כבר מזמן לא שמורה רק למי שמבין בטאנינים ובשנות בציר. במרבית אזורי היין בעולם מתקיימים היום סיורי טעימות, ויש בהם מלונות בתוך כרמים, מסעדות שבנויות סביב היין המקומי ודרכי יין מסומנות. רבים מהם נמצאים במרחק טיסה קצרה מישראל, ואפשר לשלב אותם כמה ימים בתוך טיול רגיל. בחלק מהם היין הוא הסיבה לנסוע, ובאחרים הוא תוספת לחופשה שתוכננה בכלל בגלל עיר, אגם או חוף.

ריכזנו כאן 17 אזורי יין, מסודרים לפי מרחק הטיסה מישראל: הקלאסיקות שבנו את עולם היין, כמו בורדו, פורטו וקיאנטי, לצד אזורים פחות מוכרים לקהל הישראלי, מהקרפטים הקטנים שליד ברטיסלבה ועד מורדות הטרודוס בקפריסין. לכל אזור כתבנו מה מייחד את היין שלו, איך מגיעים, מתי כדאי לבוא ומה לא לפספס.

1. חבל קומנדריה ומורדות הטרודוס, קפריסין

במרחק של כשעת טיסה מנתב"ג נמצא אחד מאזורי היין הוותיקים באגן הים התיכון. על המורדות הדרומיים של הרי הטרודוס (Troodos), מצפון ללימסול, מגדלים גפנים כבר אלפי שנים, וכאן נולד גם הקומנדריה (Commandaria). זהו יין קינוח מתוק בצבע ענבר, שנחשב ליין העתיק ביותר שעדיין מיוצר תחת אותו השם. את שמו קיבל היין מהאבירים, שבימי הביניים ניהלו את האזור ממפקדה שנקראה "הקומנדרי", בטירת קולוסי (Kolossi), סמוך ללימסול.

כיום מותר לייצר קומנדריה רק ב-14 כפרים מוגדרים, שמכונים "כפרי הקומנדריה". היין עשוי מענבי קסיניסטרי (Xynisteri) לבנים ומענבי מאברו (Mavro) אדומים, מגפנים שאינן מושקות, והענבים מיובשים בשמש אחרי הבציר ורק אז עוברים תסיסה. התוצאה היא יין סמיך ומרוכז, שהקפריסאים מגישים בסוף הארוחה, לצד מתוקים מקומיים.

ממערב לכפרי הקומנדריה משתרע האזור שהקפריסאים מכנים "קרסוחוריה" (Krasochoria), כלומר "כפרי היין" של לימסול. משרד התיירות הקפריסאי סימן כאן דרך יין שעוברת בין השאר בקולוסי, בארימי, באומודוס (Omodos), בואסה (Vasa) ובקוילאני (Koilani). באזור הזה מרוכזים יותר יקבים מבכל מקום אחר באי, ורק באומודוס ובקוילאני פועלים כ-10 יקבים. אומודוס היא גם הכפר המתויר ביותר באזור, עם סמטאות אבן, כיכר מרכזית גדולה ומנזר הצלב הקדוש (Timios Stavros) במרכזה.

את דרך היין תוכלו לעשות ברכב שכור, כטיול יום מלימסול או מפאפוס, ולשלב אותה עם כפרי ההר והמסלולים של הטרודוס. בחלק מהיקבים כדאי לתאם את הטעימה מראש. אם אתם מגיעים בסתיו, פסטיבל היין של לימסול מתקיים מדי שנה בגנים העירוניים, בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר. בשנת 2026 הוא נערך בפעם ה-65, בין 26 בספטמבר ל-4 באוקטובר.

לא לפספס:

  • טירת קולוסי, המפקדה שנתנה לקומנדריה את שמה
  • מוזיאון היין של קפריסין בכפר ארימי (Erimi), בדרך מלימסול לכרמים
  • אומודוס: הכיכר המרכזית, המנזר והיקבים של הכפר
  • פסטיבל היין של לימסול, סוף ספטמבר עד תחילת אוקטובר

2. חבל נמאה, יוון

כשעה וחצי נסיעה מאתונה, בעמק הררי בצפון-מזרח הפלופונס (Peloponnese), נמצא אזור היין האדום הגדול של יוון. נמאה (Nemea) קיבלה מעמד של אזור יין מוגן כבר ב-1971, ותחת השם שלה מותר לייצר רק יין אדום מזן אחד: אגיורגיטיקו (Agiorgitiko). הזן קרוי על שם אגיוס גאורגיוס, השם הקודם של העיירה נמאה. האזור משתרע על פני 17 כפרים בשני מחוזות, קורינתיה וארגוליס, והכרמים שלו עולים מגובה של כ-200 מטרים ועד כ-850 מטרים. לכן אותו זן נותן יינות שונים מאוד בעמק ובהרים.

את הכינוי של היין המקומי, "דם הרקולס", מסבירה אגדה מקומית. לפי המיתולוגיה, כאן הרג הרקולס את האריה מנמאה, הראשונה מבין 12 המשימות שלו, ולפי אחת הגרסאות הוא שתה אחר כך מהיין של העמק. בנמאה העתיקה נערכו החל מ-573 לפנה"ס המשחקים הנמאיים, אחד מארבעת המשחקים הכלל-יווניים, לצד אולימפיה ודלפי. היום אפשר לבקר במקדש זאוס, שתשעה מעמודיו עומדים שוב על תלם, ובאצטדיון העתיק. אפשר גם לעבור במנהרה המקומרת, באורך של כ-36 מטרים, שדרכה נכנסו הספורטאים לזירה. כרטיס אחד, ב-10 אירו, כולל את המקדש, המוזיאון והאצטדיון.

באזור פועלים כ-40 יקבים, וחלקם נמצאים על דרכי היין של הפלופונס. ברוב היקבים כדאי לתאם את הביקור מראש, ובחלקם, כמו גאיה (Gaia Wines) בכפר קוטסי, אפשר להזמין סיור באתר האינטרנט. תוכלו להגיע לנמאה כטיול יום מאתונה, אבל נוח יותר לשלב אותה בטיול בפלופונס. עתיקות מיקנה נמצאות במרחק של כ-25 דקות נסיעה, נפפליון במרחק של כ-40 דקות, ותעלת קורינתוס נמצאת בדרך מאתונה.

הזמן הטוב ביותר להגיע הוא ספטמבר. הבציר מתחיל באמצע החודש בכרמי העמק, ובדרך כלל בסוף השבוע הראשון של החודש מתקיים פסטיבל "הימים הגדולים של נמאה" (Great Days of Nemea), עם טעימות פתוחות בכיכר המרכזית של העיירה. במאי מתקיים בכל יוון סוף שבוע של "דלתות פתוחות" (Open Doors), שבו רוב היקבים המשתתפים מקבלים מבקרים ללא תשלום.

לא לפספס:

  • מקדש זאוס והאצטדיון העתיק, כולל מנהרת הספורטאים
  • טעימה של אגיורגיטיקו מכרמי ההרים מול כרמי העמק
  • פסטיבל "הימים הגדולים של נמאה", בתחילת ספטמבר
  • שילוב עם עתיקות מיקנה ונפפליון

3. חבל קאחתי, גאורגיה

בגאורגיה מייצרים יין כבר כ-8,000 שנה. כך עולה משאריות יין שנמצאו בכדים מהתקופה הניאוליתית בדרום המדינה, וממצאיהן פורסמו ב-2017. אם יש אזור אחד שמגלם את המסורת הזו, זה קאחתי (Kakheti). החבל נמצא במזרח המדינה ומייצר את רוב היין הגאורגי. בכפרים שלו מגדלים גפנים גם לשימוש ביתי, ומכינים ממיץ ענבים ומאגוזים את הצ'ורצ'חלה, הממתק בצורת נר שנמכר בכל שוק. חלק גדול מתרבות האירוח המקומית בנוי סביב השולחן והיין.

מה שמייחד את היין כאן הוא שיטת הקבברי (Qvevri). התסיסה וההתיישנות נעשות בכדי חרס ענקיים שקבורים באדמה, יחד עם קליפות הענבים. התוצאה היא יינות לבנים בצבע ענבר ויינות אדומים עמוקים, שונים מאוד ממה שמוכר לחך המערבי. ב-2013 הכריז אונסק"ו על השיטה כחלק מהמורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות. הזנים המרכזיים הם רקאציטלי (Rkatsiteli) הלבן וסאפראווי (Saperavi) האדום. מסאפראווי מייצרים גם את הקינדזמרהולי (Kindzmarauli), יין אדום חצי-מתוק טבעי מאזור קוורלי.

הערים המרכזיות בחבל הן טלאבי (Telavi), בירת המחוז, וסיגנאגי (Sighnaghi) הקטנה, ששופצה בין 2007 ל-2010 במסגרת פרויקט ממשלתי לפיתוח התיירות. מטביליסי מגיעים לטלאבי בנסיעה של כשעתיים דרך מעבר גומבורי, דרך הררית ומפותלת שעלולה להיסגר בחורף, ולסיגנאגי בנסיעה של כשעתיים. רבים מהמלונות ובתי ההארחה מארגנים סיורי יין עם נהג. ליד טלאבי נמצאים אחוזת צינאנדלי (Tsinandali), ביתה של משפחת צ'בצ'בדזה, עם מוזיאון, גנים ומרתף יין, ומנזר אלוורדי, שבו חזרו הנזירים לייצר יין בקבברי ב-2006. בקוורלי אפשר להיכנס למנהרת היין של יקב חרבה (Khareba), שנחצבה בסלע בשנות ה-60 של המאה הקודמת. בכפר נפראולי פועל מוזיאון קבברי פרטי, ליד יקב משפחתי. מחירי הטעימות נוחים, בדרך כלל בין 10 ל-35 לארי לכניסה ולכמה יינות.

עונת הבציר, הרטוולי (Rtveli), נמשכת בערך מאמצע ספטמבר ועד אוקטובר, ובכפרים רבים בקאחתי חוגגים אותה בתקופה הזו. בסתיו מתקיים גם פסטיבל היין של טלאבי (TelaVino), בחצר הארמון של המלך ארקלה השני.

לא לפספס:

  • טעימה של יין ענבר מקבברי
  • סיגנאגי, ומנזר בודבה שנמצא כ-2 ק"מ ממנה
  • אחוזת צינאנדלי ומנזר אלוורדי
  • מנהרת היין של חרבה בקוורלי

4. טוקאי, הונגריה

כשעתיים וחצי ברכבת מבודפשט, במקום שבו נפגשים נהרות הטיסה והבודרוג בצפון-מזרח הונגריה, נמצא אזור היין המפורסם של המדינה. טוקאי (Tokaj) ידועה בעיקר בזכות הטוקאי אסו (Tokaji Aszú), יין קינוח מתוק שעשוי מענבים שהצטמקו על הגפן בהשפעת "העובש האציל". מסורת הייצור שלו מתועדת כבר מהמאה ה-16. לפי המסורת, מלך צרפת לואי ה-14 כינה אותו "יין המלכים, מלך היינות", וב-2002 הוכרז הנוף התרבותי של האזור כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

טוקאי היא גם אחד מאזורי היין הראשונים בעולם שגבולותיהם הוגדרו רשמית. סיווג הכרמים בה החל ב-1730, וב-1737 קבע צו מלכותי את גבולות האזור. כיום הוא כולל כ-27 יישובים בהונגריה, ועוד שבעה כפרים מעבר לגבול, בסלובקיה, מייצרים יין תחת אותו שם. רוב הכרמים נטועים בשני זנים לבנים מקומיים, פורמינט (Furmint) והרשלבלו (Hárslevelű). מהם מייצרים, לצד האסו, גם יינות לבנים יבשים.

לישראלים יש עוד סיבה לבוא לטוקאי . מהמאה ה-18 ועד השואה היה חלק גדול מסחר היין באזור בידי סוחרים יהודים, רבים מהם מגליציה, שייצאו את היין לפולין ולרוסיה. בכפר מאד (Mád) שוחזר בית הכנסת הבארוקי מ-1795. בכפר אולסליסקה (Olaszliszka) נמצא קברו של רבי צבי הירש פרידמן, מייסד חסידות ליסקא, שאליו עולים חסידים לרגל מדי שנה. הכפרים האלה, יחד עם טרצל, בודרוגקרסטור ואחרים, הם חלק מהמסלול "בעקבות רבני הפלאות" (Footsteps of the Wonder Rabbis).

בעיירה טוקאי עצמה תוכלו לרדת למרתף רקוצי (Rákóczi), שבאולם התת-קרקעי שלו נבחר יאנוש זאפוליה למלך הונגריה ב-1526, ולבקר במוזיאון טוקאי. מחוץ לעיירה פועלים יקבים כמו דיסנוקו (Disznókő), שמקבל מבקרים מדי יום, ואורמוס (Oremus) בטולצ'בה, שבו הביקור הוא בתיאום מראש בלבד. פסטיבל הבציר של טוקאי מתקיים מאז 1932 בסוף השבוע הראשון של אוקטובר.

לא לפספס:

  • טעימה של טוקאי אסו, ולצידו פורמינט יבש
  • מרתף רקוצי בעיירה טוקאי
  • בית הכנסת המשוחזר במאד
  • פסטיבל הבציר, בסוף השבוע הראשון של אוקטובר

5. הקרפטים הקטנים, סלובקיה

כחצי שעה מברטיסלבה, לאורך המורדות של הרי הקרפטים הקטנים (Malé Karpaty), משתרע אזור היין הגדול של סלובקיה. דרך היין של הקרפטים הקטנים (Malokarpatská vínna cesta) מתחילה ברובע רצ'ה (Rača), בשולי הבירה. היא ממשיכה לאורך כ-60 ק"מ דרך העיירות סבטי יור (Svätý Jur), פזינוק (Pezinok) ומודרה (Modra), ועד הטירה של סמולניצה. שלוש העיירות האלה קיבלו במאה ה-17 מעמד של ערים מלכותיות חופשיות: מודרה ב-1607, ופזינוק וסבטי יור ב-1647.

רוב היינות כאן לבנים: וולטלינר ירוק (Veltlínske zelené), ריזלינג ולשי (Rizling vlašský) וריזלינג רייני. מהאדומים בולטים פרנקובקה (Frankovka modrá) וסנט לורן. זהו אזור של יקבים משפחתיים קטנים ומרתפים ביתיים, ולכן הדרך הטובה להכיר אותו היא לעבור בין העיירות ולהיכנס למרתפים.

ממרכז ברטיסלבה מגיעים לפזינוק ברכבת בתוך כ-20 דקות, וגם מוינה הנסיעה ברכב אורכת כשעה ועשרים. משם אפשר להמשיך למודרה, שידועה גם בקרמיקת המיוליקה שלה, ובית המלאכה המסורתי שלה פתוח למבקרים. ליד הכפר צ'סטה (Častá) עומדת טירת האבן האדומה (Červený Kameň) מהמאה ה-13, שמשפחת פוגר הפכה במאה ה-16 למרכז של סחר יין. המרתפים שלה נחשבים לגדולים במרכז אירופה. ומי שנשאר בברטיסלבה יכול לטעום 100 מהיינות הטובים של סלובקיה בסלון היין הלאומי (Národný salón vín), בארמון אפוני שבעיר העתיקה.

פעם בשנה, בנובמבר, נפתחים המרתפים של האזור לקהל ביום המרתפים הפתוחים (Deň otvorených pivníc). כרטיס אחד פותח עשרות מרתפים לאורך הדרך. בדרך כלל הוא מתקיים ב-20 וב-21 בנובמבר, והכרטיס עולה 50 אירו. באביב יש לרוב מהדורה נוספת, בחודש מאי. פסטיבל הבציר של פזינוק מתקיים מדי שנה במחצית השנייה של ספטמבר.

לא לפספס:

  • יום המרתפים הפתוחים, בנובמבר
  • פסטיבל הבציר של פזינוק, במחצית השנייה של ספטמבר
  • בית המלאכה לקרמיקה במודרה
  • טירת האבן האדומה ומרתפיה

6. חצי האי איסטריה, קרואטיה

בחצי האי שבצפון-מערב קרואטיה, בין עיירות על ראשי גבעות לבין חוף הים האדריאטי, נמצא אזור היין החשוב של המדינה. יותר ממחצית הכרמים באיסטריה (Istria) נטועים במלוואזיה איסטריאנית (Malvazija istarska), זן לבן שנותן יינות רעננים ליד הים ויינות עשירים יותר בפנים חצי האי. היין האדום של האזור הוא הטרן (Teran), זן חומצי בעל אופי חזק שמתועד כאן כבר מהמאה ה-14. בכפר מומיאן (Momjan) מייצרים מוסקט מקומי, מוסקט מומיאנסקי (Muškat momjanski), שקיבל ב-2021 הגנה של האיחוד האירופי.

המשולש שבין בויה (Buje), מומיאן ומוטובון (Motovun) נחשב לליבו של אזור היין. סביב בויה ומומיאן פועלים כמה מהיקבים המוכרים באיסטריה. ביקב קוזלוביץ' (Kozlović), שבנוי מתחת למומיאן, מגישים טעימות במבנה מודרני שנפתח ב-2012 ומשקיף על טירת הכפר. ביקב קבולה (Kabola) מיישנים את המלוואזיה בכדי חרס קבורים באדמה. ביקב קטונאר (Cattunar) שבברטוניגלה אפשר לטעום מלוואזיה מארבעה סוגי קרקע שונים, ואילו רוקסניץ' (Roxanich) שבמוטובון ידוע ביינות הכתומים שלו. אחרי הטעימה כדאי לעלות לעיירות הגבעה: מוטובון, שמשקיפה על עמק המירנה, וגרוז'נאן (Grožnjan), שהוכרזה כבר ב-1965 כ"עיר האמנים" ומלאה גלריות.

היין כאן הולך יד ביד עם הכמהין. ביער מוטובון ובעמק המירנה צומחת כמהין לבנה, והעונה שלה נמשכת בערך מספטמבר ועד דצמבר, עם שיא באוקטובר. בכל סתיו מתקיימים ימי הכמהין של זיגנטה (Zigante) בכפר ליבאדה (Livade), בסופי השבוע שמתחילת אוקטובר ועד תחילת נובמבר, ובאמצע אוקטובר נערך במוטובון פסטיבל הטרן והכמהין.

אין טיסה ישירה קבועה לפולה (Pula). תוכלו לטוס לזאגרב או ללובליאנה, שאליהן יש טיסות ישירות בעונת הקיץ, ולהמשיך ברכב. מפולה למוטובון הנסיעה אורכת כשעה, ומפורץ' (Poreč) כחצי שעה. אם אתם מעדיפים את האביב, ביום המרתפים הפתוחים, שמתקיים ביום ראשון האחרון של מאי, כרטיס אחד פותח את דלתות היקבים המשתתפים ברחבי איסטריה.

לא לפספס:

  • טעימה של מלוואזיה וטרן מאותו יקב, זה לצד זה
  • העיירות מוטובון וגרוז'נאן
  • ימי הכמהין בליבאדה, מאוקטובר ועד תחילת נובמבר
  • יום המרתפים הפתוחים, ביום ראשון האחרון של מאי

7. קיאנטי, איטליה

אי אפשר לכתוב על עולם היין בלי להזכיר את טוסקנה, ובתוכה את קיאנטי (Chianti), אזור הגבעות שבין פירנצה לסיינה. כבר ב-1716 קבע הדוכס הגדול קוזימו השלישי מבית מדיצ'י בצו את גבולות האזור, וכך הפכה קיאנטי לאחד מאזורי היין הראשונים בעולם שהוגדרו בחוק. היין המקומי מבוסס על ענבי סנג'ובזה (Sangiovese). בקיאנטי קלאסיקו (Chianti Classico), אזור הליבה ההיסטורי, הם צריכים להיות לפחות 80% מהיין.

כדאי להכיר את ההבדל בין שני השמות שמופיעים על הבקבוקים. קיאנטי קלאסיקו הוא האזור המקורי שבין פירנצה לסיינה, ומאז 1996 יש לו הגדרה נפרדת משלו. קיאנטי בלבד הוא אזור רחב בהרבה, שמקיף את הקלאסיקו מכמה כיוונים. רק על בקבוקי הקלאסיקו מופיע התרנגול השחור (Gallo Nero). לפי האגדה, פירנצה וסיינה הסכימו לקבוע את הגבול ביניהן בנקודה שבה ייפגשו שני פרשים, שיצאו לדרך עם קריאת התרנגול הראשונה. הפלורנטינים הרעיבו את התרנגול השחור שלהם, הוא קרא לפני עלות השחר, והפרש שלהם הספיק להגיע עד סמוך לקסטלינה.

הדרך הקלאסית להכיר את האזור היא כביש SR 222, דרך הקיאנטי (Via Chiantigiana). הוא יוצא מפירנצה ומגיע לסיינה דרך גרווה (Greve in Chianti), פנצאנו (Panzano) וקסטלינה (Castellina in Chianti), ולאורכו פזורים כפרים, טירות ויקבים. מפירנצה לגרווה הנסיעה אורכת כ-40 דקות. הטעימות ביקבים כבר אינן חינמיות כמו פעם: ברוב המקומות משלמים בין 15 ל-50 אירו לאדם, וכדאי להזמין מראש, במיוחד בעונת הבציר. לשומרי כשרות יש כאן כתובת מיוחדת: יקב טרה די סטה (Terra di Seta), בקצה הדרומי של הקלאסיקו ליד סיינה, מייצר קיאנטי קלאסיקו כשר ומקבל מבקרים בתיאום מראש. מחוץ לקיאנטי, בדרום טוסקנה, נמצאת העיירה פיטיליאנו , "ירושלים הקטנה", שבה אפשר לבקר במרתף היין הכשר ההיסטורי של הגטו.

הבציר בקיאנטי נמשך מסוף ספטמבר ועד אמצע אוקטובר, וזה גם הזמן של פסטיבלי היין. אקספו קיאנטי קלאסיקו נערך בגרווה בדרך כלל בסוף השבוע השני של ספטמבר. פסטיבל וינו אל וינו (Vino al Vino) נערך בפנצאנו בדרך כלל בסוף השבוע השלישי של החודש.

לא לפספס:

  • נסיעה לאורך דרך הקיאנטי, כביש SR 222
  • הכיכר של גרווה והעיירות פנצאנו וקסטלינה
  • טעימה ביקב הכשר טרה די סטה
  • אקספו קיאנטי קלאסיקו ווינו אל וינו, בספטמבר

8. עמק ואכאו, אוסטריה

כשעה נסיעה מוינה, לאורך כ-36 ק"מ של נהר הדנובה בין מלק (Melk) לקרמס (Krems), משתרע עמק ואכאו (Wachau). זהו אחד מאזורי היין היפים במרכז אירופה, עם טרסות כרמים שנבנו על המדרונות מעל הנהר, כפרים קטנים ומנזרים. ב-2000 הכריז אונסק"ו על הנוף התרבותי של העמק כאתר מורשת עולמית, ובהכרזה נכללו גם מנזר מלק והעיר העתיקה של קרמס.

יותר ממחצית הכרמים בואכאו נטועים בגרינר וולטלינר (Grüner Veltliner), והזן השני בחשיבותו הוא ריזלינג. היצרנים המאוגדים בוינאה ואכאו (Vinea Wachau) מסווגים את היינות הלבנים היבשים שלהם בשלוש דרגות, לפי חוזק האלכוהול. השטיינפדר (Steinfeder) הוא הקל, עד 11.5% אלכוהול, וקרוי על שם עשב שגדל בטרסות. הפדרשפיל (Federspiel) מגיע עד 12.5%. הסמרגד (Smaragd), מ-12.5% ומעלה, קרוי על שם לטאת האזמרגד שחיה בקירות האבן של הכרמים.

העיירה הקטנה דורנשטיין (Dürnstein) היא הלב התיירותי של העמק. מעליה נמצאים חורבות הטירה שבה הוחזק ריצ'רד לב הארי בשבי בשנים 1192-1193, אחרי שהסתכסך עם הדוכס לאופולד החמישי במסע הצלב השלישי. המגדל הכחול שבולט מהנהר שייך לכנסיית המנזר האוגוסטיני של העיירה. בדורנשטיין נמצא גם מרכז המבקרים של דומנה ואכאו (Domäne Wachau), קואופרטיב של כ-250 משפחות כורמים שמחזיק כשליש מכרמי העמק. במאוטרן, בגדה שמנגד, פועל יקב ניקולאיהוף (Nikolaihof), שנחשב לאחד היקבים הוותיקים באוסטריה. לאורך העמק פזורות גם טברנות היין המשפחתיות, ה"הויריגר" (Heuriger). זר קש או ענפים שתלוי על החזית מסמן שהמקום פתוח ושמגישים בו את היין של היקב ומנות קרות.

את העמק תוכלו לעבור בשייט בדנובה בין קרמס למלק, שפועל מסוף מרץ ועד תחילת נובמבר, או לרכב בשביל האופניים שלאורך שתי הגדות. אפשר גם לשלב: לרכב בכיוון אחד ולחזור בספינה. לקרמס ולמלק יש רכבת ישירה מוינה, בכשעה. האביב הוא עונה מיוחדת כאן. בסוף מרץ ובאפריל פורחים עצי המשמש של ואכאו, שהפרי שלהם מוגן בתו מוצא אירופי. בסוף השבוע הראשון של מאי מתקיים "אביב היין של ואכאו" (Wachauer Weinfrühling), שבו פותחים יותר מ-100 יקבים את שעריהם.

לא לפספס:

  • דורנשטיין וחורבות הטירה של ריצ'רד לב הארי
  • מנזר מלק
  • שייט בדנובה בין קרמס למלק
  • אביב היין של ואכאו, בסוף השבוע הראשון של מאי

9. ואלפוליצ'לה, איטליה

בגבעות שמצפון ומצפון-מערב לורונה, כ-20 עד 30 דקות נסיעה מהעיר, נמצא אזור היין של ואלפוליצ'לה (Valpolicella). הוא קרוב מספיק לאגם גארדה כדי לשלב אותו בחופשה שם. ליבו של האזור הוא ואלפוליצ'לה קלאסיקו, שכולל חמש קהילות: סן פייטרו אין קריאנו, נגרר, פומאנה, מרנו וסנט'אמברוג'ו. היינות האדומים כאן עשויים בעיקר מענבי קורבינה (Corvina), לצד קורבינונה ורונדינלה.

מה שמייחד את ואלפוליצ'לה הוא ייבוש הענבים, האפאסימנטו (appassimento). אחרי הבציר מניחים את הענבים על מדפים בעליות גג מאווררות, והם מתייבשים במשך שלושה עד ארבעה חודשים ומאבדים כשליש ממשקלם, לפני שהם נכבשים בחורף. מהענבים המיובשים מייצרים את האמרונה (Amarone), יין אדום יבש ועוצמתי שקיבל ב-2010 את דרגת האיכות הגבוהה של איטליה. מאותם ענבים מייצרים גם את הרצ'וטו (Recioto), היין המתוק והמסורתי שממנו התפתח האמרונה. לפי האגדה, האמרונה נולד ב-1936, כשמנהל מרתף טעם חבית רצ'וטו נשכחת שהתסיסה בה נמשכה עד הסוף, ונתן לה את השם בגלל המרירות שלה. הריפאסו (Ripasso) הוא ואלפוליצ'לה רגיל שעובר תסיסה שנייה על שאריות הענבים של האמרונה, ומקבל מהן גוף וצבע.

כמה מהיקבים כאן הם גם אתרי תיירות בפני עצמם. מרכז המבקרים של מאזי (Masi) בגרגניאגו פועל באחוזה שמשתייכת לצאצאי דנטה מאז שבנו פייטרו קנה אותה ב-1353. וילה דלה טורה (Villa della Torre) בפומאנה, וילה מהמאה ה-16 שבבעלות יקב אלגריני, ידועה באחים הענקיים שלה, שעוצבו כפרצופי מפלצות. ברוב היקבים הביקור הוא בתיאום מראש. כדאי גם לרדת לגדה המזרחית של אגם גארדה, לעיירה ברדולינו (Bardolino), שנותנת את שמה ליין אדום קליל ולרוזה מקומי. פסטיבל הענבים והיין שלה נערך מדי שנה בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר, על שפת האגם.

הזמן הטוב ביותר להגיע הוא ספטמבר ותחילת אוקטובר, עונת הבציר, שבה חלק מהיקבים פותחים את המרתפים לקהל. מי שמגיע בקיץ יכול לשלב את הביקור עם פסטיבל האופרה בארנה של ורונה , שנערך מאמצע יוני ועד אמצע ספטמבר. ב-2027 הוא יתקיים בין 11 ביוני ל-11 בספטמבר.

לא לפספס:

  • טעימה של אמרונה, ריפאסו ורצ'וטו זה לצד זה
  • וילה דלה טורה בפומאנה
  • העיירה ברדולינו ופסטיבל הענבים שלה, בסוף ספטמבר
  • ערב אופרה בארנה של ורונה

10. אלזס, צרפת

בצפון-מזרח צרפת, בין הרי הווז' לנהר הריין, נמתחת דרך היין של אלזס (Route des Vins d'Alsace), אחת מדרכי היין הוותיקות באירופה. היא נחנכה ב-1953 ועוברת לאורך כ-170 ק"מ, ממרלנהיים (Marlenheim) שבצפון ועד טאן (Thann) שבדרום, דרך עשרות כפרים של בתים בחצי עץ, כרמים וחומות מימי הביניים. בניגוד לרוב אזורי היין בצרפת, באלזס היין נקרא על שם הזן ולא על שם המקום. הזנים המרכזיים הם ריזלינג, גוורצטרמינר, פינו גרי ומוסקט, ורק מהם מותר לייצר את יינות הגראן קרו של האזור, מתוך 51 חלקות מוגדרות. כמעט שליש מהמכירות של אלזס הוא קרמן ד'אלזס (Crémant d'Alsace), יין מבעבע שמיוצר בשיטה המסורתית. החוק מחייב לבקבק את יין אלזס בתוך האזור עצמו, ואת רובו תזהו לפי בקבוק הפלוט (flûte), הגבוה והצר.

הבסיס הטבעי לטיול הוא קולמאר, שמגדירה את עצמה בירת היין של אלזס, עם רובע לה פטיט ונציה (La Petite Venise) והתעלות שלו. כ-11 ק"מ ממנה נמצאת ריקוויר (Riquewihr), שבכניסה אליה עומד מגדל הדולדר (Dolder) משנת 1291, שמשמש היום מוזיאון. באגיסהיים (Eguisheim) הרחובות בנויים בטבעות סביב טירת סן-לאון, לאורך קו החומות הישנות. זהו גם מקום הולדתו של האפיפיור לאו התשיעי, וב-2013 נבחרה אגיסהיים לכפר האהוב על הצרפתים. בקייזרסברג (Kaysersberg) נולד ב-1875 אלברט שוויצר. מעל ריבווילה (Ribeauvillé) נשקפות חורבות של שלוש טירות, ובסוף השבוע הראשון של ספטמבר נערך בה פסטיבל הפייפרים (Pfifferdaj). בקינצהיים (Kientzheim) הסמוכה פועל מוזיאון היין של אלזס . בשנת 2026 הוא פתח את דלתותיו מסוף מאי ועד אמצע אוקטובר, והכניסה עולה 5 אירו.

לשומרי כשרות יש באלזס כתובת ותיקה: יקב קניג (Koenig), שנחשב ליקב הראשון בצרפת שייצר יין כשר. הוא מייצר ריזלינג, גוורצטרמינר וקרמן בהשגחת בית הדין של שטרסבורג וה-OU.

שדה התעופה הקרוב לדרך היין הוא יורו-אירפורט באזל-מולוז, כ-52 ק"מ מקולמאר. לפני שאתם מתכננים, כדאי לבדוק אילו חברות טסות אליו ישירות מישראל באותה עונה. משטרסבורג, בקצה הצפוני של הדרך, הנסיעה לקולמאר היא כ-64 ק"מ. הבציר באלזס מתחיל בסוף אוגוסט, עם הענבים לקרמן, ונמשך עד אוקטובר. יריד היין של אלזס (Foire aux Vins) נערך בקולמאר מאז 1947, בסוף יולי ותחילת אוגוסט. ומי שמגיע מסוף נובמבר ועד סוף דצמבר יכול לשלב את היין עם שווקי חג המולד, מהמפורסמים באירופה.

לא לפספס:

  • נסיעה לאורך דרך היין, בין ריקוויר, אגיסהיים וקייזרסברג
  • לה פטיט ונציה בקולמאר
  • מוזיאון היין בקינצהיים
  • שווקי חג המולד, מסוף נובמבר

11. עמק הריין, גרמניה

הריין הוא ציר היין של גרמניה, ושני האזורים שלאורכו משלימים זה את זה. הריינגאו (Rheingau), שבגדה הצפונית של הנהר ממערב לויסבאדן, משתרע על כ-3,100 הקטאר של כרמים, וכשלושה רבעים מהם נטועים בריזלינג. בטירת יוהניסברג (Schloss Johannisberg), שמעל הנהר, מציינים את 1775 כשנת הולדתו של יין השפטלזה (Spätlese, "בציר מאוחר"). לפי הסיפור, השליח שהביא מהנסיך-אב של פולדה את האישור להתחיל בבציר איחר. כשהגיע, הענבים כבר החלו להירקב, ובכל זאת סחטו אותם, והתוצאה הייתה יין עשיר ומתוק במיוחד. פסל של השליח עומד עד היום בחצר האחוזה. השפטלזה הוא אחת מדרגות האיכות של היין הגרמני, שמדורגות לפי בשלות הענבים, מהקבינט (Kabinett) הקליל ועד האייסוויין (Eiswein), שנבצר מענבים שקפאו על הגפן.

ליד העיירה אלטוויל (Eltville) נמצא מנזר אברבך (Kloster Eberbach), מנזר ציסטרציאני שנוסד ב-1136. בתוכו צולמו סצנות הפנים של הסרט "שם הוורד", ועד היום נערכות בו מכירות היין הפומביות של הריינגאו. בקצה המערבי של האזור שוכנת רודסהיים . הרחוב המפורסם שלה הוא הדרוסלגאסה (Drosselgasse), סמטה מרוצפת באורך 144 מטרים שמלאה בטברנות יין. מעל העיירה עולה רכבל לאנדרטת נידרוואלד (Niederwald), שנחנכה ב-1883 ומשקיפה על הכרמים והנהר.

מרודסהיים מתחיל עמק הריין התיכון העליון, שהוכרז ב-2002 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. לאורך כ-65 ק"מ, מבינגן ועד קובלנץ, פזורות יותר מ-40 טירות ומבצרים מעל כרמים בטרסות. ביניהם טירת ריינפלס שמעל סנקט גואר, וגם סלע הלורליי, שמתנשא לגובה של כ-132 מטרים מעל הנקודה הצרה והעמוקה ביותר של הנהר. את העמק אפשר לעבור בספינה, בשייט הטירות של חברת KD בין מיינץ לקובלנץ, שפועל מאפריל ועד אוקטובר, או ברכבת. מסילות עוברות לאורך שתי הגדות. למי שאוהב ללכת יש את שביל הריינשטייג (Rheinsteig), באורך 320 ק"מ. מהריין קל להמשיך לעמק המוזל, שבו נמצא הכרם הקלמונט (Calmont), שנחשב לתלול ביותר באירופה, עם שיפוע של כ-65 מעלות. על המסלול המלא בשני העמקים כתבנו בכתבה נפרדת.

לפרנקפורט יש טיסות ישירות מישראל, ומשדה התעופה שלה לרודסהיים הנסיעה ברכבת אורכת כשעה. הבציר נמשך בדרך כלל מאמצע ספטמבר ועד סוף אוקטובר. באוגוסט נערך שבוע היין של הריינגאו (Rheingauer Weinwoche) במרכז ויסבאדן, ובשנת 2027 הוא יתקיים בין 13 ל-22 באוגוסט.

לא לפספס:

  • טירת יוהניסברג ומנזר אברבך
  • הדרוסלגאסה ברודסהיים והרכבל לאנדרטת נידרוואלד
  • שייט טירות בין מיינץ לקובלנץ
  • שבוע היין של הריינגאו בויסבאדן, באוגוסט

12. פנדס, ספרד

כשעה ברכבת מברצלונה נמצא פנדס (Penedès), אזור היין החשוב של קטלוניה והבית של הקאווה (Cava), היין המבעבע של ספרד. כ-95% מכל הקאווה בעולם מיוצרת כאן, ורובה בעיירה סנט סדורני ד'אנויה (Sant Sadurní d'Anoia), שבה פועלים היצרנים הגדולים. כמו השמפניה, גם הקאווה מיוצרת בשיטה המסורתית, בתסיסה שנייה בתוך הבקבוק. זני הענבים שלה הם מקבאו (Macabeo), צ'רלו (Xarel·lo) ופרג'דה (Parellada). פנדס מייצר גם יינות לבנים שקטים, בעיקר מצ'רלו. בשנים האחרונות קמו כאן גם קטגוריות חדשות, כמו קורפינאט (Corpinnat). את הקבוצה הזאת הקימו יקבים שעזבו ב-2019 את הקאווה, כדי לייצר יין מבעבע מענבים אורגניים שנבצרו ביד בפנדס בלבד.

הביקור המפורסם באזור הוא ביקב קודורניו (Codorníu) בסנט סדורני. היקב נוסד ב-1551, ובו ייצר ב-1872 ז'וזפ ראבנטוס את היין המבעבע הראשון בספרד בשיטה המסורתית. המרתפים שלו תוכננו בידי האדריכל המודרניסטי ז'וזפ פויג אי קדפלך ונבנו בין 1895 ל-1915, וב-1976 הם הוכרזו כמונומנט היסטורי-אמנותי לאומי. את המנהרות שמתחת לאדמה עוברים ברכבת קטנה. הסיור הבסיסי אורך כשעה וחצי, כולל טעימה של שלוש קאוות ועולה 30 אירו למבוגר. גם פרשנט (Freixenet), השכנה הגדולה, מקיימת סיורים יומיים. לשומרי כשרות: גם קודורניו וגם פרשנט מייצרות קאווה כשרה.

עיר הבירה של האזור היא וילפרנקה דל פנדס (Vilafranca del Penedès). בנובמבר 2024, אחרי כשמונה שנות שיפוץ, נפתח בה מחדש וינסאום (VINSEUM), המוזיאון לתרבויות היין של קטלוניה. וילפרנקה היא גם אחד המרכזים של מסורת הקסטלס (castells), מגדלים אנושיים שהמקומיים בונים בכיכר העיר. השיא שלה הוא בפסטיבל העיר, בין 29 באוגוסט ל-2 בספטמבר, ובמיוחד ב-30 באוגוסט.

לברצלונה יש טיסות ישירות מישראל, ומשם רכבת הפרברים R4 מגיעה גם לסנט סדורני וגם לווילפרנקה. אפשר לשלב את פנדס עם חוף הים בסיטג'ס , שנמצאת קרוב מאוד. שבוע הקאווה של סנט סדורני (Setmana del Cava) נערך בשבוע השני של אוקטובר.

לא לפספס:

  • סיור במרתפי קודורניו
  • מוזיאון וינסאום בווילפרנקה
  • הקסטלס בפסטיבל של וילפרנקה, בסוף אוגוסט
  • שבוע הקאווה בסנט סדורני, באוקטובר

13. בורדו, צרפת

במשך מאות שנים בורדו (Bordeaux) הייתה השם הראשון בעולם היין, ובמידה רבה היא נשארה כזאת. בדרום-מערב צרפת, סביב נהרות הגארון והדורדון, נטועים כיום כ-90 אלף הקטאר של כרמים. אחרי משבר מכירות נעקרו כאן בשנים האחרונות עשרות אלפי הקטארים. באזור יש כ-60 אפלסיונים (אזורי מוצא מוגדרים) ויותר מ-5,000 יצרנים. בגדה השמאלית, במדוק (Médoc), שולט הקברנה סוביניון, ובגדה הימנית, בסנט אמיליון ובפומרול, שולט המרלו. מדרום לעיר נמצא סוטרן (Sauternes), שבו מייצרים יין לבן מתוק מענבים שהותקפו ב"ריקבון האצילי". ב-1855, לקראת התערוכה העולמית בפריז, דורגו היינות האדומים של בורדו בסיווג שתקף עד היום. בדרגה העליונה שלו, הפרמייה קרו (Premier Cru), יש חמישה שאטו. אחד מהם, מוטון רוטשילד, הועלה לדרגה הזאת רק ב-1973, והשינוי הזה הוא כמעט היחיד שנעשה בסיווג מאז ומעולם.

העיר עצמה, "נמל הירח", הוכרזה ב-2007 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. מוסד היין המרכזי שלה הוא עיר היין (La Cité du Vin), שנפתח ב-2016 על גדת הגארון. כרטיס למבוגר עולה 23 אירו וכולל את התערוכה הקבועה וכוס יין בתצפית שבקומה העליונה. ברובע שארטרון (Chartrons), רובע סוחרי היין ההיסטורי, פועל מוזיאון היין והסחר (Musée du Vin et du Négoce). ליד התיאטרון הגדול נמצאת חנות היין ל'אנטנדן (L'Intendant), מגדל עגול בגובה 12 מטרים שבו מסודרים הבקבוקים בספירלה לאורך חמש קומות.

מחוץ לעיר, כביש D2 עובר במדוק דרך מרגו (Margaux) ופויאק (Pauillac), שנמצאת כ-50 ק"מ ובערך שעת נסיעה מבורדו. ברוב השאטו המפורסמים הביקור הוא בתיאום מראש. ממזרח לעיר נמצאת סנט אמיליון , שכרמיה היו ב-1999 לנוף הכרמים הראשון שהוכרז אתר מורשת עולמית. בעיירה נמצאת כנסייה מונוליטית, שנחצבה כולה בתוך סלע הגיר. לשומרי כשרות: כמה שאטו מייצרים בציר כשר, ביניהם לאוביל פואפרה (Léoville Poyferré) ובלנדרו (Valandraud), ושאטו קלארק של משפחת רוטשילד ייצר ב-1988 את היין הכשר הראשון של בורדו.

אין טיסה ישירה מישראל לבורדו. תוכלו לטוס לפריז ולהמשיך ברכבת ה-TGV, שמגיעה לבורדו בשעתיים וארבע דקות. אם אתם מתכננים קדימה, שווה לסמן שני תאריכים. מרתון המדוק, שבו הרצים רצים בתחפושות בין הכרמים, ייערך ב-4 בספטמבר 2027. פסטיבל היין של בורדו (Bordeaux Fête le Vin) לא נערך ב-2026 וחוזר ב-7 עד 11 ביולי 2027.

ויש עוד סיפור קטן שמחבר את בורדו לפרק הבא. ב-1703 חתמה אנגליה על אמנת מתואן (Methuen) עם פורטוגל, והורידה את המכס על יין פורטוגלי לשליש פחות מהמכס על יין צרפתי. ההסכם הזה, לצד המלחמות עם צרפת, גרם לאנגלים להחליף את הקלרט של בורדו ביין מפורטוגל.

לא לפספס:

  • עיר היין והכוס בתצפית שבקומה העליונה
  • נסיעה לאורך כביש D2 במדוק
  • סנט אמיליון והכנסייה המונוליטית
  • רובע שארטרון ומוזיאון היין והסחר

14. פורטו ועמק הדורו, פורטוגל

הפרק הקודם הסתיים באנגלים, שחיפשו תחליף ליין של בורדו ומצאו אותו בפורטוגל. כדי שהיין יחזיק מעמד במסע הימי לאנגליה, התחילו להוסיף לו ספירט ענבים, ומכאן, לפי הסיפור, התפתח יין הפורט. היום התהליך מוגדר בדיוק. כשהתירוש מגיע למתיקות הרצויה מוסיפים לו ספירט ענבים בחוזק 77%, בערך חלק אחד לכל ארבעה. התוספת עוצרת את התסיסה ומשאירה ביין את הסוכר הטבעי, והפורט המוגמר מגיע בדרך כלל ל-19% עד 22% אלכוהול. יש כמה סגנונות: רובי צעיר ופירותי, טוני שמתיישן בחביות ומקבל גוון ענברי, LBV, ובראש הסולם הווינטג', שהוא כ-2% בלבד מהייצור. יש גם פורט לבן, ומאז 2008 גם פורט רוזה.

הענבים גדלים כ-130 ק"מ מזרחית לפורטו, בעמק הדורו . ב-1756 הוגדרו גבולותיו בצו מלכותי, והוא אחד מאזורי היין המוגדרים הוותיקים בעולם. ב-2001 הוכרז נוף הכרמים של הדורו העליון כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הכרמים נטועים בטרסות על מדרונות של סלע צפחה, והזנים העיקריים הם טוריגה נסיונל (Touriga Nacional) וטוריגה פרנקה (Touriga Franca). בעיר רגואה (Peso da Régua) פועל מוזיאון הדורו. מרגואה לפיניאו (Pinhão) עובר כביש N222, שמחקר שהזמינה ב-2015 חברת השכרת הרכב אוויס בחר בו לכביש הנהיגה הטוב בעולם. לאורך 27 ק"מ יש בו 93 עיקולים. אפשר להגיע לעמק גם ברכבת קו הדורו (Linha do Douro), שיוצאת מתחנת סאו בנטו בפורטו ומגיעה לפיניאו בתוך כשעתיים ורבע. בקיץ פועלת בין רגואה לפיניאו ולטואה גם רכבת היסטורית. הבציר נמשך מספטמבר ועד תחילת אוקטובר, וכמה מהקינטות (האחוזות) מציעות בעונה הזאת לדרוך ענבים ברגליים, בדרך המסורתית.

עד 1986 אפשר היה לייצא פורט רק מוילה נובה דה גאיה (Vila Nova de Gaia), שבגדה שמול פורטו, ולכן בתי הפורט הוותיקים מרוכזים שם עד היום. במרתפים של גרהאמס (Graham's), טיילורס (Taylor's), סנדמן (Sandeman) וקאלם (Cálem) מקיימים סיורים וטעימות. המחירים נעים בין כ-20 לכ-40 אירו, לפי הסיור. לאורך הגדה עוגנות סירות הראבלו (Rabelo), שהובילו בעבר את חביות היין במורד הנהר, עד שנבנו הסכרים בשנות ה-50 וה-60. מגאיה חוצים ברגל את גשר דום לואיש הראשון , שנפתח ב-1886 ותוכנן בידי תאופיל סייריג, שותפו לשעבר של גוסטב אייפל, ומגיעים לרובע הריביירה של פורטו. הרובע הוא חלק מהמרכז ההיסטורי של העיר, שהוכרז ב-1996 כאתר מורשת עולמית. לשומרי כשרות: ב-2026 חזר למדפים פורט כשר בשם פורטו קורדוברו (Porto Cordovero).

לפני ההזמנה כדאי לבדוק אם יש באותה עונה טיסה ישירה מישראל לפורטו.

לא לפספס:

  • סיור וטעימה במרתפי הפורט בוילה נובה דה גאיה
  • הליכה על גשר דום לואיש הראשון אל הריביירה
  • נסיעה ברכבת או בכביש N222 לפיניאו
  • דריכת ענבים בקינטה בעונת הבציר, בספטמבר

15. אגמי האצבעות, ארצות הברית

כארבע וחצי שעות נסיעה צפונית-מערבית לעיר ניו יורק, במרכז מדינת ניו יורק, משתרעים אגמי האצבעות (Finger Lakes), 11 אגמים צרים וארוכים שחרשו הקרחונים. מרבית הכרמים נטועים סביב ארבעה מהם: קנאנדייגואה, קיוקה, סנקה וקאיוגה. אגם סנקה, הגדול שבהם, עמוק כ-188 מטרים ואורכו כ-61 ק"מ. גופי המים הגדולים ממתנים את האקלים: הם מעכבים את הלבלוב באביב עד אחרי הקרות ומאריכים את הסתיו. ב-1982 הוכרזו האגמים כאזור יין מוגדר, ופועלים בהם היום יותר מ-130 יקבים.

הריזלינג הוא הזן שבזכותו האזור משווה לא פעם לריין. מי ששינה כאן את התמונה היה ד"ר קונסטנטין פרנק (Konstantin Frank), מהגר מאודסה שהגיע לארצות הברית ב-1951. כולם אמרו לו שגפנים אירופיות לא ישרדו את החורף הקר של צפון-מזרח ארצות הברית. ב-1958 קנה אדמה על הגדה המערבית של אגם קיוקה, וב-1962 שיווק את הבציר הראשון שלו. היקב שנושא את שמו פועל עד היום, ולפי היקב נמצאות בו גפני הריזלינג, השרדונה והפינו נואר הוותיקות במזרח ארצות הברית.

היקבים מאורגנים בדרכי יין סביב האגמים. דרך היין של אגם קאיוגה, שנוסדה ב-1983, מגדירה את עצמה כדרך היין המאורגנת הראשונה בארצות הברית. סביב אגם סנקה פועלים כ-30 יקבים. לצד היין יש כאן הרבה טבע. בפארק ווטקינס גלן (Watkins Glen) יורד הקניון ב-19 מפלים לאורך כ-3 ק"מ. השביל בקניון סגור בחורף ונפתח מחדש בסוף מאי. מפל טאגנוק (Taughannock), ליד אית'קה, נופל מגובה 66 מטרים, כ-10 מטרים יותר מהניאגרה. מעט רחוק יותר נמצא פארק לצ'וורת' (Letchworth), "הגרנד קניון של המזרח", עם צוקים בגובה של עד 170 מטרים. בעיירה קורנינג פועל מוזיאון הזכוכית של קורנינג.

לניו יורק יש טיסות ישירות מישראל, ומשם ממשיכים ברכב. מי שמגיע מצפון יכול לשלב את האגמים עם מפלי הניאגרה. הבציר נמשך מסוף אוגוסט ועד אוקטובר, ובשבועיים הראשונים של אוקטובר מגיעה שלכת הסתיו לשיאה.

לא לפספס:

  • טעימת ריזלינג ביקב של ד"ר קונסטנטין פרנק, על אגם קיוקה
  • שביל הקניון בווטקינס גלן, מסוף מאי
  • מפל טאגנוק
  • השלכת, בתחילת אוקטובר

16. עמק נאפה וסונומה, ארצות הברית

כשעה נסיעה צפונה מסן פרנסיסקו, דרך גשר הזהב , נמצא עמק נאפה (Napa Valley), אזור היין המפורסם ביותר באמריקה. העמק ארוך כ-50 ק"מ ורוחבו כמה קילומטרים בלבד. ב-1981 הוא הוכרז כאזור היין המוגדר הראשון בקליפורניה, ופועלים בו יותר מ-400 יקבים, כ-95% מהם בבעלות משפחתית. נאפה מספק רק כ-4% מבציר הענבים של קליפורניה, אבל השם שלו מוכר יותר מכל השאר, ובעיקר בזכות הקברנה סוביניון.

את המעמד הזה קנה העמק ביום אחד, ב-24 במאי 1976. בטעימה עיוורת בפריז, שנודעה כ"משפט פריז", ניצחו הקברנה של סטאגס ליפ (Stag's Leap Wine Cellars) והשרדונה של שאטו מונטלנה (Chateau Montelena) את מיטב יינות צרפת, מול שופטים צרפתים. לאורך העמק עוברים שני כבישים מקבילים, כביש 29 ושביל סילברדו (Silverado Trail), ובין העיירות נאפה, יונטוויל, אוקוויל, רתרפורד, סנט הלנה וקליסטוגה . ביונטוויל פועלת מסעדת הפרנץ' לונדרי (The French Laundry) של השף תומס קלר, עם שלושה כוכבי מישלן. בקליסטוגה מציעים אמבטיות בוץ של אפר געשי ומים מינרליים חמים. לידה עומדת טירת קסטלו די אמורוסה (Castello di Amorosa), טירה בסגנון ימי הביניים שנחנכה ב-2007 ויש בה 107 חדרים. רכבת היין של נאפה (Napa Valley Wine Train) נוסעת בין נאפה לסנט הלנה, עם ארוחה על הרכבת. יקב רוברט מונדאווי באוקוויל נפתח מחדש באפריל 2026, אחרי כשלוש שנות שיפוץ.

הטעימות בנאפה יקרות. בממוצע משלמים כ-80 דולר לאדם, וברוב היקבים צריך להזמין מראש. לשומרי כשרות: יקב הגפן (Hagafen Cellars) שעל שביל סילברדו נוסד ב-1979 והיה היקב הכשר הראשון בקליפורניה. הריזלינג שלו הוגש ב-1981 בארוחה הממלכתית של הנשיא רייגן לכבוד מנחם בגין. הטעימות שם בהזמנה מראש ועולות 45 עד 55 דולר.

ממערב לנאפה נמצא עמק סונומה (Sonoma). שטחו כפול משל נאפה, ופועלים בו יותר מ-425 יקבים. עמק נהר הרוסי (Russian River Valley) ידוע בפינו נואר ובשרדונה שלו, והעיירה הילדסבורג (Healdsburg) יושבת במפגש של שלושה עמקי יין. יקב בואנה ויסטה (Buena Vista) נוסד ב-1857 ונחשב לאחד היקבים המסחריים הוותיקים בקליפורניה. בגלן אלן נמצא הפארק ההיסטורי של ג'ק לונדון, עם חורבות הבית שבנה הסופר. הבציר נמשך בדרך כלל מאוגוסט ועד אוקטובר. מינואר ועד מרץ פורח החרדל הבר בין שורות הגפנים וצובע את העמק בצהוב.

לא לפספס:

  • טעימה ביקב שהשתתף ב"משפט פריז"
  • אמבטיית בוץ בקליסטוגה
  • טירת קסטלו די אמורוסה
  • הילדסבורג ועמק נהר הרוסי בסונומה

17. מנדוזה, ארגנטינה

במנדוזה (Mendoza), למרגלות הרי האנדים, נטועים יותר מ-70% מכרמי ארגנטינה, ושם מיוצרים כשלושה רבעים מהיין שלה. זהו אזור מדברי שמקבל מעט גשם. את הכרמים משקים מי השלגים של האנדים, בתעלות השקיה (acequias) שהתחילו לחפור בני הוארפה עוד לפני בוא הספרדים. הכרמים נטועים בגבהים של כ-800 עד 1,700 מטרים, והפרש הטמפרטורות הגדול בין היום ללילה שומר על החומציות של הענבים.

הזן שבנה את מנדוזה הוא המלבק. מקורו בדרום-מערב צרפת, ולארגנטינה הגיע ב-17 באפריל 1853, עם האגרונום הצרפתי מישל אמה פוז'ה. בזכות התאריך הזה מציינים מדי שנה ב-17 באפריל את יום המלבק העולמי. שלושה אזורים מרכזיים מרכיבים את מנדוזה. לוחאן דה קויו (Luján de Cuyo) הוא אזור הייצור המוגדר הראשון בארגנטינה, משנת 1993, ובו נמצא יקב קטנה סאפאטה (Catena Zapata), שבנוי בצורת פירמידה בהשראה מאיה. מאיפו (Maipú) שטוחה וקרובה לעיר, ואפשר לעבור בה בין היקבים באופניים. ביקב לה רוראל (La Rural) שבה פועל מוזיאון יין עם כ-4,500 פריטים. עמק אוקו (Valle de Uco) הוא הגבוה מבין השלושה. בו נמצא יקב זוקרדי (Zuccardi), שנבחר שלוש שנים ברציפות, ב-2019, 2020 ו-2021, לכרם הטוב בעולם לתיירות יין, וגם יקב סלנטיין (Salentein), עם מרכז אמנות וקפלה. ברוב היקבים הביקור בתיאום מראש. לשומרי כשרות יש במנדוזה כמה יינות כשרים, ביניהם הגראן מלבק של פלצ'אס דה לוס אנדס (Flechas de los Andes) בהשגחת ה-OU.

העיר מנדוזה נבנתה מחדש אחרי רעידת האדמה של 1861, סביב כיכר העצמאות ועוד ארבע כיכרות. לצידה משתרע פארק סן מרטין . כ-170 ק"מ בכביש 7 מערבה נמצא הפארק של האקונקגואה, ההר הגבוה ביותר מחוץ לאסיה, שגובהו כמעט 7,000 מטרים. פסטיבל הבציר הלאומי (Fiesta Nacional de la Vendimia) נערך מאז 1936 בתחילת מרץ, עם תהלוכות וטקס מרכזי בתיאטרון היווני של העיר. ב-2027 הטקס צפוי להתקיים ב-6 במרץ.

אין טיסה ישירה מישראל לארגנטינה. בדרך כלל טסים בקונקשן לבואנוס איירס, ומשם יש טיסה פנימית של כשעתיים למנדוזה. אפשר גם להגיע מסנטיאגו שבצ'ילה, בטיסה של כשעה או באוטובוס שחוצה את האנדים, אם כי בחורף המעבר עלול להיסגר.

לא לפספס:

  • סיבוב אופניים בין היקבים של מאיפו
  • הפירמידה של קטנה סאפאטה
  • יקבי עמק אוקו, ובהם זוקרדי וסלנטיין
  • פסטיבל הבציר, בתחילת מרץ

תגיות הכתבה

  • #יין
  • #טיולייין

יעדי הכתבה