עפתי לתרמילאים

ורנאסי - טיול באווירה מיסטית

ורנסאי ידועה כאחד היעדים שמותירים את הרושם הרב ביותר על המבקרים בהודו ולאחת הערים הקדושות ביותר בה. מי שמגיע לכאן מתפעל מהטקסים ומהאווירה הקסומה ומכאן יכול לדרך הארוכה לנפאל הרחוקה. מחפשים קצת קדושה? כאן תמצאו אותה
מיקי ודקלה
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: ורנאסי - טיול באווירה מיסטית
Thinkstock Imagebank ©

מגיעים לוראנסי

אז עזבנו את ג`ודפור, הממוקמת במדינת ראג`סטאן המדברית והמדהימה, בנסיעת רכבת ארוכה בת 24 שעות לוראנסי (Varanasi) הקדושה, המרתקת והמיוחדת בערי הודו. וראנסי נחשבת לאחת מהערים הקדושות ביותר בהודו למאמינים ההינדים (בני הדת ההינדית, שהינם הרוב בהודו), מכיוון שהם מאמינים שאלו הנשרפים לאחר מותם על אחת מגהאטות השריפה (גרמי המדרגות המובילים לנהר), מגיעים לשלמות עם האל ואינם ממשיכים במסע גלגול הנשמות המייסר. העיר קיבלה אותנו בנסיונות הטרדה בלתי פוסקים מצד נהגי ריקשות שלאח שלהם, חבר שלהם, בן-דוד רחוק, או הכלב של השכן שלהם יש גסט-האוס במיקום מעולה במחיר זול מאוד והכל מוכן במיוחד בשבילנו. למזלנו, את כל הנסיונות הנ"ל אנו מכירים זה מכבר, למרות שלעיתים, דווקא אותם נהגי ריקשות יביאו אתכם למקום באמת מדהים שכמעט אף אחד לא שמע עליו, הסיכויים לזכות בלוטו גבוהים יותר.

לנו כבר חיכתה קרובה בוראנסי, עם חדר מוכן במחיר סביר, הלא זוהי אפי, חברתה הקרובה של דקלה. הגענו עם ריקשה ממונעת בעלות של כ-30 רופי לגסט האוס Sun-Shine, המכונה בפי המקומיים סן-סיין, הממוקם באחת מבין מאה הגהאטות בוראנסי המכונה Shivala Ghat. וראנסי, הבנויה סביב צידו האחד של הגנגס, הלא הוא הנהר הקדוש ביותר בהודו שתחילתו בהרי ההימלאיה הרחוקים וסופו במפרץ בנגל, חיה, נושמת, עובדת ומתנהלת לה יומם ולילה סביב הנהר. הנהר משמש כמקום עליה לרגל לאלפי הינדים הבאים להיטהר מחטאיהם על ידי רחיצה בנהר, ולעוד אלפי מבקרים, רובם אינם הינדים, הבאים להתפעל ולהתייסר מהמראות המדהימים והקשים באותה עיר קדושה. כמו כן, במסגרת טיולי נשים להודו, נהוג לבקר גם בוראנסי המעניינת.

לתחילת הכתבה

יוצאים לטייל בעיר

בחרנו לתקוף את העיר עם שחר, בטיול לאור הזריחה. בשעות אלו מראות העיר משובבים את העין, השמש עולה לה מעבר לנהר ומאירה את העיר באור כמעט מיסטי, והרעש העדין העולה מן הגהאטות של האנשים המתחילים את יומם בטבילה בנהר מרומם את הנפש. נשמע פיוטי ביותר וכמעט אינו מתאים להודו הסוערת, אך נכון ביותר לוראנסי של השעות הראשונות של הבוקר.

הטיול לאורך הגהאטות אורך כשעה וחצי עד שעתיים, תלוי באופן הטיול האינדיבידואלי של כל אחד מכם, אולם מראה העיניים ומשמע האוזניים משתנה יום ביומו. אל הנהר מתנקזים בשעות הבוקר לא רק אנשים הטובלים במים, אלא גם עשרות כובסים וכובסות, המכים בעוז בכביסה ורעש המקלות משתלב בצלילי המוזיקה העולים מכמה נגנים הבאים לחדד את כישוריהם אל מול השמש העולה. וראנסי ידועה במגוון הקורסים הניתנים בכלי נגינה, דת, יוגה, פילוסופיה ועוד, הבחירה בידיכם.

חוויה מומלצת הינה הפלגה בסירה לאורך הנהר בשעות אלו, אולם, לצערנו, הסתבר כי בעלי הסירות נמצאים בשביתה, כן, שביתה, מי היה מאמין. הסיבה אתם שואלים? מס בלתי חוקי בעליל אותו גובה המשטרה מבעלי הסירות, שכעת אמור לעלות ל-50% מהכנסות בעלי הסירות. הפגנו סולידריות עם בעלי הסירות, הרמנו את נס המאבק והלכנו לישון צהריים.

התעוררנו משנ"צ בריאה ביותר והלכנו לאכול ארוחת אחרי השינה בבית קפה ושמו Mona Lisa, על שם הציור המפורסם. בית הקפה ממוקם במבוך סימטאות העיר העתיקה, שקשה להתמצאות בימים הראשונים, ומציע תפריט מגוון, טעים ובעיקר זול ביותר. את הערב סיימנו בארוחת ליל שבת חגיגית יחד עם מספר ישראלים אותם פגשנו בעיר. הקידוש, שהסתמך על כוח הזכרון של המקדש, היה מהנה ביותר, כך גם החיפוש אחר יין לקידוש. למזלנו, קבלנו חלות טריות מבית חב"ד בדלהי, שהגיעו עם אחת הישראליות שהגיעה באותו היום לעיר.

לתחילת הכתבה

שריפת הגופות וטקס הפוג`ה היומי

למחרת בבוקר השכמנו לארוחת בוקר ישראלית לעילא ולעילא בבית הקפה Jyoti, הממוקם אף הוא בעיר העתיקה. למרות שאנו מטיילים אך ורק 3 שבועות, הלבנה והסלט הקצוץ דק היוו התחלה מרשימה לעוד יום עמוס אירועים. המשכנו לטייל בגהאטות והגענו לגהאט השריפה המרכזית, הלא היא גהאט מאניקארניקה. הגהאט הינה אחד המקומות המקודשים ביותר לשריפת גופות בהודו, ולמרות המראה המזעזע מנקודת ההשקפה היהודית, אין עלינו אלא לנסות ולהוריד את המשקפיים המערביות ולהתבונן בנושא מנקודת השקפה הינדית. הגהאט העמוסה משפחות השורפות את יקיריהן, מבקרים הצופים בנושא כמו נשרים, ועשרות אם לא מאות קורות עץ ענקיות, הינה נקודת חובה לביקור בעיר. ההבנה כי חייו של אדם אינם אלא פסיק בתולדות היקום מתחדדת ללא ספק בעת ביקור באותה גהאט.

נקודה נוספת בה ניתן להבחין בקלות באותה גהאט הינה מעמד הקאסטות הנוקשה בהודו. קאסטה הינה ביטוי למעמדו החברתי של האדם בהודו. מבנה הקאסטות הינו קשיח ביותר והמעבר מקאסטה אחת לשניה הוא כמעט ובלתי אפשרי. כל הטיפול בגהאט מתבצע באמצעות המנודים (Dom), שהינם בני הקאסטה הנמוכה ביותר בהודו. הצילום באתר השריפה אסור בתכלית האיסור משום שההודים מאמינים כי צילום הטקס פוגע בהגעת הנשמה לנירוונה ולוכד אותה על פני האדמה, ולכן הנכם מתבקשים לא רק שלא לצלם את הטקס, אלא אף להצניע את המצלמה בתיק.

באותו היום, מעט לפני שעת השקיעה הגענו לגהאט המרכזית, הלא היא Dasaswanedh Ghat, שבה נערך כל ערב טקס פוג`ה מרשים. מומלץ להצטייד בדוחה יתושים כנגד מאות היתושים והברחשים השוקקים שבחרו בחולצתה הצהובה של דקלה כאתר ה"ברחש דייט" החדש בעיר. בטקס מודים ההודים לנהר, המשמש כמעין יישות אלוהית עבורם, על כל אשר הוא מהווה בשבילם. בשבילנו הטקס הרגיש מעט מתוייר מדי ולא ממש אותנטי ולכן הלכנו באמצע הטקס לטייל לאורך הגהאטות, שכעת היו שקטות מאוד וקסומות ביותר.

לתחילת הכתבה

מתכוננים לקראת נפאל

למחרת התחלנו בסידורים לקראת העלייה לנפאל (Nepal) הרחוקה והקסומה. ניתן להגיע מוראנסי לנפאל במספר דרכים: הראשונה והמהירה ביותר היא כמובן טיסה ואנו בחרנו להתעלם ממנה כתוצאה ממניעים כלכליים (תרומות יתקבלו בברכה). הדרך השנייה הינה כרטיס משולב באוטובוס הנוסע מוראנסי לקטמנדו (Kathmandu) בירת נפאל. בדרך זו מתחילים בנסיעת בוקר מוראנסי לעיירת הגבול המכונה סונאלי (Sunauli), ישנים שם בחדר משותף יחד עם כ-20 איש וממשיכים למחרת בבוקר בנסיעה לקטמנדו. סה"כ עלות של 600 רופי הודי. ספר הטיולים המליץ בחריפות להימנע מדרך זו ולכן בחרנו בדרך השלישית של ארגון עצמאי של העלייה לנפאל. בדרך זו מתחילים בנסיעת רכבת לילית לגורקפור (Gorakhpur - מחיר - 87 רופי למחלקת סליפר), הממוקמת במרחק של כשעתיים מסונאלי. מתחנת הרכבת בגורקפור יוצאים לכביש הראשי, שם ממתינים עשרות בעלי ג`יפים, וממשיכים בנסיעת ג`יפ צפופה וקופצנית לסונאלי (100 רופי לאדם בג`יפ שאמור להכיל 8 אנשים ומכיל במציאות כ-11 איש מינימום). שימו לב כי הג`יפ ינסה להוריד אתכם כשני קילומטר מנקודת חציית הגבול על מנת שנהגי הריקשות יעשו עליכם עוד קצת כסף, התעקשו עם נהג הג`יפ ואל תרדו עד שלא ייקח אתכם קרוב לנקודת החצייה.

אחרי סידורי קניית כרטיסי הרכבת המשכנו לטיול בסארנאת (Sarnath) אתר קדוש לבני הדת הבודהיסטית. האתר העמוס במקדשים שונים ומוזיאון לא עורר בנו עניין רב ולכן, לאחר טיול קצר, חזרנו לעיר הגדולה. נהג הריקשה ניסה לעשות עלינו רווח מהיר ולקח אותנו רק למקדש אחד. עיון קצר בספר הטיולים העלה כי יש במקום מקדשים רבים ולאחר ויכוח זריז עם נהג הריקשה חזרנו חזרה לאתר המקדשים (שם הייתה אפשרות לקנות כרטיסים לסטופה המרכזית ולמוזיאון). שימו לב, בכל ויכוח כזה עם אחד מבעלי הריקשות ניתן לגשת למשטרת התיירות ולשטוח בפניהם את העניין (נהגי הריקשות מפחדים מהם), רוב הסיכויים שיטפלו בפנייתכם ברצינות ובהגינות.

 תאמינו או לא, אבל מהגסט-האוס שלנו לתחנת הרכבת היינו חמישה חבר`ה שנסעו בריקשה אחת, כולל 5 תיקים גדולים ועוד 5 תיקים קטנים... הריקשה הגיעה לתחנת הרכבת מאוד לאט... אבל בטוח. כהרגלנו בקודש, הגענו לתחנת הרכבת כשעה לפני שהרכבת מגיעה לתחנה על מנת למצוא את הרציף המדויק ולהמתין לה. הרכבת, שהייתה אמורה לצאת לדרכה בשעה 23:30, איחרה מעט והגיעה בשעה 1:30. חיפשנו את קרון הסליפר, שהתברר שנמצא הרחק לפנים מעבר לרציף, שעטנו במלוא המהירות ובצעקות "תעצרו את הרכבת אנחנו רוצים לעלות..." וטיפסנו מעלה.

להפתעתנו, התברר כי מספר הודים חוצפנים תפסו את דרגשי השינה שלנו והם נמים להם את שנת הלילה בכיף ובשמחה. לאחר דין ודברים בקול מעט רם הם בחרו לעזוב לפני שיגיע הכרטיסן. בתום נסיעת הלילה ניסינו לארגן ג`יפ לגבול, מכיוון שהאוטובוס איטי ביותר, ולאחר נסיעה בת כשעתיים בה נדחסנו 13 אנשים בגי`פ אחד, לא כולל 2 נספחים שנסעו על הגלגל ספייר, הגענו למעבר הגבול. החתמנו בזריזות את הדרכונים בצד ההודי וחצינו לצד הנפאלי. 30$ במזומן ותמונת פספורט זיכו אותנו בויזה בת 60 יום לנפאל עם כניסה אחת בלבד (למתעתדים לצאת לטיבט ולחזור לנפאל, יש לשלם ויזה בעלות גבוהה יותר המזכה ב-2 כניסות).

לאחר ארוחת צהריים קלילה (צ`אומיין - נודלס מוקפץ עם ירקות), קנינו כרטיסי אוטובוס לקטמנדו, בירת נפאל, בעלות של 220 רופי הודי לנסיעה שהייתה אמורה להימשך 8 שעות, וכך היינו אמורים להגיע לקראת השעה 21:00 בערב. בפועל הגענו בשעה 1:30 בלילה.

בקטמנדו האוטובוס הוריד אותנו בנקודה שכוחת אל, ולאחר התמקחות של כ-10 דקות עם נהג מונית, נדחסנו שוב 5 אנשים במונית קטנה ביותר ונסענו לתאמל (Thamel) - הרובע התרמילאי של קטמנדו. השעה בה הגענו לתאמל אינה כה סימפטית ולכן מומלץ להגיע בקבוצה, כך שחלק מחפשים גסט-האוס וחלק שומרים על הציוד. הסתובבנו מספר דקות, הערנו מספר פקידי קבלה ישנים ולבסוף התמקמנו בקוסמיק (הנמצא בסמטה של בית חב"ד) בעלות של 600 רופי נפאלי לחדר ל-3 אנשים.

מה קרה למחרת? על זה תשמעו בכתבה הבאה.

לתחילת הכתבה

טיפים

1. מרכז קניית כרטיסים בתחנת הרכבת בוראנסי לתיירים - ממוקם בצידה השמאלי של התחנה, נוח, מהיר ואדיב.
2. עלייה לנפאל -; לארגן לבד ולא דרך סוכנות -; עמלת 50 רופי לקניית כרטיסי רכבת לאדם, ריקשה הלוך חזור כ-80 רופי. מומלץ במידה ומארגנים נסיעה למספר אנשים ולא לזוג.
 3. לארגן מזון לנסיעת הרכבת בהודו והאוטובוס בנפאל. מומלץ לקנות עוגיות, ביסקוויטים ופירות. בדרך האוטובוס עוצר פעם אחת בלבד, וניתן להשיג אך ורק אוכל מקומי כגון אורז ועדשים (דל-בהט), נודלס וכדומה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על ורנאסי (בנארס)