טיול בלאדק
טיולים בלאדק:
בוקר 11/8/2000 כ- 20 מעלות בחוץ, בשל שכבת עננים דקה המסתירה את השמש. עוצר בעיר והטיול לעמק נוברה נדחה למחר. היום ה- 30 לרצח שלושת הנזירים הבודהיסטים והעיר שובתת במחאה שקטה. אתמול בסריניגר נורו כ- 20 שוטרים לאחר שהצדדים ישבו לדבר. נאוואנג, בעל המקום, מסביר לי שיש כארבעה אירגונים, אחד מהם חיזבאלה, וכאשר יושבים לדבר שלום עם אירגון אחד, השני יורה... כאן בלאדק הכל שקט וגם הפגנה נעשת בשקט. לפני יומיים נערכה הפגנה שקטה בעד עצמאותה של לאדק והתנתקותה מקשמיר.
זמן ההסתגלות לאויר הדליל הינו אישי מאוד וכדאי להקשיב לתחושות הגוף.
מגוון האפשרויות למנוחה וטיולים הינו עצום. התחלנו בירידה לעיר, קנינו סיר נישא, יוגורט, פירות ירקות ופירות יבשים. פיקניק הוא אפשרות נהדרת לפתוח את הבוקר אם כי באותה מידה, גם ארוחת הבוקר בגסט האוס.הטיולים נחלקים לטיולי בוקר או שקיעה לעבר הגומפות הקרובות. בהמשך, טיולי יום באוטובוס מקומי לגומפות וכפרים רחוקים יותר. טיולי ג`יפים יש בשפע. בנוסף, ניתן לעשות כאן קורסים וטיפולים, שיאצ`ו, ריקי, צ`יקונג (מדיטציה בתנועה), טיפול בשמנים, עיסוי ועוד. חלק מהקורסים בני יום יומיים ועד כשבוע שבועיים. חלקם במחיר מלא וחלקם תמורת תרומה (donatation). חמישה ימי שיאצ`ו, לדוגמא, עולים 65 דולרים.
עליה לסטופת שאנטי:
סטופת שאנטי משקיפה על העיר ממרומי מצוק מעל לכפר צ`אנגספה בו אנו מתארחים. עלינו לסטופה אחר הצהריים כדי להאזין לפוג`ה המתקימת כל יום ב- 17:30 . הנוף מרהיב ושווה להשאר לשקיעה (באזור 19:30) אז נצבעים ההרים והשלג וצל הרים מוטל על הגומפות שמסביב.
לה פרושה מתחת וסביבה מחנות צבא. ניתן לצפות משם על משחק הפולו, אחד המשחקים האהובים כאן.מעבר לעיר, על רמה משופעת ניתן להבחין במגרש הגולף!!! המוזר והצחיח. נקודה ירוקה מסומנת בעיגול שחור וקצת פתטי לחשוב שהסימונים האלה מעל העיר נולדו ממשחק הגולף. בינתיים, במקדש שמתחת לסטופה מתקיימת הפוג`ה. תיפוף מרתק בתופים.
גומפות לה וצ`מו:
הנוף מהגומפות, המשקיפות על העיר והעמק, שווה את העליה אליהן. ניתן לעלות דרך העיר או מאחור בגרם מדרגות מזוגזג מעוטר בסטופות קטנות. (ניתן להגיע גם ברכב בדרך עפר). אנחנו העדפנו לעלות מאחור לא לפני שחצינו את בתי הכפר הפזורים בעמק דרך השדות הירוקים, גני הירק, השבילים הצרים ותעלות המים. פסל בודהה עם עיניים רכות, מתנשא לגובה של כ-7 מטר בתוך חדר התפילה של גומפת צ`מו. ירדנו לארמון בדרך אל העיר. הארמון נטוש ומוזנח. תמורת תשלום קטן, נכנסנו לחדר תפילה חשוך עם ספרי תפילה רבים ופסלים המוארים באור טבעי מפיר החודר אל החדר- שווה. ילדים נכנסים ללא תשלום, כאן ולמעשה ברוב המקומות כולל בטיולי ג`פים.
לתחילת הכתבה
פסטיבלים ואוטובוסים
פסטיבלים
בגומפות רבות מתרחשים פסטיבלים שונים וניתן לעקוב אחר התאריכים ב- Tourist Information או בגסט האוס. עבור המקומיים, לטקסים יש משמעות דתית מרובה והם נוהרים למקום. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם ממסחור הפסטיבלים לטובת התיירים היושבים בקידמת הארוע על כסאות פלסטיק ומצלמותיהם מתקתקות, גם אנחנו. ניתן להתערבב במקומיים מסביב ובהפנינג הצבעוני הרוחש סביב.ביקרנו בפסטיבל שנערך ב- Dakthok Tsp Chu הנחוג במשך יומיים.המוות מתואר כמעבר לחיים אחרים בהתאם למעשים הטובים והרעים בעולם הזה. זהו כעין טקס אשכבה ששיאו בשריפת בובה המסמלת את מעמד המוות כשמסביבו רוחשות הרוחות הרעות והרוחות הטובות.
הטקס נפתח בברכת הלמה המקומי ונערך ע"י נזירי המנזר. המקומיים מכירים אותם אישית. הנזירים הם בנים למשפחותיהם שבחרו בדרך זו. שירה ונגינה בכלים מסורתיים לפי דפי תפילה או תווים, מלווה את הרוקדים. האחרונים עטורי מסכות השוכנות דרך קבע באחד מחדרי המקדש. כדי להגיע לפסטיבלים הנמצאים בטווח נסיעה של שעה עד שלוש מלה, ניתן להשתמש באוטובוס המקומי או בג`יפים. אנחנו בחרנו באוטובוס המקומי והנסיעה בו שווה כמה מילים.
נסיעה באוטובוס מקומי:
הנסיעה הזולה ביותר וללא ספק המעניינת ביותר, היא נסיעה באוטובוס מקומי קטן. מספר המושבים פחות מ- 30 וארבעתנו חילקנו את המושב האחורי עם טיבטי קשיש, טיבטית צעירה ותינוקה - לוקסוס. סך הכל היו על האוטובוס כ- 60 מקומיים חלקם על הגג וחלקם תלויים לצידו כאשר רגליהם על החלונות הפתוחים. פתחת חלון קיבלת רגל ובזחילה גם את הרגל השניה. בדרך האוטובוס מאיט בטחנה והזריזים רצים ונתלים מאחור. בכל הבלגן הזה יש סדר, הכרטיסן עובר בין הנוסעים וגובה את התשלום, יוצא מהחלון (בנסיעה כמובן), ממשיך את הגביה על הגג וגולש דרך הדלת הפתוחה תמיד. יחד עם זאת תמיד נמצא מקום לנזירים או קשישים בתוך האוטובוס.
בדרך חזרה ישבנו על גג האוטבוס, על משטח עץ וחבילות, תוך שאנו מתכופפים מידי פעם מפני ענף חולף (במקומיים זה אף פעם לא פוגע). 5 שעות נסיעה לפסטיבל לאורך נהר ההינדוס, חוויה, ואורית מסכמת: מחר נוסעים בג`יפ...
מה בתכנון
היום כאמור עוצר. טיילנו רגלית לאורך בתי הכפר ופלגי המים. מחר אנו יוצאים לעמק נוברה לשלושה ימים. העמק נמצא צפונית ללה וכולל מעבר פס בגובה של כ- 5600 מטר והדרך נחשבת לגבוהה בעולם. אתמול פגשתי דרך מקרה את המהנדס שתכנן ובנה את הדרך, בנג`מין, והוא מתאר את חודשי הבניה בנוסטלגיה. היה זה לפני כ- 45 שנה. ניתן להגיע לעמק גם באמצעות אוטובוס מקומי אך שלוש שעות טלטלה באזור הפס והסיכום הקודם הביאו להחלטה שנוסעים בג`יפ. גם כאן ילדים אינם משלמים ובמקום ג`יפ לארבעה נעלה בג`יפ גדול יותר עם שני מקומות נוספים מאחור.
ב- 15/8, יום עצמאותה של הודו נחגוג יחד עם המקומיים בלה במגרש המצעדים שמעל השוק. הצבא כך אומרים, חוגג בבסיסיו. ב-16/8, נצא לסיור בן שלושה ימים באזור ליקיר. נגיע לליקיר באוטובוס המקומי ומשם נמשיך רגלית לאורך מספר כפרים.
קצת אוירה לסיום:
הילדות, שהיו מאושרות לאחר ה"מומו" שהכינו במטבח הטיבטי לאורחי המקום, חותכות עכשיו סלט לפיקניק, ומבטיחות לספר קצת על המטבח הטיבטי ועל המשפחה.אני חולף בחילוץ העצמות היומי על פני בית ההולך ונבנה ומוקסם מתהליך הבניה והחומרים. לאורך תעלות מי הפשרת השלגים מכבסות הנשים ואני מוצא עצמי משחק מסירות עם הילדים. סיור ברחוב התופרים לטובת תיקון כיסוי התיק אף הוא חזרה בזמן, שלא לדבר על חנות כותבי המכתבים. שורת מכונות כתיבה מראשית המאה עובדות במרץ ומדפיסות מכתבי אהבה ומכתבים רשמיים לכל דורש.
תקשורת
אנחנו מתנצלים שלא נוכל לקרא e-mail בזמן הקרוב. קשר האינטרנט מאוד משובש ומתנתק לעיתים קרובות. את הכתבה הראשונה אנו מנסים זה מספר ימים לשלוח. מאוד מקווים שגם תמונות נצליח להעביר בהמשך כי הכל מצטלם כאן נפלא. עד כאן בינתיים, להתראות בהמשך.
לתחילת הכתבה
