קוטג' ליד האגם
הכל התחיל בגלישה באינטרנט. במהלך תכנון הטיול יצרתי (בראין) קשר עם אישה בשם ביביאנה ממדינת קרלה (Kerala) שהמליצה לנו על כל מיני מסלולים באזור. בין היתר היא אמרה שיש לה אפשרות לסדר לנו קוטג` קטן ליד אחד האגמים באזור Trivandrum (עיר הבירה של קרלה). אם לומר את האמת לא ממש הבנו עד הסוף היכן נמצא הקוטג`, למי הוא שייך וכו`, אך לאחר תקופה ארוכה של התכתבות במהלכה התברר שלביביאנה ולבעלה פול יש גם שני ילדים החלטנו שניפגש איתם כדי לראות במה מדובר. הגענו לתחנת הרכבת ב- Trivandrum אחרי תשע בערב, מותשים מנסיעה בת שמונה וחצי שעות. ביביאנה ופול פגשו אותנו בתחנת הרכבת והסיעו אותנו לקוטג`.
את הדרך אל הקוטג` עשינו בלילה, החשיכה והדרך המשובשת לא היוו לגבינו סימן מעודד, אבל חברתם הלבבית של בני הזוג והדאגה הרבה שלהם (כולל כמה עצירות בדרך לקנות לנו מצרכים לארוחת הבוקר) הרגיעו אותנו.
Kakkamoolah Lake אינו מופיע במדריכי התיירים, ואף לא במפת הודו הגדולה שלנו. הוא נמצא בתוך מטעי קוקוס (טוב, כל דרום Kerala מכוסה עצי קוקוס), וליד כפר קטן באותו שם (בחלק מהמפות מופיע כפר שכן בשם Vilinjam). האגם נוצר בעקבות סכסוך בין ממשלת Kerala לבין חקלאי האזור. השטח שכיום הוא אגם גדול, היה פעם טרסות של חקלאות מקומית. הממשלה היתה שואבת את מי הגשמים שהצטברו באזור, והחקלאים עיבדו את האדמה. עד אשר הממשלה החליטה שהחקלאים הם שצריכים לשלם עבור השאיבה. החקלאים סרבו והממשלה פשוט נתנה לעמק להתמלא עד גובה מסוים, ובנתה סכר. כך נוצר Kakkamoolah Lake
הבית, שהיה שלנו במהלך 10 ימים, שייך למעשה לנסיך האזורי (Kerala מורכבת משלוש נסיכויות, שבעבר היו משמעתיות, אך כיום הן בעלות ערך סמלי בלבד). לנסיך, שהוא זמר במקצועו, יש עוד כמה בתים ומגרשים באזור. על הגדה השניה של האגם ישנה מכללה גדולה לחקלאות, בעבר גם היא היתה אחוזה נסיכותית. לא היינו אומרים שהבית עומד בסטנדרט של "בית נסיך" אך בשביל הצרכים שלנו הוא היה נפלא. הבית (שהיה נקי מאוד) כלל חדר שירותים, חדר שינה, מטבח די גדול כולל כלים, גז ומקרר, פינת אוכל ומעין סלון עם טלפון (שוב כמו ב-Auroville היתה לנו אפשרות לקבל טלפונים מקרובים, וידידים והם אכן צילצלו ושימחו אותנו מאוד). בחוץ ישנה חניה, פינת ישיבה, גינה ובאר מים. כל השטח, שכולל גם מספר עצי פרי, מוקף גדר ורק כביש אפר מפריד בין הבית לאגם. שהינו כ-10 ק"מ מחוף Kovalam, התיירותי, וכ-15 ק"מ מ- Trivandrum, עיר הבירה של Kerala.
בהתחלה חשבנו להישאר בקוטג` ארבעה ימים. היה נראה לנו שהוא מבודד מדי, אבל התמכרנו לשקט ולשלווה (וגם לבישול). הימים פשוט עברו להם, כל פעילות הפכה לנושא למחקר ולשיחה; תהליך טיהור המים (ב-Kakkamoolah השתמשנו לראשונה בערכה לטיהור מים MSR), התבוננות ב"טקס" הרחצה באגם של המקומים, פתיחת אגוזי הקוקוס שצמחו בחצר (ללא כלים מתאימים), איסוף אגוזי קשיו וניסיונות לקלות אותם באש (זהירות, בתהליך הקליה מפרישים האגוזים נוזל חומצי שמסוגל להרוס סירים - לנו התקלף העור מהידיים) ואפילו הפסקות החשמל היזומות (כל יום בין 21:30 ל-22:00). פרט לשלושה ימים בהם נסענו ל- Kovalam ול-Trivandrum, בילינו בבית ובאגם שסמוך לו.
לתחילת הכתבה
חוויה משפחתית
העובדה שהיה לנו מטבח הפכה את השהות כאן לזולה ולמעניינת במיוחד, סוף סוף אחרי חודשיים בטיול, אנחנו מבשלים לעצמנו. כיף לא נורמלי. אין ספק שהתעייפנו מ"נוהל" המסעדות - בחירת המסעדה, ההזמנה, ההמתנה (לעתים קרוב לשעה) והידיעה שלפחות אחד הילדים לא יהיה מרוצה ממה שהזמין (חריף מדי, או שהשם הוא הדבר היחיד שמשותף למה שהזמין ולמה שקיבל). המטבח היה ממש ברכה וכולם לקחו חלק בכל שלבי הכנת הארוחות, מקניית המוצרים בחנויות הכפר דרך בחירת התפריט, הבישול, עריכת השולחן והניקיון (שחר התגלתה כבעלת כשרון בעיצוב פירות וירקות). אומנם נאלצנו להתרגל לבישול אחר (שמן קוקוס, להרתיח חלב, ולמגוון מוצרים מצומצם), אך היינו יצירתיים ביותר והארוחות היו נהדרות אחת אחת.
במהלך השהות שלנו חל חג פורים ואנו ציינו אותו בקריאת מגילת אסתר ואכילת פנקייק עם ריבה בצורת אוזני המן. בשיחות הטלפון שקיבלנו מהארץ, הילדים שלנו התעניינו למה כל אחד מחבריהם התחפש. הם מצידם ציינו שהשנה הם התחפשו לתיירים. כפי שציינו, האגם נמצא במרחק כ-30 דקות נסיעה בריקשה מחוף Kovalam. פעמיים במהלך השהות שלנו נסענו לשחות בים, ללכת לאינטרנט (אין בכפר Kakkamoolah איטרנט) ולאכול שוב במסעדה (בה אין לנו שליטה על האוכל...). החוף שנחשב בעבר לאחד החופים הפופולריים בהודו עדין הומה ביותר, אך הסיגנון השתנה במקצת. יש במקום בתי מלון יוקרתיים (ולצידם גם חנויות ומסעדות יקרות) וגילם של רוב התיירים שאנחנו פגשנו היה סביב שישים (אנחנו שהינו במקום רק מספר שעות כך שההתרשמות שלנו מוגבלת).
ביביאנה, פול וילדיהם, גו`קווין (בן 9) וג`ואן (בת 7) ליוו אותנו במהלך השהות שלנו. הם באו אלינו לקוטג` לארוחת צהרים ורחצה באגם, וביום אחר ולקחו אותנו אליהם הביתה ל-Trivandrum. בדרך הם ערכו לנו סיבוב בעיר. התרשמנו מהרחובות הרחבים והנקיים (לא ראינו אף פרה), מהצמחיה שנמצאת בכל מקום, ממבני הציבור המרשימים וממספר בתי החולים הרב. המשפחה מתגוררת בפרבר של המעמד הבינוני (קצת מזכיר שכונה של בנה ביתך). יש להם בבית אינטרנט וטלויזיה בכבלים, אך יחד עם זה יש באורח החיים שלהם הרבה פשטות. דוגמה נפלאה לכך ראינו בשימושים הרבים לעצי הקוקוס בחצרם, פרט לצל וליופי מספקים העצים, אגוזי קוקוס (אותם יש לקטוף כל ארבעים וחמישה יום אחרת הם מסכנים את חיי המשפחה).
המשפחה משתמשת בתחולת האגוז לשתיה בישול והכנת שמן, הקליפה הסיבית משמשת כליפה לניקוי כלים, רחצה וכביסה וכן כחומר בעירה (לבישול והרתחת מים), ומהענפים הם מכינים מטאטאים וסככות צל. הביקור אצלם בבית היה מאוד מוצלח. היתה כימיה טובה בין הילדים ולנו יצא כמו בפגישות הקודמות לשוחח עם בני הזוג על מגוון נושאים. למדנו מהם שהחינוך והבריאות בקרלה נחשבים לגבוהים בהודו וזאת לטענתם הודות למפלגה הקומוניסטית שהיתה פה בשילטון עד לפני שנתיים והשקיעה משאבים רבים בשני נושאים אלה. לתייר, יכולים להראות הודים ממדינות שכנות זהים, אך יש בניהם הבדלי תרבות רבים. החלפנו מתכונים, קיבלנו עצות לגבי המשך הטיול, דיברנו על פוליטיקה, אורחות חיים, שידוכים ועוד.
את הקוטג` עזבנו בצער מסוים. הרגשת ה"בית" היתה נעימה, ותארנו לעצמנו שלא תחזור על עצמה בקרוב. טעינו. עשינו את דרכינו לחוף ורקלה, שם חיכתה לנו הפתעה נעימה.
לתחילת הכתבה
