היידי בת ההרים (Heidi) הינו ספר ילדים שנכתב בשנת 1880 על ידי הסופרת השוויצרית יוהנה ספירי. הספר תורגם לעברית לראשונה בשנת 1946 על ידי ישראל פישמן, ומאז תורגם והודפס שוב לא פחות משבע פעמים. העלילה מתרחשת באלפים השוויצרים בעיירה מיינפלד (Maienfeld) שבקנטון גרובנדן (Graubünden) ומספרת על קורותיה של היידי הקטנה. ומה הסיפור?
היידי הייתה ילדה קטנה ויפהפייה, שצמותיה קלועות בצידי ראשה וקשורות בסרט. דטה, דודתה של היידי, גידלה אותה לאחר מות הוריה והייתה לה לאם. כשהייתה היידי בת חמש, החליטה דודה דטה לשלוח אותה לגור עם סבה.
היידי עברה לגור בהרי האלפים עם סבא וזכתה לגלות את חומו ואהבתו הגדולה של הסב. בכפר פגשה את פייר, רועה הצאן שהפך לחברה לספסל הלימודים ולמשחקים. יום אחד, כשהייתה היידי בת 12, שבה דודה דטה ובפיה בשורה, "את עוברת לגור בפרנקפורט. מצאתי לך עבודה ומקום לימודים". היידי הטובה, עשתה כמצוות דודתה ונסעה איתה לפרנקפורט שבגרמניה.
בפרנקפורט גרה היידי בביתה של משפחה עשירה, שם ארחה לחברה לקלרה הנכה. קלרה הייתה ילדה יפהפיה, זהובת שיער ובת גילה. קלרה והיידי למדו יחד, שיחקו יחד והיו החברות הכי טובות בעולם. עד שיום אחד, החלה היידי לחוש ברע. במהרה הלך מצבה והידרדר. הוריה של קלרה דאגו להיידי, השכיבו אותה במיטתה והזעיקו לה רופא. מיד כשבדק אותה, קבע הרופא, כי היידי הקטנה נתקפה בגעגועים עזים לסבה וכי על מנת להבריא עליה לשוב ולחיות עימו בהרי האלפים.
דודה דטה באה ולקחה את היידי חזרה הבייתה, אל הרי האלפים הגבוהים והמושלגים, אל המרחבים הירוקים, אל הכבשים, אל אנשי הכפר, אל פייר, אל סבא, הביתה! בתוך זמן קצר שב אליה כוחה של היידי והיא חזרה לרוץ ולהשתובב עם פייר ועם סבא. היידי הייתה בריאה ומאושרת.
בפרנקפורט, נתקפה קלרה בגעגועים להיידי וביקשה מהוריה לנסוע ולבקר אותה. הוריה של קלרה הסכימו מיד והמשפחה יצאה לשוויץ, לבקר את חברתה הטובה של קלרה. הילדות התרגשו בפגישתן ושמחו כל כך, עד שהוריה של קלרה החליטו להשאירה לזמן מה בבית סבה של היידי. השתיים חזרו לשחק יחד ונדמה היה כי מעולם לא נפרדו. היידי הכירה לקלרה את פייר והשלושה נהגו לשחק יחד מידי יום.
אט אט החלה קלרה להרגיש טוב יותר ויותר ורצון עז לעמוד על רגליה החל לפעום בליבה. אחר צהריים אחד, ביקשה קלרה את עזרתם של היידי ופייר, שיתמכו בגופה בעודה מנסה ללכת. החברים אחזו בה שעה שהיא התרוממה מהכסא ועשתה את צעדה הראשון. כך, מידי יום, היו החברים עוזרים לקלרה, שבתוך ימים ספורים כבר החלה לצעוד לבדה. לא היה ספק שמדובר היה בנס והסב כתב מכתב נרגש להוריה של קלרה.
ההורים ההמומים והשמחים מיהרו לפגוש בביתם. מה רבה הייתה השמחה כאשר את דלת בית סבא, פתחה בפניהם קלרה, בעודה עומדת על שתי רגליה. קלרה חזרה הביתה עם אמא ואבא והיידי נשארה לגור בבית שלה, בבית סבא. השתיים המשיכו להחליף ביניהן מכתבים והקפידו להיפגש בכל הזדמנות. זהו סיפורן של החברות הכי טובות, קלרה והיידי. זהו סיפורה של היידי בת ההרים.
עוד על טיול עם ילדים בשוויץ:
