פארק המיניאטורות
כמו בכל ספור אגדה צריך שיהיו נסיך, נסיכה, טירה ותלאות הדרך. הגענו לבית ששכרנו מראש דרך רשת ג`יט דה פרנס, בשעות הערב, במסע מעמק הלואר צפונה. היינו כבר עייפים (הורים) משועממים (ילדים) ומלאי חוויות (כולם). הגענו לכפר. הסתובבנו סביב הזנב ולא מצאנו את הבית. צרפתייה נחמדה אמרה לנו (בשפת הידיים בעיקר ובאנגלית רצוצה שלה וצרפתית רצוצה שלנו) כי הבית נמצא ליד הריביירה. התברר לנו כי הריביירה שלה היא נחל שופכין תעשייתי. ומזלנו, שהבית לא היה כל כך קרוב. אז - טירה הייתה לנו כבר. בבוקרו של יום המחרת נסענו לראות את כל מה שלא הספקנו עד היום - אבל בגודל ממוזער.
היות ומרבית ספרי ההדרכה מסבירים איך מגיעים מפריז, ואנחנו הגענו מדרום, כמובן שאלו לא היו הכבישים הנכונים. בסופו של דבר מצאנו את המקום. כמובן שהכניסה עולה כסף (לא מעט) וקיבלנו אין ספור ניירות ומפות, אפילו בשפת הקודש (אנגלית). ככה יצאנו למסע לגילוי צרפת. המדריך היה הגוזל בן החמש וחצי. מזל שהמידע מאורגן לפי סדר הצעידה בפארק.
הפארק מחולק לארבעה חלקים המסומנים בשילוט צבעוני שונה ועל פי חבלי צרפת השונים. המעבר מחבל אחד לשני הוא מבלי משים, לכן חשוב להסתכל על השלטים. מתחילים ישר עם האלפים, אחר כך ממשיכים לחופי הים התיכון לפרובנס, למערב לפירנאים וכן הלאה - כך עוברים את כל אזורי צרפת. בכל אזור המבנים המפורסמים שלו. נהדר אם ביקרתם כבר בצרפת ואפשר לזהות חלק מהמבנים. האפרוח זיהה את מונט סן מישל, על פי פסל המלאך המוזהב שעל ראש הכנסייה. סימני רגליים צהובים הראו לנו איך לצעוד אם הנווט שלנו טועה בדרך. מגדל אייפל היה כמובן רק בסוף המסלול. בעצם החלק האחרון היה ארמון המיניאטורות, שהוא חוויה מיוחדת במינה ומומלצת.
פארק ספארי - טוראי
משם המשכנו רעבים מאד לפארק ספארי - טוארי (Thoiry Parc De) שנמצא בערך 20 דקות מטירת וורסאי. בתוכנית היה גם לבקר בה... אבל לא היה שום סיכוי לאור השעה המתאחרת. יש כל מיני קומבינות של כניסה. אנחנו ויתרנו על הביקור בטירה. הבעיה עם הצרפתים היא שגם בשיא העונה בקיץ, האתרים נסגרים באור יום, ופה נסגר לנו ב- 18.00. היינו מעט מדי זמן. וויתרנו על חלק מהמקומות, לא התיידדנו עם כל החיות, ואפשר היה לבלות כאן עוד שעתיים -שלוש בנחת.
המלצה שלי- לא לערבב את הספארי-פארק עם שום אתר גדול אחר. מגיע לו את הזמן שלו. אז היו פה גנים בוטניים שריחפנו עליהם, והייתה כאן טירה שדילגנו עליה. והכיף הוא הגנים הזואולוגיים-כלומר גן חיות. אבל פה הפעם החיות חופשיות והמבקרים נעים בתוך מסילות שקופות. לעמוד בצינור זכוכית והאריה משתין עלינו מלמעלה, חוויה של פעם בחיים. הגן הוא גדול. נמצא בירידה, העלייה חזרה מעייפת למדי. אבל החלק הכי הכי אטרקטיבי הוא הספארי- וזה ממש לא הספארי ברמת גן. נוסעים בין החיות, דובים ליד המכונית, ואם אבא רשע נוהג, אפשר להכריח את אמא לצלם את הדוב השחור מאד מקרוב. אימא בד"כ נשארת בחיים, הדוב לא זז (שווה בדיקה). זברות מטיילות בין המכוניות ובודקות מה אפשר לאכול, אולי את המספר של המכונית? לא מומלץ אם אתם במכונית מושכרת. כמובן שחזרנו לבית הטירה שלנו עייפים מאד, רעבים מאד - ומקרוני עם רוטב עגבניות וגם פיצה אמיתית עשו לנו את הערב.
טירת ורסאי
היום השני הוקדש לטירת וורסאי (Versailles) - אלף שלוש מאות חדרים בארמון וממש ממש לא כולם פתוחים לביקור. נכנסנו אל הטירה דרך חצר הצבא, ששימשה כחצר של מסדרים צבאיים. משם לרחבת הכניסה שבה נמצא פסלו של לואי ה-14. אי אפשר לשוטט בארמון לאן שרוצים. יש מסלול, ועדר של תיירים מלפנים ואחור. הבעיה היא שהלכנו עם העדר. אם רוצים לעקוף, צריך לאותת בזהירות. אחרי רכישת הכרטיסים, שירותים וכו` התחיל סוף סוף הביקור בארמון עולים בגרם המדרגות. מצד ימין הקפלה המלכותית. אחר כך הגענו ישר אל דירות המלך. בבית יש לנו סלון אחד, ללואי היו שישה חדרי סלון. כל פעם אני תוהה כמה אנשים הוא היה צריך לארח בו זמנית, בכל חדרי הסלון האלו. כל אחד מהסלונים קרוי על שם אל יווני אחר, למשל חדר מרקיורי - חדר הכניסה, שלא נעים, אבל לעיתים קרובות שימש להצבת ארונות בני משפחת המלוכה המתים. הכי חשוב (תמיד בסוף) חדר אפולו. החדר של המלך, שימש לקבלות פנים, קונצרטים ונשפים. על התקרה ציור של אפולו במרכבת השמש, אופס-זה לא אפולו, זה לואי ה-14 "מלך השמש". מצידו השני של חדר אפולו ראינו את חדר המלחמה. הוא מחבר את חדר המלך לחדר המראות. שהוא כמובן האולם הכי מפורסם בטירה ובעולם כולו. רק לדמיין איך נראה פה בשקיעה -מדהים.
משם עברנו לחדרי השינה של המלכה שם התנהלו בעצם החיים האמיתיים. כאן התגוררו כמה מהגברות המכובדות של צרפת. הראשונה מריה-תרזה, אשתו של לואי ה-14 שנפטרה בגיל צעיר, אבל עד אז הספיקה ללדת כאן, בחדר השינה, 19 ילדים. לא רק שהיא ילדה כל כך הרבה ילדים, אלא שהמלך ופמליה שלמה צפו בכל הלידות. כאן גם הייתה מריה לזסזקה, אשתו הפולנייה של לואי ה-15 ואחרונה אך לא חביבה היתה מארי אנטואנט. היא חשבה שהסגנון מיושן והורתה לעצב מחדש. מכאן היא נלקחה לפריז על ידי ההמון. והחדר נשאר בדיוק כמו שעזבה אותו הגברת. אחרי החדר של הגברת יש עוד חדרים כמו חדר ההכתרה עם ציור ענק של נפוליון מכתיר את עצמו.
ואז סוף סוף יורדים לגנים. צריך הרבה מזל או ידע מוקדם כדי להגיע בימי ראשון או שבת בקיץ, ואז מתקיים מופע של טיול בעקבות המזרקות לקול צלילי מוסיקה. בינתיים, בגלל שהיה לנו זמן לחכות שטנו קצת בתעלה הקטנה - וביקרנו בארמון נשי קטן יותר בקצה הרחוק של טירת וורסאי. זה היה הטריאנון שבנה כמובן לואי ה-14 לפילגש שלו, והכי כיף הייתה חוות החיות כולל חיות ללטוף של מארי אנטואנט, ההיא מה"אם אין לחם תאכלו עוגות", ששיחקה קצת בשיעורי חקלאות ואנחנו הרווחנו. חזרנו לטירה הפרטית שלנו שנראתה פתאום פחות טירה וסתם בית מגורים ליד הריביירה של הכפר.
פרובין
ביום השלישי היום שינינו כיוון ונסענו יותר לכיוון מזרח, לכיוון פונטנבלו לעיר שנקראת פרובין (PROVINS), עיר מרהיבה רווית אווירה של ימי הביניים. הכי כיף לבקר בה בקיץ, המוני התיירים לא מפריעים לטיול המופלא ברחובות העבר. בעיר יש המון אירועים שמשחזרים את החיים בימי הביניים. התחלנו את היום בלשכת התיירות, שם קיבלנו מפה ואת המידע המפורט. ואז לפי לוח הזמנים של הפעילות תכננו את היום. תחילה היינו בביקור במחילות תת קרקעיות. ממש מערכת שלמה של מחילות. הסיור התחיל בדיוק ב-10:30. התפצלנו- לפי הילדים, הילדה הלכה לסדנה של כתיבה עם נוצה על קלף, הילד הצעיר רצה להכין מגן של אבירים, ואחר הלך להגנת חלונות זכוכית (עם האח הגדול יותר). הסדנאות היו אמורות לקחת 45 דקות, אבל בין התוכנית למציאות יש פער גדול- כמו בכל טיול כמובן, כשנהנים והזמן עובר בלי שמרגישים.
בשעה 14:00 ראינו את מופע הנשרים. המאמן, כפפה עבה על זרועו, רוכב על סוסו, והנשר מגיע לקחת ממנו את הפיתיון בעודו מתנדנד על אוכף הסוס. כל מרכיב במופע מדהים - הנשרים, התלבושות, המוסיקה המלווה. גם פה התפצלו הכוחות, כי המופע המקביל היה של "התקפת החומות" והילד בן ה-13 לא היה מוכן בשום אופן לוותר על האופציה להתאמן בתור אביר מתחיל. אבא וילד הלכו להתקיף את החומות תצוגה מדהימה של מכונות המלחמה של ימי הביניים. גלגלי ענק, חביות זוועה, מטילי אבנים באמצעות גלגלות ומשקולות. לרגלי החומות של העיר, במחנה צבאי מאולתר, לנוכח עיניהם של הרוזן ורעייתו, היושבים וצופים במופע עם כל הפמליה שלהם כאילו רק עכשיו יצאו מספר על ימי הביניים. תותח קטן שיורה אבנים שהתפתח עם הזמן לתותח גדול שיורה כדורים ואבקת שריפה. משם רצנו וכמעט פספסנו את מופע האביר על הסוס.
כל הקהל יושב ביציעים, בבגדי היום יום, ועל הרחבה אבירים, ליצנים, אחד המחופש לדרקון ירוק, מוביל מכונת מלחמה אדירה עשויה עץ וחבלים. אש מודלקת אי שם ומעבר לה רואים את האבירים, על הסוסים נושאים את דגליהם. כלומר קשה לראות את הפנים מעבר לקסדה. המתח בקהל כאשר שני אבירים וחרבותיהם שלופות קדימה נלחמים זה מול זה, הוא כמו מתח של משחק כדורגל עולמי. אחרי שהקרב מסתיים, הגיע הנסיך המקומי לבוש כמו נסיך, ומודה לאביר. בלילה חזרנו לבית שלנו שנהיה עוד יותר קטן ופחות מרשים מאשר היה בהתחלה אבל מרחבי החצר פיצו אותנו וגם החיסכון הכספי מול מלון. שם, כמובן שהנסיכים תרגלו קרבות אבירים בסביבה הטבעית לנסיכים. וכל אלו שלשה ימים מתוך הטיול שרק נגע בשולי פריז כן, אפשר צרפת בלי פריז ואפילו... בלי יורודיסני!!
נכתב על ידי יונית אבני, מחברת הספרים "הולנד למשפחות - על צבעונים, טחנות רוח, גבינות וכל היופי הזה" ו-"צרפת זה לא רק פריז- טיולי משפחות" ומנהלת פורום אירופה ופורום טיולי משפחות באתר למטייל. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלה.
