אטרקציות בשכונה
טבורה של השכונה נמצא ברובע ה-20 בין הרחובות בלוויל ומנילמונטן Belleville - Menilmontant, ממזרח לבולווארד בלוויל. השכונה כולה בנויה במעלה גבעה (בדומה לשכונת מונטמארטר בה שוכנת הסאקרה קר) ובימי החורף הקרים הטמפרטורה בה נמוכה במעלה או שתיים מבמרכז פריז. בלב השכונה נמצא פארק בלוויל המשקיף על כל פריז. ניתן לראות ממנו את האייפל, את הסאקרה קר, מגדל מונפארנס וביום בו הראות טובה - עד לקצה השני של העיר, את בנייני לה דפאנס.
אם מדרימים מעט מגיעים לבית הקברות המפורסם "פר לאשז" בו קבורים גיבורי התרבות של צרפת, אך את מי הם מעניינים כאשר קבור שם ג`ים-ג`ימבו-מוריסון. כן, אנחנו יכולים להיות אינטלקטואלים ולהגיד שקבורים שם בלזאק ושופן, אוסקר ווילד ואדית פיאף, אך לפי כמות הג`וינטים, הסיגריות והפרחים המונחים על קברו של ג`ימבו, אין ספק למי יש רייטינג יותר גבוה. מבלי להשמע כחלק ממשפחת אדמס, בית הקברות הינו אחד המקומות היפים והפסטורליים ביותר בפריז. העונה המומלצת ביותר לבקר בו, ובפריז בכלל, היא הסתיו. עצי הערמון עבי הגזע משילים את עליהם שנצבעים לאט לאט בגווני אדום, צהוב, זהב ואפילו ורוד. עלווה ירוקה מכסה את הקברים וכשמתיישבים על ספסל, ליד פסל רומנטי, מבינים שלווה מהי.
אין הרבה קלאסיקות לראות בבלוויל, זה נכון. אבל להרגיש, להריח ולטעום - יש, והרבה. רחוב בלוויל הוא רחוב האוכל העיקרי של השכונה. הנוף הקולינרי בו משתנה ככל שעולים (או יורדים). פרומז`רי, בולנז`רי ושרקוטרי צרפתים למהדרין, אחריהם מסעדות קוסקוס ערביות, איטליז "חלאל" (ה"כשר" הערבי) ושווארמיות בהן מסתובבים שיפודים גדולים של בשר כבש או הודו נוטפי שומן (פה הם נקראים "סנדויץ` גרק" = סנדויץ` יווני) ואחריהם - צ`יינה טאון.
זה נכון כי גם ברובע ה-13 יש ריכוז גדול של מהגרים מהמזרח הרחוק אך לדעתי רח` בלוויל הוא הוא הדבר האמיתי. המסעדות סיניות אותנטיות, מלאות בתושבים מקומיים שזוללים מאכלים סינים בעזרת צ`ופ סטיק תוך השמעת קולות מצמוץ לא מגרים בכלל. בסופרים הסינים הפזורים לאורך הרחוב תוכלו למצוא כל מוצר מהמזרח הרחוק, בהנחה כמובן שאתם יודעים איך הוא נקרא ומה מכינים ממנו כי אותנטי הוא אותנטי, ולכן כל השלטים, התוויות והסימונים הינם בסינית וכששאלתי את המוכרת מהו שמו של הירק הירוק שהחזקתי ביד היא ענתה לי LEGUME VERT = ירק ירוק....
אולם אם אתם יודעים לזהות למון גראס טרי, מיובש, קצוץ או באבקה, דים סאם טריים, רוטב נאם-פלא, שמן שומשום, בזיליקום תאי לעומת בזיליקום אחר, משחת שרימפס ושאר מוצרים לא מערביים - הסופרים האלה הם מבחינת חלום לכל טבח. אם אינכם חובבי בישול - עברו לסופר הבא ובחרו ברווז פקין צלוי שחום ופריך התלוי לו עם שאר חבריו לראווה בחלון, למען יראו ויזילו ריר.
סיפור ביקור
לבלוויל הגענו בפעם הראשונה ביום חורף קר במיוחד, כשהיינו עוד חדשים בעיר ולא הבנו איך מתלבשים פה בינואר... הסתובבנו א` ואני בחברתה של ש`, סטודנטית דלפונית שחיה בדירה קטנה באזור ומכירה את כל קיצורי הדרך של החיים בפריז. עברנו איתה ועם ידידה האומן מסקוואט אחד לאחר. סקוואט, למי שאינו מכיר את המושג, הינו מבנה נטוש שנהפך על ידי אמנים פולשים או רדיקלים צעירים לסטודיו / קומונה. בסקוואט אחד נערכה פתיחת תערוכה של ציורים יפהפיים של אומנית צרפתיה שבילתה זמן רב בניו יורק וציירה את החיים שם, בצבעים עזים ובוהקים. בסקוואט אחר גרה קומונה של צעירים זרוקים מאוד ושלושה כלבים שניהלו "חנות" יד שניה שעבדה על שיטת החלפה או תן לפי רצונך. הכל היה מאובק ומוזנח, אפילו לחולת קניות שכמוני לא נמצא פריט אחד שהיה יכול להמשיך את הערב איתנו. אם מפאת הלכלוך, האבק או הפשפשים שחשדתי שמתגוררים שם.... א` לקח עניבה מהוהה ולא לבש אותה מעולם....
משם המשכנו לסקוואט של הידיד, שהסתבר שהוא סטודיו למוזיקה. היו שם תופים מכל סוג אפשרי, קלידים, גיטרה ו...כן, חשמל לא דלק במקום ולא היה חימום. קפואים מקור ובשיניים נוקשות ביקשנו מידידתנו המלצה על מקום קרוב ללכת לאכול בו ומיד היא קפצה "רוצים מרק? המרק הכי טוב בעולם!". נכנסנו למסעדה קטנה ומאוד לא מרשימה, התעלמנו מהתפריט הגדול והמפורט, כיאה למסעדות סיניות, ולפי המלצתה של ש` התרכזנו במרקים. "לא תתחרטו" היא אמרה "וגם רעבים לא תשארו". הזמנו כל אחד סוג אחר של מרק, ספקנים מעט לגבי מידת השובע שאפשר להגיע אליה ממרק סיני. להפתעה כזו לא ציפינו. המרק הגיע בקערה ענקית מלאה בכל טוב, לכל אחד לפי הזמנתו. אני קיבלתי מרק מהביל עם מיני עשבים ירוקים שבתוכו צפים רביולי שרימפס בעלי בצק רך ומתפתל ומילוי בטעם גן עדן. א` הקרניבור הזמין מרק בשרים וקיבל מגוון של חתיכות עוף, בקר, ברווז וחזיר בתוך נוזל טעים עם מעט עשבי תיבול ואטריות אורז שקופות. ש` הזמינה את הגרסה הצמחונית שכללה אטריות ביצים, נבטים, פטריות ועוד מיני ירקות שונים שרק הסינים יודעים מה הם. לא רק ששבענו, אני אפילו הותרתי בצער רב רביולי אחד בצלחת מפאת חוסר מקום בקיבה. כמה עלה לנו התענוג תשאלו? אהה, אז זו ההפתעה השניה שלנו להיום: 5 אירו למנה! זה המחיר הממוצע לקערת מרק חם ומשביע מלא בכל טוב. ארוחה שלמה בקערה.
אז בפעם הבאה שאתם בפריז, במיוחד בחורף, וותרו על השוקו באנג`לינה ועל הסטייק ב"ל`אנטריקוט" - מרק אצל הסינים ברחוב בלוויל. לא משנה באיזו מסעדה או איזה מרק. לא תצטערו. מבטיחה!
