עיר הסלבס של המאה ה-18

השם “ויימאר” מזכיר לכם את המילה “רפובליקה”? יופי, זה אומר שהמורה שלכם להיסטוריה בתיכון עשה עבודה טובה. המונח “רפובליקת ויימאר” מתאר תקופה של כ-15 שנים, לאחר תום מלחמת העולם הראשונה ועד עליית היטלר לשלטון. בתקופה זו התקיים בגרמניה שלטון דמוקרטי-פרלמנטרי, שאת החוקה שלו ניסחו בעיר ויימאר.

אבל זה יהיה עוול להתייחס לעיר ויימאר (Weimar) רק כעמוד בספר ההיסטוריה השלטונית של גרמניה. דמיינו אותה קצת כמו… תל אביב של גרמניה, אבל לפני מאתיים שנה.

במאות ה-18 וה-19, ויימאר היתה בירת התרבות של גרמניה. אם רצית להיות משורר, סופר או מחזאי, היית שוכר פה דירה או בקתת שותפים, ממלצר בבית המרזח למחייתך ומקווה להתגלות. כי כאן חיו, פעלו וגם בילו באותה תקופה גדולי השמות בהיסטוריה התרבותית של גרמניה ואירופה.

בדיוק כמו שאלתרמן, עגנון ונחום גוטמן היו הסלבס של פעם בתל אביב ויכולתם לשבת איתם בקפה, כך יכולתם לראות ברחוב דמויות כמו גתה, איש הרוח הגרמני הגדול ביותר בהיסטוריה. הייתם יכולים גם להיתקל אולי בסופר הנודע פרידריך שילר או לעשות פורטרט סלפי עם המלחין הקלאסי המפורסם פרנץ ליסט, בשוק המקומי.

העיר ויימאר וכל האתרים שבה טובעים בתרבות ויש בה לא פחות מ-11 אתרי שימור של אונסק”ו. אבל גם אם אתם לא שוחרי תרבות כאלה גדולים, עדין תוכלו למצוא פה עניין – עם אתרים מעניינים ויפים ובייחוד בשנת 2019, אז מציינת העיר 100 שנים להולדת זרם הבאוהאוס בעיר. כישראלים, יש לנו פינה חמה בלב לבאוהאוס בזכות “העיר הלבנה” שלנו בארץ.

מתחילים בעיר העתיקה

ויימאר היא חלק ממדינת תורינגיה (Thuringia) ונמצאת במרחק של כ-280 ק”מ דרום-מערבית לברלין (עניין של כשעתיים ברכבת).

הדבר הראשון שכנראה תיראו בוויימאר יהיה כיכר השוק (Marktplatz) ובית העירייה המרשים שבה. עם תום החורף, מתמלאת הכיכר שולחנות, כסאות ושמשיות צבעוניות של בתי הקפה ודוכנים שונים. אם הגעתם ביום חורפי, תמצאו כאן דוכן או שניים שמוכרים את הנקניקיה הגרמנית המפורסמת (Thüringen Bratwurst), שנולדה ממש כאן, במדינת תורינגיה. קנו לכם אחת כזו, פנקו אותה בקטשופ וחרדל ותיהנו מהרגע הטעים והחמים.

את העיר העתיקה של ויימאר אפשר לראות בטיול קליל וכיפי של כשעה-שעתיים. סמטאות האבן הקטנות מסביב לכיכר יובילו אתכם בין בתים קטנים, חזיתות בכל הצבעים עם מרפסות מקושטות, גגות רעפים ואם תרימו את מבטכם, תבחינו בצריחי כנסיות שמבצבצים מעל. נוכל לנסות לתאר לכם מסלול, אבל אין טעם. פשוט קחו את הרגליים ושוטטו בין הרחובות הקטנים.

פה ושם בין הסמטאות, תמצאו איזה בר מקומי או מסעדה והרבה חנויות קטנות, שלמען האמת לא ברור ממה הן ממש מתקיימות. למשל Die Zwillingsnadeln – ספק חנות, ספק בית מלאכה קטנטן לכובעים וקשתות שיער. הקירות צבועים בטורקיז ובלבן ומסביב, על המדפים, כובעים לו ולה, לצד קשתות מוזרות/מקסימות/מיוחדות – אתן תבחרו. כדאי להיכנס פנימה ולו רק כדי להציץ (כתובת: Windischenstraße 29, אתר: die-zwillingsnadeln.de).

במרחק 4 דקות הליכה מכיכר השוק, תמצאו כיכר יפה נוספת והיא כיכר הרדר (Herderplatz). על הכיכר הזו חולשת כנסיית פיטר ופול (או פשוט כנסיית הרדר) המרשימה, שעומדת שם עוד מימיה הראשונים של ויימאר, אי-שם במאה ה-13. הכנסיה שתראו היא בעצם זו ששוקמה לאחר מלחמת העולם השניה, הודות לתרומתו של הסופר הגרמני תומאס מאן, שהעביר את כספי הזכיה שלו בפרס גתה. על קירות הכנסיה וליד המזבח תבחינו בעבודות אמנות קלאסית מרהיבות.

ביקור בית אצל גתה

אחד האתרים החשובים ביותר בעיר הוא ביתו של יוהן וולפגנג פון גתה (1749-1832) שאולי מוכר לכם יותר בזכות ”מכון גתה” הבינ”ל, שפועל גם בארץ ונקרא על שמו ובו ניתנים קורסים בגרמנית.

גתה היה משורר, מחזאי, סופר, ואפילו מדען ופוליטיקאי, בשירות הוד מעלתו הדוכס והיה יועצו הקרוב. גתה התגורר בוויימאר במשך 50 השנים האחרונות לחייו, עד שנפטר בביתו שבמרכז העיר.

בתחילה, שכר גתה דירה קטנה בתוך מבנה בארוקי, שהוא בגודל של כמעט בלוק שלם. בשנת 1792 קרה הדבר שכולנו היינו חולמים עליו: הדוכס, חברו הטוב של גתה, רכש את כל המבנה והעניק לו אותו במתנה! גתה המאושר ביצע שיפוץ נרחב במבנה, כולל הוספת מבואה, גרם מדרגות מלכותי עם יצירות אמנות מפוארות.

כיום תוכלו לבקר בתוך ביתו של גתה ולהתרשם מהחדרים בהם חי יחד עם רעייתו וצוות משרתיו. יחסית לבתים של דמויות היסטוריות אחרות, בהם קצת קשה לדמיין את בעל הבית חי ומהלך, כאן יהיה לכם קל יותר. כל הריהוט ופריטי האמנות והעיצוב הם המקוריים. הם אמנם השתמרו היטב, אבל עדין רואים עליהם את השנים, כך שזה אכן נראה אותנטי.

כשתהלכו בין החדרים השונים, ילווה אתכם רעש החריקה של רצפת העץ המקורית. ריח הרהיטים העתיקים, הספרים הישנים ואפילו המיטה עם השמיכה בה הלך לעולמו (אולי קצת קריפי), יגבירו עוד יותר התחושה כאילו נכנסתם לבית של מישהו שלא מזמן עזב אותו (כתובת: Frauentorstraße 4, מחיר: 9-12.5 אירו, פתוח עד אחר הצהריים. אתר: www.klassik-stiftung.de).

רוצים לעשות ביקור בית אצל סלבס היסטוריים נוספים? תוכלו להגיע למשל אל ביתו של פרידריך שילר (Schillerstraße 12, אתר: www.klassik-stiftung.de), שיחד עם גתה נחשב למייצג הבולט ביותר של התרבות הקלאסית הגרמנית. שם גדול נוסף הוא המלחין הקלאסי פרנץ ליסט, שבחודשי הקיץ נהג להתגורר בבית קטן בפאתי הפארק העירוני ולתת שם שיעורי פסנתר (Marienstr. 17, אתר: www.klassik-stiftung.de).

ארמון של ספרים: ספריית אנה-אמליה

את אחד האתרים היפים של ויימאר תגלו בתוך בניין די סתמי למראה, במרכז העיר העתיקה, שלא מסגיר דבר מהיופי שבתוכו – ספריית הדוכסית אנה-אמליה (Herzogin Anna Amalia Bibliothek) או יותר נכון “הדוכסית בראונשווייג-וולפנביטל”, שחיה בין השנים 1739-1807.

בימים ההם, דוכסיות היו בעיקר “הנשים של”. לרוב, תפקידן העיקרי היה לשמש רעיה לדוגמה לבעליהן. אבל לא אנה-אמליה. הו לא. היא אמנם היתה אשת הדוכס, אבל גם היתה בתו של מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הראשון ואחותו של הקיסר פרידריך הגדול. זו בערך שרה נתניהו, הבת של הרצל ואחותו של בן-גוריון, הכל ביחד. אחת כזו לא יכולה רק “להיות יפה ולשתוק”.

לאחר שבעלה מת בטרם עת, ירש בנה ארנסט-אוגוסט את אביו אך כיוון שהיה קטין, ניהלה אנה-אמליה את ענייני הדוכסות, במשך כמעט 20 שנים. אנה-אמליה היתה ידועה בזכות החיבור והקשר שלה לנתינים, פעלה לשיפור איכות חייהם וגם היתה פטרונית של אמנים רבים ואנשי תרבות, בהם גתה ושילר.

אחד המפעלים החשובים שלה היה בניית הספריה הציבורית. לצורך כך, היא תרמה את כל הספריה שלה, שעד אז שמרה בארמונה הפרטי, והעבירה אותה אל הבניין הזה, שנפתח לקהל הרחב ומינתה את גתה כמנהל.

מה מצפה לכם שם? תשכחו מספריה עירונית אפורה ומכוערת. כאן תמצאו את “אולם הרוקוקו” המרהיב. אולם לא רחב במיוחד, אבל נמתח על שלוש קומות של קירות עץ לבנים, עם עיטורים וקרניזים מזהב. מכל עבר, מדפים-מדפים של אלפי ספרים עתיקים, פסלים ופורטרטים. ארמון של ספרים. שריפה שהתחוללה כאן לפני כמה שנים החריבה את הקומה העליונה, אבל כיום לא תמצאו לכך כל זכר במקום שהפך לאתר שימור של אונסק”ו.

כדאי לדעת שביקור בספריה זה לא עניין פשוט. בגלל ענייני השימור, ישנו מספר מוגבל של מבקרים לכל יום ובשעות מוגדרות. לכן, כדאי להזמין כרטיס באתר, כמה שיותר זמן מראש. בנוסף, ישנה הקצאה של כ-50 כרטיסים ביום למבקרים “עוברי אורח”. אז אם הגעתם לעיר ומתחשק לכם להיכנס באופן ספונטני, גשו קודם כל לספריה וקנו כרטיס, גם אם לשעה מאוחרת יותר (כתובת: Platz der Demokratie 1, אתר: www.klassik-stiftung.de

ארמון של דוכסים: בלוודרה

אתה לא יכול להיות באמת דוכס עם שם מחייב כמו “הדוכס מסקסוניה-ויימאר-אייסנך”, אם אין לך ארמון אמיתי. לכן הקים הדוכס את ארמון בלוודרה (Belvedere) על גבעה בדרומה של וויימאר, בין השנים 1724 ל-1748.

הארמון, שיושב על שטח כולל של 430 דונמים ומוקף בגנים מטופחים ושדרות עצי הדר, שימש כמעון הקיץ של הדוכס וכבית שעשועים. לאורך השנים הארמון נזנח על ידי משפחת האצולה אך החל משנות ה-20' של המאה שעברה, משמש הארמון כמוזיאון לאמנות שימושית קלאסית.

תוכלו לטייל בגן המטופח, ללכת לאיבוד בתוך מבוך השיחים ובעיקר ליהנות מהמראה החיצוני היפה של הארמון הצהבהב. בתוך הארמון תוכלו לסייר בין המסדרונות והאולמות. אם אתם חובבי יצירות חרסינה וזכוכית, תוכלו פה להתפעל מתערוכה של כלי מטבח, “המוצגת בהרמוניה עם המוטיבים המרכזיים בעיצוב הפנים של הארמון ופורטרטים של משפחת האצולה עצמה”, כך מתארים זאת שם. מוצגי החרסינה והזכוכית לקוחים מהאוסף המשפחתי אבל גם מאוספים אחרים ברחבי גרמניה, שקשורים למשפחה הזו (מחיר: 2.5-6.5 אירו, אתר: www.klassik-stiftung.de

צפו בדקה מגן הארמון:

באוהאוס: כאן הכל התחיל

אנחנו בישראל אוהבים להתגאות בתל אביב - “העיר הלבנה” שלנו, שמושכת אלפי תיירים מכל העולם בזכות ריכוז בתי הבאוהאוס שבה. אבל האמת היא שהכל התחיל דווקא כאן, בוויימאר. תתפלאו, אפילו לא קוראים לזה “באוהאוס”!

הכל התחיל אי-שם בשנת 1919, אז פתח אדריכל צעיר מברלין בשם וולטר גרופיוס (Walter Gropius) מוסד אקדמי חדש לאמנות בוויימאר. הוא עשה זאת בשליחות ממשלת גרמניה, ששמה לעצמה למטרה לשקם את המדינה במהירות ולבנות אותה מחדש, מההריסות של מלחמת העולם הראשונה.

לשם כך, היה צורך לזנוח את הסגנונות והתפיסות הפומפוזיות של הקיסרות ולהתכנס למשהו יותר מודרניסטי, פרגמטי, חסכוני ושימושי. דומה מאוד למה שקרה בארץ עם קום המדינה והצורך לבנות מהר.

גרופיוס ושאר המורים בבית הספר הנחילו לתלמידים שלהם את התפיסה החדשה, שלפיה מידת השימושיות של המוצר או המבנה היא זו שיש להתחשב בה קודם ורק לאחר מכן בצורה. כלומר השימושיות היא זו שתוביל ליצירת הצורה או “Form follows function” – אימרה המזוהה מאוד עם זרמי האדריכלות של ראשית המאה ה-20.

וכך, נולד הזרם החדש באמנות העיצוב, שנקרא “הסגנון הבינלאומי” או “הסגנון המודרני”, שעם השנים קיבל את שמו הלא רשמי “באוהאוס”, על שם בית הספר שייסד גרופיוס. בין השמות הגדולים שלמדו בבית הספר ומזוהים עם הסגנון תמצאו גם את אריה שרון ז”ל, שהיה “אדריכל המדינה” בשנותיה הראשונות של ישראל, יד ימינו של בן-גוריון.

אז האמת היא שבוויימאר לא תוכלו ממש לראות הרבה מבני באוהאוס, מהסיבה הפשוטה שבית הספר עבר בשנת 1924 מוויימאר לעיר דסאו (ולבסוף עבר שוב לברלין). יש פה ושם כמה מבנים בעיר שנבנו בסגנון הבאוהאוס, כמו בית הספר לאמנות שבתוך האוניברסיטה. אבל אם אתם חובבי הז'אנר, כדאי מאוד להגיע לעיר החל מחודש אפריל 2019, אז יתחילו כאן חגיגות 100 השנים לבאוהאוס ומשם יתפשטו לכל גרמניה ואפילו לתל אביב.

במסגרת החגיגות, ייערכו פסטיבלים, הצגות וירידים. אבל את עיקר תשומת הלב תתפוס פתיחת מוזיאון הבאוהאוס החדש של העיר, ב-5 באפריל. המוזיאון והבניין עצמו יהיה אתר חובה לכל חובב באוהאוס, לפחות כך מבטיחים שם.

הבניין יכיל חמש קומות, בהן תוצג “תערוכת הבאוהאוס הטובה בעולם”. כאן תמצאו למעלה מ-13 אלף פריטים, מתקופות שונות בזרם העיצוב המשפיע ביותר שיצא מגרמניה, כולל פריטים שלא הוצגו מעולם. אנשי המוזיאון מבטיחים שהוא יהיה מודרני, אינטראקטיבי ויעודד דיון ושיח. אתר: www.bauhausmuseumweimar.de

ומה עם קניות?

ויימאר היא עיר יחסית קטנה. אל תצפו כאן לחווית קניות מסעירה כמו בברלין או הערים הגדולות האחרות בגרמניה. מה שכן יש כאן זה מדרחוב שילר (Schillerstrasse) החביב והקצר, בו מספר חנויות אופנה וריכוז גבוה ומפתיע של חנויות נעליים.

תמצאו כאן סניפים של רשתות כלבו מוכרות כמו מולר (Muller), בה יש בעצם… הכל מהכל: חשמל, קוסמטיקה, מזון, דברים לבית. בצד השני של המדרחוב תמצאו את אחת הכניסות לסניף של רשת קאופהוף (Kaufhoff) – שזה סוג של “המשביר לצרכן”, רק גרמני. אפשר למצוא כאן בגדים נחמדים, במחיר לא רע. שווה להציץ אם יש לכם זמן.

במרחק של כ-10 דקות הליכה מכיכר העיר העתיקה, נמצא קניון ויימאר אטריום (Weimar Atrium). תמצאו פה בעיקר רשתות מקומיות כמו רשת הנעליים דייכמן (Deichmann), רשת מחסני החשמל סאטורן (Saturn) ורשתות ביגוד כמו C&A וניו יורקר (New Yorker). יש כמובן גם מתחם אוכל ואזור משחקים לילדים. כתובת: Friedensstraße 1. פתוח בכל יום, למעט יום א', עד 20:00.

איפה ישנים?

בוויימאר יש מספר בתי מלון, אבל אם אתם רוצים ללון במרכז העיר העתיקה ובמלון מפנק ויפה, כדאי לבדוק את מלון אלפנט (Elephant), שנמצא ממש בכיכר העיר העתיקה.

99 חדרים יש במלון 5 הכוכבים הזה, שהוא אחד ההיסטוריים והמוכרים בגרמניה, אפילו שזה לא תמיד היה בהקשרים חיוביים (רמז: דיקטטור משופם התארח פה פעם והצטלם לתמונה מפורסמת).

המלון שופץ ונפתח מחדש באוקטובר 2018. כיום הוא מעוצב בקווים אלגנטיים של ארט דקו ובאוהאוס. ארוחת הבוקר מעולה, החדרים נוחים ויפים וכאן אתם במרכז העניינים. דיל לא רע.

בדקו כמה יעלה לכם חדר במלון אלפנט »

חובבי בצל? כנסו, כנסו

אם אתם מחפשים אירוע מיוחד לבוא בשבילו לעיר, אז יש כזה אחד. חריף במיוחד ובהתאם הוא גם גולת הכותרת בלוח השנה של ויימאר: בכל שנה, בשבוע השני של אוקטובר, מתרחש בעיר פסטיבל... הבצל! והוא ללא ספק ה-אירוע הכי שווה של העיר, אפילו יותר משוק חג המולד.

הכל התחיל אי-שם במאה ה-17, אז נערך בעיר היריד עם השם החינני “שוק הבהמות והבצלים”. ברבות השנים התרחב השוק לשלושה ימים ובמהלכו חגגו בעיר את קיומו המופלא של הבצל על עשרות סוגיו. מרכז העיר נמלאה דוכנים, בהם מכרו האיכרים את תוצרתם הבצלית והעיר סערה. לאחר מלחמת העולם השניה, חזרה המסורת הזו וכיום מגיעים לפסטיבל הזה למעלה מ-350 אלף איש בכל שנה!

אז מלבד המון דוכנים שמוכרים בצלים, בצלים וגם בצלים, תמצאו מזכרות שונות, קישוטי בצל לבית, מאכלים מיוחדים על טהרת הבצל (כולל עוגת בצל טעימה מאוד) ועוד. בכיכר העיר וברחובותיה תוכלו ליהנות מהופעות שונות, במסגרתם אף מוכתרת בכל שנה “מלכת הבצל”.

צפו בדקה וחצי מפסטיבל הבצל. אין דמעות, מבטיחים:

הכתב היה אורח של GNTB – לשכת התיירות של גרמניה

כתבות נוספות שיעניינו אתכם: