נחיתה בהרקליון ונסיעה לרמת לאסיטי

נסענו לכרתים בפסח 2009. נחתנו בהרקליון, עיר הבירה של כרתים ועלינו על ההסעה למלון שלנו (הגענו במסגרת דיל ולכן ההסעה היתה כלולה במחיר). המלון שלנו הוא Meditteraneo. אחרי הסעה ארוכה ביותר, שבמסגרתה עצרו לנו בכל מלון ומלון ועד שהגענו, כבר הייתי עצבנית ביותר. עצבנות זו גברה במיוחד לשמע כל המשפחות והאנשים שנסעו איתנו, שנראה שמטרתם האחת והיחידה בטיול הינה לנצל כמה שיותר את הדיל הכל כלול. לעצבנות הצטרף רעב, שכן במטוס הוגש רק חטיף קטנטן, ובשדה התעופה של הרקליון הכל היה סגור. יחד עם זאת, באי שלל אפשרויות לינה מלבד מלון, למשל וילות בכרתים.

לגבי המלון: אנשי הצוות היו מקסימים ממש, החדרים בסדר גמור, נוף יפה ומרפסות חמודות. האוכל גם הוא היה די טוב. מלכתחילה לא רצינו דיל, אבל בחורף אין טיסות ישירות ועל כן החלטנו לוותר ולקחת דיל, החלטה שהצטערתי עליה כל הטיול. למידע על קלאבים ביוון לחצו כאן >>

שכרנו רכב מסוכן מקומי במחיר סביר ביותר - 5 ימים מלאים ב- 120 יורו, קיבלנו יונדאי אטוס חביבה וקטנה, והפלגנו לדרכנו ורצוי שתהיה מפת כרתים. מכיוון שהיינו עייפים אחרי לילה ללא שינה, והשעה היתה כבר 13:00, החלטנו באותו יום להתרכז ברמת לאסיטי. נסענו ברמה, הכביש היה מעגלי, ולכל אורכו שילוט ללאסיתי. לאט לאט, עם הטיפוס, הנוף הפך לעוצר נשימה ממש - צוקים גבוהים וירוקים, אויר צח, שקט, ציפורים מצייצות, שלגים, עיזים חמודות ודנדון הפעמון שלהן בכל מקום וגברים יווניים טיפוסיים עם מקטרת ושפם.

 אחרי טיפוס קליל הגענו לכפר רוחוס. חנינו בכיכר העיר ויצאנו להסתובב מעט. בהמלצת בעל בית הקפה שבכפר, צעדנו לעבר כנסייה קטנה וזנוחה אך חמודה. הכפר היה שקט להפליא, למעט חתלתולים שהסתובבו. הכפר עצמו לא היה יפה במיוחד, אך קשרנו שיחה עם בעל בית הקפה, שסיפר לנו על האלמנות מימי מלחמת העולם השניה, הלבושות שחורים, והכין לנו קפה מיוחד לאי ועוגיות (בקלאוות שונות). ישבנו שם בשמש, מסתכלים על הפעילות היומיומית שלפנינו, שכללה בעיקר החלפת פעמון הכנסייה באחד חדש, מה שגרם לכל אנשי הכפר לבוא ולהתבונן.

לאחר מכן המשכנו לנסוע, הלאה ומעלה, ולאחר שעלינו על ההרים המדהימים, התחלנו לנסוע על הרמה - מראה מהמם. כל תחנות הרוח, העצים הפורחים, הרים מושלגים, מנזרים קטנים, נחלים זורמים, פשוט יפה. בדרך עצרנו במוזיאון קטן, שמתאר את התפתחות האדם (די מעניין), בעל הבית הצהיר שאפגוש במוזיאון את אחותי, וכשתהיתי למה כוונות, ענה לי "אפרודיטה אלת היופי" והתמוגג מנחת (יש לציין, שכל הגברים בכרתים חולקים מחמאות לכל אישה שהם רואים, אז קחו בחשבון). משם המשכנו למערת מידטאון, עלייה של 15 דקות בנוף יפה ואוירה שקטה לחלוטין וכניסה למערת הנטיפים - מומלץ מאוד. תכננו לנסוע גם לאי המצורעים אבל היינו עייפים למדי והחלטנו לחזור הביתה.

לתחילת הכתבה

ביקור במזרח האי 

ביום שני קמנו בבוקר ואחרי ארוחת הבוקר התחלנו לנסוע מזרחה. הדרך עברה בין הרים, יערות וים והיתה ממש יפה. בזריזות יחסית הגענו לאלונדה. כל הדרך היתה מלאה בתצפיות מהממות על הים, המפרץ, האיים והירוק. טיילנו קצת באלונדה, הגענו לחוף, וטבלנו רגליים במים. משם עלינו לסירה קטנה שמפליגה לאי המצורעים, ספינלונגה. ההפלגה נמשכה כרבע שעה ועלתה 10 יורו לאדם. שילמנו דמי כניסה לאי (חינם לסטודנטים), והתחלנו לסייר. בכניסה לא מחלקים כל עלון אז כדאי מאוד להצטייד מראש במידע מהארץ. האי עצמו די מעניין ובמיוחד מרשימה הכניסה לאי ומליוני קיפודי המים שבים. קצת חבל שהאי מוזנח, אבל מצד שני אולי זה בגלל שבאנו באפריל, לפני תחילת העונה.

אחרי שעה, הלכנו להסתובב קצת באיוס ניקולאוס. הלכנו למסעדה שהומלצה בלונלי פלנט, והיא היתה די טובה. אכלנו דג, סלט פול עם ארטישוק (שהיה מעולה), עגבניות ממולאות ושעועית ירוקה עם תפוח אדמה - כל המנות היו מצוינות ואותנטיות. יש לציין, שכרתים היא מדינה דתית מאוד ואחרי כל 100 מטר בכביש, רואים תיבה תלויה ובתוכה נרות וצלבים. טיילנו קצת בעיר, שהיתה נחמדה, אך מאוד מאוד תיירותית ורועשת, ראינו את האגם (נחמד ולא יותר) וחזרנו למלון.

לתחילת הכתבה

חאניה ואומלוס - כרתים האמיתית

ביום השלישי קמנו השכם בבוקר ונסענו לחאניה. הנסיעה, שארכה שעתיים, היתה קלה יחסית. הגענו לחאניה וטיילנו קצת בנמל ובסמטאות. העיר מאוד יפה אם כי לא "וואוו". ישבנו בטברנה ליד הים שהיתה נחמדה יחסית, אם כי האוכל היה מאוד מאוד יקר. לאחר מכן הלכנו למוזיאון הימי, שהיה נחמד מאוד. בית הכנסת "עץ החיים" המפורסם, היה סגור וגם קניון הסמריה עדיין היה סגור. העיר עצמה נראתה מאוד מוזנחת ולמען האמת כך גם נראה חלק גדול מהאי ולא ממש התלהבנו. היינו מבואסים קצת כי התאכזבנו מהעיר, שהיא אולי לא מעניינת מחוץ לעונה, כי לא הכל פתוח ולכן החלטנו לנסוע לאיה איריני - ערוץ הפרחים. וזו, כמו שהתברר, היתה הרפתקה של ממש.

 התחלנו לנסוע לכיוון אומלוס. הדרך, שאמנם היתה ארוכה יותר, היתה פשוט מדהימה! לא הפסקנו לטפס (בדיעבד התברר שמדובר בגובה של 2500 מטר) והדרך המשיכה להתפתל כל הזמן עם נוף מדהים. הכביש מתחתינו הפך לתהום וכל הדרך מכוסה בעצי תפוזים, הדרים, ריח פריחה בכל מקום, ותחושה שהגענו לכרתים האמיתית - כפרים קטנטנים, אין נפש חיה, פשוט מהמם. הנסיעה ארכה כשעה, עד שהגענו לרמת אומלוס (פלאטו אומלוס). היו שם נהרות ענקיים, המון כבשים והכל פשוט שומם לחלוטין. מקסים. המשכנו עוד ועוד ועוד עד שהגענו לאיה איריני. המסלול עצמו יפה ולא קשה, הולכים ליד נחל שוצף ורואים את קירות הקניון. לא התלהבנו במיוחד מהמסלול כמו מהדרך אליו. גם לא היו עד כדי כך הרבה פרחים, מלבד חרציות לבנות, שהיו בהמוניהן. המסלול נחמד מאוד, אבל הדרך הרבה יותר יפה. הצטערנו מאוד שלא יכולנו להישאר לישון שם, כי כבר היה לנו את המלון במסגרת הדיל. זאת ההמלצה הכי משמעותית - אם באים באמת להסתובב ולתור את כרתים, לא מומלץ לקחת דיל, כי זה פשוט תוקע אותנו ומחייב לחזור כל יום למלון, במקום לישון באותה עיר בלילה, לצאת וליהנות מהאוירה. בחאניה, למשל, היו מקומות מקסימים ללינה ברובע העתיק ולא ישנו שם כי כבר שילמנו על המלון.

לתחילת הכתבה

רכסי הרים וארכיאולוגיה בכרתים

לכל אורך הטיול ראינו למרחוק את ההרים המושלגים וחיכינו ליום שנוכל לטפס עליהם. ובכן, היום הזה הוא היום. יצאנו מהמלון לפסילוריטיס ורכס האידי. היה מדהים. גובה של 2500 מטרים, שלג, קרחונים בכל פינה וכבישים עוצרי נשימה. בתים מופיעים להם לפתע בכל מיני מקומות, ולא מובן איך אנשים גרים שם כל כך מבודדים. עלינו לרכס הרי האידי ולמערה, שהיתה מדהימה מבחוץ, אם כי לא יכולנו להכנס בגלל השלג. הופתענו לגלות בגובה כל כך גבוה פסי רכבת! הדרך היתה מפחידה קצת מכיוון שהיא היתה כה שוממת וגבוהה וקרחונים חסמו את הכביש. היה שילוט שסימן כל הזמן שבעוד קילומטר, שניים, שלושה, ייגמר הכביש. בדרך חזרה נכנסנו לאנויה וממש התאכזבנו. לא היתה שם נפש חיה, הכל היה סגור (כנראה שילוב של יום ראשון ולא בעונה). בדרך עצרנו גם בכניסה מוזרה ונטושה. בכלל, כל האיזור נראה מרתק מאוד. בחזור, ביציאה מאנויה, עצרנו בטברנה והזמנו ספגטי עם גבינה מקומית וצלעות כבש - הכל היה טעים למדי.

ביום החמישי החלטנו, לאחר שכולם אמרו שממש חייבים, לנסוע לקנוסוס. מה אומר לכם, אנחנו פשוט השתעממנו שם למוות. שנינו לא מתעניינים יותר מדי בארכיאולוגיה, ולכן זה היה משעמם ביותר. נמלטנו משם אחרי שעה. לאחר מכן נסענו להרקליון לאכול, וממש הצטערנו שלא בילינו שם יותר זמן. העיר די נחמדה והומה. אכלנו במסעדה מקסימה על שפת המים, מעין מסעדת פועלים, וכל מה שהוגש לנו היה פשוט טעים בטירוף! משם חזרנו הביתה.

לתחילת הכתבה

סיכום והמלצות

עליי לומר, שאני די בהתלבטות לגבי המלצות על כרתים. כמי שגרה שנה באירלנד וטיילה המון בחו"ל, אני חושבת שזהו אי נחמד למדי והנופים בו יפים, אבל הוא מאוד מוזנח, ובאופן כללי, זו לא תהיה ההמלצה האולטימטיבית שלי לטיול. אני חושבת שלא כדאי לנסוע לשם לא בעונה, כי הרבה דברים סגורים ואי אפשר ליהנות מהחופים הנפלאים, אז יש קצת תחושת פספוס. מצד שני, האוכל מעולה, הנופים והאוירה נעימים, ובסך הכל היה נחמד מאוד. כך שאם אתם מחפשים טיול לא יקר מדי, לא רחוק מדי, זה מקום נחמד מאוד, אבל לא מומלץ להגיע בדיל כי אנחנו ממש סבלנו מזה.

לתחילת הכתבה

 מעוניין במידע נוסף על נופש בכרתים?

יעדי הכתבה