יוצאים לדלתה של המקונג

יוצאים מסייגון לדלתה של המקונג, כנגד זרם אינסופי של אופנועים ומכוניות שזורם פנימה לעיר. חשבנו שאופנועי הנוי הם רבים, אבל כאן הם מאופק לאופק (גם פותר את בעיות החנייה). הדרך ארוכה וויקטור, המדריך שלנו, שופע מידע. בדרך מסייגון לכיוון מאי לו (עיר מרכזית בדלתה), אנו פוגשים סדרה של מכוניות לווייה (לא עלינו...). בעיר אין מקום לכן שורפים את הגופות, בכפר קוברים. בדרך הפסקה בגן ואנו עוצרים במסעדה עם צמחי בונזאי. בדרך מגיעה שעת סיום בית הספר ומאות תלמידים ותלמידות, עם תלבושת אחידה לבנה על אופניים, נוסעים הביתה. הגענו, וירדנו לספינה קטנה, בינונית, פרטית עבורנו. החל השיט באחד מערוצי המקונג, בדלתה שלו (אחד הגדולים בנהרות אסיה והעולם). השייט נוח, נעים, עם שווקים צפים במים. סירות מגורים -; מחזה מדהים. עגנו בחוף, ב"תשלובת" של ייצור ואמנות אותנטיים ומלכודת תיירים.

 המשך השיט: בין סירות מגורים, סירות שוק, חנויות על שפת הנהר, ולידן סירות, שהן אמצעי התחבורה היחיד או העיקרי כאן. שיט לאורך כפרי מגורים, שפזורים על החוף, כולל כנסיה. מזחים לכיוון המים, שטיפת כלים, כביסה. מחסן עצי במבוק. אנחנו שטים לכפר להפסקת צהריים וסיור קצר. ארוחת צהריים על המרפסת, שקט ונעים. שייט המשך קצר, סיור קצר דרך שוק כפרי, שמלא בבעלי חיים בכל מיני צורות: חיים או משומרים וכן פירות וירקות יפים מאד ("באלאדי"). ממשיכים בנסיעה למעבורת. מגיעים לקאן טו, העיר הגדולה בדלתה, לריזורט, שאינו מבייש את הפירמה. פשוט 10 (הידד למר דונג). יוצאים לטיול ערב בעיר בשיט ממזח המלון ועד למעגן בעיר (וגם חוזרים כך). שיט נעים, בריזה קרירה אחרי חום היום (חם ומזיעים אחרי הקור בצפון והטפטופים במרכז). יוצאים לטיול בעיר ורואים פסל ענק של הדוד הו (איך לא?). בערב יושבים לקפה על מרפסת הבר במלון ברוח ערב נעימה. שלווה, נעים וכייף.

למחרת, יוצאים בשבע בבוקר. הרעיון הוא שאנחנו נשוט לנקודת מפגש עם האוטו, בזמן שהוא תופס תור ועובר במעבורת, משהו שעלול לקחת שעתיים. תושייה של ויקטור. בנסיעה אל הספינה אנחנו מבחינים בחתונה על הבוקר. החברים של החתן עומדים עם מתנות בידיים בשורה, כשהמתנות והאיחולים בתיבות עם כיסוי בד אדום ורקום. אנו בדרכנו לשווקים הצפים. אתמול היה רק פרומו לחגיגה של היום. המוני סירות וספינות, בכל צורה וגודל, מגיעות ומתרכזות באתר ימי אחד, עם מרווחים לתנועה. מגיעים גם מפרובינציות שכנות. הסחר נעשה בכסף וגם סחר חליפין. אנחנו מבלים חצי שעה בתוך השוק הצף: מגוון סחורות מועמסות ונפרקות, אנשים במכירה, באכילה, בהשטה, צבעוני חי ותוסס. פשוט נפלא -; לטעמנו שיא הטיול הבלתי מעורער.

 מצלמים בלי הכרה. על הספינות תורן במבוק ועליו משופדים דוגמאות ממוצרי החקלאות שנמכרים על הספינה, המשמשים כמידע שיווקי. אנחנו יורדים לחוף לביקור בבית חרושת לאטריות אורז. לאחר מכן חזרנו לסירה וחברנו לרכב שחצה על המעבורת. הגענו למלון, יאצנו לקניות ולסיור בשוק העירוני. רעש ומהומה בלב סייגון. אנחנו יושבים לארוחת ערב טובה במסעדת Lemos grass ליד מלון שרתון, ברובע הקולוניאלי (המלצה להבא: זה המלון להיות בו, גם בגלל הסביבה).

 בוקר. אנחנו בדרך למחילות קו צ`י. עוצרים בחורשת עצי גומי: קאוצ`וק. הגענו למחילות קו צ`י, מאתרי הגבורה שמוצגים בגאווה. אנחנו רואים תצוגת מלכודות פתאים אכזריות מוסוות ("פה הנמר", "כסא מתקפל") -; כולל ציורים חסרי רגישות של חיילים אמריקאים משופדים על חודי מתכת. בפנים הכל צבעוני מאד וציורי מאד, תזמורת ומקהלה מנגנות ושרות ברקע ללות את התפילה. חוזרים לסייגון, נסיעה ארוכה. חוזרים עייפים, אך מרוצים. בערב הבנות הולכות למסאז`ים, שקט, מנוחה, רגיעה אחרי יום עמוס.

לתחילת הכתבה

מבקרים בסייגון

יום אחרון בויאטנם. יוצאים לטיול בעיר סייגון, לשוק בגדים. המוכר עקשן -; אין מו"מ. אנחנו ממשיכים בהליכה רגלית ברחובות. אנחנו רואים משחיזי הסכינים על המדרכות. חציית כביש במקום היא הימור. החיים פעילים: חנויות, המון מוסכים לתיקון אופנועים, יחסית למספרם האסטרונומי בעיר. אנחנו ממשיכים למקדש בודהיסטי מקומי לא תיירותי, אותנטי מאד. טקסים עם הדלקת נרות, שמזכירים את חנוכה שלנו. תפילות של אנשים וקבוצות בפינות שונות. מכאן למקדש הגברת היפה, הגברת שמטפלת בענייני הים. פסל הגברת מקושט ומצועצע, עם שני עוזריה מצידיה. על הגג תבליט קרמיקה יפה, צבעוני ועדין. ציור של אלת הים מצילה דייגים שסירתם נטרפה. תיבת תרומות, עם המוטו המוכר לנו: "...הן לא תיקחהו עמך...", עשירים מהקהילה הסינית תורמים ביד רחבה. מתחילה תפילה, פעמונים ותוף גדול. ויקטור קיבל במקדש הגברת היפה לחם וגבינה, ומיד ביציאתנו העניק אותם לענייה ברחוב, כדי לממש מעשה טוב יומי.

 מכאן למוזיאון המלחמה. פעם שמו היה יותר קרוב ל"מוזיאון לפשעי המלחמה האמריקאים", אבל היום... בעיקר תמונות מהתקופה, צלמים מקומיים ובעיקר דווקא של צלמי עיתונות אמריקאים (ש- 130 מהם נהרגו במלחמה). התמונות חלקן זוועות טהורות, שמתעדות את מעשי האמריקאים, בלי "איזון קדוש"... זוהי תחושה של תעמולה ישירה, אבל אין מה לעשות: יש גם גרעיני אמת. התמונות קשות. רואים בהן הרבה כלי מלחמה: מטוסים, מסוקים, טנקים, תותחים, פצצות בכל הגדלים, שלל מלחמה. חדר ובו תמונות של תנאי כליאה ומעצר.

משם אנחנו ממשיכים לרובע הקולוניאלי. זו כבר סביבה אחרת, פחות סואנת, יותר רגועה, יותר סטייל במבנים. כנסיית נוטר דאם, בית האופרה, מלון קונטיננטל מהמאה ה- 19. הצטלמנו עם כמה מקומיות בתלבושות יפות, ששמחו לשתף פעולה, והתמונה חגיגה צבעונית. בניין הדואר המרכזי: גדול, קלאסי, ארכיטקטורה אירופאית יפה. בפנים: תמונה גדולה של הו צ`י מין, מבנה שצורתה כקשת, עם מפות קיר ישנות (תחריט צבוע) ענקיות של סייגון וסביבותיה ושל דלתת המקונג. בדואר יושב כותב המכתבים הזקן. דמות ציורית, שלמד בנעוריו צרפתית (מהצרפתים בשנות החמישים) ואנגלית (מהאמריקאים -; בהמשך) ומסייע לאנשים לכתוב מכתבים לפי צורך בשפות אלו. חייכן, עונה לשאלות, איש חביב, באמת טיפוס סבאי, בן 78.

 לאחר סבב במלון רקס ובבית העיריה, אנחנו נוסעים לארמון האיחוד. זהו המקום בו נסתיים, בפריצת טנקים, שלטון הדרום באפריל 1975. סיור בארמון, עוד סרט תעמולה, ויוצאים. סיום הולם לסייגון, סיום הולם לקטע הויאטנמי. אנחנו יוצאים לשדה התעופה (בתוך פקק תנועה אופייני) לקראת הטיסה לקמבודיה.

לתחילת הכתבה

מגיעים לקמבודיה

הטיסה קצרה מאד, כ- 45 דקות בלבד לסיאם ריפ שבקמבודיה. גם במשך זמן זה ויאטנם איירליינס מספיקה להגיש ארוחה קלה, לקפל הכל, בלי להעיק, ביעילות ובזריזות. התקבלנו על ידי המדריך צ`ים. הוא מבוגר יחסית (למחרת למדנו שהוא בן 41), דובר אנגלית רהוטה, מבטא מושלם, ברור לגמרי. העיר קטנה, אנחנו יוצאים לסיבוב קצר בה בדרך למלוננו. העיר הוכפלה כמעט בעשור האחרון והיא מבוססת על תיירות בלבד, על מתחם מקדשי אנגקור -; ואט שבסביבתה. מגיעים, נרשמים, עולים לחדר -; מלון ברמה גבוהה, תענוג.

 למחרת, ארוחת בוקר בחצר המלון. מזג אויר מצויין, שפע אוכל וגיוון. יוצאים לכיוון המקדשים. בדרך עוברים דרך מרכז מבקרים, ובו מצטלמים ומקבלים תג לכניסה חופשית לאתרי המקדשים לכל שלושת ימי השהייה שלנו בסביבה. לפני הצהרים נבקר בעיקר במתחם אנגקור תום, ונתמקד במקדש באיון. נכנסנו דרך השער, יער עצים זקופים. כמות תיירים גדולה מאד -; עשרות אוטובוסים ומיניבוסים פורקים מבקרים, כיאה לאתר שהתחרה לאחרונה על מקום בין שבעת פלאי העולם החדשים. הבאיון -; מרכז העיר תום. לפניו פסלים: אריה וציפור-אדם. במקדש 54 מגדלים, שמתאפיינים בארבעה פני בודהא לכל אחד -; אחד בכל כיוון -; ובסה"כ 216 פרצופים מפוסלים. בכל זוית הסתכלות -; חתך של פרצופים. המשכנו למרפסת הפילים: מעין במה מוארכת שיוצאת מלב המתחם, ומצידיה "נשפכים" חדקי פילים.

עם מעבר גל תיירי הבוקר (וצ`ים תכנן זאת יפה) מתפנה הבאיון העליון "רק" בשבילנו. בדרך אליו אנו עוברים את סראח סראיי -; בריכת הנשים, וסראח פרו -; בריכת הגברים, בריכות נפרדות. עולים למעלה. טיפוס במדרגות עץ תלולות למעלה תצפית וירידה. עוברים ליד הפרצופים המפוסלים ומצטלמים. יורדים. מי קוקוס קרים ומרווים, ומתקפת רוכלים: אלבומי אנגקור, מגנטים למקרר, בגדים, צעיפים, מפות (תחינה: " הכסף בשביל בית הספר"...). אנחנו יוצאים לעיר לארוחת צהריים במסעדה מקומית -; הצלחה גדולה. חוזרים למתחם -; הפעם למקדש טה -; פרום. אם בבוקר הייחוד היה פרצופי הבאיון, עכשיו הייחוד הוא בעצים (סוגי פיקוסים), שהשתלטו והשתלבו באופנים מדהימים על העתיקות ומבני המקדש.

 בתמונות רואים צורות מפותלות ומשולבות של גזעים ושורשים ש"צומחים" מתוך המבנים, אופפים אותם, בכיוונים וזוויות משונות -; תופעה מרתקת. חוזרים למלון. יוצאים לפורמט תיירותי מקובל בעולם: ארוחת ערב (בופה, אלא מה...), משולב עם הופעת מחול קמבודי. יפה, צבעוני, עם כמה להיטים: ריקוד הדייגים, ריקוד דיש האורז, וריקוד המקלות (הרקדנים דורכים בין מקלות שנסגרים ונפתחים במתואם ע"י צמדים נגדיים). חזרה למלון.

לתחילת הכתבה

ביקור במקדשים

היום השני באיזור המקדשים: הפעם למקדש אנגקור -; ואט. הארמון למלכים דמויי האל, כמו בהר משכן האלים במיתולוגיה ההינדית -; ההימלייה. הולכים בשביל שבין העצים לארמון. מבחינים בפסל הנחש. הנחש אחראי על המים. דומה ותואם לדרקון הסיני וגם לפיל -; באגדות אחרות, כולם אחראים למים ולכן לשגשוג. הכניסות למקדש הן דרך מדרגות, למעט אחת שהיא רמפה ל"פריקה" מפיל. נכנסים לחצר הפנימית. בכל מקום: תבליטים ועיטורי קירות, עם סיפורים הסטוריים ואגדתיים -; סביב סביב לקירות הארוכים של הארמון, שהיקפו מלבן ארוך מאד. עיטורים אלו מהמאה ה- 16, 400 שנה לאחר שהוקם הארמון. עיטורי קירות אלה הם המוטו של ביקור זה (אתמול המוטו-ים היו: פרצופים ועצים משולבים). העיטורים עם מוטיבים הינדיים בעיקרם, למרות שמאז המדינה הפכה בודהיסטית בעיקרה.

 עוד מבחינים בתבליטי הקיר: וישנו לוחם עם ראש הנשר, סיפור מהמהברטה: סצנת הסיום, עוד אפוס הינדי, כמו הראמאיינה. בנוסף, תמונת המלך של אנגקור ואט, מזהים אותו לפי ציוד העזר המיוחד שלו. מגלים שם גם תבליטים של סלי לחימה ע"ג פילים. אחר הצהריים אנחנו ממשיכים למקבץ המקדשים (קטנים יחסית לקודמים) האחרון שנבקר -; פרח קאן, ובו מסדרונות ארוכים שנובעים מחדר מרכזי -; חדר הצלב. והסיום: מקדש ניאק -; פואם. מקבץ של ארבע בריכות קטנות, שמקיף בריכה מרכזית גדולה, עם קישור לזרימה הדדית. הבריכה המרכזית ובתוכה מגדל -; הר האלים שמוקף ומוגן ע"י שני נחשים. ארבע הבריכות שמסביב -; אחת עם פסל אריה, שמסמל אש, פסל סוס -; שמסמל רוח, פסל פיל -; שמסמל מים, ופסל ראש אדם -; שמסמל אדמה. אלו 4 היסודות של העולם העתיק. הפסלים בתוך ניקבות חצובות ובהן ניתן לראות בהצצה את הצינור החלול, שמאפשר את הזרימה אל הבריכה המרכזית.

 סיבוב קצר במקדש מא-בון ובו טיפוס במדרגות גבוהות במיוחד, ופסל פיל שהשתמר באופן יפה במיוחד. זהו. פרידה ממתחם המקדשים. חוויה מיוחדת -; עושר גדול. בערב, במלון שלנו -; בנקט הסיום של כנס שהתארח שם. הצטרפנו. ארוחת ערב בחצר וממול, על במה, הופעת מחול מקומית. חביב.

לתחילת הכתבה

שייט על אגם טונלה סאפ

יום אחרון לטיול. יוצאים לשיט על אגם טונלה סאפ. הוא מקושר בתעלה בשם דומה לנהר המקונג ומחזור המים הוא כזה שבחודשים אוגוסט -; ספטמבר, לאחר הגשמים הכבדים, מתרחשת זרימה מן האגם אל הנהר. אחרי העונה, כשהמים יורדים, מתרחשת זרימה הפוכה, ותמיד יש מים באגם -; במפלסים שונים. כשמגיעים לאגם מזהים כפרי עוני לצידו, כחצי שעה נסיעה מחוץ לסיאם ריפ. הכפרים הללו, וגם בתים וכפרים צפים שעל האגם ממש -; מאוכלסים בויאטנמים שחדרו לקמבודיה בתקופת המלחמה בין שתי המדינות (1979) -; ונשארו כאן.

החיים על המים תוססים, אבל מפלס העליבות גבוה יותר מהשווקים הצפים בדלתה בויאטנם. יצאנו לשיט בספינה קטנה (שהחלפנו -; בראשונה נראו יותר מדי מים בקרקעית...). איתנו המשיט ובנו הקטן (בן 8?) שמסייע לו במלאכה. עוברים ליד בתים צפים, בית ספר צף (ובו מגרש כדורסל מגודר -; אחרת הכדור במים...), הילדים בתלבושת אחידה, מסגריה צפה, הרבה סירות בכל הגדלים, רוכלים בסירות, שמתקרבים אל ספינות התיירים וילדים קטנים -; אולי גילאי 4-5 - קופצים אלינו ומציעים פירות. אחר כך מדלגים לסירה שלהם ונעלמים.

עולים לספינת מלת"ר (חידוש עולמי), וחוזרים אל הספינה שלנו. ילדים מקיפים את ספינת המלת"ר, כשהם שטים בגיגיות פלסטיק זעירות בעזרת משוטים -; ממש כך.

 לאחר השייט אנחנו חוזרים בצהריים אל המלון ונפרדים מצ`ים, שהולך לקבל זוג תיירים חדש שמגיע בשיט מפנום -; פן. הנהג שלנו, בחור חביב וסימפטי, ימשיך איתנו עד שדה התעופה בערב. את שעות אחה"צ אנו מבלים בלובי המלון, הבנות הולכות למסאז` אחרון, ובערב יוצאים לשדה התעופה. טיסה של 50 דקות במטוס בוכנה דו מנועי (כמו של ארקיע לאילת...) לשדה העופה של בנגקוק. לא יאומן -; אבל הטיול נגמר. בבנגקוק נפרדים: יורם וחנה שנאלצו להקדים -; ממשיכים ישירות עם אל על ארצה, אהוד ועופרה נשארים לסוף שבוע של מנוחה וקניות בבנגקוק, וחוזרים כעבור יומיים.

לתחילת הכתבה

סיכום

  1. היה טיול מהנה מאד, מתוכנן היטב, ומר דונג סיפק את הסחורה -; בסה"כ בציון גבוה. הטיול היה מפתיע במיוחד כשמגיעים אולי עם סטיגמה או ציפיות מסויימות -; ומוצאים עם חביב, דינמי, נחוש להצליח ולשגשג, מאיר פנים, אדיב, ומתקשר בלבביות. הטיול למדינות אלו מומלץ מאד -; ולמעט הטיסה הארוכה אל... ומ... -; נוח לטייל והמדינות בנויות לתיור. אין תחושת איום, אין אלימות, נינוחות רבה לאורך כל הדרך.
  2. נקודות השיא: השווקים הצפים בדלתה של המקונג, המסע הרגלי בכפרי השבטים בצפון, השוק בבק הא, הנוף המיוחד של מפרץ הלונג, השיק המיוחד של הוי אן, ומחילות קו צ`י -; בויאטנם, ומקדשי באיון וטה -; פרום בקמבודיה.
  3. נקודות לשיפור: נושא ארוחות הצהרים, דורש תיאום ציפיות חד יותר מראש -; למרות שזה היה משני למדי -; ובסה"כ לא פגם בהנאה המלאה. גם זו חוויה...
  4. המדריכים: מי לאן -; בשבטים, נוק -; בהואה, האן -; בהוי אן, ויקטור -; בדלתה, צ`ים -; בסיאם ריפ -; היו טובים, קואופרטיביים, ברורים, ומילאו היטב את תפקידם. סו בהנוי -; יש מקום לשיפור...
  5. רכב ונהגים -; 10! נהגים מסורים, אדיבים, זהירים, רכבים ברמה גבוהה של נוחות וגודל.
  6. היות ואיננו כבר בגיל תרמילאי -; הזמנו מלונות בסטנדרט גבוה יחסית. המלונות היו בפועל על פי הציפיות, תמורה מלאה לכסף, וגם ברכבת הלילה לסאפא -; לא לשכוח להזמין תא שלם לזוג. שווה.
  7. value for money -; בסה"כ -; לטעמנו הצלחה גדולה. האם ממליצים על מר דונג? בהחלט, וגם את המעט שניתן לשפר - לא סיפור גדול.
  8. מסגרת של שניים - שלושה זוגות -; מצויינת ומספיקה.
  9. נעים לסכם טיול מוצלח, ותודה לחברינו עמי ואביבה -; שלקחו חלק חשוב בבנייתו, ואנו מקווים שישלימו את שנמנע מהם הפעם. להתראות בטיול הבא.

לתחילת הכתבה

לחלקו הראשון של הטיול, ליחצו כאן.

יוצאים לטיול תרמילאים בקמבודיה? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>