המוסיקה האירית
אין כמו המוזיקה האירית (ואני מוכנה להתווכח על זה שעות אם כל מי שינסה להוכיח אחרת). היא מרגשת, סוחפת, מלאת כאב או מלאת צחוק, ולפעמים שניהם ביחד. הריקוד האירי התפתח בד בבד עם המוזיקה. כלי הנגינה שליוו אותו השתנו והוחלפו עם השנים, אך נשארו בעיקרם הנבל, הכינור, וחמת חלילים, וכמובן - נעלי הרקדנים שנוקשים בחוזקה על רצפת העץ ומכתיבים את קצב המוזיקה. המאה ה 17 היוותה מכשול לנגנים האירים, אז חוקקו האנגלים חוקים שאסרו נגינה בנבל ובחמת חלילים בפרט ולימוד מנגינות מסורתיות בכלל, מתוך ניסיון כושל לדכא את התרבות האירית. בעוד שהאנגלים החרימו והשמידו את חליליהם של החלילנים, הנגנים עצמם לא הרימו ידיים, והמציאו את "חליל התירס" Corn Pipe, חליל אותו הם גילפו מהחלק הקשיח של התירס. הנבלאים (נגני נבל), לעומתם, נדדו בדרכים במאה ה 18, וניגנו רק לאחר שווידאו כי אין מי שילשין עליהם לכובשים האנגלים. כאשר חוקי העונשין האנגלים בנושאי המוזיקה החלו לדעוך ולהיעלם, החלו הנבלאים לרכוש חזרה את תהילתם, וניגנו בטירותיהם של אדונים ואנשי אצולה שהזמינו אותם להנעים את זמנם, ואף להלחין מנגינות לכבוד משפחותיהן הנאצלות.
עד לשנת 1792 נגינות הנבל מעולם לא נכתבו ותועדו, אלא הולחנו בלחן חופשי והועברו בנגינה מאב לבנו, וממורה לתלמיד. מדובר היה במספרים עצומים של מנגינות שונות שכל נגן היה יכול לבצע עפ"י בקשה, אך ורק מתוך זיכרונו בעל היכולות המרשימות. מרבית המנגינות הן עממיות אשר הולחנו ע"י נגני נבל או חמת חלילים במהלך השנים. חלקן האחר של המנגינות הושפע מנעימות סקוטיות ואנגליות שעברו "מטמורפוזה" למאפיינים איריים. כיום נוספו לכלי הנגינה המסורתיים גם תופי ה Bodrhan, הידועים גם כתופים איריים, פסנתר ואקורדיון.
קצת על כלי הנגינה המסורתיים...
הנבל Harp נחשב לכלי הנגינה הלאומי של אירלנד, ואף הופיע על מטבעות הפאונד האירי, (כעת על מטבעות היורו באירלנד), וכן על בקבוקי בירת גינס. פריטת הנבל נחשבת לשמימית בשל הצלילים הרכים והיפים שלה.
נגני הכינור Fiddle בתרבות האירית נראים הרבה פעמים החלק מהריקוד: בעוד שנגן הנבל מוכרח לשבת או לעמוד ליד הנבל ולא יכול לנוע, נגן הכינור רוקד עם המוזיקה בעצמו ומחייה אותה.
חמת החלילים האירית נקראת בשמה האמיתי Uilleann Pipes. פירוש המילה Ullieann בגאלית הוא "מרפק", ומכאן ניתן לדעת הישר מהו ההבדל בין חמת החלילים האירית לבין החמת הסקוטית המפורסמת: בעוד שבסקוטית הנגן נושף ומשתמש באוויר אותו הוא נשף, את חמת החלילים האירית מחזיק הנגן מתחת לידו ומפמפם לתוכה אוויר באמצעות מרפקו הימני. עובדה זו משחררת את פיו של הנגן והוא יכול להצטרך גם לשירה.
כיום, עם זאת, רואים פחות ופחות חמת חלילים, אותם מחליף לעיתים האקרודיון.
לתחילת הכתבה
התמונות באדיבות לשכת התיירות האירית Bord Failte ובאדיבות ראובן סגן-כהן.
תודה מיוחדת לשילה האריס משגרירות אירלנד בישראל.
