איסלנד - טיול עם ילדים

מה מביא משפחה ענפה לטייל ביעד כמו איסלנד? האם טיול באיסלנד מתאים לילדים? אילו אטרקציות קיימות עבור ילדים ואיפה בכלל ישנים שם? את כל התשובות תקבלו בכתבה מקיפה על המדינה ועל אפשרויות הטיול העומדות בפניכם בה. כדאי לקרוא.
ינינה זסלבסקי
|
שמור לעצמי

סיבות לטייל באיסלנד

הרעיון לבחור באיסלנד כיעד לחופשה משפחתית צץ במוחו של אישי היקר, כאשר שמע בחדשות ש "איסלנד פשטה את הרגל". הרבה על איסלנד לא ידענו, מלבד העובדה שקר שם, יש הרי געש, וביורק, הזמרת, היא משם. חיפוש זריז ברשת הבהיר לנו, שגם אם המדינה פשטה את הרגל, ספקי התיירות לא, והמחירים, הנתונים ביורו, לא נמוכים במיוחד. אבל הזרע נטמן, התמונות שראינו הדליקו אותנו, קראנו כמה כתבות וכבר לא יכלנו לותר בקלות על הרעיון.

העובדות היבשות שקראנו יכולות להשמע מרתיעות משהו: שלוש מאות אלף תושבים בלבד (!) כשני שליש מרוכזים באיזור רייקיויק, ויש עוד עיר בת עשרים אלף תושבים הצפון. השאר גרים בחוות מבודדות ועיירות קטנות. הטמפרטורה הממוצעת ביולי - אוגוסט היא 12 מעלות. אין טיסות ישירות מישראל. מרחק הנסיעה ממקום למקום הוא גדול מאוד. יש כביש אחד ראשי שמקיף את האי והוא יכול להיות חסום עקב מזג אויר, ויש הרי געש, והרבה. ההתפרצות האחרונה היתה לפני כ - 10 שנים ומחכים להתפרצות נוספת...המאכלים המסורתיים הם כריש קבור בחצץ, אשכי כבש מוחמצים וראש כבש אפוי בתנור.

וכך בחשש מה, לאחר עבודת הכנה מדוקדקת, ארזנו את ארבעת ילדנו (בת 11.5 בני 9.5 ו - 6.5 וקטנטונת בת פחות משנתיים) ויצאנו.

כבר בימים הראשונים חששותינו התבדו. איסלנד מיוחדת, מעניינת, נופיה מרהיבים ומגוונים. האיסלנדים נעימים, אדיבים, ידידותיים ומסבירי פנים. בסופר יש הכל ובמחירים סבירים, במסעדות יש אוכל מגוון וטעים, הדלק זול יותר מאשר בארץ, וכרטיס האשראי מתקבל בכל מקום. המדינה בטוחה, ערוכה למטיילים רבים ומאוד ידידותית לילדים.

את איסלנד מקיף כביש אחד ראשי – כביש הטבעת או כביש מספר 1 – ובקיץ אין בעיה לנסוע בו. מהכביש יוצאים כבישים המובילים לפנים האי ולחוות ולישובים השונים שמפוזרים לא אורך הכביש. רוב המטיילים מקיפים את האי בכיוון השעון או נגדו עם גיחות לפנים האי. הכבישים משולטים היטב, וההתמצאות היא קלה. שהינו באיסלנד 18 יום מרתקים, בכל מקום היינו מוכנים להישאר עוד, והצטערנו שהיו מקומות שלא הגענו.

לתחילת הכתבה

טיול של טבע ומפלים

טיול באיסלנד הוא בראש ובראשונה טיול טבע, ולכן הוא אידיאלי לילדים. הנופים שעוברים בהם הם מאוד מגוונים, שונים ובחלקם יחודיים. באיסלנד אין כמעט יערות, רוב הצמחיה היא עשב, ושיחים נמוכים. כביש הטבעת מספר 1 עובר ברובו באיזורי מישור למרגלות הרים ובקרבת הים. בזמן הנסיעה מרחבים פרוסים לפניך. אומנם הילדים לא תמיד יודעים להעריך את יופיו של הנוף, אבל ההתנהלות איתם בטבע קלה יותר. אפשר לרוץ, לצעוק, לאסוף אבנים מעניינות, להתחבא בעשב, לזרוק אבנים למים.... לעשות פיקניק בכל מקום.

השתדלנו לבחור מסלולים לא ארוכים מדי, והעדפנו כמה קצרים על אחד גדול. היה מאוד קל להתמצא: המסלולים היו מסומנים, או שפשוט היה שביל מאוד ברור. תופעות הטבע הייחודיות היו הצלחה גדולה והילדים התעניינו מאוד באיך זה קורה. כל אתרי הטבע ומרכזי המבקרים הרשמיים הם בחינם. עם זאת, האתרים מוסדרים להפליא: חניה, שירותים נקיים (!), שלטים עם הסבר על המקום ומסלולים.

השתדלנו לא לטייל בגשם סוחף, אבל לא נתנו לטפטוף להפריע לנו. הרבה פעמים עצם הטיול בגשם הוסיף מימד של עניין לילדים. לבשנו "חליפות סערה" ויצאנו, הקטנטונת היתה מצויידת בחרמונית. בגדים להחלפה ונעליים היו תמיד באוטו. די מהיר גילינו שהמכנסיים של חליפת הסערה שימושיים גם כשלא יורד גשם, אם מטיילים במסלולים שיש בהם עשב, שנשאר לח לאורך זמן. הטבע הוא "טבע נטו": עוצמתי, אך עם זאת שקט ומרגיע. בדרך כלל מטיילים לבד, שומעים ציפורים, שומעים את הנחל הזורם, רואים ציפורים ומקרוב.

גילינו שהערכת הזמנים שניתנת למסלול מסויים בפרסומים השונים, היא לקצב של אדם מבוגר, גם אם מצויין שזה מסלול למשפחות.

שעות האור הארוכות הן בונוס מיוחד של איסלנד. אפשר להתחיל מסלולי הליכה גם בשעות אחר הצהריים המאוחרות ואפילו בשעות הערב. המגבלה באיסלנד היא עייפות הילדים ולא שעות האור.

איסלנד היא ארץ המפלים. יש בה למעלה מעשרת אלפים מפלים, בנסיעה לאורך החופים של סנייפלסנס, או באיזור הפיורדים רואים מפל ליד מפל, במרחק של מאות מטרים זה מזה. לרובם אין שם. כל אחד מהמפלים אם הוא היה בארץ היה ודאי אתר טיול, באיסלנד מהר מאוד מתרגלים. זה לא נדיר לראות חוות עם מפל פרטי. ללא ספק מעורר קנאה. מסלולי הטיול למפלים זכו בדרך כלל להצלחה אצל הילדים, מכיוון שהדרך כוללת בדרך כלל טיפוס, מדרגות וסלעים.

דינינדי – בפיורדים המערביים. מרוחק כחצי שעה נסיעה על כביש עפר כבוש ממקום עגינת המעבורת בבריאנסלקור. התלבטנו אם בכלל לנסוע, כי היינו קצת לחוצים בזמן. המפל מרהיב, בצורת מניפה, נופל ממצוק, בגובה של 100 מטרים וזורם בהמשך בסדרה של מפלים לפיורד. ישנו מסלול הליכה יפה המוביל למפל הגדול. בדרך עוברים ליד מפלים קטנים יתר, חלקם נסתרים מהעין עד שמגיעים אליהם. המראה על הפיורד מרהיב. בעשב למרגלות ההר, באיזור מגודר, פגשנו עדר סוסים איסלנדיים יפהפיים לשמחתה של הקטנטונת. מסלול זה עשינו בהרכב חלקי: מי שלא רצה נשאר מאחור, לשחק מחבואים בעשב.

גודפוס –מפל האלים. לפי הסאגות אחד מראשי השבטים החשובים, בעודו חוזר לחוותו מאספת המועצה, בה הוחלט על קבלת הנצרות באיסלנד, השליך את פסלי האלילים שהיו איתו למפל. הילדים כינו אותו "מיני ניאגרה". כדאי להחנות את הרכב בתחנת הדלק (ולא בחניה מעל המפל). עוברים מעל גשר והולכים לאורך הנהר. יש כמה נקודות תצפית יפות. אנחנו בקרנו ביום ערפילי, וגשום מעט, שהוסיף דרמטיות לביקור.

הראפנאגילספוס, דטיפוס וסלפוס – שלושת המפלים הם חלק מקניון יוקולסאגליופור, הקניון הגדול והמרשים ביותר באיסלנד. אורכו 25 ק"מ, רוחבו כ - 500 מטר ובמקומות רבים עומקו עולה על 100 מטר. הגענו לשלושת המפלים מהצפון ולכן מבחינתנו המפל הראשון היה הראפנאגילספוס .יש תצפית יפה מהחניה על המפל, שגובהו 27 מטר ועל הקניון העמוק. מרחוק רואים את נתזי המים של הדטיפוס, שמוסתר מאחורי הסלעים. המשכנו בנסיעה דרומה. דטיפוס נחשב כמפל עם ספיקת המים הגבוהה באירופה, ואכן כמויות המים הזורמות בו ועוצמתן מדהימות. גובהו של המפל 45 מטר ורוחבו 100 מטר. אפשר להתקרב מאוד למים: לנשום, לחוש את האדים, לשמוע את רעם נפילת המים. התמזל מזלנו וכאשר הגענו התבהרו העננים והשמש זרחה וקישטה בקשת את המים - מרהיב. ישנו מסלול הליכה של כקילומטר וחצי לסלפוס, שמאוד כדאי לעשות אותו. המפל סלפוס הוא מהיותר יפים בעיני, והמסלול עובר בין סלעים גדולים ומרשימים, מתקרב ומתרחק לסירוגין מהערוץ בו זורם הנהר.

המסלול של סליאנדפוס זכה להצלחה הגדולה ביותר. מסלול קל ויפה ואפילו הקטנטונת הלכה אותו בעצמה והוכרז על ידינו כ"טרק" הראשון שלה. זהו מפל צר הנופל מגובה של כ - 60 מטר ואפשר לעבור מאחוריו בלי להירטב! ישנה שקערורית בצלע ההר שמאפשרת את הגישה מאחוריו. זה מרתק לעמוד שם ולצפות במים הנופלים. המפל נמצא לא רחוק מכביש 1. לא להחמיץ!

בתואר המפל המאכזב זכה סורטיפוס "המפל השחור" בסקאפטפל. המפל נמצא באיזור של משושים, אך כולנו הסכמנו שבריכת המשושים בצפון יפה יותר.

כמובן היינו גם בגולפוס, שהוא בחזקת חובה, אך נהנינו פחות כי קפאנו מקור.

אחד המקומות המרהיבים יותר שהיינו בו היה קניון אסבירגי, שהוא חלק משמורת יוקולסארגליופור. השמורה ממוקמת על הגדה המערבית של הנהר הקרחוני יוקולסה א-פיולום (Jökulsá á Fjöllum).

האיזור הוא צעיר מבחינה גיאולוגית, כאשר רובד פני השטח העתיק ביותר הוא מהתקופה שבין שני עידני הקרח האחרונים. ההרים המבודדים נוצרו בהתפרצויות מתחת לקרחונים בעידן הקרח האחרון. הקניון בצורת פרסה – וזה פשוט מדהים לראות את זה – נוצר כתוצאה משטפונות אדירים שנבעו מהתפרצויות הרי געש מתחת לקרחונים. לפי האגדה, הקניון הוא טביעת פרסתו של סוסו, בעל שמונת הרגליים של ת'ור. הגענו לאיזור ביום גשום ואפרורי, ויכולנו בקלות לדמיין כמה יפה המקום ביום שמש.

בכניסה לאתר יש מרכז מבקרים בו ניתן לקנות במחיר סימלי מפה, עם פירוט המסלולים באיזור או לקבל מידע והסברים. האיזור מיוער יחסית ודי מפתיע לראות פתאום איזור כל כך מיוער. מפאת הגשם בחרנו לעשות מסלול בתחתית הקניון שמוביל לברכת ברווזים ליד החלק המעוגל של הפרסה. המסלול עובר בתוך יער, עם פרחים ושרכים, כבר ניתן היה לראות את תחילת השלכת. בברכת מים צלולים ציפו לנו שלושה ברוזים צבעוניים לשמחת הקטנטונת. כדאי להמשיך עם השביל עד סופו, להגיע ממש עד קירות הקניון (לא להביט לאחור כל הדרך) ורק אז להסתובב – כל הפרסה פרוסה לפנינו – מרהיב.

לא רצינו לעזוב את המקום הכל כך יפה הזה. בחרנו שביל אחר, שמוביל לגבעות סמוכות עם נוף על קניון סמוך. השביל מסתיים בדופן המזרחית של הפרסה ולשמחת הילדים כוללת ירידה תלולה מהמצוק בסיוע יתדות וחבלים. הצטערנו שלא הספקנו לטייל על ה"בליטה" במרכז הפרסה. במקום אפשר לבלות בקלות יום שלם.

הגיחה היחידה שלנו למסלולי 4X4 היתה איזור המכתשים של לאקי (לאקאגיגר), עשינו אותה באוטובוס וחזרנו מעריצים של הנהג.

עלינו על האוטובוס בקירקיובארקלסטר, המרוחקת כ - 45 קילומטר מלאקי. הילדים היו מרוצים מהשינוי, ואנחנו שלא נהגנו. הנסיעה הזאת לוקחת כשעתיים וחצי די מייגעות וכוללת חצית נהרות. ליד אחד הנהרות עמדו ג'יפים, שכדי לא לקחת סיכון חיכו לראות היכן יעבור האוטובוס, ומה עומק המים. בדרך ללאקי האוטובוס עוצר בקניון מרהיב עם תצפית על שדה לבה גדול, ובמפל פאגריפוס, הפירוש שמו ה"מפל היפה". והוא אכן יפה. באיזור של לאקי יש שתי עצירות: ליד לאקי ובאיזור אחד המכתשים שלו, שיש בו מים. בכל עצירה הנהג נותן זמן לטייל, ואף ממליץ על מסלולים. העליה ללאקי היא די תלולה, אך כדאית: הנוף עוצר נשימה וניתן לראות בקלות את שרשרת המכתשים. מי שממשיך עד לפסגה יתוגמל במראה על קרחון ואטניוקול. ישנו מסלול נחמד וקצר שעובר בתוך מכתש. עוברים בין תצורות לבה מכוסות איזוב. היינו ביום סגרירי והצבעים השולטים היו ירוק, שחור, אפור: שמים אפורים, לבה שחורה וטחב ירוק זוהר. אפשר בקלות לחשוב שנמצאים על פלנטה אחרת.

לתחילת הכתבה

תופעות טבע ייחודיות באיסלנד

בילינו יום מהנה מאוד באגם מיבאטן. פירוש השם מיבאטן הוא "אגם היתושים", היתושים התגלו כברחשים קטנים, שלא עוקצים ונמצאים בעיקר סמוך מאוד למים ולא הפריעו לנו בכלל. האגם נמצא באיזור געשי פעיל מאוד, ממש על קו השבר בין שני לוחות טקטוניים. האגם נוצר כתוצאה מהתפרצות הר געש. באגם ישנם איוניים ותצורות לבה שונות, במים או בחוף, מכוסות חלקית בטחב ירוק, מקנות למקום יופי מיוחד. מינים רבים של ציפורים וברווזים מקננים באיזור. בסביבת האגם ישנם ריכוז של אתרים מגוונים ומעניינים, הנמצאים במרחק קצר זה מזה, אציין את אלה שאהבנו במיוחד:

  • דימבורגיר – פירוש השם הוא "טירה שחורה": תצורות לבה מגוונות, באיזור עשב ושיחים נמוכים. עשינו את המסלולה מכונה "מסלול הכנסיה" שלקח לנו כשעה וחצי והיה ממצה. הליכה קלה בשביל המוביל בין מגדלים, גמדים, ענקים, דינוזאורים הכל כיד הדמיון הטובה.

  • נאמאפיאל – אתר של קיטור ובוץ אפור מבעבע כשאת הכל מלווה ריח גופרית.

  • ויטי – הר געש שבלועו ישנה ברכת מים. בדרך לויטי עוברים דרך אתר תחנת הכוח גיאותרמי קרפלה. בכל האיזור יש כיפות, מוקדי קיטור, וצינורות. צינור ארוך במיוחד יוצר צורת שער מעל הכביש, נראה כמו בסרטי מדע בדיוני. די הפליא אותנו שאפשר לעבור בחופשיות כזאת באתר כל כך רגיש. קרוב מאוד ללוע המראה יפהפה, אך מסריח – שוב ריח הביצים הסרוחות של הגופרית. הילדים הצליחו לחשוב על כמה יתרונות של לחיות במקום עם ריח כזה, אבל לא אפרט.

  • גרויגוטה - נמצא כשני קילומטרים מהעיירה רייקהליד. זהו איזור מישורי שיש בו קפל לאורך כמה מאות מטרים. המראה מדהים למדי, כאילו שני בולדוזרי ענק דחפו זה כלפי זה שני לוחות, כך שהקצוות התרוממו כלפי מעלה. טפסנו על הקפל, והתבוננו על הסדק שנוצר. מתחת לקפל הקרקע ישנה נביעה של מעיין חם. ישנם מספר פתחים שאפשר להכנס ולטבול במים. כאשר הגענו למקום החל לרדת גשם ורוח קרה התעוררה. הטבילה במים חמים נראתה מפתה. חום המים התגלה כחם מדי לטעמנו, אבל טבלנו והתחממנו. אישי היקר ציין שזה יכל להיות מקום רומנטי, לטבילה אינטימית לאור נרות, אלמלא עדת הילדים הרעשניים שמלווה אותנו לכל מקום. מאוחר יותר למדנו שטמפרטורת המים היא 45-44 מעלות.

  • העיירה רייקהליד באיזור מיבאטן היא מרכז השירותים באיזור. יש סופר, כמה מסעדות ובתי קפה, מרכז מידע ומבקרים. הסיבה לביקור שלנו היא הכנסיה, או ליתר דיוק גדר בית הקברות מאחוריה. ניתן לראות זרם לבה שמגיע עד לגדר. הלבה הזו היא מהתפרצות ב - 1729 במרחק של כ - 10 ק"מ מהעיירה. הלבה זרמה במהירות וכיסתה 3 חוות בדרכה. יש אומרים שגדר בית הקברות עצרה אותה, ויש אומרים שתפילת תושבי העיירה שהתכנסו בכנסיה לתפילה משותפת. ישנם, אגב, עוד כמה מקומות באיסלנד שגם בהם מסופר על תפילה שעצרה זרם לבה.

מערת סאקסה

היא תופעת טבע יחודית. המערה ממוקמת בין הסלעים שעל החוף וכאשר יש רוח נוצר ואקום, כך שהמערה שואבת לתוכה מים ואת כל מה שצף בהם ואחר כך "יורקת" הכל החוצה. היא נמצאת באיזור הפיורדים המזרחיים על החוף של סטוד'וארפיורדור (כ - 200 מטרים צפונית לחוות לונד). בעודי קוראת "הררי חומר" (כפי שכינה זאת בני) באינטרנט במסגרת ההכנה לטיול, ראיתי, באתר של מזרח איסלנד, תיאור קצר על תופעת טבע יחודית זאת. המקום נרשם תחת "אם יהיה זמן" ותכננו לטפס על הרים ולראות נוף באיזור. בבוקר התעוררנו ליום מעורפל וגשום לחלוטין. היה ברור לנו כי הרבה נוף לא נראה והטיפוס על הר בגשם נשמע כחויה מפוקפקת. היה צריך לארגן תוכנית חליפית.

ביקרנו בפיורד הסמוך בכפר שהקימו דייגים צרפתיים, והיינו במוזיאון שמנציח אותם ואת חייהם הקשים. בבית הקפה במקום נהנינו מקפה, משוקו וקיש חם וטרי. המשכנו למוזיאון האבנים של פטרה, שלמרות אוסף האבנים המפואר נהנינו בו פחות. לאחר הביקור סוף סוף פסק הגשם והחלטנו לצאת קצת לטבע. בקופת המוזיאון קבלנו הנחיות איך להגיע. במקום אין שילוט, אך כבר ממקום החניה ראינו את הנתזים. אין שביל מסודר, אך הלכנו בעשב בתחושת כיוון כללית. הגענו לחוף שהוא יפה לכשעצמו. אבנים עגולות אפורות. עצים ושורשים שנסחפו משווים למקום תחושה בראשיתית. צפורים מקננות, ברווזים במים, גלים. אפשר לראות את הנתזים הפורצים מהמערה מהחוף, אך התאמצנו וטיפסנו על הסלעים כדי לשפר עמדה ולראות את פתחה. הילדים התלהבו, צפינו בדי הרבה מחזורים והתפלאנו על אדישות הברווזים למחזה.

איך עושה גייזר? ווש!

במסגרת תופעות הטבע היחודיות, אין ספק שאתר גייזר הוא ראש וראשון. סילון מים חמים הפורץ לפרקים מהאדמה, מכונה בשפות רבות על שם סילון המים החמים במקום זה. באתר יש שניים: "גייזר" בכבודו ובעצמו, שהחל לפעול במאה ה - 14, נסתם במהלך המאה העשרים, וחזר לפעול בערך פעם ביום.

שכנו "סטרוקור", שפירוש שמו מחבצת חמאה מתפרץ מדי 4 עד 8 דקות לגובה של 20 מטרים. יש בעולם גייזרים גבוהים ומרשימים ממנו, אך העובדה שהוא מתפרץ לעיתים תכופות מספיק וגובהו מרשים למדי, הופכת אותו לגייזר האידיאלי לילדים.

את התפרצותו של גייזר לא ראינו, אבל ראינו כמה וכמה התפרצויות של סטרוקור.

יפה במיוחד הבועה הכחולה הנוצרת לפני התפרצות: מתנפחת ויורדת, מתנפחת שוב ויורדת, כאילו שהיא נושמת. הילדים ניסו לנחש מה גודל הבועה ומתי הסטרוקור יתפרץ וכל התפרצות לוותה בשאגות שמחה והתפעלות. גם הקטנטונת הצטרפה בקריאות ה"ווש!" לאחיה. אלמנט ההפתעה לא הפסיק לרתק אותם. שהינו במקום כחצי שעה, עד שהגשם והרוח גרשו אותנו.

לתחילת הכתבה

ויקינגים ומוזיאונים באיסלנד

איסלנד התגלתה כגן עדן לשני בניי, חובבי הויקינגים (ולמען האמת, גם לאימם). הויקינגים החלו לישב את איסלנד בשלהי המאה התשיעית, ורובם הגיעו מנורוגיה. למרות התדמית הקשוחה של רוצחים חסרי רחמים שיצאה להם, הם היו ברובם בעלי חוות שגדלו כבשים. מחסור הולך וגדל בקרקעות למרעה, ריבוי טבעי ושינויים פוליטיים הביאו רבים מהם לחפש מחוזות חדשים. המחקרים הגנטיים באיסלנד מראים ש - 80% מהגברים הם ממוצא נורווגי ו - 60% מהנשים הם ממוצא קלטי. כלומר הויקינגים יצאו מנורוגיה, אספו להן נשים מהאי הבריטי או מאירלנד והתישבו באיסלנד. האיסלנדית, היא שפתם של הויקינגים, שכמעט לא השתנתה מימי הביניים. וגם מתן השמות הוא כמנהג הויקינגים בימי הביניים: הבנים נקראים בשמם הפרטי ובשם אביהם ובצירוף סיומת שמשמעותה "בן" והבנות נקראות בשמן הפרטי ובשם אביהן, בצירוף סיומת שמשמעותה "בת". אין שמות משפחה באיסלנד. ספרי הטלפונים ערוכים לפי שמות פרטיים והחיפוש בהם יכול להיות בהחלט מאתגר.

הסאגות האיסלנדיות מתארות בפרוטרוט את קורות המתישבים, את היחסים שלהם הסבוכים לעיתים עם שליטי נורוגיה ואת המסעות שלהם. כמעט כל איזור באיסלנד קשור לסאגה שמתארת את קורות המתישבים בו, וזכר להם ניתן למצוא בשמות המקומות. ממצאים בחפירות ארכיאולוגיות מגלים רבות על חיי המתישבים הראשונים, והאיסלנדים משמרים את המימצאים וברחבי האי ניתן לבקר במוזיאונים המציגים את הממצאים. רוב המוזיאונים קטנים ואת הביקור בהם ניתן למצות בשעה, שזה מתאים ליכולת הספיגה של ילדי. המוזיאונים עצמם מעוצבים מאוד יפה, ממוקמים המקומות יפים ומאוד מושקעים. אציין את המקומות שבהם ביקרנו.

כבר ביום הראשון ביקרנו במוזיאון הסמוך לשדה התעופה הנקרא ויקינגהימר. המוזיאון נמצא על שפת פיורד, לא רחוק מנמל קטן, ומאכלס בתוכו תערוכה על מסעות הויקינגים וספינה ויקינגית בגודל טבעי. הסאגות האיסלנדיות מספרות על לייפור אריקסון, שספינתו הגיע לחופי אמריקה בערך בשנת 1000. בשנת 2000 קבוצת משוגעים לדבר בנו ספינה, בשיטות שהיו נהוגות בתקופת הויקינגים, ויצאו לשחזר בהצלחה את המסע. הספינה הענקית עומדת באולם ענק שממנו נשקף המפרץ. במוזיאון זה נכונה לבניי אכזבה קשה: לויקינגים לא היו קסדות עם קרניים! כאן למדנו שאין אף ממצא ארכיאולוגי שמראה קסדה עם קרניים. לאתר האינטרנט:

מוזיאון הספינה

.

בעיר בורגרנס, המרוחקת כ - 50 ק"מ מרייקיויק, ביקרנו בתערוכת ההתישבות המוקדשת לתיאור ההתישבות באיזור ולסצנות מהסאגה של אגיל, שהיא אחת הסאגות היותר מפורסמות ומתארת את קורות משפחתו, והסיבות שהביאו אותם להתישב באיסלנד וכוללת את כל היסודות שמהם בנוי סיפור טוב: מזימות, אהבות, תככים, כישוף וקרבות. במרכזה עומד אגיל, שדמותו מרובת פנים: ענק, מכוער וחם מזג מחד, אך משורר רגיש מאידך. המוזיאון מציג בצורה מאוד ויזואלית את מסע המתישבים, את מראה האיזור בתקופה ההיא ואת חיי המתישבים. החלק השני מוקדש לסצנות מהסאגה של אגיל. המוצגים יפהפיים, חלקם בנויים מעץ: בובות, תבליטים וממוקמים לאורך מסדרון מתפתל . קולות רקע ותאורה עמומה הכניסה אותנו במהירות לעולם של הויקינגים. הביקור מלווה בהסברים במכשיר אודיו וילדינו, זכו לתרגום סימולטני מההורים. הילדים התעניינו מאוד, הקשיבו קשב רב והצטערו שלקרוא את הטקס המלא לא יוכלו בינתיים. למיטב ידיעתי, אין תרגום לעברית של הסאגות האיסלנדיות.

הגשם הכמעט בלתי פוסק באקורירי, העיר השניה בגודלה באיסלנד הממוקמת בצפון, הבריח אותנו למוזיאון העירוני. גם באיזור הצפון היתה התישבות נרחבת של ויקינגים והמוזיאון מציג ממצאים מהאיזור. כאן ראינו את מגוון הסחורות ואת קשרי הסחר הענפים של האיסלנדים. הם סחרו בסחורות אף מביזנטיה והמזרח התכון! המידע על הסחורות מגיע מספינות טבועות ומקברים שנמצאו. הויקינגים נהגו לקבור את מתיהם בספינות, עם חפצים ולפעמים אף בעלי חיים. במוזיאון ישנה משחקיה נחמדה לילדים עם שולחן עץ בו אפשר להקים חווה ומגוון תחפושות.

ברייקיויק הבירה, יש מספר מוזיאונים הקשורים לויקינגים. במוזיאון ההיסטורי הלאומי ישנה תערוכת קבע המציגה מוצגים רבים על ההתישבות באיסלנד, ישנם מחשבים המאפשרים ללמוד עוד על הנושאים השונים בצורה אינטרקטיבית והתוכנות מאוד ויזואליות ומענינות. המוצג המיוחד ביותר בעיני הילדים היה פסלון של האל תור, המחזיק את פטישו. שלל חרבות ומגינים זכה להצלחה אף הוא. הגברת הצעירה התענינה מאוד בסיכות היפהפיות והתכשיטים של האיסלנדיות. במוזיאון ישנם מספר מוקדי עניין לילדים: חדר משחקים לילדים עם תחפושות, שולחן בו הילדים יכולים ליצור בעצמם דברים. לאתר האינטרנט:

המוזיאון הלאומי ברייקיויק

.

תערוכת התישבות 2+- 871, בנויה מסביב לשרידי בית מתקופת ההתישבות, שנמצא בסקר ארכיאולוגיה לפני בנית מרכז קניות קטן במרכז העיר. מבנה הבית הטיפוסי בתקופת ההתישבות היה מלבן מאורך עם דלת בקצה אחד. הבסיס נבנה מאבנים והקירות נבנו משכבות של אדמה ודשא. החלק הפנימי של הקירות ופה בשכבה דקה של עץ ובמרכז הבית קורות ועמודים לתמיכה בגג, שאף הוא נבנה משכבות של אדמה ודשא. במרכז הבית היתה האש שחממה ועליה בשלו ומעלה פתח לאיורור. המשפחה, העובדים והחיות חיו כולם בתוך הבית. התערוכה עצמה בנויה מסביב לבסיס האבנים של בית כזה. על הקירות ישנה פנורמה יפהפיה של פיורד בו נמצאת רייקיויק, כפי שנראה ככל הנראה כשהגיעו המתישבים הראשונים. בתוך הפנורמה במקומות שונים ישנם מסכים עם סרטונים המציגים קטעים מחיי המתישבים: ציד, חליבה, איסוף חציר ועוד. בצורת מולטימדיה מראים כיצד בנוי בית זה: בכל פעם המחשב מוסיף שכבה ועוד שכבה. ישנם גם מוצגים ארכיאולוגיים שנמצאו. התצוגות מאוד ויזואליות ובעזרת מעט הסברים שלנו, העובדה שהכל באנגלית לא הפריעה. יש מידע מעניין על ההתישבות באיסלנד, על המוצא, השפה וכו' באתר האינטרנט:

תערוכת ההתישבות 871

.

בבית התרבות ישנה תערוכה המוקדשת לכתבי הסאגה ומציגה מספר מכתבי היד המקוריים. בזמן שאיסלנד היתה תחת שלטונה של דנמרק, כמה כתבי יד חשובים הועברו לדנמרק והוצגו שם במוזיאון בקופנהגן. לאחר קבלת העצמאות של איסלנד הוחזרו כתבי יד אלה לאיסלנד. בבית התרבות ניתן לראות את הקלטת טקס השבת כתבי היד לאיסלנד, כולל נאומים ומשמר כבוד ואיסלנדים רבים שבאו לחזות במו עיניהם. במסגרת התערוכה ישנו חדר שבו ניתן לראות את תהליך הכנת כתבי היד משלב מתיחת העורות ועד שלב הספר. החדר בנוי כחדר עבודתו של סופר מימי הביניים. מאוד מוחשי ויפה. אתר האינטרנט:

תצוגת כתבי יד בבית התרבות.

מוזיאון הסאגה נמצא באתר הפרלן. מבנה מיוחד זה מכיל שישה מיכלים, שמאחסנים את המים החמים שמשמשים ברייקיויק. מעל המיכלים ישנה כיפת זכוכית שממנה נשקף נוף מדהים על רייקיויק והסביבה. אחד המיכלים מוקדש למוזיאון. המוזיאון עצמו הוא שילוב של מוזיאון שעווה ו"תקציר תולדות איסלנד". הביקור עורך כחצי שעה בעזרת מכשיר אודיו המסביר על הסצנות השונות. הדמויות והתפאורה מאוד מושקעות. הבנים כמובן אהבו והתלהבו. ביקרנו בו ביום האחרון שלנו באיסלנד וזה היה מעין סיכום לכל ההיסטוריה. המוזיאון יקר ופחות עניין אותנו המבוגרים. אתר האינטרנט:

מוזיאון הסאגה

.

באיסלנד בכלל וברייקיויק בפרט פסלים בהשראת הויקינגים. הפסלים הירואים משהו ומציגים דמות גברית חמושה, חבושת קסדה ובפוזה לוחמנית. כמו פסלו של אינגולפור ארנארסון מייסד רייקיויק, שנמצא בגן בהמשך הרחוב ליד בית התרבות או פסלו של לפני הקתדרלה של רייקיויק. הפסל הנחמד ביותר נמצא בטיילת והוא בהשראת ספינה ויקינגית. הילדים הזדרזו לטפס עליו ואנחנו נהנינו מהנוף המרהיב על הפיורד ואיזור העסקים של רייקיויק.

לתחילת הכתבה

בתי דשא וכנסיות

המבנים המסורתיים - חוות וכנסיות באיסלנד היו אטרקציה, מכיוון שהן הזכירו לנו את הבתים בהם חיו ה"הוביטים" מ"שר הטבעות". בשיטת הבניה הזו בונים בית עם גג משופע מעץ, וכדי לדאוג לבידוד מחוץ לבית מניחים שכבות של אדמה עם עשב, המכונה באנגלית Turf. מרחוק הכל מתמזג עם העשב הירוק מסביב ונראה כאילו הבית מתחת לאדמה שפתחו בו חלונות ודלתות. המתישבים הראשונים בנו מבנים פשוטים יותר: בית אחד מלבני, שבסיסם נבנה מאבנים ועליהן נערמו שכבות של אדמה, לתמיכה בגג השתמשו במערכת של קלונסאות וקורות. מאוחר יותר התפתח הביץ הארוך לצביר של מבנים - בחווה נדרשים מבנים לתפקודים שונים כגון מזווה, נפחיה, מגורים. המבנים מחוברים ביניהם במסדרונות וכולם מצופים ב"דשא".

דוגמה יפה לחוה כזו ראינו בחוות גלאומבייר, שאליה הגענו בדרכנו לאקוריירי (כשעה וחצי נסיעה, מערבית לאקוריירי). החדרים השונים מכילים ריהוט וחפצים מהתקופה. ניתן לבקר בתוך המבנים, ולראות את תנאי החיים בהם חיו האנשים אפילו בתחילת ואמצע המאה העשרים. המסדרונות אפלים, במקומות רבים הקירות והרצפה חשופים, וניתן לראות את שכבות האדמה. בחדרים חלונות קטנים מכניסים אור. ניתן לראות במזווה כלים מעץ ששימשו להכנת הסקיר- מוצר חלב שהוא בין יוגורט לגבינה לבנה. במטבח סירי ברזל כבדים תלויים מעל אש פתוחה. ניתן לראות את מבנה הנפחיה, והנגריה, שבה עדיין רואים חלקי כסאות מחכים להרכבה. הבתים הוסקו בגללי כבשים.

מעניין במיוחד חדר המגורים בו חיו, ישנו, אכלו ועבדו כל דרי החווה ביחד: כלומר בעל החווה, ילדיהם ועובדי החווה. המיטות צמודות לקירות החדר - מיטות הנשים לצד המואר כיוון שהם עוסקות בטויה ותפירה, עבודות שדורשת אור ואילו מיטת הגברים לפנים הבית. הפרטיות של כל אדם הסתכמה בשטח שמתחת לכרית שלו: מה שהונח מתחתיה שייך לו בלבד ואיש לא נגע בזה. הביקור היה מרתק. הילדים מאוד התענינו וניסו לגלות כל חדר למה הוא משמש על פי החפצים שבו. יש הסברים באנגלית בחדרים אך כדאי לקרוא את חומר הרקע באתר האינטרנט לפני הביקור. אתר האינטרנט:

מוזיאון בית החווה בגלאומבייר

. גם כנסיות נבנו בשיטה זו, ועדיין אפשר לראות מספר כנסיות שהשתמרו. למשל הכנסיה בהוף באיזור סקאפטאפל או כנסיית וידימירי במערב איסלנד. יש משהו מאוד אינטימי תמים ונעים בכנסיות הקטנות, שרצפתן וספסליהן עץ.

לתחילת הכתבה

בעלי חיים

באיסלנד

בעלי חיים באיסלנד זה בראש ובראשונה ציפורים. איסלנד מתהדרת במגוון גדול של בעלי כנף שמבלים אצלה את הקיץ. פוגשים אותם בכל מקום: בחופים, באתרי הטבע, באגמים, בשלוליות, במקווי מים לאורך הכביש, בפנים האי ואפילו בסביבה עירונית. ישנם כמובן אתרים שידועים כאתרי קינון והם ה-מקום לחובבי ציפורים. ילדי אינם חובבי חיות או ציפורים מושבעים אבל המגוון הגדול, המספרים העצומים של ציפורים, העובדה שהציפורים נותנות להתקרב ולעקוב אחריהן ואחרי הגוזלים שלהן לא השאירה אף אחד מהם אדיש.

בראש מככב הטמשאי הצפוני, המכונה לפעמים תוכי ים, Puffin באנגלית, או Lundi באיסלנדית, היא הציפור המפורסמת ביותר והציפור הלאומית של איסלנד. ישנם אתרים רבים שאפשר לראות אותם מקננים בהם, לטענת הספרים באלפים. אנחנו הגענו בשלהי עונת הקינון אז אלפים לא ראינו, אבל ראינו רבים ויכולנו לגשת קרוב קרוב, ממש במרחק נגיעה.

המקום הראשון בו פגשנו אותם היה בצוקי לאטרביארג, בקצה המערבי ביותר של איזור הפיורדים המערביים. המראה מרהיב: צוקים שחורים וגבוהים המזדקרים מעל הים הכחול, בהן מקננות מאות ציפורים מסוגים שונים. לאחר שיט של שעתיים וחצי במעבורת, ונסיעה של כשעה וחצי באוטו הגענו לחניה. מאיזור החניה אי אפשר לדמיין את היופי ואת כמות הציפורים. הילדים, עייפים ועצבניים, פתחו בתלונות: למה באנו לפה? אין כאן כלום! סתם דשא, לא בא לי לצאת... אין כאן שום פאפינים... נאלצנו לגרור אותם, פשוטו כמשמעו, מהאוטו ולשכנע אותם להתחיל לטפס. אין מילים לתאר את התמורה המיידית שחלה בהם ברגע שהגענו לקצה הצוק ונגלתה לפניהם מושבת ציפורים רוחשת וגועשת, עם המון ציפורים עפות ובאות, משמיעות ציוצים וקריאות רמות.

בשלב הזה, נשכחו כל התלונות, והילדים התקרבו ותפסו עמדות תצפית קרובות לקצה הצוק והחלו להתבונן: ריסות אפורות לבנות (באנגלית Kittiwake) מטפלות בגוזליהן, כדור פלומתי ואפור, בכל קן גוזל אחד ושניים. ביניהן וסמוך לקצה המצוק ראינו פאפין אחד ואחר כך עוד אחד ועוד אחד.

בשלב הזה נשלפה המשקפת, והמצלמות, ובמשך כחצי שעה נשמעו קריאות התפעלות מהילדים וקריאות לא לזוז! זהירות! לא להתקרב יותר לקצה!... מאיתנו ההורים.

מקום אחר שבו מקננים פאפינים הוא אינגולפסהיידי, הנמצא בצד המזרחי של איסלנד. זוהי לשון יבשה שבקצה שלה מתרומם צוק, המשמש למאות פאפינים וגם ציפורים אחרות כאתר קינון. בעל המקום מקיים סיורים יומיים ומספר על ההיסטוריה של המקום ועל הציפורים. הוא מביא איתו טלסקופ קטן כדי להיטיב ולראות את הציפורים. הנסיעה לצוק היתה חויה בפני עצמה לילדים, שהיו מרוצים מהנסיעה – בעמידה! בעגלת הטרקטור דרך מים, בוץ ובהמשך חול שחור עד לצוק. הם מיד זיהו את הפוטנציאל הגלום בדיונות החול השחור ואכן מימשו אותו בגליצ'ות עליזות. כאן פגשנו חמסנים, שדוגרים עדיין על גוזליהם. מאות פאפינים לא ראינו אלא בודדים פה ושם, עונת הנדידה החלה ורובם עזבו והפאפינים שנותרו העדיפו לשהות במים, להתקרר מחומו של היום (17 מעלות...).

איזור החוף בין ארנארסטפי והלנר בסנייפלסנס אף הוא מקום טוב לראות ציפורים מקננות. על מצוקי החוף מקננות הריסות ואילו במישור עם העשב המוביל אליו מקננות שחפיות הקוטב. טיילנו לאורך החוף, הילדים התחבאו בעשב הגבוה, התבוננו בציפורים, חיפשו סלעים מעניינים. תהליכי הבליה של המים והרוח יוצרים סלעים מענינים, אחד מהם הוא סלע שנוצרה בו קשת עגולה.

הקטנטונת העדיפה ברווזים למיניהם, שאף הם נפוצים במיקווי מים רבים. ברווזים יפים ראינו באגמון באסבירגי, באיזור אגם מיואטן, לאורך חופי הים ובגן הבוטני ובאגם במרכז רייקיויק.

כלבי הים מסוגים שונים נפוצים לאורך חופי איסלנד ובמשך רוב ההיסטוריה שלה הם היוו משאב חשוב: הבשר והשומן למאכל, העורות שימשו ליצירת ביגוד חם. כיום הם בעל חי מוגן. ביקרנו במרכז כלבי הים בהוומסטנגי. מוזיאון קטן וחביב על כלבי הים. ראינו שם פוחלצים של סוגים שונים של כלבי ים, עם הסברים עליהם, יש תצוגה של מוצרים מעור כלבי הים, יש מידע על אמונות וסיפורים הקשורים בהם. יש סרטונים המראים אותם במים ובטבע . יש כמה פינות עם הידעת? ומשחקים לילדים. קבלנו מידע ומראי מקום היכן ניתן לראות אותם בטבע. יש מספר מקומות באיזור לשון היבשה סקוגאר. במקום הראשון הם לא היו. המקום השני שניסינו הם אכן רבצו על הסלעים שבתוך המים. ישבנו וצפינו בהם, לאחר כמה דקות התקרבו אלינו בשחיה כמה כלבי ים סקרנים. חלקם עסקו בחיפוש מזון.

מקום אחר בו פגשנו כלבי ים היה בלגונת הקרח. היה נחמד לראות איך הם צוללים בין גושי הקרח.

בעל חיים נוסף שמאוד קיווינו לפגוש הוא הלוויתן. כבר בסאגות ישנם תיאורים הקשורים ללווייתנים, בעיקר ללווייתנים שנמצאו עם החוף. בעל חווה שלתחומו הגיע לוויתן נחשב בר מזל, הוא יכל להשתמש בבשרו, לשמר אותו, להשתמש בשומן למאור ולאיטום ובעור הליויתן. כיום ציד למטרות מסחריות באיסלנד אסור. ספינות הציד וניסיונם של הציידים הוסבו למטרות תיירותיות. אחד המקומות המתהדרים באחוזי צפייה מאוד גבוהים באיסלנד הוא הוסביק, בצפון איסלנד. היום הקודר לא בישר טובות, אך בכל זאת מכיוון שהספינות יצאו לשיט החלטנו לשוט. בזמן ההמתנה לשיט ביקרנו במוזיאון הלווייתנים, שהתגלה כמעניין מאוד.

ניתן ללמוד בו על הלווייתנים השונים, על סביבת החיים שלהם, על הרביה, ישנם דגמים יפים של לווייתנים ושלדים שלהם. ישנם שני סוגי לוויתנים: לוויתני השיניים, שמשתמשים בשיניהם ללכידת טרפם ולווייתני המזיפות שבעזרת המסננות בפה הם מסננים פלנקטון ודגיגים קטנים. מה שהפתיע את הילדים שדוקא לווייתני המזיפות הם הגדולים יותר ואף הלוויתן הכחול שייך למשפחה זו. למדנו למשל שהמקור לסיפורים על החד קרן הוא לוויתן שבחרטומו יש קרן, קרנים כאלה שנשטפו לחוף היו מצרך מאוד מבוקש באירופה, וכשהחלו לצוד לוויתנים זה כמעט הביא להכחדתו. ישנו אגף המיועד ללויתנים בספרות ולהתפתחות ציד הלויתנים, שעניין מאוד את הבנים ובעיקר הצלצלים וכלי המשחית שהיו בתצוגה. הקטנטונת נהנתה במשחקיה הבנויה כצוללת ויש בה שפע של משחקים וספרים הקשורים ללוייתנים. אתר אינטרנט:

קישור למוזיאון הלוויתנים

.

השיט עצמו אורך כשלוש שעות, כחצי שעה לוקח לצאת מהמפרץ המוגן בפיורד לאזור פתוח ולמים עמוקים בהם נמצאים הלוויתנים, כאשר השמש זורחת זו בודאי הפלגה יפה מאוד עם מראה נהדר על הפיורד, אנחנו הפלגנו ביום מעונן וקר וראינו את העננים היושבים על ההרים. בעליה לספינה קבלנו חרמוניות, מעילי גשם וכפפות חמות. הקטנטונת קבלה חליפת הצלה עם המלצה ללבוש אותה כל הזמן. בהמשך השיט הבנתי למה. ברגע שהתרחקנו הספינה הקטנה החלה להטלטל על המים. אנחנו המבוגרים, שמחנו שאכן השתמשנו בכדורים נגד בחילה שקבלנו עם רכישת הכרטיסים. מדי פעם גל גדול טלטל והרים קצה אחד של הספינה. צוות הספינה יודע היכן לחפש את הלוויתנים והמדריך היושב בעמדת תצפית הוא זה שרואה אותם ראשון ואז הוא מפנה את תשומת לב הנושאים לכיוון.

הלוויתנים יכולים לשהות זמן רב במים בין נשימה לנשימה, כך שבכלל לא בטוח שלוייתן שנצפה, יעלה שוב למיים. ענין של מזל. הצופה מכוון את קברניט הספינה למקום ששם יעלה הלוויתן. הלוייתן הראשון מסוג מינקה, שראתה המדריכה, לא חזר לעלות, אז הפלגנו הלאה. הלוויתן השני יצא למספר שניות, ולהפתעתי גם הילדים הצליחו לראות. מכיוון שהוא לא עלה שוב למים, המשכנו הלאה. הצופה ראתה לוויתנים מרחוק וכיוונה אותנו לשם, במקביל אלינו הגיעו סירות נוספות. מראה מדהים: על רקע השמים האפורים, כמעט שחורים, בים האפור מטלטלות ארבע ספינות, הנוסעים מרוכזים כולם על צד אחד של הספינה, ממש נס שהיא לא מתהפכת. שקט. כולם מחכים. אפשר ממש לשמוע את הצפיה ולהרגיש את הדריכות וההמתח. ואז הוא יוצא,""וואוו!", יוצר קשת קטנה מעל המים וחוזר...ועוד קשת...ועוד אחת ונעלם... שוב מחכים. אולי ישוב. הילדים בהתרגשות: "אמא ראית?! ראיתי את האף שלו, איזה יופי!... "

שלוש שעות של הפלגה לטובת שלושים שניות של לוויתן. האם שווה? בעיני – לחלוטין. זה פשוט ממכר. הייתי מוכנה לעשות זאת שנית. יש משהו מרגש ונוגע ללב בלראות את החיות היפות והחכמות האלו, בטריטוריה שלהן, ולפי התנאים שלהם. ההפלגה חזרה עייפה את הילדים, והם די מהר שכחו את ההתרגשות שלהם למראה הלווייתן. אבל השוקו והעוגה החמה שקבלנו בדרך חזרה היו "הכי טעימים שאכלנו". הקטנטונת התעייפה מהר, ודי סבלה עד שנרדמה.

מהנמל מפליגות שתי חברות. בגדול אין הבדל. המחירים דומים וכפי שראינו בהפלגה כולם מגיעים לאותם אזורים. בחרנו בחברה ששעת ההפלגה שלה התאימה לנו ביותר.

טיפ קטן: למתאכסנים באכסנית הנוער באקוריירי יש 25% הנחה על השיט בשתי החברות:

Gentlegiants

ו - Northsailing

.

החיות החביבות על הקטנטונת היו דווקא הסוסים, הכבשים והפרות, שראינו בחוות בדרך.

לתחילת הכתבה

לינה באכסניות

מפאת חסכון בתקציב בחרנו לגור באכסניות של HI - Hostelling International. באיסלנד יש 33 אכסניות, הפזורות ברחבי האי, פחות או יותר מסביב לכביש הטבעת. מצאנו באתר שלהם דיל ללינה ורכב. בעזרת מרכז ההזמנות שלהם הזמנו את הלינה לכל הטיול ואת הרכב. ברוב האכסניות ניתן להזמין חדרים למשפחה או לזוג. ברוב האכסניות אין מקלחת ושירותים בחדר. קצת חששנו מכך, אבל חששנו התבדה. רמת הנקיון היתה גבוהה מאוד: הן בחדרים והן בשירותים ובמקלחות הציבוריות. המקלחות אומנם ציבוריות, אבל פרטיות, כלומר יש דלת שסוגרים ומתקלחים בפרטיות בחדר המקלחת. המטבחים היו מאובזרים להפליא, נקיים ונוחים לעבודה. ניתן ברוב המקומות לאכול בתוספת תשלום ארוחת בוקר (עלות של כ - 1000 קרונות לאדם, במחיר זה בסופר קונים ארוחת בוקר + פיקניק למחרת).

הלינה באכסניות התגלתה כחוויה נעימה מאוד. ברוב האכסניות יש סלון עם מחשב, קצת משחקים ומידע על האיזור, ומגדיל את מרחב המחיה של הילדים במיוחד בימי גשם. פוגשים המון מטיילים ממקומות שונים בעולם, מחליפים טיפים, מידע ורעיונות. אם אתה מבשל בעצמך ומנקה אחרי עצמך , זה לא נורא שהילדים שפכו משהו, או הפילו על הרצפה אוכל. בעלי המקום או הצוות היו תמיד מסבירי פנים ושמחו לעזור, לענות לשאלות ולסייע.

אפשר להוזיל עוד את הלינה ולהביא מצעים או שק שינה מהבית. החסרון היחיד הוא שהלינה היא במיטות קומותיים לעיתים תכופות. אתר אינטרנט:

אתר HI באיסלנד

. כל מקומות הלינה היו לכל הפחות בסדר וברובם נחמדים. אני מצרפת קישור לנחמדים במיוחד:

  • אקוריירי

    - מצטיינת בנקיון מופתי. יש להם קופוני הנחה למסעדות ולשייט לוויתנים. ממוקמת במרחק הליכה מסופרמרקט, פיצריה ומאפיה נחמדה. במקום יש גם שתי בקתות עץ. הילדים אהבו במיוחד לאכול על הבר בחדר האוכל ולהשקיף מהחלון על החורשה הקטנה.
  • קופסקר

    - מנוהלת על ידי אדם אחד, נמצאת בכפר על חוף ים. בדרך יש הרבה צוקים עם צפורים. אוירה מאוד ביתית. היא מאוד קרובה כ - 30 ק"מ לאסבירגי, ומקום טוב ללון אם רוצים לטייל בפארק הלאומי יותר מיום אחד. כאן קבלנו שני חדרים צמודים. לאחר שהתענינו בנושא של הרי געש ורעידות אדמה, בעל הבית הראה לנו סרט על הרי געש ואיסלנד. בני בקש וקבל רשות לנגן בפסנתר. לבעל הבית יש ספריה העשירה עם ספרים על איסלנד.
  • לאוגרואטן

    - האכסניה ממוקמת בכפר ליד אגם, שהוא אתר נופש פופולרי בקרב האיסלנדים. כאן קבלנו יחידה נפרדת עם שירותים ומקלחת, ומטבחון מאובזר היטב. האתרים גייזר, גולפוס ות'ינגוליר נמצאים בסביבה.
  • רייקיויק City Hostel - האכסניה ממוקמת בשולי פארק גדול ויפה שיש בו גן שעשועים, גן בוטני יפהפה, גן חיות. במרחק 5 דקות הליכה מבריכה ומסופר שפתוח רוב שעות היממה. בסביבה הקרובה יש כמה מסעדות נחמדות לארוחה זריזה וטעימה. היא קצת רחוקה ממרכז העיר, אבל יש אוטובוס נוח להגיע. כדאי לברר את זמני הנסיעה מראש. גם מחיר הנסיעה במונית הוא לא בשמים, במיוחד כשמדובר במשפחה. יש בית קפה נחמד באכסניה. בדלפק הקבלה אפשר לקבל מידע, המלצות ולהרשם לטיולים. הילדים מאוד אהבו את המקום.
  • הוול

    - אכסניה גדולה עם מטבח גדול. יש מתקני מנגל משובחים, חדר אוכל גדול ומרווח עם נוף. ממוקמת לחופי אגם עם נוף מרהיב.

לתחילת הכתבה

אטרקציות

לילדים

באיסלנד יש מגוון גדול של אטרקציות שמיועדות למבוגרים ולילדים גדולים. מכיוון שטיילנו עם ילדים יחסית צעירים המגוון שעמד לפנינו היה מצומצם יותר. את רוב האטרקציות ניתן לעשות בכמה מקומות. האטרקציות שלנו נבחרו בהתאם למסלול הנסיעה.

טיול לפסגת קרחון

- האטרקציה הראשונה שעשינו היתה טיול לפסגת קרחון הסנייפלסנס. הקרחון נמצא בקצה של לשון יבשה והדרך אליו מרהיבה. "המסע אל בטן האדמה" של ז'ול וורן מתחיל בירידה ללוע של הר הגעש שמתחת לקרחון. לאחר נסיעה בכביש עפר עם נופים מרהיבים של גבעות חומות עם כתמי שלג לבן הגענו לנקודת ההתחלה. התלבשנו היטב: מעיל, כובע, צעיף וכפפות. למי שקר או עולה על אופנועי השלג – יש במקום חרמוניות.

דשדשנו בזהירות על השלג, ועלינו על חתול השלג, שהוא בעצם מפלסת שלג עם ספסלים מאחור. העליה אל פסגת הקרחון לוקחת כחצי שעה שבה הולכים ונגלים הנופים המרהיבים מסביב. התחלנו את העליה במזג אויר בהיר עם שמים כחולים וראות מצויינת. בדרך חלפנו ליד מטפסים שעלו את כל הדרך ברגל. העליה די תלולה. בפסגה ירדנו לתצפית. הילדים פצחו מיד במלחמת שלג. הנוף היה מרהיב: שילוב של שמיים כחולים, ים, הרים המכוסים בקטיפה ירוקה, ורואים רחוק.

הנהג חילק לכולם בקבוקי מים, שצוננו היטב בשלג ועל התוית היה כתוב (בתרגום חופשי) "מי קרחון איסלנדי, שסוננו דרך סלע געשי". כאן פגשנו לראשונה את הפכפכותו של מזג האויר האיסלנדי, תוך כעשרים דקות הגיעו עננים והתיישבו מתחת לפסגה, כך שלא ראינו כלום. הדרך למטה היתה בתוך ערפל סמיך. בהמשך היום ירד גשם. הילדים אהבו את הנסיעה, לא התרשמו במיוחד מהנוף, וכמובן אהבו את השלג. הקטנטונת היתה קצת לחוצה מהנסיעה ולא כל כך ידעה מה לעשות עם הקר והלבן הזה.

התקשרנו יום מראש כדי להזמין.

קישור לחתולי שלג

.

שיט בלגונת הקרח - 

לגונת הקרח היא אחד המקומות היפים ביותר שביקרנו בהם. במקום זה הקרחון מגיע עד למים ונשבר לתוכם. הגושים צפים בתוך הלגונה ונסחפים דרך השפך לים. הגושים האלה הם בני מאות ואף אלפי שנים, והקרח דחוס במיוחד. הלגונה היא די עמוקה, הקרח שעל המים הוא פעמים רבות רק קצה הקרחון... נוסעים ברכב אמפיבי: "סירה עם גלגלים" בקטע הרדוד יותר ובחוף נוסעים, בקטעים העמוקים שטים. לפני הרכב האמפיבי שט איש צוות בסירת גומי, כדי לוודא שאנחנו לא עולים על איזשהו קצה קרחון. השנה יש קרח רב בלגונה. נאמר לנו שזה נובע גם מהפשרה עקב עלית הטמפרטורה וגם משיעור המליחות של המים. התלבשנו היטב, קבלנו חליפות הצלה, עלינו לרכב האמפיבי ויצאנו לדרך. השיט נעים ורגוע, והמראות אכן יפהפיים. גושים בגדלים שונים, השתקפויות מרהיבות על המים והבונוס כלבי ים שמציצים מהמים. השיט עצמו לוקח כארבעים דקות. אפשר כמובן להקיף את הלגונה בהליכה, ויש לא מעט תצפיות מהגבעות מסביב.

קישור לשיט על לגונת הקרח

.

הליכה על הקרח - 

ללא ספק האטרקציה המאתגרת שעשו בני משפחתי. אישי ושני ילדי הגדולים יצאו להליכה על הקרח. מקבלים גרזן קרח מודדים ונעלי קרח: מסמרי ברזל המחוברים על תחתית נעליים המונעים החלקה על קרח או שלג והמאפשרים את ההליכה על הקרח או את הטיפוס (באנגלית Crampon) ויוצאים לדרך. לאחר הליכה קצרה עד לקרחון נועלים נעלי קרח, מקבלים הסברים והוראות בטיחות ומתחילים לטפס. הולכים בטור עורפי, צריך ללכת בפיסוק ולהרים גבוה את הברכיים. הולכים לאט על הקרח רואים בורות עקב הפשרה. התפקיד של הגרזן הוא להאחז בקרח במקרה של נפילה, או כאשר מטפסים על קיר אופקי, אך הסיור היה סיור למתחילים, כך שלא נעשה בו שימוש רב.

הילדים חזרו מרוצים מאוד (וגם אבא), אמרו שהיה קשה ומעייף, אבל שנהנו.

קישור להליכה על הקרח

.

בריכות 

- האטרקציה החביבה ביותר על הילדים היתה ביקור בבריכה. הרחצה בבריכה היא פעילות שככל הנראה חביבה על האיסלנדים ולכן כמעט בכל מקום, גם כפר קטן, יש בריכה. בפעם הראשונה הלכנו לברכה באקוריירי, לאחר שבחרנו לוותר על תוכנית מאתגרת יותר עקב מזג האויר. הבחור בקבלה הסתכל עלי במבט קצת משונה לאחר שבקשתי המלצה על ברכה מקורה. לאחר מספר רגעים של מחשבה הוא ציין שבבריכה במרכז העיר יש גם איזור מקורה. היה לי מאוד חבל לבזבז בוקר על בריכה, אבל ירד גשם ללא הפסקה והבטחנו לילדים... אז הולכים.

לאחר תשלום דמי כניסה, קבלנו מפתחות ללוקרים, ונשלחנו למלתחות עם הנחיה שיש להתקלח היטב, עם סבון, באיזורים האסטרטגיים לפני הכניסה לבריכה. חדר המלתחות נקי ויבש, יש הפרדה מוחלטת בין האיזור הרטוב והיבש, יש סבון ושמפו במקלחת. התקלחנו, לבשנו בגד ים ויצאנו. האיזור המקורה לא היה גדול בהרבה מאמבטיה, ולאחר שראינו שכולם יוצאים, הרהבנו עוז ויצאנו לקור ולגשם. שני צעדים ולברכה החמה. לא לקח זמן רב והילדים הסתערו על מגלשות המים, ואנחנו עם הקטנטונת רבצנו בבריכת הפעוטות. עכשיו הבנו את האיסלנדים: כשיורד גשם הכי טוב להיות בברכה - ממילא רטובים, המים חמים ומחממים. הילדים התגלשו במגלשות עשרות פעמים, גם בבריכה, כמו בכל איסלנד אין הרבה אנשים. המציל, אגב, מפאת הקור יושב במגדל פיקוח סגור וצופה בעזרת מצלמות ומסכי טלויזיה על כל הבריכה.

מיום זה הבריכה הפכה לתחביב משפחתי, ובכל פעם שהגענו מספיק מוקדם למקום הלינה הלכנו לבריכה. דמי הכניסה הם זולים מאוד, לכל המשפחה שילמנו לא יותר מ - 1500 קרונות. הבריכות פתוחות ממוקדם מאוד ועד מאוחר מאוד. מכיוון שאין אנשים ואין תור, הילדים ממצים את מגלשות המים תוך כשעה. זו דרך נפלאה להוציא מרץ וקיטור שהצטברו במשך הישיבה באוטו.

ברכות נחמדות במיוחד שהיינו בהם:

הבריכה העירונית באקוריירי, יש בה מספר מגלשות מים כייפיות, בריכת פעוטות מושקעת עם מגלשונת קטנטונת וכל מיני מזרקות מתיזות מים, גן שעשועים.

הבריכה בהופן, גם בה יש מגלשות מים טובות, בריכת פעוטות עם מגלשונת.

קישור לברכה ארבאייר

.

פארק המשפחה ברייקיויק

- המקום הוא שילוב של פינת חי ופארק שעשועים ומתאים בעיקר לילדים הצעירים יותר (עד גיל 9 -8). חלק מהמתקנים אינו כלול במחיר הכניסה. יש במקום קצת חיות משק, ציפורים, איילים וכלבי ים. יש גן שעשועים מושקע, פינת פיקניק עם גריל חשמלי לשירות עצמי. פארק המשפחה

.

שיט במעבורת לאיים המערביים - 

כשבחרנו להגיע לפיורדים המערביים במעבורת מסטיקיסהולמור, לא חשבנו על השיט כאטרקציה אלא כדרך לחסוך נסיעה ארוכה בכבישים מתפתלים, ולשמחתנו מאוד נהנינו מהשיט. השיט עורך כשעתיים וחצי. המעבורת יוצאת ממעגן טבעי יפהפה בין מצוקים. כרבע שעה לפני ההפלגה משתרך תור של מכוניות לפני המעבורת. שני אנשי צוות מכוונים את המכוניות ומסדרים אותן זה ליד זה, כשסנטימטרים בודדים מפרידים ביניהן. הכל נעשה ביעילות ובסדר מופתי. אישי היקר מעלה את הרכב למעבורת, אנחנו מסתובבים בנמל. אפשר לעלות לצוק שעליו עומד המגדלור. נוף יפה של העיירה סטיקיסהולמור, המעגן הקטן וברקע הרים מושלגים.

הילדים צופים בעניין בהעמסת המעבורת במכוניות ובמכולות. התיקים והמזוודות של נוסעים ללא רכב מאוכסנים במכולות ומועלים במנוף. שתי צפירות ויוצאים לדרך. אף על פי שתפסנו יום בהיר, נעשה לנו קר. הנוף בשיט הוא יפהפה: לאורך כל הדרך רואים את הפיורדים המערביים מצד אחד ואת לשון היבשה סנייפלסנס מהצד השני, מדי פעם עוברים ליד איים קטנים המשמשים אתרי קינון למגוון ציפורים. המעבורת עוצרת באי פלאטיי, ואחר כך מקיפה אותו: בתים קטנים צבעוניים, ציפורים מקננות. לא ירדנו. במעבורת יש קפיטריה עם אוכל סביר במחירים סבירים, פינת משחק לקטנטנים, מרכז מידע עם המון חומר על הפיורדים המערביים. הבאנו איתנו אוכל, משחקים, דפים וצבעים. הילדים יכולים להסתובב חופשי בין הסיפונים. את הזמנת הכרטיסים ושריון המקום לרכב עשינו בעזרת האינטרנט, כמה חודשים מראש.

קישור למעבורת

.

לתחילת הכתבה

אוכל באיסלנד

האוכל באיסלנד טעים. בסופר יש הכל ובמחירים הדומים לארץ. יש מגוון לחמים גדול ורובם טעימים, מיני מאפה רבים, מגוון ירקות ופירות ומגוון מוצרי חלב. אהבנו במיוחד את הסקיר (Skyr), שהוא במרקמו מזכיר גבינה לבנה אך עדין יותר. יש טבעי ויש בתוספת פירות. סקיר טבעי עם אוכמניות או פטל ודגני בוקר - ארוחת בוקר מומלצת. בתחום הדגים והבשר ניתן למצוא בשרים ודגים מושרים ברוטב באריזת ואקום - רק לשים במחבת או בתנור. יש מבחר גדול של נקניקים ודגים מעושנים או מומלחים. החנויות פתוחות בדרך כלל עד 18:30 בסופי שבוע ובמרכזי תיירות אף מאוחר מזה. יש מגוון רשתות מזון - "בונוס"- נחשבת הזולה בהן.

המחירים במסעדות דומים למחירים בארץ למסעדה ברמה דומה. במקומות שאכלנו האוכל היה טעים. המרקים היו עשירים ומשביעים, מוגשים על לחם וחמאה ובהרבה מסעדות אפשר למלא שוב את הצלחת (כך גם קפה). המרק הנפוץ ביותר היה מרק בשר איסלנדי ומרק פטריות. סנדביצ'ים, ציפס, דגים מטוגנים, המבורגר, פיצה ניתן למצוא בכל מקום.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על איסלנד