תובנות על ישראלים והולנדים
אוי אמסטרדם, וי מאדם נו מאדם
דברים רבים נאמרו ויאמרו בגנות המטייל הישראלי אך לישראלים כעם, בייחוד מחוץ לגבולות המדינה, מספר יתרונות המייחדים אותם והיתרון הגדול ביותר, לדעתי, הוא הנכונות לעזור לכל ישראלי אחר אשר נמצא בצרה. תכונה הראויה להערצה. כל ההקדמה הארוכה הזאת נועדה כדי לספר לכם על מורלי. מורלי, בראש ובראשונה, הוא בן אדם עם לב רחב מאוד וחוץ מזה בזמנו החופשי הוא סטודנט באוניברסיטה באמסטרדם. הוא גם חבר טוב של חברה טובה שלי, אשר היה אמור לאכסן את המזוודה שלי למשך שבועיים ובנוסף, במפתיע, התנדב לתת לי את החדר שלו לשישה ימים על מנת לאפשר לי נחיתה רכה באירופה. לדעתי זו מחווה מדהימה לעשות כלפי מישהו שאתה בכלל לא מכיר ואין לי ספק שאני עוד "אעביר את זה הלאה". מורלי- אם אי פעם תצטרך משהו, או תכיר מישהו שצריך משהו, או תכיר מישהו שמכיר מישהו שצריך משהו- ובכן, הנקודה ברורה, אין לי מילים להגיד תודה.
הולנד והולנדים- מספר תובנות בסיסיות
מהרגע הראשון שהגעתי לאמסטרדם נחתו עלי תובנות שונות בקשר להולנד ולעם ההולנדי, איתו אבלה את הסמסטר הראשון ללימודי. התובנה הראשונה היתה שבהולנד קר, קר, אבל ממש קר. בלילה הראשון אצל מורלי כבר ישנתי עם שלוש חולצות, מכוסה בשתי שמיכות פוך, בחדר מחומם. אלסה, חברתו ההולנדית של מורלי, ציינה באזני שמרגישים שהסתיו הגיע ואני חשבתי לעצמי- זה סתיו? זה? !!It`s freezing. התובנה השניה היתה שההולנדים ממש, אבל ממש גבוהים. את זה הסקתי מהעובדה שהמראה באמבטיה התחילה עשרה סנטימטר אחרי שהראש שלי נגמר. התובנה השלישית היתה שלהולנדים אין את המקש Space במקלדת. לדוגמא, מורלי גר ברחוב Princehannrykadestraat, וזה לא יוצא דופן. כל שמות הרחובות ההולנדים מכילים בערך 20 אותיות. אני, שמילים בעלות אותיות רבות באנגלית עושות לי סחרחורת, רכשתי באחת תכונה שימושית ביותר היכולה לשים "ספייסים" וירטואליים בתוך המילים הארוכות.
התובנה הרביעית נחתה עלי בעודי מסתובבת ברחובות אמסטרדם. פתאום גיליתי ש- I`m not in Kenzas anymore הכול כל כך יקר! לא שזה היה לגמרי לא צפוי, אבל פשוט הופתעתי מחדש שבנוסף להפרש השער "הזניח" בין היורו לשקל, כל דבר עולה כ-30%-300% יותר מאשר בארץ, גם אם מתרגמים את היורו לשקלים. לדוגמא- בקבוק מים מינרלים ושקית צ`יפס- 5 יורו, פילים קודאק 200 אסא- 8 יורו (אוי, הלב...) ואני, שהייתי רגילה לקנות 3 חולצות ב-100 רופי, נכנסתי למשטר לחם צר ומים לחץ, יותר נכון מקדונלד`ס צר ודיאט ספרייט לחץ. אגב, תובנה שנגזרת משתי תובנות שכבר צוינו לעיל: קר- מערכת השתן שלי עובדת בהילוך גבוה, אבל, בכל מקום באמסטרדם (אפילו במקדונלד`ס) להשתין עולה בין 0.30-0.50 יורו. בפעם הראשונה הרגשתי בתחנה המרכזית בדימונה בדרך לאילת, רק במחיר ממש מופקע, אחר כך כבר הפסקתי לשתות מטעמי חסכון כפול.
העיר והאגדה
אמסטרדם עצמה עיר מקסימה. מרכז העיר מוקף תעלות, דבר אשר מקל על ההתמצאות בעיר. אמסטרדם היא עיר קטנה ואפשר להגיע לכל מקום ברגל. התחלתי את הסיור בעיר בכיכר DAM, שהיא הכיכר המרכזית בעיר. גיליתי שיש לי חיבה מיוחדת לשבת בכיכרות ולצלם ילדים מאכילים יונים. הכיכר יפה, מוקפת בבניינים מרשימים ביניהם הכנסיה החדשה (Nieuwe Kerk). בצד הכיכר נמצא הסניף של מוזיאון מדאם טוסו האמסטרדמי (לא ביקרתי, 23 יורו- אנחנו לא קצת גולשים?) ובכל רגע נתון יש בה כארבעה צעירים המוצאים את פרנסתם כפסלים חיים, בייחוד מהתיירים היפאנים אשר מרבים להצטלם עימם.
ישבתי בכיכר, מתבוננת בהולנדים המקומיים רוכבים על אופנים ואז נחתה עלי תובנה נוספת: להולנדיות יש גן אשר מאפשר להן לרכב על האופנים לבושות במיני קצרצר מאוד מבלי שיראו להן כלום, מכל זווית התבוננות אפשרית (מבוסס על מחקר מעמיק). אני, למשל, אשר ניחנתי במבנה עכוז לבנטיני, עגלגל אך חושני, מקפידה ללבוש חצאיות אשר הסיומת שלהן הרבה יותר קרובה לברך מאשר למקום-אשר-אין-לנקוב-בשמו, ועדין כל אימת שאני יוצאת מרכב לבושה בחצאית אני מזכירה סצינה ראויה בסרט פורנו רך. לעומתי, ההולנדיות- כלום, לא משנה כמה קצרה החצאית (והיא קצרה) הצופה הגברי הממוצע, אפילו אם ניחן בראיה חדה, צפוי לאכזבה (הרהור אבולוציוני- גם הסיניות נחנו בגן הזה, אולי לסיניות ולהולנדיות יש אבות אבות משותפים?).
אמסטרדם משופעת באתרי תיירות שהם Must ואם זה Must אז התנהגתי כמו תיירת ממוצעת והלכתי. ביקרתי במוזיאון הסקס המפורסם, שהיה משעשע במיוחד, בייחוד אברי המין הענקיים שניתן להצטלם איתם, תמונות שיגרמו לאמא שלי שבץ קל. ביקרתי גם במוזיאון העינויים, אשר נמצא ברחוב המקביל לשוק הפרחים. המוזיאון כולל מכשירי עינויים אשר היו נפוצים באירופה בתקופות מאוד חשוכות ויכול לעורר מספר מחשבות אצל חובבי הסאדו-מאזו. ביציאה מהמוזיאון ניצבת גיליוטינה מרשימה. בין המוזיאונים היותר שגרתיים ביקרתי במוזיאון ואן-גוך, שהיה יקר מעט לטעמי (12.5 יורו), בייחוד משום שאינני חובבת במיוחד את ואן גוך. בסמוך למוזיאון ואן גוך נמצא המוזאון המפורסם של אמסטרדם- הרייקס מוזיאום, שאמור להיות מרשים במיוחד אך הוא סגור לשיפוצים לפחות למשך השנה הקרובה.
בית אנה פרנק, לדעתי, הוא ממש אתר חובה. ההולנדים הפכו את הבית שבו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה בעת מלחמת העולם השניה למוזיאון מרשים במיוחד, אשר כולל הסברים על הולנד בתקופת מלחמת העולם השניה. בקומה העליונה מצויים עותקים של היומן מתורגמים לשפות רבות, שאת חלקן אפילו לא זיהיתי, וביציאה המבקרים יכולים להשתתף במשאל מענין על זכויות לאומיות אל מול חופש ביטוי. ממש בסמוך לבית אנה פרנק ניצבת כנסיית Westkerk, בה נערכים סיורים מודרכים מדי חצי שעה. הסיורים כוללים עליה למגדלים על מנת לצפות במערכת הפעמונים של הכנסיה, חוויה בנוסח "הגיבן מנוטרדם". הנוף שנשקף מקצה המגדל שווה את הטיפוס המפרך במדרגות.
מחשבות על פתיחות חברתית
מהדברים שמייחדים את הולנד בכלל ואת אמסטרדם בפרט הם הסבלנות, הפתיחות החברתית: תתעסק בעניינים שלך, תחיה לפי הסגנון שלך, רק אל תפריע לאחרים לחיות לפי הסגנון שלהם. רעיון הפתיחות החברתית מיושם באופן ממש קיצוני באמסטרדם. סקס, סמים, הכל נגיש, הכל מותר. בקשר לסקס, לפחות פעמיים העברתי את שעות בין הערביים בשיטוט ברובע החלונות האדומים, ולמרות הסקרנות, אותי באופן אישי זה הרתיע. אני יודעת שזנות בהולנד זה מקצוע מכובד, מסודר ויש להן איגוד מקצועי וזכויות ואני בהחלט דוגלת בזכותה של האישה לעשות מה שהיא רוצה עם הגוף שלה, אבל הפיכת זונות בחדרים לאטרקציה לתיירים לדעתי לא ממש מוסיפה כבוד לעיר עצמה וקצת עומדת בסתירה לכל רעיון הפתיחות החברתית.
לעומת זאת חנויות הסקס אשר מצויות בכל פינה בעיר היו משעשעות במיוחד. במודעות של חנויות הסקס בעיתונים תמיד ישנן פרסומות לויברטורים שהן בערך בנוסח הזה: "הדולפין הרוטט- 6 מהירויות ופנינים". אני אף פעם לא הבנתי בדיוק מה הקטע של הפנינים? מה עושים איתן? ובכן, ויברטור מדגם "השפן המענג" באחת מחנויות הסקס הבהיר לי מה עושים עם הפנינים, אבל, לתדהמתי הבנתי שבשביל שהפנינים יהיו ממוקמות במקום המיועד להן מבחינה פיזיולוגית, הקצה השני של הויברטור אמור להיות ממוקם איפשהו בין הטחול לכבד. בעודי שקועה בהרהורי פנינים שמתי לב, שבקופה ניצבת קשישה הולנדית, בעלת שיער לבן וקמטים ורוכשת את "השפן המענג". ובכן, אם זו לא מתנה לבת מצווה של הנכדה- Good for you granma...
גם הקטע של הסמים היה קצת זר בשבילי. כאן המקום לציין ש- I don`t do drugs. ההצהרה הזאת לא תפתיע את חברי הקרובים. אולי היא תפתיע את חבריי לעבודה, שהיו בטוחים שאני נוסעת להודו בעיקר "בשביל הרוחניות" וכן, אפשר לומר שאלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים, אבל מה לעשות- זה פשוט לא הקטע שלי (כנראה עכבה בלתי פתורה מימי החינוך המנדטורי החדרתי). העובדה שאני לא מעשנת, לא מנעה ממני להעביר ערבים מהנים מאוד בקופי שופס המקומיים, להתוודע לצורות עישון שונות ומשונות (שקית עם פיה?) ולהרחיב את ידיעותי באשר לסוגי המריחואנה הקיימים (אגב- צמח המריחואנה זכה למוזיאון משלו- לא ביקרתי). ובכן, בעוד שחבריי "העבירו בסיבוב זר קוצים ריחני", אני סירבתי בנימוס. לאחר חצי שעה נודעתי בקופי שופ כ- Saint angel, שזה בעצם "החננה מחדרה" רק בהולנדית.
ועוד תובנה לסיום: אסיים עם תובנה נוספת- להולנדים יש הרבה מאוד זמן פנוי. ומעשה שהיה כך היה- באחד הימים שישבתי בכיכר דאם, קראתי קצת על ההסטוריה של אמסטרדם. בעבר, בימי ראשון, על גבי אחד הגשרים שעל גבי אחת התעלות, התאספו הח`ברה והמציאו משחק הומניטרי ורחום בשם "משיכת הצלופח". הם קשרו צלופח לחוט, שלשלו אותו אל מעבר לגשר, בעוד כמה מהח`ברה שטים מתחת לגשר בסירה ומנסים לתפוס את הצלופח. יום אחד המשטרה באה לעזרת "הצלופח חסר הישע" (ציטוט מדויק) דבר שהוביל להתקוממות עממית שנקראת "התקוממות הצלופח". ואני אומרת, מה עם מהומות הגרביל? איזה כיף שיש זמן ומשאבים להתעסק עם בעיותיו של צלופח חסר ישע...
מדריך למטייל בגלקסיה
- לישון בזול- ליד התחנה המרכזית ברחוב Nieuwezidsvoorburgwal יש מספר אכסניות נוער בטווח המחירים שנע בסביבות 20 יורו ללילה, בחדר מעונות של 12 מיטות. יתרונות- מכירים סבבה של אנשים. חסרונות- הם נוחרים.
- לא לוותר- בית אנה פרנק.
- לא הייתי אבל שמעתי ששווה- הרייקס מויזאום.
- לאכול (או לשתות) עד 5 יורו- את השוקו בפחית הצהובה, "Chocomel", להשיג בכל מכולת.
- לחובבי הצילום- אם אתם מצלמים בכיכר דאם- נסו לכוון את הביקור לסביבות שעה 4-5 אחרי הצהרים- השמש מוסיפה למקום אווירה חמה.
