למרסיי כדי לפצח את צופן דה ויצ'י
באמצע חודש מאי, עם אשמורת ראשונה, יצאנו בטיסה למרסיי. טרוטי עיניים ומכווצי צוואר הגחנו מבטן המטוס אל בוקר רענן ואל הנופים הנהדרים של פרובאנס כשהפעם משימתנו לפצח את צופן דה וינצ`י. המשימה לא הייתה קלה כלל וכלל אבל על רקע הנופים הנהדרים, פינות החמד הרומנטיות והאוכל הנהדר נראה היה שהמשימה תהיה אפילו נעימה. גיחה קצרה אל אקס אן פרובאנס- עיר המעיינות להצטיידות בפירות האביב הראשונים שצבעו את השוק הציורי בשלל צבעים וכמה `קליסונים` אליפטיים ומתוקים (על צורתם המסוימת והמרמזת שהכניסתנו ישירות אל תפקיד האישה ומעמדה) העלו את רמת הסוכר בדמנו וזריקת האינסולין הטבעית פעלה מיידית. התוודענו אל גדולי העיר כמו הסופר אמיל זולא יו"ר אגודת הסופרים `המאשים` ופול סזן אבי ומבשר הקוביזם שהיו בני המקום ונהגו לשבת בבית הקפה המקומי. בית הקפה `לה דה גרסון` עדיין קיים בשדרה המרכזית , קור מירבו, כשהוא מוצל תחת עצי הדולב המרשימים.
בית הקפה מעוצב בסגנון הארט נובו , ספון עץ ומלצרים בסינרים ארוכים ולבנים מתרוצצים בין השולחנות. המקום מושך אליו מקומיים פטפטנים ואורחים זרים לקפה ריחני של בוקר המלווה בדברי מאפה המציפים את כל השכונה בריחות חודרניים ומעלפים. צעדנו בעקבות הריחות והופתענו לדעת שגם אשתוריה הפרחי (כן ההוא מרחוב בזל) גם הוא נולד כאן ועשה טיול שורשים לארץ ישראל במאה ה- 13 ובעקבותיו כתב את ספרו `כפתור ופרח` אחד ממדריכי הטיולים הראשונים בעולם. גם `מקורבו` נוסטרודמוס ה`נביא` היה יהודי בן המקום וחי באקס אן פרובאנס במאה ה-16.
כל ה`חברה` האלו הוסיפו לעיירה הקסומה מעטה של מסתוריות ואלפי סיפורים. מלאי סקרנות, מעולפים כליל מהירוק השופע על גווניו הרבים והפריחות הים תיכוניות שלהבו בשלל צבעים של אחי רותם צהוב וארגמן חד אבקן המשכנו אל עבר חופי הריביירה הכחולים. ירדנו לכיוון סנט טרופז וסנט רפאל. את השוטר לואי דה פינס לא פגשנו ואפילו לא את ברג`יט בארדו אבל המשכנו להסתחרר לאורך קו החוף הפתלתל של ה`סיירה דה אסטרל`. המצוק נישא מעל למים הכחולים והצלולים וביינות לעצים הגולשים עד לקו המים הסתתרו חווילות משובצות בבריכות שחיה כמו יהלומים על כתר. אט אט התקרבנו אל קאן שכבר מרחוק הזכירה לנו מדוע בכלל יצאנו למסע.
בכניסה לעיר ניצבה הפירמידה הגדולה עם העין החוקרת של צופן דה וינצ`י ששימשה כביתן הסרט ובו נערכו קבלות הפנים של השחקנים והאורחים. באותו היום, יום רביעי ה- 17.5 ,נערכה הפתיחה הרשמית והחגיגית של הפסטיבל והיא נחגגה בהקרנת הבכורה של הסרט- צופן דה וינצ`י שנעשה בעקבות רב המכר של דן בראון. העיר כולה הייתה בהיסטריה של פתיחת הפסטיבל. מכוניות מפוארות גדושות ב`הוז אנז הוז` ובנהגים עטויי כפפות לבנות וברלנטין שמנוני זחלו מכל עבר. מצעד של כוכבים בפראקים שחורים עם פאפיונים וכוכבניות תמירות בשמלות ערב חשופות ונוצצות שעונות על זרועם. ההמונים הציפו את מדרכות העיר כשכולם מפלסים דרכם אל מרום המדרגות של ארמון הקונגרסים - מעוז הפסטיבל.
החגיגה הייתה בעיצומה ואנו עם `עיניים סגורות לרווחה` (הסרט בכיכובה של ניקול קידמן ובו תאור של פולחני הנשיות שהשתתף בהם הסב סונייר) צעדנו כסומים ברחובות כשאבק כוכבים דבק בנו והרגשנו זוהרים וחשובים כמו כל ההמונים שהשתרכו ופיזזו לאורך ה`קרואסונט`- טיילת הכוכבים של קאן. עייפים ומותשים מיום של מראות ,טעמים, ריחות ומעשיות. המשכנו לניס אל מלונינו לשינה שהייתה ספק חלום ספק מציאות כשכל הסיפורים והאירועים התחלפו בחלומות והזיות והותירו לנו עבודה רבה לפענוח.
דרום צרפת והיסטוריה אצל דן בראון
דרום צרפת על מחוזותיה השונים שימשה לדן בראון כבסיס היסטורי לקונספירציה עליה בנה את סיפורו של רומן המתח `צופן דה וינצ`י`. כמה עובדות היסטוריות שלא ניתנות לערעור על מלחמות הקתרים במחצית הראשונה של המאה ה- 13 שהתחוללו בנרבון, קרקסון וטולוז, מסע הצלב האלביגנזי של סימון דה מונפורט (כן זה אותו מונפורט מהצפון), סיפורו של המסדר הטמפלרי שפעל באותה תקופה בארץ ישראל ובצרפת במיוחד ופוזר והוצא אל מחוץ לחוק ע"י המלך הצרפתי פיליפ היפה שבמקביל דאג להעביר את האפיפיורות אל אביניון שבפרובאנס בתחילת המאה ה- 14.
שילובם של נתונים היסטוריים אלו עם סיפורי אמונה עתיקים על יורשת אפשרית לישו המשיח ופולחני נשיות שלגביהם הדעות חלוקות עד מאוד ועם זאת הם נחגגים עד היום בסנטס מארי דל מאר, עיר הצוענים, שבקאמארג. נתונים היסטוריים ונתונים עכשוויים בצרוף של כמה תמונות מפורסמות של לאונרדו דה וינצ`י התלויות בלובר והציור המפורסם של הסעודה האחרונה שבצפון איטליה, היעדרותו של הציור `מאדונה שבין הסלעים` לתקופה מסוימת מהלובר בשל עבודות רסטורציה ובנוסף דמותו האניגמטית של ליאונרדו דה וינצ`י עצמו על שלל ההשערות הסובבות את חייו ויצירתו ,כל אלו בעיבוד דמיונו היצירתי והלא מבוטל של דן בראון שהצליח לארוג את העובדות ההיסטוריות עם ההשערות הדתיות. מעשי האומנות ומוזיאון הלובר על יצירותיו חברו ביחד ליצירה חדשה מלאת חידות ולאורך העלילה ובסיומה מספק הסופר,דן בראון, תשובות, לעיתים נכונות ולעיתים מעניינות.
בשנה האחרונה ובמיוחד בחודש האחרון בעקבות הספר ובמיוחד עם הקרנת הבכורה של הסרט מלאו העיתונים ובמיוחד שידורי הטלוויזיה בצרפת בכתבות שעסקו בסרט, בספר ובמקורותיו ודנו באמיתות ההנחות והיריעה תקצר מהכילם כאן. לסיכום, זמני בלבד, הייתי מאמצת את דבריי אחד ההיסטוריונים שהשתתף בדיונים וגישתו הייתה עניינית ומרעננת. לדבריו, ללא ספק, דמיונו היוצר של הסופר הפליג למחוזות רחוקים ביותר ולעיתים אף חטא לאמת אך עצם העניין הציבורי שעורר בנושאים הללו מצדיק את העשייה וכל אחד בדרכו שלו ייהנה מהרומן, מהסרט ומהתעניינות מעמיקה יותר בהיסטוריה המורכבת של הנצרות וצרפת וכמובן של העולם המערבי בכלל. מעבר לכל אנחנו הרי שורש העניין וכמובן שהכול התחיל אצלנו כאן במזרח התיכון בארצנו הקטנטונת כשעלם ועלמה יהושע ומרים המיגדלית יצאו לטיול צעירים על שפת ים כינרת , שניהם לבושיי גלביות ומגודלי שיער, ליל ירח רומנטי ומי מקשיב בקול ההורים ואולי כך נולדה להם בת קטנה וחמודה בשם שרה. לנו נותר לטייל אל מחוזות המקורות, לנסות להבין את האגדות, היצירות והסמלים, לבקר את מריה השחורה שברוקאמדור החוזרת אל הפולחנים העתיקים סביב דמות האישה אם זו מריה, מרים המיגדלית או שרה, להתרשם מהקתדרלה הענקית והמיוחדת ע"ש סנט ססיליה שהוקמה באלבי, במהירות שיא, לאחר הניצחון על הקתרים שעבדו והאמינו בדואליזם ובמעמדה החשוב של האישה.
ליהנות מצוק לה בו ומסיפור המצור על טולוז שעם סיומו הביא להפוגה במלחמות הקתרים ע"י חתונתם של בלנש מקסטילה עם לואי ה-8 מלך צרפת לעתיד ,לטייל במחוזות צרפת השונים המאזכרים את האירועים ולבקר בעיירה היפה אמבואז שלשפת הלואר בה התגורר ליאונרדו דה וינצ`י לפני מותו ולראות את הקפלה המתנוססת על גבעת הטירה שבה הוא נח, אולי, עד היום הזה מחייך וסודותיו עימו. ולסיום ביקור שונה בפריז כדי לראות את פירמידות הזכוכית המדהימות שהוסיף הארכיטקט הסיני פיי למבנה הלובר , הפירמידה הגדולה והפירמידה ההפוכה שאולי רומזות על הגביע ומשמעותו, לנסות להבין את תרשים האדם הויטרוויאני עם חתך הזהב שרשם ליאונרדו ותווה סונייר, האוצר של הלובר, סבה של סופי, בגופו על ריצפת הלובר בגלריה הגדולה.
כאן, על ריצפת הגלריה מתחילה למעשה התעלומה שתיפתר בסוף סיפור העלילה. לטייל בגדה הימנית אל כיכר ואנדום ובה מלון ריץ המפואר בו לן לנגדון לפני שידע לאיזה הרפתקה הוא עומד להיסחף, להציץ ב`פונט נף` ובכנסיית סנט סולפיס שבגדה השמאלית ברובע הלאטיני שם ארע עוד מקרה של רצח מזעזע. לאורך הטיול צעדנו כבתוך דפים של ספר ומדי יום גילינו פרטים חדשים ומעניינים על הספר שקיבל משמעות מעמיקה ומובנת יותר זאת בליווי המראות היפיפיים של צרפת הכפרית של ימי הביניים והרנסנס. במקביל לסיפור המרתק של צופן דה וינצ`י טיילנו באזורי צרפת השונים לאורך הריביירה הקסומה והחייכנית, קניון הורדון העמוק והמאיים, פרובאנס השלווה והרומנטית, לנגדוק ההיסטורית וחבל הדורדון הגסטרונומי. עמק הלואר על שלל טירותיו מטעמיו ויינותיו, בריטני שלחוף ימים תשכון ובגבולה עם נורמנדי ,במונט סנט מישל, חזינו בתופעות הגאות והשפל המיוחדות לו וסיימנו בפריז עם קצת יותר תשובות ועם צופן מפוצח. לפרטים נוספים: עדה לוי 0528-970-213.
