לפני הנסיעה
שבועיים לפני... לי יש כבר המון פרפרים בבטן, אני מתעוררת מדי פעם עם חלומות ששכחנו את התרמיל בארץ, שהלונלי פלנט נשאר על המיטה בבית ועוד כהנה וכהנה חששות מוזרים שמוצאים ביטוי בחלומות פרועים.
אז איך יוצאים לשנה. כשיוצאים לטייל אחרי הצבא אז עובדים, עושים כסף, הולכים לכמה הרצאות, מוצאים איזו חברה או חבר לצאת איתם וקדימה לדרך. בגילנו המופלג :-) עם ארבעה ילדים, משכנתא, עסק, בית וכל מה שצברנו במהלך השנים העניין מעט מורכב יותר. אז מהיכן מתחילים... אצלנו זה התחיל מתכנון, מזה שלוש שנים שאני מפנטזת על הטיול וזיו קצת הסתכל מהצד ולא חשב שאני באמת באמת מתכוונת לעשות את זה. לפני שנה כשהוא הבין שזה רציני, וזה באמת הולך לקרות הוא התחיל לשתף פעולה בענין ואפילו לגלות התלהבות מדי פעם. אז מה צריך להכין כדי שזה באמת יקרה, אז קודם כל גישה חיובית ואמונה גדולה שאפשר לעשות את זה, אפשר להגשים את החלום! אצלנו באופן אישי, הדבר החשוב ביותר היה להכין את העסק שלנו, כלומר לארגן את השותפים הרבים שלנו לעשייה ולהצלחה להיות עצמאיים, לבנות את המנהיגות שלהם ולקחת אחריות מלאה על העסק שלהם, מבחינתנו המסע הזה של השנה שחלפה לה בהכנות היה לא פחות חשוב מהמסע שלפנינו.
ומה לגבי המסע הצפוי, אז מצאנו שוכרים לביתנו, לשמחתנו אנשים נפלאים ומקסימים, טפלנו בחשבונות הבנק, דאגנו לענייני החשבונאות (אנחנו עצמאים), השארנו כמה אנשים אחראים כל אחד על הנושאים בו הוא טוב, חלקנו את המטלות והתפקידים בין ההורים והאחים שבלעדיהם לא היה קל לצאת למסע שלנו. עשינו רשימות על רשימות של דברים שצריכים לקרות לפני יציאתנו וחלקנו את התפקידים בינינו, מי עושה מה ומתי. עד כה, בעת שאני כותבת שורות אלה, כל מה שתכננו הולך על פי לוח הזמנים הרצוי ובעוד שבועיים, כשנהיה על המטוס באמת נגיע לשם שלווים, רגועים ומוכנים למסע של משפחתנו!
אז מה צריך להכין ממש לטיול?
- כרטיסי טיסה- הזמנו זמן רב מראש (על פי עצתם הטובה של הפלגים), אך בכל זאת עד לפני שבועיים היינו ברשימת המתנה לכרטיסי טיסה ללה שבצפון הודו.
- ביטוח רפואי- רק היום החלטנו לקחת את הביטוח שנקרא דרכון למטייל, מכל הבדיקות שערכנו ולאחר קריאת הפוליסות בשלמותן (בחיי :-)) בחרנו בביטוח הזה שנראה לנו במחיר הטוב ביותר עם הכיסויים הטובים ביותר.
- ציוד- חלק קנינו, חלק השאלנו, חלק קבלנו מתנה ועל חלק החלטנו פשוט לוותר מחוסר מקום (המלצתו של אריה תבל) ויש לקוות שלא נצטער על שום דבר שלא לקחנו.
ציוד שקנינו: ציוד לתיעוד - מצלמת וידאו מעולה / מצלמה דיגיטלית / פנסי ראש / תרמילים / שק אטום למים / לונליפלנט של הודו / מחשב כף יד משוכלל / מגבות למטיילים / פליזים (קנינו בחורף כעצתם של הפלגים - תודה) נעלי הליכה טובות שכבר הלכנו בהן לא מעט (שוב תודה לפלגים) / בנזיניה (בהמלצת משפחת עדוי - תודה) / קצת תרופות (להרגיע את ההורים כי אנחנו בטח לא נשתמש בהן - טפו טפו טפו) ובעיקר המון תוספי תזונה של סאנריידר שעליהם אנחנו סומכים בנושא שמירת הבריאות שלנו / כמה תרופות הומאופתיות למלריה ומחלת גבהים (באדיבות ענת עדוי).
- ויזות- בררנו בשגרירות ההודית לגבי ויזה, המחיר נכון להיום 200¤ לאדם, גם לילדים, את הויזה מקבלים יום למחרת הבקשה והיא לחצי שנה מיום הגשת הבקשה לויזה. צריך להביא שתי תמונות לכל מבקש ולא חייבים להביא את הילדים לשגרירות, בניגוד לספורים על ההודים בהודו, שגרירות הודו בישראל יעילה ביותר.
- המרנו שקלים לדולרים, חלק אנחנו נקח במזומן וחלק בטרוולר צ`קס.
- בררנו על אפשרויות להעברת כסף בעודנו בהודו ובמזרח דרך ווסטרן יוניון ודרך חברות האשראי (מהעמלות שהם לוקחים אפשר לחיות חודשיים בהודו)
- תכננו קצת היכן לשהות בימים הראשונים לנחיתתנו, החלטנו להזמין גסטהאוס ללילה אחד בדלהי ולפחות את הלילה הראשון בלה על מנת לנחות ברגוע. ברור לנו שזה עולה יותר אבל חשוב לנחות אחרי לילה ללא שינה עם ארבעה ילדים במקום סמפטי ומתוכנן.
- הגענו להרצאות במטייל, התייעצנו עם משפחות שחזרו, קראנו ספרות, עברנו על אתרים באינטרנט ובחרנו תוואי למסע שלנו.
אנחנו מאוד לא בטוחים שאכן נממש את כל המדינות בהן אנו מתכננים לבקר אבל התכנית בגדול בהירה לנו ואיתה אנחנו מתחילים.
- הודענו בביה"ס ובגן שהילדים לא יגיעו בשנה הבאה.
- ארגנו תרמיל גב לכל ילד על מנת שיוכל לקחת כמה דברים אישיים ביתיים ליצור סביבה יציבה יותר וקצת תחושת בית.
- לקחנו מנשא גב לליאור על פי עצת הפלגים והתבלים.
- לקחנו כרטיסי אשראי של ויזה ומסטרקארד על מנת להיות מסודרים בכל מצב.
- זיו הוציא את הילדים למסעות של 10-15 ק"מ לאימון ראשוני לטרקים.
- דאגנו לביטוח צלילה לזיו על מנת שיוכל לצלול בבטחה באזורים המומלצים לכך.
- למדנו קצת לצלם בוידאו על מנת להפיק בסופו של המסע את הסרט שלנו.
אני לא בטוחה שהרשימה מושלמת אבל אלה הדברים העיקריים בהם טפלנו ואנחנו עדיין מטפלים. אז למרות כל ההכנות, ואולי אפילו בזכותן, המסע הזה שווה! כדאי להתכונן, כדאי לתכנן, והעיקר כדאי לצאת לדרך ולא לוותר!
בפעם הבאה נכתוב לכם מלה שבצפון הודו ואנחנו כבר נורא מתרגשים (חוץ מזיו)...
