נופי הקארסט המדהימים של ויאטנם

מסענו הנהדר בין נופי הקארסט המדהימים של ויאטנם מתחיל בנסיעה להאלונג-ביי (Halong Bay). ההתחלה מבטיחה למדי, כשאנחנו עולים למיניבוס שאוסף אותנו להאלונג אנו פוגשים באיירין, בחורה גרמניה נחמדה מאוד שפגשנו בסאפא. טבע ואיירין מתיידדות בשניה ומרגע זה ועד סוף הטיול הן אחיות צמודות ואוהבות ולא נפרדות כל הטיול. לאחר שלוש שעות של נסיעה אנחנו מגיעים לעיר האלונג ועולים על סירת עץ סגורה עם חלונות זכוכית, שמשיטה אותנו בהמשך היום עד הגעתנו לאי קט בה (cat ba).

לאחר שיוט קצר במפרץ, מוגשת לנו ארוחת צהריים טעימה מאוד ומגוונת (לצמחונים ביניכם ולמי שלא אוכל שרצים ומאכלי ים - הזמינו ארוחות צמחוניות בזמן הזמנת התור, לא תצאו רעבים. המנות טעימות ומגוונות). בתום הארוחה אנחנו ממשיכים לאי יפיפה ובו מערת נטיפים מרשימה בגודלה. המערה מאוד מתויירת ולא שמורה במונחים של שמירת טבע וזה צרם לנו. המערה מלאה באורות צבעוניים די חזקים, שמאירים את הנטיפים בצבעי אדום, כחול וצהוב, הנטיפים נראים יבשים ולא מעט מהם שחורים ממגע יד אדם. הבנות שאוהבות מאוד את מערת אבשלום בארץ, התאכזבו למראה הנטיפים המושחרים. הויאטנמים הגדילו לעשות ובנו במערה שתי מזרקות מים מאוד לא טבעיות המוצגות בגאוה רבה.

ירדנו מהאי והמשכנו לשייט בין איי ומיצרי המפרץ הנפלא ביופיו. מפרץ האלונג-ביי היינו מפרץ גדול ובו 3000 איים יפיפיים, המתרוממים ממי המפרץ הכחולים-ירוקים בגדלים שונים ובצורות מעניינות ויוצרים מייצרים, מפרצים ופינות סתרים הנותנים תחושה של ארץ קסומה. מרבית האיים מכוסים בצמחיה ירוקה ולחלקם חופים חוליים יפים.

בלילה הראשון ישנו במלון נחמד בקט בה. למחרת שטנו בסירה קטנה לאזור בו ניתן לחתור בקאיאקים. בדרך עברנו בין מיצרים יפים, מפרצים ואיים קסומים. טבע שהוקסמה מהמראות, אמרה שזו ממלכת פיות והמציאה לכל אי סיפור הקשור בפיות שונות. השייט בקיאקים נראה לנו קשה מידי עבור הבנות ולא מתאים לגילן והחלטנו לוותר עליו (בדיעבד, הסתבר שזו היתה החלטה נבונה מאוד). שכנענו את אב המשפחה, אוהב הים שלנו, לחתור עם שאר החבורה ובינתיים הפלגנו, בנות המשפחה, עם הסירה לאי קטן עם רצועת חול לבנה ויפה.

ירדנו לחוף והסירה המשיכה לדרכה, מותירה לנו שעה של כייף עד לאיסוף בחזרה. לשמחתנו גילינו שהחוף מלא בהמון צדפים יפים, קונכיות ואלמוגים, בקיצור- ממלכה שלמה של אוצרות שכייף לחקור אותם. הפשלנו מכנסיים, טבלנו רגליים בים (מזג האויר עכשיו קר...) ופצחנו במלאכת חקירת אוצרות החוף ,כשכל צדף גורם לקריאות התפעלות ושמחה.

בעוד הבנות אוספות שלל צדפים, קרבה לחוף סירה קטנטנה ובה מוכרת על מרכולתה. לאחר התמקחות קצרה, שמחנו לקנות ממנה ארוחת עשר שכללה בננות,מנגו ואננס. קינחנו במשחקי חול ומקלות, עד שנאספנו בחזרה על ידי הסירה והשייטים האמיצים שחזרו חצי עייפים, רטובים ודי קפואים (כבר סיפרנו שקר... אז עכשיו היה עוד יותר קר...). צפריר ואיש צוות ירדו לעזור לנו לעלות בביטחה לסירה. עדן עלתה בגשר הצר שהורד מהסירה לחוף בשלום, צפריר עלה עם טבע, בעודם עולים על הגשר הסירה התנדנדה, זזה ממקומה והגשר כמעט ונפל. צפריר מיהר לייצב את טבע על הסירה, כדי שלא תיפול למים ועף אחורנית מקצה הסירה הישר אל מי הים בנפילה מרשימה, שלא היתה מביישת בתוכנית "פיספוסים". חזרנו לארוחת צהריים במלון בקט-בה וצפריר ניצל את הזמן למקלחת חמה.

המשכנו לטיול בשמורה שבאי. הטיול התגלה כטיפוס תלול, קשה ומאסיבי במעלה ההר עד לתצפית מרשימה על המפרץ. עדן הדהימה אותנו ביכולת ההליכה שלה. היא קיפצה כעז הרים קלילת רגליים והדהימה את שאר החבורה כשעברה את כולנו בקלילות וצהלות שמחה, בעודנו מתנשמים ומתנשפים. טבע עשתה את רוב הדרך על ידיו של צפריר כיוון שהדרך היתה מלאה בצמחיה גבוהה, צפופה וסבוכה, מעל לגובהה של הקטנה, שהתקשתה ללכת בסבך שעטף ושרט אותה מכל עבר. הדרך עברה בין שרכים יפים ועצי אורנים רבים, שלרגליהם עמדו צלוחיות קטנות לאיסוף השרף שמשמש כלק לציפוי עץ וכלי נגינה.

 בירידה מההר טבע, פרשה כנפיים ועופפה לה כמו פיה בשמחה על ידיו של אבא. עייפים ומרוצים ירדנו מההר ונסענו למזח שם עלינו על סירת עץ גדולה ויפה, בה ישנו את הלילה השני. הבנות התרגשו מאוד מהסירה היפה ומחדרי העץ היפים שבה. לאחר שייט קצר הגענו למפרץ תחום בין איים, בו עגנו לשנת לילה שקטה ונעימה. כשהגענו למפרץ גילינו שהוא מלא בסירות נוספות שעגנו בו ובמקום נוצר מעין כפר סירות קטן ויפה. שנת הלילה עברה בנעימים והבנות הצטערו שאין לילה נוסף על הסירה. אנחנו ממליצים בחום לא לוותר על שנת לילה בסירה.

לתחילת הכתבה

את מסענו בין הנופים הקסומים, אנחנו ממשיכים בטיול יומי מהאנוי לפגודת הבשמים (Perfume Pagoda). הטיול כולל שייט של שעתיים (שעה בכל כיוון) בסירת מתכת קטנה, צרה ומתנדנדת,לאורך הנהר, שעובר ליד הרים יפים וירוקים, עד שמגיעים לחוף ממנו מטפסים אל הפגודה. הבוקר קר, ולצערנו לא לקחנו מספיק בגדים חמים כי חשבנו שיתחמם (מעילי הבנות הנהדרים נשארו בהאנוי), ואנו שטים כשהרוח מכה בפנינו ומקפיאה את גופנו. אנחנו מתכרבלים ועוטפים את הבנות, השייט הופך לסיוט קפוא וארוך, אנחנו לא מצליחים להנות מהדרך ומתפללים להגיע כבר לחוף. לשמחתנו בחוף מוכרים תה חם, שביחד עם כמה עוגיות עוזר קצת להפשיר ולהעלות את המוראל.

בעצת המדריך שלנו אנחנו מוותרים על העליה הרגלית במעלה ההר והמדרגות הרבות המובילות לפגודה (נאמר לנו שהיא קשה) וקונים כרטיס עליה ברכבל ( 30,000 דונג למבוגר ו-15,000 לילד לכיוון אחד מומלץ בחום!). לאחר הליכה קצרה, מתגלה לפנינו מערה יפה. מדרגות מובילות לפיתחה ובתוכה שוכנת פגודת הבשמים. את הדרך חזור בירידה אנחנו הולכים רגלית בשביל אבנים יפה, שנקרא "שביל התרנגולות" משתי סיבות טובות: 1. לאורך הדרך חוצות את השביל תרנגולות רבות. 2. פטפוט הנשים המקומיות, שלא מפסיקות לדבר ולצחקק כל הדרך מטה. הירידה לקחה לנו שלושת רבעי שעה בהליכה קלה ונינוחה.

 לאחר ארוחת צהריים קלה אנחנו מבקרים בפגודה המובילה לגן העדן (Pagoda Leading to Heaven). הפגודה ניזוקה קשה במלחמה ושופצה. על גג הפגודה כתוב בסינית: "לגן העדן ריח של בושם". פגודת הבשמים והמתחם כולו חשובים ביותר לויאטנמים. בין מרץ לאפריל נערך במקום פסטיבל גדול והמקום מלא בהמון ויאטנמים שעולים לרגל מכל רחבי הארץ, מטפסים במעלה השביל המוביל לפגודה מתפללים ומניחים מנחות. השייט חזרה עבר בנעימים, הרוח פסקה וסוף-סוף יכולנו להנות מהנוף היפה.

 לאחר יום מנוחה בהאנוי וביקור במוזיאון האתנולוגי אנחנו קונים "כרטיס פתוח" (Open Bus Ticket) עם עצירה בכל התחנות ($25 לאיש) ומתחילים לרדת דרומה. התחנה הראשונה שלנו היא נינ-בין (Ninh Binh), בעיר עצמה אין מה לעשות, אך מייחדים אותה שני דברים: אנשים מקסימים במיוחד, וקרבה לאתרי טבע עם נוף עוצר נשימה ופגודות נהדרות.

 אחרי שעתיים וחצי של נסיעת ערב מאוחרת מהאנוי, האוטובוס עוצר על הכביש הראשי (אוטוסטרדה מס` 1) ואנחנו יורדים לתוך חושך. במהרה מגיחות מהחשכה 2 דמויות עם פנסים וכרטיס הביקור של המלון הקשור לחברת האוטובוס עימה אנחנו נוסעים An Phu Travel ו"חוטפים" אותנו למלון. לשמחתנו המלון מצויין. אנחנו מזמינים 2 חדרים במחיר טוב, לנו ולבנות. למחרת אנחנו שוכרים דרך המלון שני נהגי טוסטוס נחמדים ויוצאים לטייל בסביבה.

בכל אופנוע יושבים נהג, בת (באמצע) והורה. אחד הנהגים הוא בנו של בעל בית המלון. בחור צעיר ונחמד מאוד, דובר אנגלית טובה ומשכיל, ששמח להסביר לנו על הדברים שאנו רואים בדרך. בין לבין אנחנו נהנים לפטפט על החיים. הבנות מתלהבות מהנסיעה, למרות הרוח הקרה, וטבע מבקשת שנקנה אופנוע כשנחזור לארץ.

הנסיעה עוברת בדרכי כפר צדדיות, מדהימות ביופין, בין הרים ירוקים שמזדקרים בחדות מתוך שדות אורז, נחלים ונהרות ויוצרים נוף קסום רגוע ושלו. מעניין לראות את חיי הכפר הפשוטים, את החקלאים החרוצים שמעבדים את שדותיהם בחריצות רבה בכל מזג אויר. ברי המזל ביניהם נעזרים בתאו מים (חיה יקרת ערך לחקלאי העולה 6 מיליון דונג(!) ושווה כל דונג). בצידי הנהרות והנחלים משייטים בנחת ברווזים רבים ודייגים על גבי סירות קטנטנות וצרות המכילות אדם אחד בעמידה. דייגי הסירות הקטנות שטים בעזרת מוט במבוק אותו הם דוחפים ביד אחת ובעזרת היד השניה דגים עם מוט שבקצהו רשת קטנה המחוברת לאלקטרודה חשמלית. בבריכות המים והנהרות ניתן לראות רשתות פרושות היוצרות מבנה בו מגדלים חלזונות לפתיונות דייג.

 אנחנו מגיעים לעתיקותhoa lu  בירתה הראשונה של ויאטנם (10,000 דונג למבוגר, ילד בחינם). המתחם הגדול נהרס במשך השנים וכיום יש בו שרידי ארמונות ו- 2 מקדשים יפים. טבע מאוהבת בבאפלו המים ולשמחתה הרבה אנחנו פוגשים באמא באפלו וגור באפלו קטן. לקול צהלותיה ממראה הבאפלו הנהג שלנו "נמס" ומבקש מבעל הבאפלו סיבוב לבנות. הבנות עולות בשמחה על הבאפלו. אנחנו ממשיכים למקדשthai vi temple  ופוגשים בחצר המקדש שומר מבוגר מאוד, יפה כמו יצא מציור סיני, עם זקן לבן וארוך ושיער לבן אסוף בקוקו. השומר מנגן על כלי פריטה ויאטנמי ונותן את המפרט לבנות. טבע נהנת מאוד לנגן בכלי שנגינתו עדינה ונעימה. בקושי רב אנחנו נפרדים לשלום ומגיעים לנהר ngo dong הקרוב ושטים ל-tam coc (טאם-קוק).

לתחילת הכתבה

השייט על הנהר נעים והנוף נהדר (לדעתנו, יפה יותר מהשייט לפגודת הבשמים) הנהר נושק לרגלי ההרים המזדקרים מתוכו, גבוהים ויפים ועובר בתוך 3 מערות נחמדות. לאחר המערה ה-3 מסתובבים וחוזרים. את הסירה משיטים שני חותרים, חלק מהזמן בעזרת הרגליים. בדרך חזרה פורסת אחת החותרות את מרכולתה ומנסה למכור חולצות ומפות רקומות. הסחר נפתח...הבנות רוצות חולצה ואמא מפת שולחן. מחיר חסר הגיון נשלח לאויר ואני צוחקת, המחשב נשלף ומתחילה התמקחות מצחיקה, שנמשכת מתוך כוונה, כמעט עד החזרה, אז מבינה המוכרת שאם לא תעשה פשרה של ממש לא תהיה מכירה. לבסוף אנחנו מגיעות להבנה ובצחוק ושמחה של שני הצדדים נסגרת הקניה. הכניסה לאתר טאם קוק עולה 30,000 דונג לאיש. השייט הלוך ושוב עורך כשעתיים ועולה 40,000 דונג למבוגר ו-20,000 לילד.

ביום אחר נסענו עם מכונית (מפאת המרחק) לפארק הלאומי קוק פונג (coc phung). זה הפארק הלאומי הראשון של ויאטנם ואחת השמורות החשובות בויאטנם. הפארק יפה מאוד ונמצא בתוך ג`ונגל טבעי וסבוך. בשמורה יש שפע של מסלולי הליכה יפים, מערת אדם קדמון בה נתגלו שרידי עצמות אדם מלפני 7500 שנה, עצים עתיקים בני 1000 שנה, גן בוטני ומרכז להצלת קופים. ניתן לעשות טיולים יומיים לפארק או לישון בו ולטייל בו כמה ימים. בפארק יש מגורים ברמות ומחירים שונים וכן מסעדה זולה. ניתן לשכור מדריכים במקום. דמי כניסה 40,000 דונג למבוגר, ילד בחינם. כניסה למרכז להצלת הקופים ומדריך עולים 30,000 (לא ניתן לבקר שם ללא הדרכה).

אנחנו ביקרנו במערת האדם הקדמון שנמצאת כ-300 מטר מהכביש ומצריכה טיפוס במדרגות מתכת רבות. יש להצטייד בפנס, כי המערה גדולה וחשוכה. אם שכחתם את הפנס בבית ניתן להשכיר פנס בדוכן שבכניסה מהכביש תמורת 3000 דונג. עשינו טיול רגלי בגן הבוטני והמשכנו למרכז להצלת הקופים. זהו מרכז יפה ומטופח שעוסק בהצלת קופים נדירים וקופים שנשבו או נפצעו על ידי ציידים. הקופים מטופלים ומגודלים במרכז ואחר-כך עוברים למתחם ביניים (שמור) בטבע בו הם מסתגלים בחזרה לחיים בטבע. בתום התהליך הם משוחררים. פרטים נדירים נשארים במרכז לשם רביה.

 בדרך חזרה מהפארק נסענו דרך מתחם חקלאי ענקי ומרשים בגודלו של צמחי אננס. אלפי דונמים של שדות המשתרעים על פני מישורים וגבעות. האננס הוא צמח קוצני, נמוך ממנו יוצא הפרי היפה והכל-כך טעים. למחרת נסענו על אופנועים לשמורת ואן לונג (van long) היפה ולכפר הצף קנגה (Kenga). הטיול היה יפה, אך לדעתנו ארוך מידי לילדים. גם אנחנו יצאנו מותשים מהנסיעה הארוכה בדרכי העפר הקופצניות ו"חתכנו" באמצע חזרה למלון. בעלי המלון מקסימים ונוצר ביננו קשר טוב. הבנות נהנו לשחק עם "תינוק הבית" בן השנה. המשפחה מבשלת את האוכל במלון והוא טעים מאוד. בערב לפני שעזבנו קיבלנו מתנה- בעל המקום שראה כמה טבע אוהבת דבש, העניק לנו חצי ליטר של דבש מובחר וטעים (דבש שהוא מביא במיוחד מההרים בסביבה), כך שהיתה לנו פרידה מתוקה!

באי קט בה היה טיול עם עליה מאוד קשה, אז קחו בחשבון שהעליה קשה, אבל הנוף שווה את הטיפוס. כדאי לבוא עם מכנסים ארוכים, לא מצמר, כי יש קוצים שנדבקים ולא כייף לשבת אחרי זה להפריד אותם (לפי ניסיוני). אם אתה לא רוצה לשוט בקייאק, כדאי לרדת לחוף של אי קטן ויפה עם הרבה צדפים יפים וחול ומאוד נעים שם -;מומלץ מאוד. בקיץ מומלץ להביא בגדי ים ולהתרחץ. השינה בסירה היתה כייפית ורציתי לישון עוד לילה בסירה. בנין בין טיפסתי לפגודה שבמערה והמשכתי עם אבא עד לראש ההר והיה מאוד כייף. אני ממליצה לטפס עד ראש ההר. הנסיעה באופנוע ממש כייפית והכי נהנתי לנסוע עם אבא. אהבתי את הקופים במרכז להצלת הקופים ביחוד את הקוף מהאי קט בה. הוא קוף קטן וחמוד,על הראש שלו יש צורה של כובע כמו קליפת לימון צהובה. נהנתי לטייל בין האולמות הגדולים במערה הפרהיסטורית.

בהלונג ביי היה מאוד כייף לשוט בסירה והיה לי מאוד כייף לישון בסירה, בחדר עם אבא. היה מאוד כייף לראות את הנוף. ראינו הר שאני קוראת לו הר "הביסה" (מהמילה ביס) והיה בו חור ענקי כמו ביס של ענק. ראיתי אותו דרך החלון בחדר שבסירה. ראיתי חוף שאספתי בו המון צדפים וחלק נשארו איתי ואני שומרת אותם. בסירה היה אוכל מדהים ומאוד טעים. בשייט לפגודת הבשמים היה לי קפוא ופגודה זה מקדש. ועלינו ברכבל שזה רכבת שנוסעת על כבל וזה נורא כייף במקום לטפס את העליה מההר שכולו מדרגות, זה נראה לי מאוד מאוד קשה,לא כדאי לכם לטפס, כדאי יותר לעלות ברכבל. הרכבל הרבה יותר מהיר מברגל. הפגודה מאוד יפה. היא בתוך מערה, אבל בעצם היא לא מקדש, אלא הרבה פסלים עם אורות שהם צבעוניים וזזים.

 היה בנין בין משהו מאוד יפה שראיתי בנסיעה באופנוע, זו היתה להקת ברווזים ענקית שעברה לידנו על הכביש, היו שמה טונה של ברווזים. במלון שלי היה תינוק, שאני קוראת לו תינוק הבית אוסם, הוא היה שובב וחייכן ואני אוהבת אותו. ישבתי על באפלו מים והעצמות שלו מאוד קשות, אבל היה לי כייף ורציתי ממש לעשות איתו סיבוב בכל ויאטנם. היה במלון אוכל מאוד טעים ודבש מצויין. נהנתי בשייט למערות ואני רוצה להיות בהם שוב.

לתחילת הכתבה