מהאנוי לסאפה
הגענו להאנוי הערב ואנו נדהמים לראות איך בתוך מה שלעינינו נראה כמו בלגאן אחד גדול, זורמת תנועה של עשרות אלפי קטנועים, ריקשות ואופניים. מיד בולטת לעיננו העובדה שכמעט ואין כאן מכוניות. כל מי שברשותו קטנוע חייב לצפור בכל כמה שניות גם אם אין סיבה לכך, ונדמה שהשלב הראשון במבחן הנהיגה המקומי הוא היכולת להפעיל צופר באופן שיעצבן כל הולכי הרגל.
אנו מבלים ברכיבה בת מספר שעות ברחובות העיר ומתבלבלים בין הסמטאות האינסופיות המכילות מאות דוכנים בהם מוכרים הכל, ממש הכל. הרכיבה די מסוכנת בשל הצפיפות הרבה של כלי הרכב והקטנוע הוא ללא ספר הכלי השולט בכביש. אנו מבינים את הרעיון, ומקדישים לג`נגל העירוני יום אחד בלבד. יעדינו הראשון בטיול הוא העיר Sapa. מהאנוי אנחנו מגיעים לתחנת הרכבת המקומית ותופסים רכבת לילה ל-Lao Cai, העיר הקרובה ביותר. את הדרך, כ-30 ק"מ מ-Lao Cai לסאפה אנו רוכבים מלווים במראות כפרים ציוריים הפזורים לאורך הדרך, ובני כפר ציוריים לא פחות על תלבושותיהם הססגוניות. לכל אורך הדרך יבחין הרוכב בשלטים המציינים את השיפוע- 10% גם אם השיפוע גדול יותר...(מסתבר שאין במלאי שלטים עם אחוז שונה מ-10).
סאפה היא עיירת קיט מודרנית- בתי קפה ומלונות ברמה טובה, לצד אלפי וייטנמים המתגוררים בה ובסביבתה. העיר מהווה מוקד מסחרי עבור התושבים המתגוררים בסביבה, ומתקיים בה שוק קבוע קטן ויפיפה. מסביב נוף ציורי: הרים מחודדים וירוקים, עמקים וטרסות של שדות האורז. בסיס אידיאלי ליציאה לטיולי אופניים וטרקים (על פי החוק, לטרקים מעל יום יש להיות מלווים על ידי מדריך מקומי). ביום הרכיבה הראשון אנחנו יוצאים ברכיבה מסאפה בדרך שעוברת בין כפרים בסביבתה. מדהים, במרחק הליכה מהעיירה ניתן למצוא שבטים שאורח חייהם שונה אך במעט מזה של הכפרים שחיו כאן לפני כ-500 שנה. לכל שבט התלבושת הססגונית שלו והשילוב בין הנוף ההררי והירוק עד ובין התלבושות האותנטיות, נותן לנו הרגשה שלפנינו תפאורה של סרט. אנו יוצאים לשטח רעבים לסינגלים. יש בידנו מפה עם סימוני שבילים שקיבלנו במשרד התיירות המקומי, ועד מהרה אנו מגלים כי חלק מהשבילים להולכי רגל שנראים עבירים על המפה, עוברים בתוך טרסות בוציות. בחלק מהדרך אנו מוצאים את עצמנו מדשדשים בבוץ הטובעני עם האופניים על הגב לעיני ילדי הכפר המשועשעים למדי מן המראה: 4 רוכבים נושאים על גבם אופניים מנסים לדלג בין שלוליות הבוץ.
באחד הכפרים, לאחר כ-4 שעות של רכיבה, אנו עוצרים ומרגישים את הרעב בבטננו. לא תכננו רכיבה לאורך זמן כה רב, ואנחנו מנסים את מזלנו באחת הבקתות בתקווה להחזיר לגופנו כמה קלוריות. לאחר שאנו נכשלים להסביר לסבתא המקומית את מבוקשנו, אנו עוברים לסימני ידיים ומסמנים על בטננו הריקה. מוזר, אך מסתבר שגם לסימני ידיים יש מבטא. לבסוף לאחר שאבישי מפגין יכולות פנטומימה ברמה של חנוך רוזן הסבתא מבינה ואנו מתיישבים על רצפת הבקתה וממתינים לארוחת המלכים: נודלס מוכנים משקית המוגשת לנו אחר כבוד. הבקתה שלהם עירומה מחפצים וחשוכה, והכל מתנהל על הרצפה כולל אכילה. אנו מודים ומשלמים למשפחה (סכום של דולר לסועד בהחלט מהווה פיצוי הולם למשפחה) וממשיכים בדרכנו. ללא ספק יום מיוחד שמביא אותנו אל האוכלוסייה הכי אותנטית של המחוז.
למחרת אנו בוחרים מסלול אחר ושמחים לגלות שכולו ניתן לרכיבה. אנחנו יוצאים מסאפה בסינגל לכיוון הכפר Ma Cha. כרוכבי שטח אנו מחפשים כמובן אחר סינגלים, ומוותרים על הדרך הראשית. כך בתוך טוואי הנחל אנו מוצאים עצמנו רוכבים בתוך נוף עוצר נשימה כאשר מדי פעם אנו נתקלים בילדים המכוונים אותנו ליעדנו. לאחר רכיבה של כ-3 שעות, אנחנו פוקדים את ביתה של אחת המקומיות. אבישי הפנטומימאי הבכיר מבקש ממנה בסימני ידיים כמובן להכין לנו ארוחה. לאחר מספר דקות אנו שוב מקבלים את אותה ארוחה מאתמול, אטריות משקית המורתחים במים, ומבינים כי ככל הנראה מדובר באותה רשת של מסעדות. אנחנו אוכלים לשובע וממשיכים ברכיבה ליעדנו הבא הכפר Ta Phin. מהכפר אנחנו חוזרים בכביש עד לסאפה ברכיבה בת כשעה.
באקה (Bac Ha)
אנו רוצים לטעום עוד ממראות הצפון. מסאפה אנו מתכננים להגיע ברכיבה לעיר Bac Ha שם לפי המידע שבידנו מתקיים שוק מקומי בכל יום ראשון, אולם יופייה של העיר וסביבתה משאירים אותנו ליום נוסף ובסיומו אנו שוכרים רכב המסיע אותנו על ארבעת זוגות האופניים שלנו ל-Bac Ha.
בניגוד לשכנתה, Bac Ha מתגלית כעיר אותנטית ופחות זוהרת. הרחובות צנועים יותר, והיא נעדרת את הטאץ` המערבי של עיירת קייט. השוטטות בעיירה מרתקת. בבוקר אנו מתעוררים ליום קסום של שמיים כחולים ומזג אוויר נפלא, ויוצאים בשעות המוקדמות לתור את הרחובות המתעוררים ליום החג- שוק יום ראשון. אנו מבחינים בתנועה ערה של מאות מקומיים לבושים בתלבושות חג ססגוניות המגיעים היום מי למכור ומי לקנות כל מצרך חיוני: ירקות ופירות, בדים ססגוניים, עבודות יד, בגדים ואפילו בקר. נפעמים מהמראות ומהאותנטיות של השוק שכמעט ולא מורגשת בו תנועת של תיירים, אנו מסתובבים שיכורים מן המראות ומתרגשים להיות חלק מחגיגה. בתוך חוויית השוק אנו לא פוסחים כמובן גם על טעימות של מיני מאפים מטוגנים שדנקן דונט היה יכול לקנא ביצירתיות שהושקעה בהם. בשוק ניתן לבלות לפחות מספר שעות מרותקים מהמראות, והאווירה הקסומה של אלפי ויאטנמים מחויכים ולבושים במיטב מחלצותיהם שווה ביקור בעיר.
למחרת אנו משכימים קום ויוצאים לכיוון העיר הצפונית Sin Man, או כפי שנקראת במפה שלנו (1:250,000) sin man. אנחנו בוחרים בדרך היוצאת צפונה ועולים במשך כשעה וחצי על כל ציודנו עד לגובה של 1400 מטר. זו פעם הראשונה שאנחנו רוכבים עם כל הפעקלח עלינו, ולוקח זמן להתרגל לרעיון ולמשקל (עד לשלב זה של הטיול רכבנו במסלולים מעגליים שחזרו בסוף היום למלון). הגוף עדיין לא רגיל ואנו מטפסים את העלייה בקצב איטי. לאחר כשעתיים אנחנו מגיעים לצומת, מפספסים את הפניה ימינה שנראית לנו כדרך צדדית, וממשיכים ישר בטעות עד לעיירה הקסומה Can Cao.
הדרך ל-Can Cao רצופה עליות טובות ומיד אחריהן ירידה של כ-700 מטר בקווי הגובה ואנחנו מגיעים. על מנת לוודא כי אנו בדרך הנכונה אנו שואלים את המקומיים והם מצביעים לחרדתנו לכיוון ההפוך, הכיוון ממנו אך הגענו. בתחילה אנו בטוחים שיש כאן אי הבנה, הרי לא יעלה על הדעת שנטפס שוב את כל 700 המטרים גובה שירדנו במהלך החצי השעה האחרונה, ואנו מנסים לשכנע את המקומיים שהם טועים ולא אנחנו. המקומיים עומדים על כך שהם גרים ב-Can Cao ואילו אנחנו צריכים לכיוון ההפוך, ולא מוכנים לנהל מו"מ בנושא.
רכיבה בהרים הירוקים
האזור קסום, שרשרת הרים גבוהים מכוסים בשמיכה ירוקה- מפגש הגבולות של ויאטנם עם סין. מולנו עולה שיירה של נערים הנושאים בולי עץ ארוכים שאיננו מבינים כיצד הם נושאים עמם למרחק כה רב. לאחר שהשלמנו עם העובדה שהפסדנו במו"מ, אנו מתחילים לדווש בעלייה ארוכה שנמשכת כשעתיים ומגיעים לצומת שם פספסנו את הפניה שלנו. שם אנו מבחינים בשלט קטן המצביע על הכיוון ל-Sin Man (מסתבר כי גם בסוף העולם יש את ה"אותיות הקטנות" שאף אחד לא רוצה שתראה...). הדרך הנה דרך עפר שנראית מאוד צדדית, ואנו לומדים את הלקח החשוב לטיול- בכל הזדמנות לשאול את המקומיים על כיוון היעד הבא. לפני שנמשיך אנו מבקרים בקיוסק מקומי והופכים אותו למסעדה תוך שאנו בונים לו את התפריט המבוסס על ...איך לא? נודלס.
לאחר רכיבה מאומצת של כ 3 שעות נוספות אנחנו מבחינים מתחתינו בעיר הקסומה Sin Man ששוכנת בתוך עמק קסום מוקף הרים גבוהים. העיר בעלת מבנים מרהיבים בשלל צבעים ומרחוק נראית כמו מתוך ציור. אנחנו שוכחים את כל התלאות ומשחררים בלמים בירידה מטורפת עד לפאתי העיירה. אנו חותמים 9 שעות רכיבה ועם הגיענו אנו מנסים בעזרת סימני ידיים לחפש מקום להניח את ראשנו ללילה. אנו מוצאים מלון צנוע ברחוב הראשי שמנוהל על ידי סינית חביבה שאינה יודעת ולו מילה באנגלית. עובדה זו לא מפריעה לה לנהל איתנו שיחות ארוכות בויאטנמית כשאנו עונים לה בעברית. למחרת לאחר התייעצות של הצוות אנו יורדים מ-Xin Man דרומה בדרך עפר לכיוון Yen Binh ומבחינים כי במפה עונים לשם זה לפחות 3 כפרים בתחום השטח בו אנחנו רוכבים. מעניין לאיזה מהם נגיע ...
תחילתה של הדרך מישורית ואיננה רומזת מאום על העובדה כי לפנינו יום מפרך עם עליות בו אנחנו "נתפור" בשטח עליות בגובה מצטבר של 2200 מטרים בדרכים משובשות ובנוף מיוחד שרק בצפון ויאטנם נוכל למצוא. מסביבנו נוף מדהים והכל ירוק ומלא במים. אנחנו עם כל ציודנו ועוד מגוון מתנות וחפצים שרכשנו בדרכנו עד לכאן וכולל המים שעלינו משקלנו מגיע ל כ-20 ק"ג לרוכב. את העליות האינסופיות אנחנו רוכבים באיטיות והנופים המדהימים בהחלט מהווים פיצוי הולם למאמץ. בדרך אנחנו עוברים כפר מקומי שדייריו מיד מתקהלים סביבנו, סקרנים לדעת ולהביט במוזרים שהגיעו רכובים על אופנים. התקשורת בינננו מאוד מוגבלת, ורק בודדים יודעים מילה או שתיים באנגלית, מה שעושה את החוויה אקזוטית עוד יותר. חיוכים מבויישים, מבטים מסוקרנים, קריאות התפעלות מהאופניים, כל אלה מאפיינים את המפגש המרגש עם עשרות ילדי ובוגרי הכפר שמתקהלים סביבנו שמיד קוראים לחבריהם שמפסיקים כל פעילות וממשיכים להתקהל סביבנו. לאחר דקות ארוכות של חיוכים הדדיים וניסיונות כושלים ליצירת תקשורת בעלת משמעות, אנחנו נפרדים מהם וממשיכים ברכיבה.
במהלך 4 השעות הקרובות איננו פוגשים כל יישוב או סימני חיים. טוואי השטח ההררי ומזג האוויר הסגרירי אינם מהווים תנאים הולמים להתיישבות באזור, ומדי פעם אנו מביטים לשמיים עם תפילה בלב שהעננים השחורים אינם נבואה לגשם. מזג האוויר מתחלף במהירות וככל שאנו עולים בקווי הגובה נדמה שאוטוטו אנו מוציאים את מעילי הגשם. ויאטנמי רכוב על אופנוע מרעיש שהסירו ממנו את האגזוז חולף על פנינו ברעש נוראי ומפר את השלווה. אנחנו מניחים לו לעבור, והוא מחייך חיוך חסר שיניים ומנופף לנו לשלום (רק שיסע כבר עם הרעש הזה...). לאחר כשעה אנו פוגשים בו שוב לאחר שעצר בדרך להעמיס ענפים, ומוודאים איתו כי אנחנו בכיוון הנכון- למדנו את הלקח מאתמול. לאחר כחצי שעה הוא שוב משיג אותנו כשכל היער הומה ברעש האגזוז שלו ושוב החיוך מרוח על פניו. לפי שעון הגובה נותרו לנו לטפס עוד 150 מטר בלבד.
הטיפוס לוקח לנו כמעט חצי שעה עד שסוף סוף אנחנו בשיא הגובה ומתחילים בירידה. לרגע הזה חיכינו, אותם רגעים בהם אתה יושב על האוכף, חיוך של מנצחים מרוח לך על הפנים, השרירים רפויים והנוף רץ מול הפנים - חדוות הירידות. הדרך מדהימה ביופייה. באחד הסיבובים, לאחר שאנחנו כבר לא בטוחים כל כך בכיוון, אנחנו עוצרים ומזהים בקתת עץ. הבקתה נמצאת באמצע שומקום ולאחר שאנו דופקים קלות על הדלת אנו מזהים את דיירי הבית: גבר כבן 30, אישה (לא ברור לנו אם הם זוג) ונער אותו אנו מזהים כרוכב האופנוע. בבית העץ המושקע לתפארת גג העשוי בקפידה מענפים מיוחדים למניעת כניסת מים, רחבת מתכת להדלקת אש, מקלחת ושירותים מאולתרים ואפילו ... טלוויזיה. הבית ממוקם ביער גשם הרחק מכל נקודת יישוב וצופה על נוף מדהים. מתחת לבית מכלאה לבקר. אנו מבקשים מדיירי הבית (בסימני ידיים כמובן) להכין לנו ארוחה והם מיד נעתרים לבקשה ומתחילים במלאכה (תפריט כבר היה מוגזם לבקש). תוך הכנת הארוחה אנו משתעשעים איתם בצילומי מסרטת הוידאו שהבאנו איתנו, והם מופתעים לראות את עצמם כשחקנים ראשיים בסרט.
לאחר מנוחה קלה אנו מודים ומשלמים למשפחה, וממשיכים ברכיבה של כשעתיים עד ליעדנו הסופי Yen Binh. לכפר אנחנו מגיעים בחושך מוחלט ובמקום להגיע לעיר גדולה כפי שציפינו אנו מבחינים בבתים פזורים לאורך הדרך. אנו מחפשים מקום ללון בו ולאחר חיפושים מתישים של כחצי שעה, כשכבר כמעט ויתרנו ונכנסנו לאחד הבתים בבקשה למקלט מדיני, אנו מוצאים מקום שנראה כמו מסעדה ומוציאים את מדריך השפה שברשותנו כדי להסביר לבעליה את מבוקשנו- מקום לאכול וללון. בסוף היום אנחנו מוצאים את עצמנו במלון ממשלתי: מיטות ללא מזרונים ומקלחות שזרם המים החרים אותם, אבל בשבילנו זה הרבה מאוד ומספיק כדי להסיר את אבק הדרכים. אנחנו מסיימים את היום הנפלא בארוחת ערב דשנה במסעדה הסמוכה.
למחרת אנו מתפצלים לשני כוחות: קובי ואני ממשיכים ברכיבה לכיוון האנוי, ואבישי ודני מנסים להגיע ישירות להאנוי ברכב. מהכפר Yen Binh בו שהינו הלילה, אנו מתחילים לרדת לכיוון הכפר Dong Huang. בדרך אנו עוברים את העיירה Bang Lang, ומבחינים בקושי של המקומיים להבין אותנו כאשר אנו מבטאים את השמות של הכפרים. כאשר ביטאנו את המילה כפי שכתובה באנגלית, איש לא הבין והיינו צריכים הרבה דמיון כדי להגיע לבאנלה, האופן בו הם מבטאים את השם. לא נורא, בסוף הגענו.
בניגוד גמור לרכיבה של אתמול בה כמעט ולא פגשנו אנשים, הרכיבה של היום מתאפיינת בשפע של התרחשויות. הנוף ההררי בגובה 3,000 מטר פינה מקום לנוף מתון יותר. הדרך שזורה במאות ילדי בית הספר שממהרים לבית הספר, ואנו נפעמים מהמראה של מאות זוגות אופניים רכובים על ידי נערים ונערות מלוכסני עיניים. החוויה של רכיבה בתוך נחיל הילדים המחייכים בדרכם לבית הספר תיחרט בליבי כחוויה המרשימה ביותר מחוויות הטיול. לעיתים ראינו בני 6 רכובים על אופני מבוגרים כאשר הם בקושי מגיעים לדוושות. מדי פעם אנו עוצרים בדרך כדי לשוחח עם המקומיים ששמחים לפגוש אותנו.
מהכפר Dong Huang אנו ממשיכים לעיירה Yen Thang ועם התקדמות להאנוי, אנו עוזבים את הנוף הפסטורלי. התנועה הולכת ומתעצמת ובמקום קטנועים וטרקטורים אנו נעקפים על ידי משאיות כבדות. אנו עוצרים לארוחת צהריים בעיירה ומיד מושכים את תשומת הלב של המקומיים. איננו מרגישים מאוימים אפילו לרגע ומרגישים בטוחים כאשר אנו מניחים את האופניים. יעדנו הבא הוא העיירה Xuan Lang.
אנו ממשיכים לרכוב עד שעות הלילה בין העיירות עד שאנו מסיימים בחושך ברכיבה נעזרים בפנסים ומגיעים עד למרחק של 150 ק"מ מהאנוי. למחרת אנו ממשיכים ברכיבה עד למרחק של כ 100 ק"מ מהעיר, וכדי להימנע מרכיבה בתוך כבישים עמוסים לעייפה במכוניות ומשאיות אנו עולים יחד עם האופניים על אחד מהאוטובוסים. אנו מגיעים להאנוי לקראת הערב ומבלים ברחובותיה העמוסים דוכנים ותיירים מכל העולם- חזרנו לציביליזציה מסכמים טיול מוצלח ואקזוטי.
הטיול בויאטנם הוא ללא ספק אחד הטיולים היפים שעשיתי עם אופניים. השילוב של נופים עוצרי נשימה, אוכלוסייה מסבירת פנים ומזג אוויר נוח לרכיבה, עושים את המדינה ליעד מושלם לרוכבי שטח.
