קצת על המסלול

האתרים בפרק זה נמצאים בדרך מטביליסי מערבה עד קוטאיסי ומעט צפונה עד לעיר אוני, ודרומה לדרך המחברת בין שתי ערים אלו, המובילה למתחם המערות ורדזיאה. פרק זה נוגע במספר מחוזות של גיאורגיה, ולכן פירוט האתרים במסלול זה יהיה לאורך ציר תנועה הרצוי ביותר למיצוי מירבי של הזמן.

לביצוע האתרים בחלק זה דרוש מינימום של 4 ימים, מכסימום הימים הוא בהתאם לרצון של המטייל לבצע גם סיורים רגליים (טרקים) באתרים השונים.

 הדרך המרכזית מטביליסי לקוטאיסי נמצאת רובה ככולה על אחד מסעיפיה של דרך המשי, שעליה נעו שיירות המסחר. דרך זו חיברה בקטע זה בין הים השחור לים הכספי, מנמל בטומי לנמל בקו, ולכן לאורכה יש מספר רב של שרידי חאן ומצודות.

ביקור באתר ההנצחה

דידגורי (Didgori) הוא אתר הנצחה למלחמה של הגיאורגים, בינם לבין הצבא הפרסי, שהתקיימה במקום זה בשנת 1121, כאשר המלך דוד הבנאי עמד בראש צבא שמנה 56 אלף חיילים וניצח צבא שהיה פי 6 מגודל צבאו. הוא הצליח לעשות זאת בשיטה הטרויאנית, על ידי החדרת קומץ חיילים לתוך הצבא הפרסי שתקפו אותם מבפנים. הדרך אל האתר מחייבת נסיעה ברכב 4X4.

 הכניסה לאתר מכיוון מצ`חאטה מתחילה כאשר נוסעים ממצ`חאטה מערבה לכיוון גורי, לא בדרך הראשית M27 אלא בדרך הצדדית הנוסעת לכיוון Knemo Nicbisi. אחרי נסיעה של כ- 10 דקות, רואים מצד שמאל מבנה עזוב ואחריו מיד הצטלבות, שהדרך השמאלית שבה עוברת מתחת לגשר. נוסעים בדרך זו עד לעיירה זאגי ובהמשך עד Knemo-Nicbisi, ביציאה מהכפר רואים שלט כחול בפניה שמאלה, שלט המצביע 2 ק"מ לעיירה בשם אירוחגיצי. ממשיכים ישר ולא פונים, עד לכפר הבא, שבמרכזו דרך הפונה שמאלה. ממשיכים ישר ורק בפניה הבאה שמאלה פונים לדרך המטפסת לראש השלוחה וממשיכים בה עד לאתר.

 דרך אחרת להגיע לאתר זה היא מהדרך של ציר האגמים, והפנייה היא אחרי העיירה Manglisi. חשוב להדגיש, כי סטייה לכיוון אתר זה, במקום להמשיך לעיר גורי, לא תאפשר ביצוע של ציר התנועה כפי שהוא מתואר בהמשך, וגם הסטייה לאתר זה, אם בוחרים לעשותו כחלק מציר האגמים, מהווה גם היא בעיה כמפורט בכתבת המסלול של ציר האגמים, לכן מומלץ לעשותו בנפרד, ללא תלות בשום ציר תנועה אחר.

ממשיכים אל העיר גורי וסביבתה

בדרך לעיר גורי (Gori) ישנה עיר בשם גולשי (Gulashi), הנקראת בפי המקומיים ירושלים הקטנה, וזאת עקב כך שיהודים היו רוב תושבי העיר. כדי להגיע לגורי, פונים ממצ`חאטה מערבה על הכביש הראשי ואחרי כ- 30 ק"מ, יורדים מהכביש הראשי ופונים דרומה עד לעיר. גורי היא עיר היסטורית, מקור שמה הוא במילה גורה (Gora) - גבעה והיא ידועה כיום בזכות היער הענק שסביבה וכמקום הולדתו של ג`וזף סטלין, המכונה גם "שמש העמים" או "איש הברזל" וששם נעוריו היה יוסיף ויסאריונוביץ` ג`גאשווילי.

 העיר נמצאת בתחומי מחוז המשנה, שידה קרטלי (Shida Kartli), שנמצא בחבל קרטלי (Kartli), המכונה גם "לב גיאורגיה" ואשר חולק לשלושה מחוזות משנה. יעד הביקור העיקרי בעיר זו הוא המוזיאון של סטלין, שהוקם בשנת 1957 ושעלות הכניסה אליו 10 לארי לאדם. המוזיאון כולל את בית מגוריו, ההיסטוריה שלו עד לקבלת השלטון והרכבת ששימשה אותו בנסיעותיו ברחבי רוסיה, וכמובן הפסל, ענק המימדים שלו, הנמצא בכיכר המרכזית, מול בניין העירייה.

מבצר גורי ציחה (Gori Tsikhe) נמצא על ראש גבעה בצפונה של העיר, אך מחוצה לה, מה שמחייב נסיעה של כחצי שעה, אולם הוא נצפה מחלקים מסוימים של העיר.

מתחם עיר המערות אופליסטסיחי (Uplistsikhe), שפירוש שמו הוא מבצר האלים (אופלי= אל ו- סטסיחי= מבצר), נמצא בחבל Kartli, כ- 10 ק"מ מזרחית לגורי (כ- 15 דקות נסיעה), על גדות נהר מטקווארי (Mtkvari). כדי להגיע למתחם מגורי, נוסעים מהכיכר המרכזית צפונה וחוצים את העיר עד שמגיעים לגשר מעל הנהר ומעל מתחם תחנת הרכבת. מיד אחריו פונים ימינה (מזרחה) ושוב ימינה עד שעוברים בניין בצבע צהוב. בסוף אותו רחוב פונים שוב ימינה ומיד שמאלה ואז ממשיכים ישר דרך עיירה קטנה ומשם לפי השילוט שקיים שמאלה, וממש לפני המתחם עוברים מעל גשר מתכת מוזנח הנמצא מעל הנהר מטקווארי.

המתחם, שמתוארך למאה ה-6, משתרע כיום על כ- 40 דונם מתוך ה- 95 שהיה בעבר, בימי הביניים, והוא נבנה בדרגש סלע מעל הנהר. ניבנו כאן מאות רבות של מערות, שמהן שרדו כ– 100, המכילות אולמות, בורות מים, במות טקסים לאל השמש וגם בית סוהר תת-קרקעי. גילוי מתחם המערות היה בשנת 1957 וזאת רק במקרה, כאשר מקומי שיכור שהשתתף באירוע בכנסייה החדשה הממוקמת בראש המתחם, יצא להטיל את מימיו ונפל לבור. בני משפחתו שיצאו לחפשו, איתרו אותו וכך התגלה כי מתחת לפני השטח ישנן מערות רבות.

 בפסגת האתר, הצופה על הכפר קוואקווארלי (Kvakhvreli) והנהר מטקווארי, נמצאת כנסייה שנבנתה במאה ה- 9, ומומלץ לצפות ממקום זה, כמו גם ממקומות אחרים במתחם, על הנוף שמסביב. החפירות נמשכו כ- 18 שנים והאתר נחשף למבקרים בשנת 1975. הכניסה למתחם והיציאה ממנו היא כיום דרך שביל המוליך ומטפס למתחם, אולם בעבר הלא רחוק, הכניסה הייתה דרך מנהרה חצובה בסלע, אלא שדרך הגישה אליו נהרסה. מנהרה זו הייתה גם פתח הכניסה בעת העתיקה, כמובן ללא המדרגות החדשות, אלא שאז הפתח נחצב מתחת לפני מפלס מי הנהר, בכדי להקשות על אויבים לחדור למתחם.

 במתחם התקיימו טקסים פגאנים, שנערכו על ידי אוכלוסיית המקום, שכללה כ- 20000 איש, שהפריחה הכלכלית שלהם הייתה בימי הזוהר של דרך המשי הקדומה. המבנה המרשים ביותר הוא אולם החצוב בסלע, המוכר בשם תמריס דרבזי (Tamaris Darbazi). תקרתו נתמכת על ידי עמודים מסוגננים והתקרה עצמה מעוטרת בחריצי אורך שסותתו בסלע, כדי לתת למתבונן תחושה שמדובר בתקרת עץ. במרכז התקרה פעור חור שדרכו היה יוצא עשן או נכנס אויר. מהאולם המרכזי נכנסים דרך פתחים מקושתים לחדרים.

 במרחק לא רב מגורי, כ- 7 ק"מ דרומה, נמצאת כנסיית אטניס-סיאוני (Atenis Sioni), שהוקמה במאה ה-7 בראש צוק, בגדה השמאלית של נחל טנה (Tana) ויש בה ציורי קיר מהמאה ה- 12 הנותנים ביטוי להיסטוריה הגיאורגית.

כנסיית קינסטויסי (Kintsvisi) נמצאת מערבית לגורי, כ- 15 ק"מ, בדרך לקוטאיסי, אולם כדי להגיע אליה צריך להמשיך ולנסוע בדרך הלא הראשית. הכנסייה הוקמה בין המאות ה- 12-13, בשולי יער, בראש הר הצופה לעמק דזאמה (Dzama). וזהו למעשה מתחם של 3 כנסיות, מגדל פעמון ומספר מבנים הרוסים. הכנסייה הראשית נקראת סנט ניקולס והיא ידועה בעיקר בגלל ציורי הקיר שלה. מבט על הציור הכחול של "הבתולה והילדה" בערבוב עם גג הכנסייה ההרוס והשמיים הניבטים ממנו נותנים הרגשה שהאדם נמצא בבית האל.

כנסיית סמטאביסי (Samtavisi) נמצאת במרחק של כ- 5 ק"מ מהקודמת ומערבית לה, בקו אווירי. בכנסייה, שהוקמה במאה ה- 11, מייצגת את הבנייה המוקדמת של גיאורגיה ושימשה כדגם לבניית כנסיות מאוחרות וגדולות יותר. הקבר העתיק נהרס ברעידת אדמה במאה ה- 14 והוא שופץ במאה ה- 15 על ידי המלך גיאורגיה אלכסנדר. בכנסייה זו, עץ החיים מיוצג כאן כיין, דבר המצביע על חשיבות תעשיית היין בגיאורגיה.

מטיילים בפארקים ושמורות טבע

העיר חאסורי (Khasuri) שוכנת על הדרך בין גורי לקוטאיסי, מערבית לגורי וכ- 20 ק"מ מכנסיית סמטאביסי. היא ממוקמת בנקודת החלטה האם לנסוע ממנה דרומה לכיוון עיר המערות ווארדזיה ושמורת הטבע בורדזומי או מערבה לכיוון קוטאיסי. תיאור האתרים בהמשך יהיה בציר דרומה ורק אחר כך בציר מערבה. מכאן ודרומה נכנסים למחוז מסחאטי וג`אוואחאטי (Meskheti& Javakheti).

 נסיעה מהעיר חאסורי דרומה כ- 20 ק"מ תביא אותנו לעיר בורדזומי (Bordzomi), שנחשבת כאתר נופש ומרפא בהרי הקווקז הנמוך. האתר ידוע בעיקר בגלל פארק המים המינראליים הגדול שבו, ששימש גם למילוי ומכירה של בקבוקי מים בכל רחבי ברית המועצות לשעבר ומעיינות הגפרית, המשמשים לתיירות מרפא.

 תוך כדי חציית העיר מצפון לדרום, הכביש נמשך לאורך נהר מטקווארי החוצה את העיר. בגשר הברזל השני או השלישי פונים שמאלה, חוצים את הגשר, שוב פונים שמאלה ומגיעים לפארק בורדזומי. בנסיעה בכביש המוביל לפארק כדאי להסתכל על מרפסות הבתים הצבעוניות. כאשר מגיעים לפארק, עומדות בפני המטייל שתי אפשרויות:

1. לפנות לרכבל הנמצא מימין לכניסה לפארק ולעלות אתו בעלות של 1 לארי למסעדה הנמצאת על ראש הצוק מעל הפארק, לערוך במקום אתנחתא קטנה, ולא לשכוח להסתכל בעליה, בירידה ותוך כדי השהייה למעלה על הנוף שמסביב.

2. להיכנס קודם לאתר, בעלות של 1 לארי ולהתחיל לטייל בו לכל אורכו, כאשר ממול לכניסה ישנו פסל אדם שמצלם ושדרת עצים שחלקם אמיתיים וחלקם לא. מצד שמאל ישנו מבנה ששימש למרפא וספא, בסמוך לכניסה בתוך הפארק מצד ימין ניתן לבקר בדגם תלת מימדי של גיאורגיה, גם זאת בעלות של 1 לארי ובהמשך לתוך הפארק ישנה ברזייה של מים מינראליים. לאורך הפארק יש בית קולנוע ומתקני משחקים, המשמשים גם כמגרש משחקים של ילדי העיר. הטיול לאורך הפארק הוא מרגיע ביותר, היות והוא נעשה לאורך אחד מיובלי הנהר החוצה את העיר.

 אחרי סיום הביקור בפארק ובהנחה שלא לנים בעיר, ממשיכים לנסוע דרומה. ממש ביציאה מהעיר, כאשר תראו בניין דירות גבוה, צבוע בצבעי צהוב, כחול וכתום ולאחר שנוסעים בכביש/גשר שנראה ככביש תלוי על פי תהום, עוברים אותו מעט, מגיעים מימין לכניסה למבנה מנהלת שמורת הטבע. כאן ניתן לקבל הסברים על הפארק, לקבל מפות של מסלולי הטיול הרגלי והסברים על החניות לאורך המסלולים וכמובן נקודות ההתחלה של כל מסלול וכיצד להגיע אליו.

שמורת הטבע בורדזומי, היא שמורת הטבע הגדולה בגיאורגיה. השמורה משתרעת מערבית לעיר, הכניסות אליה נמצאות מסביב לשמורה ורק אחת מהן נמצאת בקרבת העיר. השמורה נוסדה בשנת 1995 בעזרת ממשלת גרמניה ואונסקו, שטחה כ-300 דונם ( 76000 אקר) והיא מכסה 8% משטח המדינה כולה. היא הוקמה בכדי להגן על היער ששימש מקום מחיה של האייל הקווקזי ובעלי חיים אחרים כגון: הדב החום, עז הבר, יחמורים ועוד.

 מסלול מאתגר של חצי יום הליכה, שלא שייך לשמורה, מתחיל בעיירה Chobiskhevi, הנמצאת 12 ק"מ דרומית-מערבית לכניסה לשמורה ומעט צפונה לכניסה למסלול מס` 6. מעיירה זו פונים מערבה, בדרך כבושה, המובילה מתחת לכבלי הרכבת ולאורך הנהר עד ל- Dabatsveli Plateau בגובה 1800 מ`, אחרי 15 ק"מ מגיעים לאגמים ביער, לממשיכים בדרך זו עוד כ- 16 ק"מ מגיעים עד בקוריאני. מבט על מסלול זה ניתן לראות בנסיעה מבורג`ומי לבקוריאני כמפורט בהמשך.

טיול במנזרים ובעיירות קטנות

כדי להגיע למנזר טימוטאסובאני (Timotesubani), צריך לפנות מזרחה לכיוון Gujareh מהיציאה הדרומית של בורדזומי ולנסוע בדרך העולה לגב ההר לכיוון העיר באקוריאני (Bakuriani), מרחק של 10 ק"מ. הנסיעה היא לאורך קניון צר ויפה. מנזר זה, הנקרא "מנזר הבתולה הקדושה" נבנה במאה ה-10 מאבן אדומה והקירות הפנימיים מכוסים בציורי קיר מרהיבים ושמורים יפה, שצוירו במאה ה- 13.

נסיעה של 10 ק"מ מהמנזר לכיוון דרום מזרח, תביא אותנו לבאקוריאני, עיירת נופש וסקי בקווקז הקטן בגובה 1700 מ`. העיירה נמצאת באזור הררי ויפה, סביבתה מיוערת בצפיפות ועקב הגובה, המקום נעים כאן גם בקיץ. כיום יש בעיירה תנופת בנייה אדירה של בתי מלון, אך רוב תושבי העיר מתפרנסים עדיין מחקלאות, חטיבה ועיבוד עצים כמו גם מתיירות. עיירה זו יכולה לשמש כמקום לינה, במידה שהדבר לא נעשה בבורדזומי. מכאן אפשר לצאת לרכיבת אופניים לא קשה עד להר Kochta, שמתנשא גובה 2155 מ`, לאורך הדרך מבאקוריאני לאגם טבא-טובסטקורי ועד למעבר ההרים טסרו (2454 מטרים). הדרך מתחילה באספלט וממשיכה בשביל לאורך היער. כמו כן, ניתן לצאת מצפון מזרח לעיירה, לטרק קצר של 3 ק"מ לכפר Didi Mitarbi ומשם הטרק יכול להמשיך במסלול מעגלי של 5 ק"מ חזרה לבאקוריאני. טרק נוסף של 8 ק"מ יוצא לכפר Cichisdziri, שהוא במקור כפר יווני עם מעיינות חמים בקרבתו. לאלה המבקשים לעשות את כל המסלולים הללו, יש לתכנן את זמן השהות בהתאם.

 בכדי להגיע לאגם טבא-טובסטקורי (Tba Tobasts`Kuri) ממשיכים מבאקוריאני דרומה כ- 10 ק"מ עד למעבר ההרים Cxratskaro Pass. הדרך המובילה למעבר ההרים היא דרך יפה, שהנוף ממנה מרהיב, והיא כוללת תצפית על הר שחארה, ניצים, פלגי מים ופריחה, כולל מבט על בורדזומי העיר, שמורת הטבע והעמק של השמורה והנהר החוצה אותו. בחלקה היא גובלת בקו צינור הנפט מבקו לאזרביז`יאן ומשם לאירופה, לכן אסור לצלם במקום, ראו הוזהרתם, שכן אם כוחות הצבא המאבטחים את הציר הזה, יבחינו שצלמתם, אזי סביר להניח שיחרימו לכם את המצלמה. מיד אחרי המעבר ואחרי נקודת הביקורת של הצבא ובדיקת הדרכונים, לוקחים את הדרך השמאלית (מזרחה). שימו לב שמיד אחרי המעבר מצד שמאל וימין יש פריחה של צמחיה הררית וצבעונית, וזאת בנוסף למתחמי המרעה של המקומיים, וגם כמה ציפורי עיט שניתן לצפות בהם. בהמשך הדרך ישנו גשר עץ, שאחריו ממשיכים שמאלה, עד שבשלב מסוים נגלה לעיניכם האגם. בהמשך הדרך מגיעים לכפר בשם זה ולשולי האגם. זמן הנסיעה הוא כ- 1.5 שעות.

 למבצר חארטויסי (Khertvisi) ניתן להגיע בשתי דרכים: הקלה והמהירה יותר היא לחזור למעבר ההרים, ומשם לפנות שמאלה (דרומה) עד לעיירה Akhalkalaki, הנמצאת על כביש A306 הממשיך שמאלה לארמניה השכנה. הדרך השנייה היא להמשיך מהאגם דרומה, לאורך הדרך הלא נוחה, דרך כפרים שכוחי אל ובעלי יופי מיוחד עד ל- Akhalkalaki ומשם לפנות ימינה עד לצומת הפונה לכיוון ורדזיאה, צומת שהמבצר יושב מעליו. הכניסה למבצר הוא מהדרך היורדת לורדזיאה. בצומת, כאמור, נמצא המבצר המרשים, שנבנה במאה ה- 10 על מצוק ושהורחב במאה ה- 12 על ידי המלכה תמר. זוהי התחנה האחרונה לפני מתחם ורדזיאה. המקום נמצא מעל חיבור הנהרות ג`אוואחטי (Javakheti) וארטאני (Artaani), זהו מקום אסטרטגי שחייב כל אויב לעבור בו. מגדל העוז (הקיפ) הוא מרובע וחומות המבצר החיצוניות אדירות ומהן יורדות שתי מנהרות אל הנהר ג`אוואחטי.

קצת על מערות ואגדות

אגם צ`ונדה (Tsunda), שנמצא בדרך לורדזיאה מצד שמאל של הדרך, נוצר עקב בקע וולקני, התמלא במים והוא מוקף בקני סוף. האגדה המקומית מספרת, כי בזמן הכיבוש הטורקי, הגיאורגים שלאורך הגבול ברחו לכיוון העיר בורג`ומי ושמו את הזהב שלהם בתיבת מתכת. כאשר הצבא הטורקי השיג אותם ליד אגם זה, השליכו את התיבה לאגם מכיוון שלא רצו שייהנו מהשלל. לדעתם, זוהי הסיבה שמדי חורף, כאשר יש ברקים, מכה ברק באגם.

 נסיעה של כ- 10 ק"מ דרומה מהמבצר ולאורך הנחל תביא אתכם למתחם המערות האדיר ורדזיאה (Vardzia). שימו לב, כי כ- 2 ק"מ לפני המתחם מצד שמאל, יש עוד קבוצת מערות - Vanis Kvabebi, שמהדרך ניתן לראות רק את הקצה שלהן וכמו כן הקתדראלה Kumurdo, הנמצאת ממש על אם הדרך. מתחם המערות נחצב על מצוק בצלע הר ארושלי (Erusheli) על ידי המלך ג`ורג` השלישי במאה ה- 12 (1185-1189) ומעל אפיק נחל (קורה) מטצווארי. המתחם נמצא בתחומי אזור מסחאטי (Meskheti) ובסמיכות לגבול הטורקי (רק 12 ק"מ) ומשויך בחלק מהמקומות למלכה תמרה ושוטא רוסטאבילי המשורר של הפואמה האגדית.

 האגדה מספרת, כי שם המקום נובע מדברי תמרה הגדולה, שבהיותה ילדה הלכה לאיבוד במבוך המערות, וכאשר קראה למחפשים צעקה, "אק-ואר-דזיה" שפירושו "אני כאן דוד". המקום שימש כאתר התבודדות לכ- 2000 נזירים, והמשך הרחבת המקום על ידי תמרה, הביא לכך שמספר הנזירים גדל ל- 50000 שחיו בקרוב ל- 3000 מערות, שנחצבו ב- 13 מפלסים, על פני שטח באורך 350 מ` ובגובה של 40 מ`. מעל 300 חדרים, מתוך ה- 600 שבמערות, שימשו את תמרה כמקום מגורים ומסתור בעת צרה, והמערות כולן מחוברות בתעלות ארוכות. גם כיום, קטע מהמערות נמצא בשימושם של נזירים והוא אסור לכניסת מטיילים. כמו כן, עד היום ממשיכות החפירות במקום, לגילוי מממצאים נוספים וחשיפת מערות נוספות. המקום כלל 28 בתי-בד, 15 כנסיות, ספריה, חדר לאחסון תרופות, בארות, מקור הספקת מים ומתקני סניטציה. חלק ממערכות המים עדיין פועלות ויכולות לספק מי שתייה.

כנסיית האיסוף נמצאת במכלול הכנסיות ששופצו במקום והאגדה מספרת כי ממנה נאספה תמרה השמיימה. יש בה ציורי קיר משנת 1184 ובכלל זה דיוקנה של תמרה לפני היותה מלכה, לצד אביה. אחת המחילות מובילה לבריכה שנוצרה מנטיף שקיים מהתקרה והיא מכונה בשם המקומיים "הדמעות של תמר".

הכניסה למתחם היא בתשלום. אפשר לנסוע ברכב עד ממש לפני תחילת הדרך המובילה למערות, אך שימוש ברכב לא יאפשר למטייל לסיים את הסיור ולצאת ממתחם המערות באחת מהדרכים ששימשו בעבר העתיק ככניסה למתחם. הדרך השנייה היא ברגל, מה שמחייב מאמץ מסוים, רק כדי להגיע לתחילת הסיור במערות.

הסיור במערות אורך לפחות שעה וחצי, כך שביחד עם העלייה והירידה, צריך לתכנן כ- 3 שעות לפחות. למי שיחליט לנון במקום, אזי יפה לראות את המתחם באור ראשון. הלינה יכולה להתבצע כיום בצימר היחידי הנמצא מצד שמאל, ממש לפני מעבר הגשר למערות ובעתיד הקרוב בצימר נוסף, הנמצא כרגע בבנייה.

נסיעה דרומה של כ- 3 ק"מ מורדזיאה לכיוון הגבול התורכי ולאורך הנהר, תביא אתכם לקבוצת מבנים מצד שמאל, שבאחד מהם ישנה בריכת מים מינראלים, שאפשר לטבול בה ואף להתרחץ. אין חשש ממחלות, היות שהמים נשאבים מבטן האדמה ומתחלפים כל הזמן. זהו מקום ששווה לעצור בו לחצי שעה ולהתרענן במחיר 2 לארי לאדם.

 נסיעה של עוד 3 ק"מ דרומה מהספא לכיוון הגבול הטורקי, תביא אתכם לפתחו של ערוץ קטן, שהכניסה אליו ימינה היא ליד 2 בתי אבן מימין לדרך. הליכה של כ- 2 ק"מ בתוך הערוץ תביא אתכם למנזר הנזירות ורדזיאה העליון, הממוקם במקום פסטורלי וייחודי. שווה מאוד לראות את המקום. המנזר הוקם במאה ה- 19 ויש בו כ- 21 נזירות שמכלכלות את עצמן על ידי גידולי ירק שונים, מקנה בקר ועזים ובריכות דגים. המנזר עצמו שימש בימי השלטון הטורקי כאורווה או רפת ולכן כל הפרסקו שהיה בו נהרס.

כדי להגיע למנזר ספארה (Sapara), הנמצא 10 ק"מ מזרחית לאחאלטסיחה (Akhaltsikhe), צריך לחזור למבצר חארטויסי ובצומת לפנות שמאלה לכיוון צפון ואחר כך מערבה. אחרי כ- 25 ק"מ מגיעים לעיר Mikadze ואחרי שחוצים את נהר מטקווארי פונים שמאלה (דרומה) עוד כ- 3 ק"מ ומגיעים למנזר. בדרך למנזר זה עוברים דרך עיירה בשם Aspindza, המוכרת בהיסטוריה הגיאורגית כמקום הקרב המכריע להגנת המדינה בשנת 1770, בו הביס המלך Erekle השני, שעמד בראש 2000 חיילים, צבא טורקי, שכלל 10,000 חיילים. המנזר, שפירוש שמו "החבוי", מתוארך למאות ה-10-16 ונקרא כך כי עד שלא מתקרבים אליו לא מזהים אותו. הוא מכיל 12 מבנים, שקתדראלת סנט סאבא, היא הגדולה שבהם. המקום הוא גם מתחם קבורה גדול של משפחת ג`קליס (Jakelis), שהכריזו על המקום כמקום מגוריהם במאות 13-14. הארכיטקטורה וציורי הקיר מתוארכים למאה ה- 14 ובוצעו על ידי פארסדזי (Paresadze), מה שהופך אותה לאחת החשובות מבחינה אומנותית.

 אחאלטסיחה היא הבירה המחוזית של מחוז סמטסחא-ג`אבאחאטי (Samtskhe-Javakheti), אזור הררי מיוער עם עמקי נחלים, אגמים וולקנים וקניונים עמוקים, שיכול להיות אזור טוב לתצפיות נוף. העיר, שפירוש שמה הוא "מקדש חדש", יושבת על אחד מיובלי נהר מטקוורי ובכדי להגיע אליה צריך לחזור ממנזר ספארה לכביש הראשי ואז לפנות שמאלה (מערבה) אחרי נסיעה של כ- 8 ק"מ ואחרי שחוצים צומת כבישים שפנייה ימינה בו מובילה חזרה לבורג`ומי ונסיעה ישר מובילה לתוך עיר זו.

 דרך אגב, המשך נסיעה מערבה, אחרי עיר זו, תוביל אתכם לעיר החוף באטומי (Batumi), הנמצאת על ציר טיול אחר. המשך הנסיעה מערבה מעיר זו, כ- 8 ק"מ, ואחר כך פנייה צפונה לעבר קוטאיסי
 (Kutaisi) בכביש A307, תאפשר למטייל להיכנס לשמורת בורג`ומי רק ממערב ולדלג על הכניסות ממזרח ומצפון. בחלקה העתיק של העיר רבאטי נמצא המבצר בו ישנו מנזר ומוזיאון. העיר נבנתה על ידי הגיאורגים לפני 1200 שנים והמנזר הוסב למסגד בעת הכיבוש הטורקי וחזר להיות שוב לכנסיה בימי השלטון הרוסי. שווה לערוך סיור במקום הנמשך כשעה, ובעלות כניסה של 2 לארי. בסה"כ זה מקום טוב לעשות בו אתנחתא בדרך אל או מ.... לבאים לעיר זו מצפון, דהיינו מכיוון בורדג`ומי והמבקשים לדלג על הנסיעה בדרך המובילה לאגם Tabats Kuri ודרומה, מעיר זו יוצאת הדרך למערות ורדזיאה ומנזר חרטויסי, שתוארו קודם לכן.

הלאה אל הכפרים העתיקים

מנזר אוביסי (Ubisi) נמצא לאורך הדרך המובילה מחאסורי (Khasuri) לקוטאיסי, כ- 20 ק"מ מערבה לחאסורי. הוא הוקם במאה ה- 9 ויש בו ציורים מרהיבים, מהטובים בגיאורגיה. מומלץ לא לפספס. תשומת לב הקורא, כי נסיעה בכביש A307 כפי שהומלץ קודם לכן, תאפשר לבקר במנזר זה רק בדרך חזרה לטביליסי בסוף המסלול.

כפר ומנזר גאלטי (Gelati) נמצאים מחוץ ומעל לעיר קוטאיסי לכיוון צפון מזרח, וכדי להגיע לכאן צריך להיכנס בכניסה המזרחית של קוטאיסי ולהמשיך משם צפונה ומזרחה בדרך העולה לרכס הנמצא מצפון מזרח לעיר. המנזר הוקם במאה ה- 12 (1106) על ידי המלך המפורסם דויד הרביעי (הבנאי). בין השאר כולל המקום את האקדמיה, שהפכה ברבות הימים למרכז השכלה בגיאורגיה. בניית המקום הושלמה על ידי יורשו - דימיטרי בשנים 1125-1156. הדגם המוביל או האופייני שהנחה את האדריכלות של כנסייה זו היה "צורת הצלב", דבר שבולט בשטח. המנזר נמצא 11 ק"מ צפונית מזרחית לקוטאיסי על גבעה, מעל לכפר ומוקף משלושת עבריו בגיא קסום שבהם זורם נהר טסקלטסיטילה (Tsqaltsitela), יובל של נהר ריוני (Rioni). לכן ניתן להשקיף מהמנזר על כל העיר הפרוסה מתחתיו. בתוך מתחם המנזר נמצאים אתרי הקבורה/אזכור של הקדושים והעילית של גיאורגיה וכמו כן נמצאות במקום 3 כנסיות: קתדראלת הבתולה מרים, ניקולס וסנט ג`ורג`. ראשי המנזר זה קיימו קשרים עם המנזרים הגיאורגים בהר סיני, בירושלים והר אתוס. כדאי לשים לב לשני דברים עיקריים: הפרסקו העשיר בתוך הכנסייה והנוף הנשקף על קוטאיסי והסביבה, במיוחד לקראת השקיעה, אם תגיעו בשעות אלו. האגדה המקומית אומרת שכדי שמשאלה שאדם מבקש, תתגשם, עליו לזחול 3 פעמים מתחת לקבר של המלך, הנמצא בכניסה למנזר.

מנזר מוזאמטה (Mozameta) נבנה לזכר האחים דויד וקוסטנטין מחאיידזי (Konstantin Mkheidze) על ידי השליט הערבי מורבן השני איבן מוחמד (Murvan II Idn Mukhaameda) במאה ה-7, שגם קבור בה. המנזר שופץ במאה ה- 11 על ידי באגרט ה- 4 שופץ שוב במאה ה- 19. הוא נמצא למעשה באמצע הדרך בין מנזר גלאטי לקוטאיסי ואם מחליטים לבקר בו אזי רצוי לעשות זאת לפני שנכנסים לתחומי העיר ממש.

אחרי הביקור במנזר גאלטי יורדים מהרכס ופונים מערבה דרך השוליים המזרחיים של העיר עד למרכז העיר, ששוכנת בשולי שפלת קולחידה (מחוז קולכיס שנקרא כיום אימרטי - Imereti) ולמרגלות נהר ריוני. העיר שימשה כבירתו העתיקה של המחוז ולאחר מכן של כל מערב גיאורגיה והיא מתוארכת למאה 6 לפני הספירה ונחשבת לעיר של גנים ובוסתנים.

 בעת העתיקה הבאה לביטוי בספרות היוונית היא נזכרת בשם קיטאי, עירו של המלך אאטס, אביה של מדיאה, שמשל בקוכליס ארץ הערפילים, וגם תולדותיה רצופים במלחמות רבות ומעבר מיד ליד. שיא פריחתה היה בשנים 975-1014 בתקופת בית בגארט השלישי, שחידש את אחדותה וחירותה של גיאורגיה. כיום היא העיר השנייה בגודלה בגיאורגיה ונמצאת על ציר הכניסה הימית של גיאורגיה, מעיר הנמל Poti לטביליסי.

מפגש עם קצת יהדות

בתחומי העיר מספר אתרים ולהלן תיאורם:
קתדראלת בגראתי (Bagrati) - נבנתה על גבעה במאה ה- 11 על ידי בגארט השלישי והוקדשה לגבירה מרים, שהייתה הכנסייה הגבוהה ביותר בגיאורגיה עד המאה ה- 17 מועד הריסת הגג. הריסת הגג התרחשה עקב התפוצצות תחמושת שאוחסנה במקום על ידי הצבא הרוסי בשעת מלחמתם בשלטון העותומאני, פיצוץ שהתרחש בשנת 1691. המשך ההרס היה על ידי הצבא הרוסי בפיקוד טוטליבין בשנת 1770, שהפך את המקום לאורווה. הכנסייה וסביבותיה היו בסיס להקמתה של עיר זו והיא צופה על העיר העתיקה, השוכנת מתחתיה. כדי להגיע לכנסייה זו ברכב, חוצים את העיר מערבה עד לשכונה הנקראת גורי (הגבעה) ומשם פונים ימינה בדרך המרוצפת באבנים או ברגל בגרם מדרגות מרחבת השוק. למבקרים במקום חשוב לעמוד במרכז הכנסייה ולהסתכל לשמיים, כמו כן מומלץ להשקיף על העיר כולה.

הכיכר המרכזית - סביב הכיכר המרכזית נמצאים המוזיאון ההיסטוריה והאתני, המראה מוצגים מתקופת הקולכיס עד המאה ה-20, התיאטרון Meskhishvili Drama, סניף של האופרה של טביליסי וגם של הפילהרמונית, וגם תיאטרון בובות. מהכיכר ישנה שדרה ארוכה הפונה מערבה ומחברת בין הכיכר לעליה לשכונת גורי, שלאורכה ישנם פסלים ומזרקה, שכולם מוארים בלילה, ולכן שווה לערוך כאן סיור בחשיכה, למי שיחליט לשהות בעיר זו באחד הלילות.

הרובע היהודי ובתי הכנסת העתיקים - שמו של אחד מבתי הכנסת הוא מצוואנה קוואווילה (Mtzvane Qvavila), שפירושו "פרח ירוק". הרובע תפס חלק נכבד מהעיר הקדומה והתבסס על שני בתי כנסת עתיקים. הבתים הבנויים מחומרים שונים נמצאים לאורך רחוב המרוצף באבני בזלת, האחד מעל למשנהו. כדי להגיע אל בתי הכנסת נכנסים לרח` שמימין לתיאטרון ואחרי 2-3 דקות הליכה פונים ימינה לרח` Gaponol מס` 12, שסביבו מתרכזת הקהילה. בתחילת שנות השמונים (1835) ישבו בה מעט פחות מ- 12000 יהודים וכ- 100 קראים, רובם עלו לארץ בשנות ה-80 ולאחריה וכיום נותרו במקום כ- 300 יהודים בלבד. אחד מבתי הכנסת והגדול מביניהם הוא דו-קומתי והוא דוגמא לארכיטקטורה דתית יהודית של קהילה עתיקה. השני לא פעיל, אך למרות זאת ניתן להיכנס ולבקר בו, רק צריך לבקש.

 הערה חשובה - קוטאיסי, היא למעשה הנקודה המערבית ביותר במסלול זה, וממנה מתחילים לנסוע בציר הפונה בתחילה צפונה ואחרי כן דרומה ומזרחה עד לטביליסי. כאמור, מי שיחליט לנסוע מאחאלטסיחה מערבה עד באטומי ומשם להמשיך צפונה בציר לאורך חופי הים השחור, ועוד צפונה עד לחבל סוונאטי (ששניהם יתוארו בהמשך), אזי קוטאיסי תהיה באמצע המסלול בדרך חזרה לטביליסי.

שמורת הטבע סאטפליה (Sataplia) נמצאת מצפון לקוטאיסי, וממערב לדרך העולה מקוטאיסי צפונה לאורך נהר ריוני. היא מפורסמת בשל תצורת המערה של השמורה וטביעות הרגל של הדינוזאורים שנשמרו במקום. הצעה - המשיכו לעיירה אוני בדרך זו ואת כל האתרים בהמשך עשו בדרך חזרה מאוני או חזרו מאוני לקוטאיסי דרך שמורה זו.

מקנחים בחבל ארץ יפהפה

מנקודה זו, צפונה ומזרחה, כל האתרים המפורטים כאן נמצאים בתחום אזור חבל רצ`ה (Racha), המשתרע צפונית מזרחית לקוטאיסי. והאזור רובו ככולו הוא מדרגת מעבר טופוגרפית בין הקווקז הגבוהה לבין שפלת קולכיס שפסגותיו מתנשאים ל- 3000 מ`, הוא בעל קווי נוף אלפינים, הכולל יערות סבוכים של אשוח, אורן, אשור ועצי הדר, אבל גם מצוקים חשופים. בין ההרים מפרידים עמקים שבהם ניתן למצוא כפרים קטנטנים וציוריים, נהרות ומפלים.

מאגר טפיבוליס (Tpibulis) נמצא מדרום למסילת הרכבת בין קוטאיסי לבין העיר Tqibuli, עליה נדבר בהמשך, אך בכדי להגיע למאגר ברכב צריך לנסוע מקוטאיסי מערבה לכיוון טביליסי כ- 20 ק"מ, וכ- 3 ק"מ אחרי העיירה Etseri מגיעים לצומת שיש בה תחנת דלק משמאל. שם פונים שמאלה (צפונה) עוד כ- 15 ק"מ ואז ניתן להתחיל לראות את המאגר מצד שמאל. בנקודה מסוימת אחרי עוד מס` ק"מ ישנה דרך סלולה הנראית כאילו היא בנויה על סוללה בתוך המאגר וניתן לרדת אליה וללכת ברגל או להמשיך לנסוע עם הרכב.

 העיר טקיבולי (Tqibuli) היא למעשה עיר תעשייתית שהייתה עד לאחרונה, עיר מכרות של פחם, עיר אפורה שאין בה משהו מיוחד לראות, למעט אולי המכרות הפתוחים שעדיף לראותם בעת הטיפוס למעבר ההרים Nakeralos. העיר נמצאת כ-7 ק"מ צפונית למאגר טפיבוליס. מעיר זו יצא בעבר הרכבל ליעד הבא שלנו.

הצוק במעבר נקראלה - לצוק זה אין שם מקומי, אך הוא ידוע יותר כבית המרפא לחולים, שהיה פעיל בתקופת השלטון הרוסי. כדי להגיע אליו צריך לצאת מהעיר טקיבולי צפונה ולנסוע לכיוון מעבר ההרים Nakeralos. כ- 1.5 ק"מ לפני מעבר ההרים, ישנה דרך העולה שמאלה, שם מתחילים לטפס רגלית לאורך השלוחה המשקיפה על העיר טקיבולי לכיוון דרום. העלייה לא קשה, אך גם לא קלה, עקב השיפוע והמרחק, אך המאמץ שווה כאשר מגיעים למעלה. הנוף מדהים, כי מקצה הצוק ניתן להשקיף על כל העמק הפרוש מתחת, לראות את שני מאגרי המים שביקרתם בהם קודם לכן, את העיר והמכרות שלה, ובימים טובים ניתן לראות אף את הים השחור, תמונות שחלקם ראיתם באתרים הקודמים. הטיפוס כולו נמשך שעתיים - הלוך וחזור.

 אחרי שחוזרים מצוק העיט וממשיכים צפונה עד מעבר ההרים, תראו אחרי מספר דקות נסיעה מהמעבר מאגר מים יפיפה - מאגר סאוריס (Shaoris). בתחילה רואים רק את קצהו הדרומי, אך ככל שנוסעים צפונה רואים יותר ויותר ממנו, ובשלב מסוים אף עוברים על גשר החוצה את הנחל. חשוב לציין כי כל הנסיעה מהמאגר הראשון ועד למאגר זה היא בתוך חורש טבעי, מראה מלבב מאוד. המאגר נוצר לצורך הפעלת תחנת כוח שתספק חשמל לעיר התעשייתית טקיבולי, על ידי ניצול הפרשי הגובה בין מעבר ההרים לתחנת הכוח שעוברים על פניה בנסיעה צפונה אחרי העיר. אפשר לנסוע לאורך המאגר או לרדת וללכת לאורך חופי המאגר, כל אחד והעדפותיו.

 בהמשך הנסיעה צפונה מהמאגר, מגיעים לעיירה ניקורטסמינדה (Nikortsminda), שבמרכזה יש פנייה ימינה לכנסייה בעלת אותו שם. הכנסייה נבנתה במאה ה- 11 והיא מיוחדת בזכות ציפוי האבנים החיצוני, העמודים החרוטים בכניסה אליה, הפיתוחים שחרוטים על האבן והפרסקו שמתוארך למאה ה-17. בכניסה לכנסייה יש סככה עם כלי חקלאות ששימשו את המקומיים בעבר, לא משהו מיוחד, אך שווה להתעכב מספר דקות. חלק מהכנסייה נהרס ברעידת האדמה שהתרחשה במקום בשנים 1901 או 1902, אך החלק שנהרס שוקם. כרגע גם כנסייה זו נמצאת בשיפוצים.

 ביציאה מהכנסייה לדרך הראשית, שממנה פנינו לכנסייה, ממשיכים ישר מול בשביל דרך הכפר. במזלג הראשון פונים ימינה ובצומת פונים שמאלה, כך שיוצאים לשולי הכפר בצידו המערבי, שם הדרך יורדת עד לפיצול שבו ממשיכים ישר ובפיצול הבא פונים שמאלה ואז נוסעים בין שדרת עצים עד לקרחת יער קטנה, שבקצהו יש דרך היורדת עד למערה קרסטית. השם מערת "הכפור" ניתן על ידי המקומיים עקב הבדלי הטמפרטורות בין החוץ לבין פנים המערה, בחורף המערה מתמלאת מים ובקיץ רואים נגרי מים על הקירות. כניסה ויציאה למערה, כולל זמן הנסיעה, נמשכת כשעה.

 המשך הנסיעה צפונה עוד כ- 10 ק"מ תביא אותנו להצטלבות. שם פונים ימינה (מזרחה) ונוסעים עוד כ- 5 ק"מ ומגיעים לכנסיית בראקוני (Barakoni), שהוקמה במאה ה- 18 (1753) על ידי הריס-טוויל שהיה לורד המחוז, שבשלב מסוים ביקש עצמאות. בדרכי עורמה הוא הוזמן לפגישה עם המלך אלכסנדר, ואז נתפס. בין שאר הדברים שנעשו לו עיניו נעקרו והוא הושלך לכלא, כך שבפועל הוא לא ראה מימיו את השלמת בניית הכנסייה. זאת גם הסיבה שמעולם הקירות הפנימיים לא נצבעו. שימו לב לצלבים החרוטים בכניסה.

 בנסיעה צפונה לכיוון אוני, ממש מעל כנסיית בראקוני, על ראש צוק נראים שרידי ארמון המלכה תמרה, שאומרים שהיה מרשים ומפואר, אך רעידת אדמה הרסה אותו, וכיום לא נותר הרבה מה לראות. יחד עם זאת, שווה רק להשקיף על מיקומו.

אוני (Oni) היא אחת הערים האחרונות לאורך ציר זה, לפני שמגיעים לגבול החבל הבדלני אוסטיה. ניתן להגיע אליה בנסיעה לצפון מזרח, כ- 15 ק"מ מכנסיית בראקוני. בתחומי העיר שווה לראות את בית הכנסת עתיק, שנבנה ב- 1895. כיום אין בו אפילו מניין לתפילה, היות ונותרו בעיר זו רק כ- 7 יהודים, והוא נמצא ברח` Baazi מס` 82. כדי להיכנס אליו צריך לפנות לאחראי במקום בשם שלום, ואת בית עלמין הקיים קצת אחרי בית הכנסת. זהו סוף המסלול ומכאן חוזרים בדרך שבאנו בה עד לכביש קוטאיסי - טביליסי או בדרך הנוסעת דרומה לאורך נהר ריוני עד קוטאיסי ומשם מזרחה עד לטביליסי.

הערה: במצ`חאטה (Mtskheta) אפשרי לטייל גם בנסיעה צפונה ואחר כך מערבה מטביליסי, אך לדעת כותב מאמר זה עדיף לבצעו כחלק מהדרך הצבאית, לכן העיר לא הוזכרה בכתבה זו.

מעוניינים לדעת ולקרוא עוד, על המחבר? הכנסו לאתר www.seekingtheworld.com

יעדי הכתבה