עפתי לתרמילאים

גרוזיה סבב ב`- Gorgeous Georgia

יאיר ואיל חוזרים לגרוזיה. הם מבקרים בעיר המערות ורדזיה, בשוק המקורי בבטומי - שככל שוק מקומי- אינו מאכזב בשלל הדוכנים ובצבעוניות, הם נוסעים לקזבגי בדרך הקווקז ולא שוכחים לטבול במעיינות גופרית ...קרים !!!
יאיר
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: גרוזיה סבב ב`- Gorgeous Georgia
גיל חן

עיר המערות ורדזיה

הדרך לגרוזיה הייתה יפה. ביציאה מירוואן ראינו את הר אררט המושלג ובהמשך עברנו ממערב להר ארגטס שהיה גם הוא מושלג. מעבר הגבול היה מורכב משתי מכולות באמצע הערבה, האחת צבועה בצבעי ארמניה והשנייה בצבעי גרוזיה. עם חציית הגבול לגרוזיה הדרך הפכה מאספלט לעפר ומהירות הנסיעה ירדה מ-70 קמ"ש ל-15 קמ"ש. אחרי כ- 8 שעות נסיעה הכריז הנהג שהגענו ל-Vardzia והוריד אותנו באמצע הדרך המאובקת ליד נהר.

 ורדזיה, עיר מערות עתיקה מהמאה ה- 12, נחשבת לאחת מפנינות התיירות החשובות והפופולריות בגרוזיה. אנחנו ירדנו מהאוטובוס ליד כפר פצפון בשם קרטוויסי שמעליו ניצב מבצר מרשים מימי הביניים. במעלה העמק ובמרחק של 17 ק"מ שכנה לה ורדזיה ואנחנו חיכינו לטרמפ בצידי הדרך. כעבור כ-15 דקות הופיעה לה לאדה חבוטה ונהג מקומי נחמד הציע לנו טרמפ במורד העמק. נסענו אתו כ-5 ק"מ עד שהגענו לפנייה לביתו. הוא הדריך אותנו לעבר הכיוון המשוער ואנחנו התחלנו ללכת במורד הדרך. כעבור מספר דקות שמענו צפצוף מאחורינו ומצאנו את הנהג שהחליט לא "לנטוש" אותנו והקפיץ אותנו עוד כ-10 ק"מ עד הכפר הבא. שם כבר מצאנו מיניבוס מקומי שהסיע אותנו עד וורדזיה.

הנוף מסביב היה מקסים. עמק מצוקי ותלול יחסית עם נהר קטן במרכזו וכרי אחו משני הצדדים. ורדזיה, מצידו השני של הנהר נראתה כמו אוסף מערות גדול בצלע ההר. ליד הכביש היה מלון גדול ומרשים של ארבע קומות שהזכיר לי את המלונות של ים המלח. במבט בוחן יותר ניתן היה לראות כי המלון סגור ומסוגר, כל הזכוכיות שבורות ועזובה והזנחה בכל מקום.

 רק בבקתה קטנה שליד הגשר מצאנו שני מקומיים במה ששימש פעם כמלון/מסעדה קטנים ונראה כי עברו שנים מאז עצרו במקום תיירים. איתנו הייתה גם תיירת גרמניה, בת 48 שהייתה איתנו על המיניבוס. המקומיים מצאו לה מיטה באחד החדרים הנטושים, ואני ואיל הקמנו לנו אוהל בחוץ.

הערב ירד במהירות ולארוחת ערב קיבלנו מבעלי המסעדה קצת לחם, גבינה ופלפלים חריפים. בתוספת קופסת סרדינים וקצת עגבניות ומלפפונים שקיבלנו מאיכר נחמד שפגשנו בדרך נוצרה לה ארוחה טעימה. אחרי ארוחת הערב ישבנו עם "האחראי" על המלון ועם "האחראי" על המוזיאון ודיברנו בשפת סימנים וכתיבה עם עט על המצב הנוכחי בגרוזיה. הם התלוננו ששוורדנזה הנשיא הוא מושחת ונשלט ע"י המאפייה וסיפרו על הימים הטובים והיפים של הקומוניזם. מאז הם סיפרו שמחיר הלחם קפץ פי 10 והמשכורות רק ירדו. הפנסייה שלהם בתור עובדי מדינה היא 16 לארי לחודש (8 $) ומיכל גז לבישול עולה 9 לארי. לכן כולם חייבים לעבוד בעוד עבודות ולהרבה אין כסף אפילו לאוכל בסיסי. בצורה די פרדוקסלית, בעוד שבזמן הקומוניסטים המצב בערים היה טוב יותר ואקדמאים בעלי מקצועות חופשיים הרוויחו טוב יותר מאשר בכפרים הרי שכעת עם קריסת הכלכלה החיים בכפרים שמספקים את רוב צורכיהם בעצמם הם טובים בהרבה מאשר בערים.

בבוקר שלמחרת השכמנו בתוך האחו לשמיים צחורים ללא אף ענן. קיפלנו את הציוד ויצאנו לסיור בעיר. למרות שהפרוספקטים שקיבלנו היו ברוסית, המסלול היה ברור למדי. מדובר בעיר מערות ענקית שנחצבה במאה ה-12. במקום כ-400 חדרים שונים ולמעלה מ-10 כנסיות. הכנסייה הראשית משופצת וניתן לראות בה את ציורי הקיר היפים ששרדו מהתקופה ההיא. ורדזיה נכבשה ע"י הטורקים ב-1551 והושמדה לגמרי. בשיאה חיו בה 50,000 איש.

 הקומפלקס הוא יפהפה ואנחנו הסתובבנו בו כ-4 שעות. ביציאה עברנו דרך תעלה ארוכה חצובה בסלע עם מדרגות עד אשר הגחנו בצידה השני בתחתית העמק. נפרדנו מבעל המלון שהצטער לראות אותנו עוזבים ותפסנו מונית ל-Achalitske, עיר המחוז הקרובה. משם תפסנו עוד אוטובוס משתקשק ל-Kutaisi, העיר השנייה בגודלה בגרוזיה וממנה עוד מיניבוס לבטומי, על גדות הים השחור, אליה הגענו ב - 22:00.

לתחילת הכתבה

בטומי והסביבה

סעדנו את ליבנו במסעדה קטנה בנמל והתמקמנו במלון ללילה. למחרת בבוקר, אחרי ארוחת בוקר קלה, נסענו ל-Gonio, עיר קטנה מדרום לבטומי. שם ביקרנו במבצר גוניו שנבנה במאה ה-1 לספירה בסגנון רומי ומכיל חומות מרשימות עם 17 מגדלי שמירה וחורבות מרשימות עם צינורות ביוב רומיים והרבה עצי פרי.

 בשעות צהריים נסענו למעבר הגבול ב-Sarpi שם פגשנו את איב, חברתו של איל שהגיעה מהארץ לטרבזון והצטרפה אלינו להמשך הטיול. חזרנו במיניבוס לבטומי לאורך כביש החוף היפה כשמצד אחד הים השחור החלק כמו ראי ומצד שני הרים ירוקים שמגיעים ממש עד קו המים וטובלים במפלי מים מכל עבר.

בבטומי הלכנו לסיבוב בשוק המקומי. השוק ממוקם בתוך מבנה מקורה גדול ומחולק למחלקות: ירקות, תבלינים, קמח, גבינות, עופות, בשר ועוד. הוא צבעוני וריחני ופשוט דרש מאיתנו פיזור תמונות לכל עבר... עשינו קניות לארוחת ערב ויצאנו במונית לעבר תחנת הרכבת. בתחנה, אותה כבר הכרנו מהנסיעה הקודמת לטביליסי, התמקמנו בצידי הרציף והכנו ארוחת ערב מצוינת של שקשוקה, גבינה, ירקות, ולחם טרי.

 הרכבת יצאה בדיוק בזמן ואתנו בתא היה בחור נחמד מבטומי בשם הרקולס או בגרוזינית הרקיולי. האנגלית שלו הייתה מצוינת וסוף סוף הייתה לנו כתובת טובה להפנות לה את כל השאלות שהציקו לי. וכך קיבלתי הסבר ממצה אודות הסכסוך באבחזיה (המצב לא משהו, הרוסים עזרו לאבחזים לנצח במלחמה), החצ`פורי השונה בכל מחוז (מאכל בצק גבינה וביצה שבכל מקום בגרוזיה מוכן קצת אחרת), תעשיית היינות והברנדי בגרוזיה (מפותחת מאוד, רשימת שמות של יינות טובים שמורה במערכת), ההסבר לצבעים השונים של דגל גרוזיה (שחור - העבר הקשה, אדום - ההווה של המלחמה, לבן -התקווה לעתיד טוב יותר...), ועוד ועוד הסברים ותשובות עד אשר נרדמנו כולנו ורק גלגלי הרכבת המשיכו לשקשק.

לתחילת הכתבה

קזבגי

בטביליסי ירדנו מהרכבת בדידובה, שהיא גם תחנת האוטובוסים המרכזית של טביליסי. היעד הבא שלנו היה קזבגי, עיירה בצפון גרוזיה בלב הרי הקווקז. ניתן להגיע לקזבגי במטרושקה אך מאחר והיינו שלושה יכולנו בתוספת קלה לשכור מונית, וזאת אכן עשינו. לפני היציאה לדרך עשינו קניות בשוק לקראת השנה החדשה. קנינו רימונים, תפוחים, דבש, דג מעושן ובורקסים חמים ישר מהתנור. יצאנו לדרך בלאדה לבנה עם נהג נחמד בשם שושו. הוא התעקש לנסוע כל הזמן ב-140 קמ"ש ונאלצנו להרגיע אותו ולהזהיר אותו כל הזמן שיאט.

 הדרך לקזבגי היא גם הדרך הראשית לרוסיה דרך הקווקז ונקראת Georgian Military Highway. כיום זו הדרך היחידה שמחברת בין גרוזיה ורוסיה ביבשה ועל הדרך ניתן לראות משאיות רבות מטורקיה, רוסיה, אוקראינה ועוד. העצירה הראשונה שלנו היתה ב-Ananauri. הרוסים הקימו כאן סכר גדול ויצרו אגם טורקיז יפיפה של מי שלגים. במקום גם נמצא מבצר עתיק שצופה על האגם ובתוכו כנסייה יפה. מכאן המשכנו במעלה הדרך שהלכה ונהייתה גרועה יותר ויותר ככל שהנוף הפך לאלפיני יותר. עברנו דרך הפאס שנקרא Jvari וקצת אחריו ממוקם מצפה יפהפה עם נוף מטריף לכל הכיוונים וציורים יפים של פרשיות הסטוריות מתולדות גרוזיה. המשכנו בדרך היפה ועצרנו ליד מעין מים מינרלים שבוקע מדופן ההר. משקע המינרלים יצר שכבה אדומה של משקע לאורך הנתיב של המים וההר היה מפוספס בפסים אדומים. למים היה טעם תוסס וחזק של מינרלים.

בהמשך עצרנו ליד בית מכרים של הנהג והוא חזר לרכב עם ערימת אגסים צהובים וטעימים להפליא. לבסוף הגענו לכיכר המרכזית של קזבגי. באיזור גרים כפריים צאצאי שבטים שונים, חלקם מדרום הקווקז וחלקם מצפונו. לאורך השנים היה זה איזור אסטרטגי עבור כולם ולאורך הדרך נבנו מגדלי תצפית שנועדו להתריע מפני אויב מתקרב. מעל העיירה מתנשא לו הר קזבק המרשים לגובה של 5047 מ`.

תכננו להתאכסן אצל ונו סוזשווילי (52418-245-995) שאת שמו מצאתי באינטרנט עם התיאור "בבית שעל הגבעה"... שושו, הנהג שלנו לא שקט עד שמצא את הבית והפקיד אותנו בידיו האמונות של ונו ואמו. אצלם בבית כבר התגוררו מספר תיירים כשאנחנו הגענו ואנחנו קיבלנו חדר נחמד עם שלוש מיטות גדולות. אמא של ונו האיצה בנו שנבוא לאכול ופרסה בפנינו שולחן גדוש בתבשילים שונים כולל אורז, בורשט וחצ`פורי. הלינה אצל ונו כוללת שלוש ארוחות גדושות ביום ולמעשה הרבה זמן ומאמץ מתבזבז על נסיונות התחמקות מאמא שלו שמנסה לשכנע אותך לאכול איזה משהו קטן בכל רגע נתון.

 אחרי התארגנות קצרה וארוחה גדולה יצאנו בדרך לכנסיית Tsminda Sameba. כנסייה זו משקיפה על קזבגי מגבעה נישאה וכדי להגיע אליה יש לטפס במשך כשעה וחצי במעלה התלול של ההר. הדרך עוברת בשבילים המתפתלים של הכפר ואחר מכן דרך השדות שבעונה הזו מלאים בחציר ובאיכרים שאוספים את החציר. בשנת 1988 הקימו הרוסים רכבל שהוביל תיירים אל הכנסייה אך המקומיים שראו בזה פגיעה בקדושת הכנסייה הרסו את הרכבל, וכיום מגדל מתכת גדול ומחליד במרכז הכפר הוא השריד היחיד לרכבל. המשכנו בדרך התלולה יחסית ועצרנו מידי פעם כדי לקטוף פטל אדום מצידי הכביש.

הכנסייה ממוקמת בקצה ההר בנוף יפיפה ומאפשרת תצפית טובה על קזבגי ועל הר קזבג המושלג. השמש נכנסה אל מאחורי העננים והתחיל להיות קריר. צילמנו מספר תמונות, אכלנו קצת גבינה ואגסים שהבאנו איתנו וברחנו חזרה לביתו החמים של ונו.

את הערב העברנו בעזרת כמויות ענק של אוכל עם ז`יל , תייר מצרפת שטייל ברוב העולם וששמח לספר לנו על כל מיני מקומות וחוויות. קינחנו איך לא, בדיון קצר על הסכסוך הערבי ישראלי והלכנו לישון.

 למחרת בבוקר קמנו ב-9:00 ומאחר והשמש עדיין לא טיפסה מעל ההרים הגבוהים שמקיפים את קזבגי היה די קריר בחוץ. התיישבנו לארוחת בוקר של בורשט, אורז וחצ`פורי וכעבור כחצי שעה יצאנו לדרך לכיוון Truso Gorge. כדי להגיע לתחילת העמק תפסנו כמה טרמפים עד לכפר Kobi. משם יצאה לה דרך עפר מתפתלת מערבה לכיוון מספר כפרים קטנים במורד העמק. תחילת העמק הייתה רחבה יחסית עם עצים עטורי שלכת צהובה אדמדמה.

תפסנו טרמפ עם טרנזיט של משפחה מקומית נחמדה שהקפיצה אותנו עד הכפרון הבא. בכפר היו חמישה בתי עץ ישנים וכנסייה קטנטנה. העמק התפצל לשניים בנקודה זו וניתן היה להבחין בהר קזבג המושלג מצפון. התחלנו ללכת לאורך הנהר שמתחתר בהר בנקודה זו ויוצר קניון מרשים עם צוקים משני הצדדים. לצד הנהר ישנה דרך עפר צרה בה צעדנו. בדרך עברנו על פני עץ קטן עם המון פיסות בד קשורות אליו ותיבת צדקה מברזל מחוברת לו מלמטה. כמו כן היה שם אוסף גדול של בקבוקי אלכוהול ריקים- מין נקודה קדושה שכזו. כעבור זמן מה אספה אותנו משאית סובייטית ישנה שהייתה בדרך לאיסוף חציר ואנחנו עלינו מאחור בשמחה. הקניון נפתח שוב לעמק רחב בהמשך הדרך ואנחנו נפרדנו מאנשי המשאית והמשכנו לצעוד לעבר הכפר הבא שבמורד הדרך.

מצידו השני של הנהר הייתה בריכה כחולה עם נביעה מבעבעת במרכזה. יצאו ממנה מספר זרמים קטנים אל הנהר בצבע אדום, מה שהעיד על משקע מינרלים רציני. החלטנו לחצות את הנהר ולראות את הבריכה מקרוב. לי הייתה תקווה בלב שאולי מדובר במים חמים ונזכה לרחצה חמימה בנוף המשגע הזה. הפשלנו מכנסיים וחצינו את הנהר הרדוד והקפוא באיטיות. איבי החליטה להישאר ולאבטח את הגדה השנייה של הנהר ואני ואיל חצינו והלכנו לעבר הבריכה. כשהגענו לבריכה היפה והמוזרה עטף אותנו ענן של גופרית. הבריכה הצלולה שנראתה עמוקה מאוד הכילה המון נביעות קטנות ובעבעה כולה כמו סיר מרק.

איל טבל רגל ואמר שהמים חמימים. אני, מרוב התלהבות התפשטתי תוך 5 שניות והתכוננתי לקפוץ למים. טבלתי אצבע וגיליתי שלצערי איל עבד עלי והמים קרים כמו קרח. כבר בקפריסין גיליתי לצערי שמעיינות גופרית הם לא בהכרח חמים ויכולים למעשה גם להיות קרים מאוד..

 מהבריכה התחלנו לחזור שוב במורד העמק כשאני ואיל שלא רצינו לחצות שוב את הנהר הקפוא הלכנו על הגדה הנגדית ואיבי המשיכה ללכת על הגדה שממול עד שהגענו לגשר וחצינו עליו את הנהר. המשכנו עוד כחצי שעה ובדיוק כשעצרנו לאכילת אגסים על הנהר הגיעה המשאית שלנו עמוסה בחציר ונתנה לנו טרמפ. אני ואיל נאלצנו להתיישב על ערימת החציר שעל המשאית ולמרות שזה נראה נוח מרחוק, החציר למעשה מלא בכל מיני קוצים ועם כל קפיצה של המשאית הרגשנו את הקוצים ננעצים עמוק יותר בתוך ישבנינו העדינים. ירדנו חבולים ומחוררים כ-5 ק"מ מקזבגי ובעזרת עוד טרמפ חזרנו הביתה. בערב הלכנו להתקלח במלון הגדול והחדיש של קזבגי והאנשים הנחמדים שם לא ביקשו מאיתנו כסף, למרות שזה עולה כ-2 ¤ למקלחת. חזרנו נקיים הביתה וערכנו סעודת פאר עם כל האוכל שהבאנו איתנו. קידמנו את פני השנה החדשה בתפוח בדבש, רימון (חמוץ למדי..) וראש של דג מעושן. ולעת עתה מלב הרי הקווקז אסיים בברכת שנה טובה, שנה של בריאות, אושר הרבה ענין.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על גאורגיה (גרוזיה)