הקדמה - מי אנחנו
כשאני מספר לאנשים שהלכתי בשביל ישראל, תמיד חוזרות אותן השאלות: מה אכלת? איפה ישנת? איך הסתדרת עם מים? מה צריך לקחת לטיול כזה? אחרי ההליכה בשביל, הכל נראה כל כך מובן מאליו וקל לשכוח שלפני שהלכתי בו שאלתי בדיוק את אותן השאלות. בכתבה הזאת אני חוזר אל הלבטים שהיו לי לפני השביל ואשתף את הידע שצברתי במהלכו על הציוד המומלץ, דאגה לצרכים בסיסים כמו מים,אוכל, לינה והיגיינה. אספר בגדול על החיים וסדר היום בשביל ואתן טיפים ומידע שמומלץ לדעת לפני שמתחילים.
קצת עלי. קוראים לי דור (23) מקרית ביאליק. עשיתי את השביל באוקטובר 2007 יחד עם בן (23) מיערה, שנינו חברים טובים עוד מילדות. צעדנו בשביל רצוף במשך 48 יום מצפון לדרום. עוד במהלך הצבא החלטנו שאנחנו נלך בשביל לפני הטיול הגדול לניו זילנד. ואכן הכל הסתדר לטובה. צעדנו בשביל ואחר כך המשכנו לטייל גם בתאילנד, ניו זילנד ואוסטרליה, ובחיוך גדול אני יכול להגיד שהשביל השאיר את החותם החזק ביותר, והיה הדבר הטוב והכיף ביותר בכל הטיול.
להכין את הקרקע
בשלב ההכנות כדאי להשיג כמה שיותר מידע. הועדה לסימון שבילים עורכת הרצאות על שביל ישראל פעם בשבועיים, שם ניתן לקבל עדכונים אחרונים על שינויים בתוואי ולקנות מפות סימון שבילים במחיר מוזל מאוד. כמו כן מקבלים חומר כתוב, שכולל רשימת מקורות מים מערד ועד אילת, רשימת ישובים שהשביל עובר בהם (כולל איפה יש מרכוליות) וגם רשימה עדכנית של "מלאכי השביל", מארחי השביליסטים. זה מאוד עוזר לארגן את המחשבות ואת התכנון לכן אני ממליץ בחום על ההרצאה. עוד חומר כתוב יש בספר "שביל ישראל" של צבי גילת. הספר עוזר מאוד לחלק את השביל למקטעים בני יום או יומיים. עוזר גם באיתור מקורות מים ומזון. ומכיל הרבה תמונות ומידע מעניין שמוסיפים נופך להליכה בשביל. הרבה שביליסטים מתעצבנים על אי התאמות בין מה שכתוב לספר ולמציאות השביל. אחרי זה הם דואגים שכולם ידעו מה הם חושבים על הספר ומחברו בספרי המבקרים של מלאכי השביל. זה אפילו די מצחיק. בשורה התחתונה אני כן ממליץ לקחת את המדריך. כיום אין לו תחליף, ובסופו של דבר כל אחד נושא אותו מדן ועד אילת או להפך.
עד כמה צריך לתכנן? מדן ועד ערד אפשר לחיות מהיום למחר. למלא מים לפחות פעם ביום ולהצטייד באוכל כל יומיים -; שלושה. אין צורך אמיתי לתכנן ולקבוע מראש יעדים לכל יום אלא אם ממש רוצים. מערד ועד אילת הסיפור שונה לגמרי. מקורות המים מוגבלים מאוד ואוכל ניתן להשיג פעם בשבוע לכל היותר. זה המקום להשקעה והיצירתיות של כל אחד. אני ובן נסענו עם הג`יפ שלי למדבר מספר ימים לפני שהתחלנו את השביל והטמנו באדמה מים, מזון ומכתבים נוגעים ללב אם מישהו ימצא אותם במקרה, בחמישה מקומות שונים. העניין היה הצלחה של 50 אחוז, כי שתי הטמנות נגנבו בשלמותן ועוד אחת נאכלה על ידי עכברים נחמדים שדאגו לנו והשאירו חצי ממה ששמנו. למרות הכל הסתדרנו. הלקח שלמדנו הוא לא להטמין בחניוני לילה כי שם זה מועד להיעלמות. חלק ממלאכי השביל מוכנים להטמין מים תמורת תשלום, וחלק גם מוכנים לערוך קניות בתיאום מראש. פגשתי גם שביליסטים שכל פעם שנגמרו להם המים נופפו בבקבוקים הריקים למכוניות החולפות בכביש וזה עבד להם לא רע, אולם את זה הייתי עושה רק במצב של אין ברירה.
לתחילת הכתבה
עונות וכיוון הליכה
יש שתי עונות עיקריות שטוב לצעוד בהן. הראשונה היא הסתיו, בין ספטמבר לנובמבר. השניה היא האביב, בן מרץ למאי. בסתיו ההחלטה קלה. הרבה יותר נוח ללכת מצפון לדרום. השביל הרבה יותר סלחני בצפון ולא צריך לסחוב משקלים כבדים של מים ומזון כבר בהתחלה. וזה גם משתלם במיוחד מבחינת מזג האוויר. מתחילים בצפון במזג אוויר נעים וכשמגיעים לנגב כבר קריר ואפשר לצעוד בכיף. באביב הדעות חלוקות וניתן לראות שביליסטים מטיילים משני הכיוונים וזה יתרון, כי אפשר לשוחח ולהחליף מידע. בנוסף כל הנוף ירוק, ויש פריחה עונתית יפה.
סדר יום בשביל, ארוחות ולינה
עם הזמן נוצר לנו מין סדר יום שהיה האידיאלי להליכה בשביל. קמנו פחות או יותר בזריחה (בסביבות 5 לפנות בוקר). זה לא כזה קשה כשהולכים לישון ב8-9 בערב בלילה שלפני. אין יותר מדי מה לעשות במחנה לילה. קיפלנו את הציוד, אכלנו חטיף גרנולה והלכנו בערך שעתיים עד ארוחת הבוקר. ההליכה בשעות הקרירות של הבוקר לרוב הייתה יעילה ביותר ולפעמים הלכנו חצי מהמרחק היומי עוד לפני ארוחת הבוקר.
ארוחת הבוקר שהתגבשה עם הזמן הכילה מרכיבים מגוונים שנותנים אנרגיה, נשמרים לאורך זמן ועושים מינימום לכלוך כך שלא צריך לבזבז מים על שטיפת כלים: גבינות, עגבניה, ביצים קשות, לחם (במדבר זה הפך לקרקרים), זעתר (שיהיה קצת טעם) וממרח שוקולד (מממ נוטלה). גבינה צהובה נשמרת כמה ימים בחוץ, תלוי במזג האוויר. גבינת נעמה (הקופסה העגולה עם המשולשים האלה שעטופים בנייר אלומיניום) נשמרת המון זמן, שבוע ואף יותר. טוב גם לקחת מגבונים. זה עוזר לנקות את הידיים וגם את הכלים כשרוצים לחסוך במים.
אחרי ארוחת הבוקר המשכנו ללכת עוד כמה שעות עד להפסקת צהריים. הפסקת התרעננות בשעות החמות של היום. בהתחלה עוד עשינו ארוחת צהריים קלה. בהמשך ויתרנו על זה ופשוט ישבנו לקפה וופלים ואם היינו רעבים תמיד היה איזה קבנוס לשלוף. הקפאין נותן כוח לצעוד עוד כמה שעות עד מחנה הלילה. ארוחת הערב הכילה פחמימה מבושלת (אורז/פתיתים/קוסקוס/קינואה/פסטה), תמיד עם בצל מטוגן ותבלינים. קופסת טונה, שזה לדעתי הדבר היחיד שראוי לקחת בשימורים, שבדרך כלל כבדים מאוד. אפשר להשתמש בשמן של הטונה לטיגון. וסוף ארוחת הגורמה: לחם עם טחינה וגם סלט, שבמדבר נאלצנו לוותר עליו. תזכרו שמה שאתם אוכלים זה האנרגיה שלכם להמשך הדרך, ואבני בניין לשרירים ולעצמות. לכן, חשוב שלא להזניח את נושא התזונה.
כמה מים צריך? תלוי מאוד במזג האוויר. בגדול בצפון הסתדרנו עם 3-4 ליטר לאדם ליום. בדרום זה יכול להגיע לפי שניים מזה. אנחנו זכינו בדרום למזג אוויר קריר ולכן לא היינו צריכים יותר מ-4 ליטר ליום כל אחד, מה שהקל מאוד על הצעידה. אם אפשרי, כדאי לעצור בלילה במקום עם מים. זה מאוד נוח לשטיפת כלים ולמילוי כמות המים הרצויה ליום שאחרי. מים תמיד יש בישובים, תחנות דלק ובתי קברות (גם אני הרמתי גבה כשאמרו לי את זה, אבל כשהבקבוקים ריקים הופכים פחות בררנים). יש גם מים בחלק מחניוני קק"ל.
אל תתביישו ותכינו רשימה של כל מי שאתם מכירים שגר בקרבת השביל ותכינו אותם לאפשרות שתגיעו להתארח. שמתי לב שלמרות הטרחה, כולם היו שמחים לעזור ועזרתם הייתה גדולה מאוד. בנוסף יש את רשימת "מלאכי השביל". תרשמו "מלאכי השביל" בגוגל כדי למצוא רשימה עדכנית ככל היותר. ועם הכל טוב לבלות את רוב הלילות בשטח כמו נוודים כדי לא לפגום בחוויה, לדעתי.
לתחילת הכתבה
ציוד
חוק הציוד של השביל אומר לקחת כמה שפחות. קל להגיד וקשה לבצע, במיוחד לפני שמתחילים את השביל ולא יודעים איזה ציוד חיוני מאוד ואיזה מיותר. מצאתי את עצמי בכל יום מנוחה קונה ציוד כלשהו, או שולח חזרה ציוד הביתה. משקל התיק שלי נע בין 17 ק"ג ללא אוכל וללא מים ל-26 ק"ג כשהתיק עמוס בכניסה לשבוע במדבר. אני יכול להגיד שהשביל לימד אותי להיות מינימליסטי, לפניו ממש לא הייתי כזה. כשסוחבים משהו על הגב כל היום חושבים טוב טוב אם באמת צריך אותו. הנה רשימת הציוד שבן ואני לקחנו. אנחנו שמנו דגש על תזונה טובה אבל כל אחד יכול לתת את הדגש במה שחשוב לו. זה יכול להיות היגיינה, תיעוד וכל דבר אחר. לא להגזים כי אפשר להגיע בקלות למשקל גדול מאוד. ובסופו של דבר משקל התיק הוא אחד משני הגורמים העיקריים שקובעים את קצב ההליכה. השני הוא מזג האוויר, שלא תלוי בכם.
בסיס:
- תיק: חשוב מאוד שיתאים לגוף ויהיה נוח. נפח לא גדול מדי. לקחתי 65 ליטר + 10 וזה הספיק ואולי גם מנע ממני לקחת כל מני שטויות כי הן פשוט לא נכנסו.
- נעליים: גבוהות, כדי למנוע עיקום קרסול. בעלי סוליה קשה כדי שלא יתפוררו במדבר. ממליץ לנעול אותן כמה שבועות לפני השביל כדי לחסוך כאבים ויבלות בתחילת הדרך.
- שק"ש: זה המיטה שלכם לחודש וחצי, אז שיהיה מחמם ונוח. בשום אופן לא השק"שים מהסופר שלוקחים ללילה בכנרת.
- מזרן: אחרת איך ידעו שאתם שביליסטים?! וזה גם מבודד מקור האדמה. וגם מוסיף נוחות כי זה סופג בליטות קטנות מתחת.
- אוהל: חיוני מאוד למרות שרוב הלילות לא משתמשים בו. טוב כדי להישאר יבשים בגשם או במדשאה של איזה קיבוץ כשהממטרות משפריצות. וזה גם ממש טוב ללילות הקרים במדבר, שיהיה חלל קטן של אוויר עומד וחמים.
עזרים:
- סנדלים: שיהיו ראויים גם להליכה בשביל. ברור שלא כל הזמן, זה תפקידן של הנעליים. אבל יש קטעים שסנדלים באים במקום כמו בקטע שעובר לאורך חוף הים. ואפשר להסתובב איתם במחנה לילה ובימי החופש.
- מקלות הליכה: לא תפסיקו לשמוע בדיחות מעצבנות על סקי אבל המקלות האלה זה אולי הרכש הכי טוב שעשיתי. מוריד עומס בעליות, בולם במקום הברכיים בירידות. ובגלל הורדת העומס מפחית משמעותית את הסיכוי לפציעה כמו שברי מאמץ.
- מגבת שטח: קטנה, קלה, עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר.
- פנס ראש: מאפשר שתי ידיים פנויות במחנה לילה.
- מפות טופוגרפיות: נסו לקחת כמה שפחות בו-זמנית. אפשר להיעזר בדואר כדי לשלוח מפות קדימה או להחזיר הביתה.
- ביגוד: מכנס וחולצה ליום (לקחת בחשבון שהחולצה הזאת תיהרס), מכנס וחולצה ללילה, 3 תחתונים, 3 גרביים מנדפות זיעה, ז`קט פליז, גופיה ארוכה או גופיה תרמית, כובע שמכסה גם את העורף.
- פק"ל היגיינה: שמפו וסבון באריזות קטנות, מברשת ומשחת שיניים, מגבונים, נייר טואלט, שקית קטנה עם אבקת כביסה.
- פק"ל בריאות: משחת בנגיי, משחה למניעת שפשפת, משחה נגד פטריות, טלק, קרם הגנה, שפתון-הגנה בליסטיקס, פניסטיל ג`ל/ אלוורה, דוחה יתושים, אקמול, תרופות אישיות.
- פק"ל חבישה: פדי אלכוהול, פדי גזה, משחה אנטיספטית , לויקופלסט, תחבושת אלסטית, פלסטרים, תחבושת אלסטית לברך.
- פק"ל שיפצורים: ערכת כלי תפירה, חוט שיפצור, מצית, שרוך רזרבי לנעל.
- פק"ל קפה: לא חובה אבל זה כל כך כיף, בהחלט שווה לקחת. לא להגזים עם כוסות זכוכית, אתם תזרקו אותן מאיזה צוק כבר ביום השני (4 כוסות זכוכית = חצי ק"ג).
- פק"ל אוכל: כלי אלומיניום (זה מתנקה הכי בקלות), 2 סכינים, כפות, תבלינים (אני לקחתי מלח, פלפל, פפריקה מתוקה, בהרט, פטרוזיליה, אורגנו, זעתר, סומק, מלח לימון, כורכום, קינמון), שמן, סבון כלים, מגבת קטנה. תשמרו על כלים נקיים כדי לא לחטוף מחלות.
- גזיה/בנזיניה/כהליה: לקחתי גזיה חזקה (ראש ספירלי). תפקדה מצוין לאורך כל הדרך.
- ציוד נגד גשם: מעיל גשם חד פעמי, שקית זבל ענקית (לשמור על הציוד יבש בתוך התיק, זה עובד) או כיסוי גשם חיצוני.
- פנאי: מצלמה, ספר קטנטן, מחברת ועט (ליומן מסע), קלפים, פלאפון ומטען.
- נשיאת מים: לקחנו שני בקבוקי עין גדי כל אחד. הרוב לוקחים שלוקר.
- עזרים נוספים: מצפן, המדריך של צבי גילת.
שותפים
לא תמיד קל למצוא פשוט כי אין הרבה "משוגעים" שמוכנים לחיות כל כך הרבה זמן בשטח. אם אפשרי, עדיף לצאת עם מישהו שכבר מכירים ויודעים שמסתדרים טוב. אפשר גם למצוא שותפים באינטרנט ויש סיכוי לא רע שתסתדרו. אחרי הכל, רוב השביליסטים פחות או יותר באותו ראש, של אהבת טיולים וטבע. חשוב לתאם כמה שיותר ציפיות לפני היציאה לשביל. להביע את דעותיכם בנושאי תזונה, שמירה על היגיינה, לינה אצל מלאכי שביל, טרמפים וכמה שיותר דברים, פשוט כדי שלא יהיו הפתעות רעות בשביל ודברים שקורים בניגוד לציפיותכם.
אם הולכים בקבוצה ואתם רוצים לשמור עליה, כדאי ללכת בקצב החוליה החלשה של אותו יום. יום אחד האחרון הוא זה עם הכושר הכי פחות טוב, ומחר זה אתה/את עם שריר תפוס. לא כיף להישאר מאחור. לא להתרגש כשמתגלעים הריבים הראשונים. זה פשוט קורה כשאנשים נמצאים ביחד כל הזמן. וגם אפשר ללמוד מהריבים האלה כדי לא לעצבן אחד את השני בעתיד ולחזק את השותפות והחברות. כמה שזה נשמע מוזר, כדאי אחרי תקופה מסויימת לעשות פרידות יזומות למספר שעות כדי שלכל אחד גם יהיה קצת זמן לבד. האם זה רעיון טוב ללכת את כל השביל לבד? ראיתי כאלה שהולכים סולו, זה אפשרי. צריך להתמודד עם הרבה בדידות ואני חושב שזה קשה מאוד לטווח ארוך ולא בהכרח כיף. בקיצור אפשר להשתגע. זה יכול להיות נחמד למקטעים של כמה ימים או שבוע.
לתחילת הכתבה
כושר ופציעות
לא צריך לבוא עם כושר של אתלט כי כושר נבנה במהלך השביל. מה שכן, לא אשקר, ככל שהגוף מוכן יותר למאמץ, הסיכוי לפציעה קטן. הכנה מוקדמת מומלצת מאוד כי היא מקטינה את הסיכוי לפציעות. טוב לעשות כמה טיולים של מספר ימים עם אותו הציוד שלוקחים (אם אפשרי אז עם אותם השותפים). זה כיף ובכלל מלמד המון על החיים בשטח. שביל הגולן החדש (ירוק/כחול/לבן) הוא טרק של שבוע והכנה ראויה לשביל ישראל מכל הבחינות.
מי שחושש, כמו שאני חששתי, משברי מאמץ (אולי הפציעה הנפוצה בשביל) יכול לקחת כדורי סידן לפני ובמהלך השביל, ובעיקר לישון הרבה כדי לעזור לעצם להיבנות. שימוש במקלות הליכה מפחית בצורה ניכרת את הסיכוי לפציעה הזאת. עוד פציעה נפוצה היא פגיעת ברך.תחבושות אלסטיות בכל מני רמות וסוגים עוזרות להחזיק את כל העסק שם בפנים. כדאי לקחת לפחות תחבושת אלסטית אחת פשוטה לברך ולהשים אותה ברגע שמתחילים כאבים. חוץ מזה יש עוד אלפי סוגי פציעות ואני לא רוצה להכניס אתכם לדיכאון. עם הכנה ראויה וציוד מתאים רוב הסיכויים שהכל יסתדר. בכל מקרה בהתחלה רצוי לא להעמיס על הגוף יותר מדי משקל ומאמץ. לתת לו להתרגל בהדרגתיות למציאות החדשה, והוא מתרגל.
לסיכום: הכנה ראויה היא מתכון לשביל מוצלח. תשיגו כמה שיותר מידע לפני שאתם מתחילים. תכננו איך אתם מסתדרים עם מים ומזון בין ערד לאילת. תארגנו לעצמכם ציוד ראוי שלא יתפרק באמצע. אל תזניחו את ההיגיינה יותר מדי ותשקיעו בתזונה טובה. תאמו ציפיות עם שותפיכם ותהיו סובלניים. ולבסוף, גם אם יש קשיים, שלא יהיה ספק, ההליכה בשביל זה דבר כיף. אולי ללכת בשביל זה לא תמיד קל, אבל כל המכשולים האלה שצריך להתגבר אליהם הופכים את השביל לקצת יותר מעוד טרק. מסע גדול, שאין אחד שיפחית בערכו, וחוויה שנשארת חיה בפנים בכל יום.
לתחילת הכתבה
