קטמנדו
לאחר ששמענו סיפורים מזעזעים של דרך החתחתים בת היומיים לפחות שעוברים אנשינו הצעירים באוטובוסים מוראנסי שבהודו עד לקטמנדו שבנפאל, החלטנו להגיע בטיסה. יש להזמין מקומות מוקדם, לשמחתם של הילדים מצאנו כרטיסים רק ב"ביזנס", דניאל ונמרוד לא הפסיקו לדווח לכל החברים והמכרים במשך כחודש את הידיעה המשמחת הנ"ל ובמהלך הטיסה הקצרה לא מש החיוך מפניהם. כמו שאר התיירים והישראלים בפרט התמקמנו ב"טאמל", מין מלבן של כמה רחובות מרושתים, כל אחד מהם דומה לרחוב שינקין בארץ: מסעדות, בארים וחנויות בגדים. ההבדל היחיד הוא שפריטי הלבוש הנמכרים במקום הם חולצות טריקו מדהימות עם הדפסים רקומים, פליזים ועוד פליזים ועוד פליזים.
כמי שהגיעו מהודו הצמחונית לא חיכינו אלא להכנסת התיקים לחדרים ומיד (מיד זה מיד) יצאנו לחפש את מסעדת ה"everst stake house" רק התישבנו וכרמל החמוד משך באף ושאל: "מה אני מריח פה בשר?". הזמנו חצי פרה, הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים, בכל צלחת הוגש סטיק פילה גדול. לצערינו לא נוכל לדווח אלא שהקיבות הרגישות שלנו הגיבו כעבור יום בשילשולים, לכן נמליץ על המקום אבל בהסתיגות.
החלטנו להשאר בקטמנדו כשבוע על מנת שנוכל לפגוש את חברינו נפתלי ומארק שהגיעו קודם והיו עסוקים בקוצר נשימה בטרק גבוה וקר לגברים וליפה ונחמה, מכרות מהארץ שגם אמורות היו להגיע אחרינו. פגשנו את כולם והרווחנו ממתקים מתנות ומכתבים שהביאה יפה מכל השכנים והחברים בארץ ואת כל מה שנפתלי רכש עבורינו במיוחד על פי הזמנת הילדים: שוקולד השחר, שקדי מרק ובמבה.
אנחנו הגדולים הזמנו מגבונים לחים לכרמל, הכל הגיע, איזו שמחה.
ב"טאמל" הינך מחלק את הזמן בין ארוחת בוקר מפנקת בגינת מסעדת הפומפרניקל, קצת סידורים בסוכנויות הטיולים, הרבה קניות של ציוד לטרק (לא שצריך הכל אבל כל כך זול ויפה שכואב הלב..) בירה של צהריים בשמש המלטפת, שעה לפחות באינטרנט המהיר והזול והופס כבר צריך לחשוב באיזה בר או מסעדה נשב בערב: עם מוסיקה חיה, שידור של משחק כדורגל מהליגה האנגלית או אולי סתם נרות ואווירה. אכן היה לנו מאד קשה השבוע הזה...
יום אחד הקדשנו לסיור בכיכר דורבר. זו מאגדת מספר גדול של מקדשים, רובם בני מעל מאתיים שנה ועשוים על פי רוב מעץ. את הילדים ריגשה במיוחד העובדה כי באחד המבנים מתגוררת האלה החיה, ה"קומארי". לא זכינו לראות אותה אבל את הכובסת אשר כבסה בדיוק בחצר זיהינו לאחר מכן בגלויות כמלווה האישית של הקומארי באחת מגיחותיה הבודדות לעיני הציבור, בעת פסטיבלים. ה"קומארי" נבחרת בגיל ארבע לאחר שנבחרה להיות אחת מתוך ארבע-עשרה בנות אשר יעברו מבחני אומץ בתוככי אחד המקדשים האפלים, הבנות הקטנות יאלצו לחוות מסכת הפחדות של כהני דת מחופשים לשדים. האמיצה שבחבורה היא לכל הדעות האלה שכן איך יתכן שאלה תפחד משדים?... כעבור כשמונה שנים עם הוסת הראשון או לאחר פציעה חס וחלילה תוחלף האלה, שכן איך יתכן שאלה מדממת? בשאר המקדשים אשר חלפנו על פניהם בליווי מדריך חמוד היו האלים כמו שאנחנו רגילים אליהם מהודו: עמידים לפגעי הטבע, מפוסלים בצורה מרשימה ולא מדממים אף פעם....
מקדש הקופים זכה גם הוא לביקור שלנו. שמו על שם האורחים הבלתי קרואים שבו והסיבה האמיתית להגיע אליו היא מיקומו הגובה מעל העיר והעיניים המהפנטות הצבועות עליו ומהוות סמל בלתי רשמי של קטמנדו. כדברי הילדים - היה שווה. כעבור מספר ימים התגעגנו לטבע. יצאנו ליומיים לכפר נגארקוט, מרחק ארבע שעות נסיעה מקטמנדו. ניתן לראות ממנו בשעת זריחה את הנוף הפנורמי הטוב ביותר של כל שרשרת הרי ההימליה, כנ"ל בשעת שקיעה.
לא זכינו לראות בדל פיסגה מושלגת והתחלנו לפקפק באוטנטיות הגלויות הנמכרות במקום...האמת היא שאנו פשוט הגענו ביומיים מעוננים ואוויר מלא אובך. מלאי אופטימיות קמנו הגדולים בשעת זריחה, שתינו תה חם בתיקווה לנס וחזרנו לישון. בכל זאת היו אלו יומיים נהדרים שכן הדרך מקסימה והררית. את חלקה עשינו על גג האוטובוס (כן, הפרנו נדר...) וגולת הכותרת: ישנו ב"צריף של תמרי". מצאנו בקתת גסט-האוס קטנה מעץ שכל כולה מסעדונת קטנה בקומת הקרקע, עלית גג בה ישנו ועוד קוטג` זעיר בגודל של מיטה זוגית חבוי בין העצים בו ישנו רן ומורי אותם פגשנו... על גג האוטובוס. יחדיו העברנו ערב מקסים של קלפים לאור נרות, מוסיקה טובה. למחרת חזרנו לקטמנדו התוססת עם חיוך מרוח וקנינו גלויה, לפחות שנדע מה הפסדנו... ארזנו את המשפחה לשני תיקים בלבד, השארנו כל דבר שלא ישמש אותנו בהרים (בגדים קצרים למשל) ושחבל שהפורטרים יסחבו לשווא ויצאנו לפוקרה יחד עם יפה ונחמה. אלו החליטו להצטרף אלינו ואנו רק ברכנו.
פוקרה
הגלויות מבטיחות עיירה כמעט שוויצרית, אגם כמו לוך-נס והרים מרשימים מסביב. לנו חיכתה עיירה מעוננת, אגם חשוך ואיפה ההימליה לעזאזל? שיכורים מציפיה לקראת הטרק לא נתנו לרוחנו ליפול, פגשנו בפורטרים החביבים בסניף המקומי של החברה דרכה ארגנו את הטרק ולמחרת כבר יצאנו בטיסה לנקודת ההתחלה ממנה נצא לדרך. מבט מהחלון אישר סופית. ההימליה קיימים. הם מרשימים, הם אדירים עוד נתהדר בהדר שלהם לאורך הטרק. כעבור כעשרה ימים חזרנו לפוקרה. הפעם מצאנו אותה "כמו בגלויות". שטנו ורחצנו באגם, הפסגות המושלגות הוסיפו לאווירה, התפנקנו במסעדות, אכן עיירה נהדרת.
המלצות וטיפים
לינה בטאמל- פנינו ישר למלון בו הוזמנו לנו חדרים מראש. ניתן כמובן לחפש לבד אבל ההיצע כל כך גדול שאפשר להתעייף. אנו לנו במלון "ויקטוריה". נהגי המוניות לא ידעו כלל על קיומו שכן עבר שיפוץ והחלפת שם מספר שבועות קודם, הטענה היא שכך נמלטים בעלי המלונות מתשלום מס... המלון אכן היה נקי ומחודש וממוקם בסימטה שקטה, פרט חשוב בטאמל התוסס לעיתים מידי. המחיר היה צנוע - 6$ לחדר זוגי ללילה.
טלפון: 00-977-1-4253543/4258768
אימייל: [email protected]
מסעדות בטאמל- לא נמליץ כי הספרות המקצועית עושה זאת טוב מאיתנו רק נדגיש את הבקרים בגינת הפומפרניקל...
סוכנויות הטיולים- במרכז הטאמל תמצאו סוכנות בכל פינה, אחדות מהן "ישראליות". האחת שמה "סויסה" על שום הדמיון של הבעלים למאיר השחקן החביב, השניה "שי" על שום השם הקליט לאוזן שלנו ועוד מיני "אורי" ו"אסי" וכו` וכו`. היתרון של הסוכנויות הנ"ל הוא בביטחון שנקבל שירות טוב, כזה שלא יגדע את שרשרת הישראלים הפוקדים את המקום. ניתן למצוא בהם חוץ מחיוך והמון רצון טוב, גם חוברות שהודפסו על ידי טיילים ישראלים, אלה יפרטו את כל הנדרש לגבי טרק, רפטינג, סיורים באיזור וכל המלצה חשובה אחרת. תמצאו שם אפילו דפי רישום שיועברו לשגרירות, על כל צרה שלא תבוא. בקיצור תרגישו בבית. אנחנו בחרנו בסוכנות "שי". מצאנו אותה פחות המונית וקצת זולה יותר אך קיבלנו יעוץ נהדר גם ב"סויסה" וכל שאר הסוכניות מלאות בהמלצות של ישראלים נלהבים שקיבלו שירות דומה. לבחירתכם. ודאו שלסוכנות סניף בפוקרה אם תתחילו את הטרק מעיירה זו.
ציוד לטרק- ניתן לרכוש בקטמנדו ובפוקרה את כל הציוד הנדרש, החנויות רבות אפילו מידי והמחירים מאד זולים. נדגיש הסתיגות אחת. החברות אשר "תורמות" את הלוגו על כל הפריטים אינן מקבלות באמת תמלוגים ואינן ערבות לאיכות. במילים יותר פשוטות, הכל מזויף ולעיתים האיכות חשובה מהחיסכון (לא שווה לקפוא בלילה בשק שינה בטרק וכדאי לצעוד עם נעל טובה שהרגל כבר מורגלת בתוכה). משמע רגע לפני שאתם זונחים את השירות הטוב של חנויות הציוד בארץ שיקלו היטב את צעדיכם. אנו רכשנו מעילי סערה ופליזים לכולנו (לא התאפקנו וקנינו לכרמל אחד לכל שנה מעכשיו ועד גיל הצבא...).
נאגרקוט- יש בכפר מספר מלונות וההגעה בשעת הצהריים מאפשרת סיור קצר לבחירת המלון העדיף לכם. אם אינכם נבהלים מתקרת עץ נמוכה וקירות מעץ במבוק מסיבי אל תהססו - sherpa alpine cottage טלפון 6-680015, מרחק עשרים מטרים במעלה השביל מחניית המלון בו עוצר אוטובוס התיירים עימו תגיעו. ניתן גם לשלב טיולים למחרת באיזור ולעבור בדרך חזרה בעיירה בקטפור, גם בה מקדשים רבים. אנחנו ויתרנו.
בית חב"ד בקאטמנדו- מורן קושניר כתבת אחרת של המטייל הטיבה לתאר קורותיה בחג בבית חב"ד זה. אנו ביקרנו בו לא דווקא ביום שישי או שבת ושמחנו לגלות הרגשה אמיתית של בית. חבורות קטנות יושבות להן ומתכננות את הטרק שיהיה או מעבירות חוויות על הטרק שהיה. צליל גיטרה מפינה נוספת ובין כולן מחייכת חני אשת הרב. את הרב חיזקי לא פגשנו אך הטענה היא שהחיוך שלו עוד יותר כריזמטי משל חני... הוא עמוד התווך של המקום. לא מדובר כלל ב"אתר החזרה בתשובה" אלא במיקרוקוסמוס של ישראל כמו שהיינו רוצים לראות אותה: דתיים וחילונים, שקט וכבוד, צעירים ומבוגרים. חלקם ואנחנו בינהם, הגענו למקום שוב ושוב לאחר הפעם הראשונה רק בעבור האווירה (טוב גם בעבור השניצלים והמלפפון החמוץ...). תמצאו בו ספרות טיולים, ממתקים מהארץ, מסעדה טובה, אינטרנט, גיטרה, שח, ספות רכות. בית כבר אמרנו?
יפה ונחמה שטיילו איתנו יצרו קשר עם חזקי וחני והציעו להביא להם דברים עבור ילדיהם ועבור כל שאר ה"ילדים/צעירים" המגיעים למקום. הם נענו בחיוב והביאו על פי תיאום חבילה של 10 ק"ג. נסו, אולי גם אתם תהיו לעזר. אם הנכם מגיעים ישירות מהארץ הביאו עיתונים מעודכנים ובררו עם חיזקי וחני אם ומה חסר.
אימייל: [email protected]
אתר אינטרנט: www.chabadnepal.org
טלפון: 00-977-1-425692 , 00-977-9810-26378
לינה בפוקרה- בפוקרה ההמלצה הכללית היא לשהות בקרבת האגם משמע ב-"lake side" לנו במלון amrit, פשוט פגשנו את הבעלים באוטובוס והוא כמו גם המלון נראו לנו נחמדים מאוד. ההצע לכיוון האגם אינו גדול על כן התחילו אולי בו וחיפשו אלטרנטיבות. מחיר חדר רגיל 200 רופי נפאלי (3$) אנו התפנקנו בחדר גדול לכולנו ב-7$.
טלפון 061-532275/524240
אימייל: [email protected]
מסעדות בפוקרה- כמו בקטמנדו ההיצע בלתי מוגבל כמעט אך נציין בכל זאת אחת שהגענו אליה בזכות ישראלית נחמדה שהחלפנו עימה טיפים עוד ברג`סטאן שבהודו. שם המסעדה "mamamia" - לא תצטערו.
תודות:
לכל החברים ששלחו לנו עם יפה המון אהבה ומתוקים, לנפתלי על שלא שמע בקולינו וכן קנה שני שוקולד השחר גדולים ואין ספור במבה ועל שסחב 15 קילו פליזים ושטיחים ששלחנו עימו ארצה וגם למארק שעזר לו...
ממטבחו של כרמל -
הפעם אנו שולחים תמונה במקום אלף מילים. תמונה של ילד אוהב סטייקים שמריח לראשונה הכנת סטיק לאחר 3 חודשי "צום" בשר בהודו....
בכתבה הבאה - טרק ג`מסום - תשעה ימים של שכרון חושים
