הקדמה
רגע לפני הקפיצה אל תוך מעמקי התרבות הנפאלית, בואו נשאף נשימה עמוקה ונתבונן סביב. חלק זה של הכתבה יוקדש לבניית התפאורה לשהותי בנפאל- התרבות, המנהגים, האמונות ודרך החשיבה הנפאלית. טרם הגעתי לנפאל לא היה לי מושג ירוק לגבי המדינה- למה לצפות, מה להביא, איך להתנהג, איך האנשים נראים. בשביל לפתור את חוסר הוודאות לבאים אחרי, הקדשתי את רוב זמני הפנוי בשיחות עם אנשים מרתקים, טיולים בעיר על רחובותיה הצרים והמפותלים, וכמובן התבוננות מעמיקה על המשפחה עמה אני מתגוררת כעת.
עם הגעתי לפוקרה, פגשתי את המשפחה המארחת שלי, עמה אגור במשך ששת השבועות הבאים. הפשטות בביתם ניכרת לעין- הקירות בתוך הבית צבועים בציבעי פסטל מגוונים, המשרים חמימות ורוגע, הרצפה הינה רצפת בטון לא מרוצפת, ולעיתים במקום דלתות ישנם וילונות. ניחוחות הקטורת האופפים את הבית והחדרים לא מותירים ברירה אחרת חוץ מלהוריד הילוך, ולהכנס לקצב חיים אחר.
המקלחת והשירותים הם נושא כאוב בבית הטיפוסי במזרח. המקלחת בימי החום הלחים נחוצה כמים במדבר, אך הפנטזיה על עשר דקות של רוגע מתנפצות אל מול מתז המים הקפואים שיוצא מן הצינור החלוד שמעלי. באין ברירה, ומתוך איכפתיות לשלום הסביבה, לאחר שלוש דקות של קיפאון חושים, המגבת הופכת למפלט היחיד. לגבי השירותים, מדובר בשירותי חור, "בול פגיעה", שמחזירים אותי כמה שנים טובות אחורה למחנה של "הנוער העובד"... בנים- תעבדו על קליעה למטרה, ובנות- תתאמנו או תתאפקו. רצוי להצטייד בנייר טואלט לשירותים, הנפאלים הולכים על הדרך הטיבעית... כצפוי במדינת עולם שלישי, מים בנפאל אינם נגישים, לכן, מי רחצת הידים, הבישול, נקיון הבית וכדומה, נאגרים מהגשם, במיכלים גדולים שתמצאו כמעט בכל גינה וחצר. מי שתיה מובאים בכדים מברז ציבורי, או פשוט מים רתוחים.
בכתבה הקודמת הזכרתי את מנהגי האכילה סביב השולחן הנפאלי. קודם כל, אנא קבלו תיקון טעות: המושג "סביב השולחן" אינו מדוייק, מפני שהארוחות מתקיימות על הריצפה (לעיתים הגברים יושבים בשולחן, ורק הנשים על הריצפה) בישיבה במעגל. כאמור, האכילה מתבצעת על ידי היד הימנית כולה. אמנם נשמע מעניין ואקזוטי משהו, אך המבוכה שתקפה אותי ב"מבחן הכניסה" לתרבות הזרה, כאשר כולם מביטים בסקרנות בתנועותי המהססות, הפכה לצחוק גדול, וכמובן לנושא הארוחה. מבחר הטעמים במטבח הנפאלי אינו מעניין ומאכזב מאוד לעומת השפע הקולינרי בארצות השכנות של נפאל. הארוחה הממוצעת כוללת אורז, ירקות מבושלים, "חמוצים" (תפוחי אדמה חריפים) ורוטב עדשים- "דאל". כל אלו מלווים בצ`אפאטי, לאפה קטנה עם חמאה. אכילת בשר אינה שכיחה, ובדרך כלל נעשית רק בימי שבת. עקב האיסור הדתי על אכילת פרה, הבשר המוגש לרוב הינו של תרנגולת או עז.
אם תכנסו למטבח הנפאלי ותצפו בהכנת האוכל, תרגישו כאילו שייטתם במכונת זמן כמה שנים אחורה. לדוגמא- כתישת התבלינים והירקות נעשית על ידי שתי אבנים, חיתוך הפירות והירקות מתבצע באמצעות מכשיר ישן (פלטת עץ, עליה ניצבת סכין חדה). באפיית הצ`אפאטי, הלחם המקומי, האישה נעזרת במחבת שטוחה, בה היא משתמשת כטאבון. כל התאורים שפורטו הינם נחלתם של רוב הבתים בנפאל, אף המודרנים שביניהם. הדלות במכשור, שלנו נראה כבסיסי ביותר, הינה מציאות יומיומית, שמשפיעה על אורח החיים כולו. להלן ניסוי: תקחו בחורה מערבית, אותי לדוגמא, תציבו אותה בבית נפאלי אותנטי- ללא כיור לרחצת כלים, ללא מים זורמים חוץ מאשר במקלחת, ללא חשמל לאחר שבע בערב, ואף לא מכונת כביסה ועוד מגוון מותרות, תקבלו חולצה לבנה, שהיום היא כבר ורודה, כוויות בידיים מהמדורה שבחוץ, עם פלאפון שהגיע את כל הדרך מסין אך ללא מקום להטעינו, וצ`אפאטי שצורתו יותר קרובה למשולש מאשר לעיגול. אבל זו רק אני. יעברו מספר ימים ואצליח לאכול בלי להשאיר מחצית מהאוכל על הריצפה, להשלים עם קהילת הצפרדעים שהתמקמה לי בחדר, ולנהל את חיי ברצף כמו כולם.
הדת בנפאל
רוב האוכלוסיה הנפאלית הינה הינדית, עם אחוז קטן של בודהיסטים ומוסלמים. בכל בית הינדי תוכלו למצוא פינה קטנה עם פסלים, תמונות, פעמונים, שרשראות תפילה, קטורת ועזרים נוספים לעבודת וסגידת האלים. במשפחה שאני מתגוררת עימה, האב עושה מדיטציה פעמיים ביום, והאם מדליקה קטורת ומתפללת בזריחה ובשקיעה. מנהג נוסף הוא עלייה למקדש פעם-פעמיים בחודש, להתפלל ולהקריב מנחות לאלים. הדת הינה חלק אינטגרלי מחייהם של הנפאלים, החל מתמונות ופסלים הפזורים בבית, מקדשים קטנים הזרועים בכל הר, בית ושכונה, וכמובן הטיקה, העין השלישית (הנקודה שמעטרת את המצח) שמעידה על קיום טקס תפילה באותו יום, או עלייה למקדש. שימו לב- אם הטיקה הינה אדומה, או יש אבקה אדומה בקו השיער מעל הטיקה, סימן שהאישה נשואה. אם תראו גברים עונדים טיקה, כנראה בדיוק חזרו מתפילה, אך בדרך כלל לא ימשיכו להסתובב עם הסימן במשך כל היום.
בהינדואיזם ישנה חלוקה לקאסטות, מעמדות חברתיים. ההיסטוריה ההינדית מספרת שבודהה, מייסד הדת ההינדית, לא הסכים עם החכמים באותה תקופה, שפירשו את דתו, ופילגו את האנשים לבעלי מעמדות שונים. לכן, לאחר ויכוחים ומחלוקות רבות, החליט בודהה לנטוש את דתו שלו, וליצור דת חדשה, שונה במקצת, הבודהיזם. החלוקה בהינדואיזם החלה בפילוגם של המאמינים לארבע מעמדות ראשיים, שלכל אחד ישנו יעוד שונה בחייו, ואף מותרות ואיסורים שונים:
- Brahmins- המעמד הגבוה ביותר, מכהנים בתפקידי ההשכלה והלימוד, ומקיימים טקסים דתיים.
- Khastriya\Chhetri- תפקידי שליטים, שומרים, מגינים ולוחמים של הארץ.
- Baishyas- הסוחרים, החקלאים ועובדי מלאכת הכפיים. מעמד זה אמור לתמוך בצרכיהם של המעמדות העליונים יותר.
- Shudras- המעמד הנמוך ביותר, תפקידם למלא את התפקידים הקשים ביותר ולשרת את שאר המעמדות.
לפי המיתולוגיה ההינדית, ארבעת המעמדות נוצרו מאברי גופו של בורא עולם ואבי כל היוצרות, האל Brahma. הראש, הידיים, הקיבה והרגליים, כל מעמד באופן יחסי לאיבר בגופו של האל. מאז החלוקה הראשונית, החלו להיווצר חלוקות נוספות למעמדות משנה מתוך המעמדות הראשיים, שנעשו על ידי האנשים עצמם. לפי האמונה הנפאלית אין להבדיל בין אדם לאדם ואין להפריד בין דת גזע ומין, אך כמובן ישנו הבדל בין הרצוי למצוי, וכיום החלוקה למעמדות רווחת בין כל המאמינים בהינדואיזם. שם המשפחה הוא זה שמייצג את מעמדו של אדם, עיסוקו, פרנסתו, זכויותיו ומגבלותיו. אדם נולד אל תוך מעמדו, ולרוב אינו יכול לשנותו. לאחרונה, כאשר רכישת השכלה ויציאה מהעסק המשפחתי הפכו למקובלים, ישנה חשיבות פחותה לסוגיית המעמדות, וההבדלים הטשטשו, אך עדיין מהווים משקל רב ביום-יום.
מוסד המשפחה
פן אחד בו נוכל להבחין בחשיבות המעמדות הוא מוסד הנישואין. ראשית, ישנה חלוקה בין סוגי הנישואין הקיימים:
נישואין מאורגנים- נישואי "שידוך", המהווים כ-50% מהנישואין בנפאל כיום. הורי הבחור\ה יוצרים קשר עם הורים של מועמד\ת הולם, דרך מכרים והמלצות, ומארגנים פגישה. הזוג המיועד נפגש לשעה, שבסופה, כל אחד מהצדדים יביע את הרגשתו לגבי הצד השני. אם אין הסכמה משני הצדדים לחתונה הם יפרדו כלעומת שנפגשו, אך אם ישנה הסכמה ורצון הדדי יחל תהליך אירוסין. תחילת התהליך הינו קביעת תאריך על ידי כהן דת שבו יוכרזו הנישואין, וביום זה, לאחר מספר שבועות מהפגישה הראשונה, יוחלפו טבעות אירוסין והכלה המיועדת תענוד טיקה. לאורך כל תקופת האירוסין הזוג המיועד אינו נפגש אלא ביום החתונה עצמו. ההכנות לקראת היום הגדול כוללות קניית תכשיטים ופרטי ביגוד משובחים משני הצדדים, ומצד הכלה אף קניית רהיטים ומיכשור לבית. ביום החתונה מתקיים טקס דתי בבית או במקדש, אותו מנהל כהן דת המעניק את ברכתו לזוג. בטקס מתקיימת החלפת נדרים, מעניקים אחד לשני שרשראות פרחים, עדיי זהב, מחרוזות אדומות למזל ומתקשטים בחינה. בסוף הטקס, האישה כורעת ברך ומתכופפת לרגליו של החתן, כאות לכניעותה אליו.
נישואי אהבה- נישואין אלו, פשוטם כמשמעם, נוצרים עקב חיבתם ההדדית של בני זוג אחד לשני. נישואין אלו נחלקים לשני סוגים: נישואי אהבה בהסכמת ההורים- מהווים כ 30% מכלל הנישואין בנפאל כיום. הזוג המאוהב יוזם ומבקש משני צידי ההורים את ברכתם לחתונה, ולאחר הקבלה, מתחיל תהליך זהה לנישואין מאורגנים. נישואי אהבה באין הסכמה- מהווים כ-20% מכלל הנישואין בנפאל כיום. הזוג המאוהב המעוניין למסד את אהבתו, אך מודע לכך שההורים לא יסכימו, בורח מהבית. הם בורחים לעיר סמוכה למספר ימים, שם הולכים למקדש ומקבלים את ברכתו של כהן דת. בקבלת הברכה הזוג מוגדר כנשוי. לאחר חזרתם לעיר מגוריהם הזוג הצעיר מציב עובדה להוריהם, ולאחרונים אין דבר שיוכלו לעשות בנדון. באם ישנה קבלה מצד ההורים תערך מסיבה גדולה. אם ישנה התנגדות, הזוג הצעיר ינודה מהמשפחה ולא יהיה קשר כמספר חודשים ואף שנים.
מעמדות במוסד הנישואין- בנישואין מאורגנים, בני הזוג תמיד יהיו מאותו מעמד ראשי ולרוב אך מאותו מעמד משנה. בנישואי אהבה תהיה קבלה מצד ההורים רק אם שני בני הזוג מאותו מעמד ראשי לפחות. חוסר הקבלה עקב הבדל במעמדות הינו הסיבה העיקרית לבריחתם של זוג מאוהב. בכל אחד מסוגי הנישואין אין הזוג מבלה יחד, מתראה בציבור ובוודאי שלא מתייחדים, אלא עד לאחר נישואיהם. נישואין בנפאל מתקיימים בגיל צעיר מאוד, הבנות בטווח גילאים של 16-24 וגברים 21-30. מוסד הנישואין בהינדואיזם הוא מקודש, וגירושין אינם מקובלים. אם קורה מקרה וזוג נפרד, האשה, קרוב למדי, לא תנשא בשנית, ולעומתה הגבר יתמסד בשנית במהירות רבה.
ההריון במזרח- תהליך לא פשוט. עד מועד הלידה, האישה תמשיך לעבוד בניהול משק הבית ולשרת את בעלה. בעת צירי הלידה האישה תלד בביתה, או תלך לבית חולים. הדבר תלוי במצב כלכלי, אך גם אפשרות בית החולים אינה כה פשוטה. תארו לעצמכם בית מרוחק בהרי נפאל, שהדרך היחידה לכביש הקרוב ביותר אליו היא הליכה במשך כ- 20 דקות דרך מסלול הררי, תלול ובוצי, עם צמחיה טרופית. לאחר ההגעה לכביש, האישה ההרה, כרסה בין שיניה, תעלה על כלי רכב רעוע שמטלטל ומתנועע לפי קצב המהמורות שבכביש. לבסוף תגיע ליעד הנכסף. אתם תעשו את החשבון לבד. הפלות בנפאל הן מחוץ לחוק, ואם יתגלה שאישה ביצעה אחת באופן פרטי, בחשאי, היא תיקנס ותענש במלוא חומרת הדין באשמת רצח.
כפי שכמובן כבר הסקתם לבד, החברה הנפאלית הינה חברה פטריאכאלית. הגברים תפסו את מעמדם בתור המפרנסים הראשיים של המשפחה, והנשים לעומתם לרוב אינן עובדות אלא מנהלות את משק הבית. הגברים אינם עוזרים באחזקת הבית השוטפת, לא נוקפים אצבע בכל הנוגע לבישול, טיפול בילדים וכל היוצא בזאת. האישה, לרוב, לא תחשב כשווה לצד בעלה: היא תשב על הריצפה, תצא לחדר אחר בנוכחות זרים, ואף לא תהיה לה הזכות לערער על המצב. באחד הערבים בבית המשפחה הנפאלית שלי נערכה חגיגה גדולה. למרבה הפתעתי, התיישבו להן כל הנשים במטבח בנפרד לאורך כל הערב, בעוד שבעליהן סועדים בשולחן. למרות שבעיני דבר זה נראה משונה לחלוטין, נראה שהנשים, איך לומר, נהנות ממעמדן ומקומן ומרגישות בו נוחות מלאה. נדמה שכל צד השלים עם תפקידו ויעודו מאז ימים עברו ואין כל רצון לשנות את המצב הקיים.
קצת פוליטיקה
ענן כבד רובץ מעל לנפאל הרגועה מזה כשש שנים, מאז החלו קבוצות טרוריסטים מאואיסטים למרוד בשלטון. מטרתם של מורדים אלו היא לבצע הפיכה קומוניסטית במדינה, והם נוקטים בכל אמצעי אפשרי בכדי לקדם את מטרתם, החל בשביתות כלליות, פיגועים כנגד אירגונים ממשלתיים וחיסול אנשים. כלל האזרחים פוחדים מהזרם הקיצוני, לכן ישנו שיתוף פעולה כמעט מוחלט מצד העם. מצב זה מעיב על האופוריה והנחת בנפאל, וממלא את הרחובות בחיילים רבים שמבצעים בידוקים על עוברי אורח. לנו, התיירים, אין ממה לחשוש, עקב כך שהמורדים אינם תוקפים יעדים ואזרחים חפים מפשע, ואינם מעוניינים להבריח תיירים. הדבר החשוב ביותר בעת שהותכם בנפאל הוא לא להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, קרי לחזור למקום מגוריכם טרם החשיכה, ולהתעדכן עם מקומיים לגבי שביתות וכדומה. במקרה של שביתה כללית, אנא, אל תתגרו בגורל ונהגו כדרך כל התושבים.
בנוסף לטרוריסטים יש צל נוסף המעיב על נפאל. בשנת 2001 רצח הנסיך, יורש העצר, את כל בני משפחתו- המלך, המלכה, אחיו ובני משפחה נוספים. לאחר הרצח הנוראי התאבד הנסיך בירייה. מסתורין רב עוטף את פרשת הרצח, וישנן שמועות רבות על מה באמת קרה באותו יום. אם תעיזו ותשאלו מקומיים מהי דעתם, תזכו לגרסאות שונות ומגוונות, אך אל תתפלאו אם לא יסכימו לענות, עקב חשש מגורמים ממשלתיים המאזינים. לאחר הטבח הנוראי במשפחה האהובה כל כך על תושבי נפאל, מונה אחיו של המלך המנוח לתפקיד הרם. בניגוד למלך הקודם, המלך הנוכחי אינו אהוד על נתיניו, בעיקר עקב ניסיונותיו הממושכים להשתלט על הדמוקרטיה ועל כל תפקידי הכוח בשלטון. עם הזמן, כוחו של המלך מתחזק ומתרחב, ולעומתו ראש הממשלה הופך להיות חסר יכולת וללא כל השפעה. מצב זה גורע משלוותה של נפאל, ביחוד לאור הצורך בשלטון חזק ויציב שיעמוד לנגד הטרור.
לסיכום, איך אפשר בלי, הרי לכם עוד כמה מנהגים מעניינים בתרבות הנפאלית:
- בעת הכנת האוכל, האישה לעולם לא תאפה 8 או 12 צ`אפאטי, אלו מספרים המהווים מזל רע.
- שיהוקים וגיהוקים מבורכים בכל שלב של הארוחה, עוצמתם מעידה על מידת ההנאה מהאוכל.
- נעל הפוכה מסמנת מזל רע.
- אם אדם מתעטש טרם יציאתו מהבית, עליו להיזהר מסכנות בדרך.
- שומות בגוף הינן סימן לברכה ואושר בחיים.
- על זרועו של כל הינדי תמצאו צלקת אחת לפחות. זהו סימן שנעשה לתינוקות בני יומם על ידי חיתוך פיסת עור, למזל טוב (אמנם נשמע אכזרי, אבל אנחנו חותכים משהו אחר..). כיום, במקום לפצוע את התינוקות, מאפרים אותם ומעניקים להם טיקה.
- אורחים, כמו דגים, מסריחים לאחר שלושה ימים. לא נראה שדבר זה משנה בנפאל. האורחים הנפאלים "יתנחלו" בביתכם, יאפשרו לעצמם גישה חופשית למקרר, לטלפון, למקלחת ובעצם לכל דבר בו יחפצו. הם מגיעים ללא התראה, נשארים כמה זמן שירצו, ויעלבו אם תנסו להבין מתי יעזבו. אז תחשבו פעמיים אם אתם רוצים אותם בביתכם!
- בעת תקופת הווסת של האישה הנפאלית עליה לשבות מכל פעילות יומיומית, ולחדול מלהתפלל או לעסוק במלאכת הקודש ועבודת אלילים, עקב כך שבימים אלו היא נחשבת לטמאה. בימים אלו היא ישנה בנפרד מבעלה, ומעבירה את יומה במנוחה מוחלטת.
- בעת הצתת אש או הדלקת אור בחדר הנפאלים מברכים ברכת Namaste.
- השפה הנפאלית, המדוברת והכתובה, דומה מאוד להודית. תופעה מעניינת לראות היא הכנסת מילים ומשפטים באנגלית תוך כדי דיבור. אין דבר זה דומה למילים הלועזיות שאנו משתמשים בהם, אלא מן הרגל בדיבור היומיומי של השחלת ביטויים ומילים באנגלית.
במבט מבחוץ על תרבויות המזרח הרחוק נדמה לפעמים שהשוני הוא רב והפערים תהומיים. יש כאלה שיגידו שאנשים אלו פרמיטיבים, תקועים מאחור, אולי אף עיוורים בכמה מובנים. לעומתם, ישנם אנשים שמצאו בתרבויות הללו את האור. יש את אלו, שלא יבינו מה אפשר למצוא בכל הרפש, הדלות והעוני ויש אחרים שמוצאים את השקט בכל המהומה והרעש, כמו סלע שאם נחצוב בו מספיק, נמצא את היהלום שבתוכו. למרות כל אלה, אין ויכוח עם דבר אחד: קצב החיים הוא שונה, וכל אחד צריך לחשוב אם זה מתאים לו או לא. במבט מקרוב על תרבויות המזרח, תגלו שהמנהגים אינם כה שונים ממנהגינו שלנו. הלכי הרוח כמעט וזהים. אמנם הם נמצאים מספר שנים אחרינו, אבל אולי אנחנו שכחנו עד כמה פשוטים החיים יכולים להיות, ובדרך לקדמה במרוץ להפיכת החיים לנוחים יותר, סיבכנו את המציאות הפשוטה יותר מידי. מאז הגעתי לפוקרה, הבנתי שמזרח ומערב משלימים זה את זה, מאזנים אחד את השני, ויוצרים שילוב הרמוני שאולי רק בזכותו העולם ממשיך להסתובב. אנחנו, פשוט צריכים להיות פיקחים מספיק בשביל להנות מכל העולמות, ולטעום גם מהצד המקביל בשביל השקט הפנימי ובריאות הנשמה.
Namaste
פריאל.
