פוקרה - העיר הקסומה!

מגיעים לפוקרה

לפוקרה (Pokara) נסענו יחד עם משפחת צוק בר ב-5/10, כרטיס לאוטובוס קנינו דרך סוכנות סויסה ב-225 רופי לאדם באוטובוס תיירים לא דלוקס. משך הנסיעה הצפוי 7 שעות. חשבנו שבהחלט נעמוד בזה, הפעם קנינו כרטיסים לכל בני המשפחה. אפשרות נוספת שלא בחרנו בה היתה אוטובוס תיירים ממוזג ועלות כרטיס בו היא 700 רופי לאדם. אנחנו מתורגלי נסיעות מהודו הרגשנו די בנוח ללכת על האופציה הזולה יותר ובסופו של ענין היה נחמד וסימפטי והאוטובוס היה נוח למדי.

 יצאנו מקטמנדו בשעה 7:00 בבוקר כשעופרי שלנו חולה בסינוסיטיס עם חום והרגשה כללית רעה, אך החלטנו לצאת בכל זאת, אומרים שמשנה מקום משנה מזל. וכך לאחר דרך יפה של הרים, טרסות אורז יפות ומזג אויר נחמד הגענו לפאתי פוקרה. הכניסה לעיר לא מרשימה במיוחד, אך לזאת היינו מוכנים, ומאחר ומונית של המלון המיועד חכתה לנו בתחנת אוטובוס התיירים, היינו רגועים ושלווים. כבר בקטמנדו המליץ לנו מנהל המלון על מלון דומה בפוקרה ברחוב המקביל לאגם, בו שוכנים רוב המלונות, שנקרא: Lakeside. הבטחנו לבדוק וכך עשינו. מהר מאוד לאחר מבט חטוף הבנו שודאי יש טובים יותר וזולים יותר ויצאנו איריס ואני לחפש מלון נחמד יותר. בעודנו צועדות ברחוב התחיל גשם קל לרדת, גשם שנמשך גם למחרת.

לאחר שבדקנו כמה מקומות מצאנו גסטהאוס חמוד שנקרא Broadway Inn עם חדרים מרווחים ונקיים, שרותים ומקלחת יפים, מיקום מצוין ובעל המלון ממש מקסים ונעים. המחיר היה 300 רופי נפאלי לחדר, לקחנו 2 חדרים עבורנו ואחד למשפחת צוק בר והתמקמנו. למחרת נחנו במלון כיוון שהיה גשום, זיו לקח את הילדים להסתובב קצת ב-Lakeside, לאכול ולהכיר את הסביבה ואני ועופרי נשארנו על מנת לטפל בה ולהבריא אותה. לאחר מכן התבהר, השמש יצאה ומזג אוויר נפלא וקיצי הציף את פוקרה. בשלב הזה אני נשארתי עם עופרי בחדר וטפלתי בה בכל האמצעים העומדים לרשותי, דאגתי שהיא תשתה הכל על מנת להתאושש ולהרגיש טוב הרבה לפני היציאה לטרק המתוכנן.

זיו, לעומת זאת, יצא עם הילדים כל יום למקום אחר. יום אחד הם הלכו עם משפחת צוק בר למזח על חוף האגם לדוג, אמנם דגים לא יצא מזה אבל אושר גדול ושמחה דווקא כן. אפילו ליאור, שסדרו לו חוט דיג עם מצוף ומשקולת (אבל בלי קרס), היה מאושר מהדיג. בדרך לדיג ובחזרה הם עברו בסוכנויות הנסיעות המומלצות, בדקו מחירים לטרק ג`ומסום, לרפטינג ולצ`יטואן, והתחלנו לקבל תמונה ברורה יותר של תכניותינו להמשך הדרך. בדרכם באותו יום הם נתקלו גם ברג`סטני שעושה מופע ראוה עם הנחשים שלו שתמורת כמה עשרות רופי חלל לקוברה בחליל והדגים להם את הפעלולים של כל חמשת נחשיו.

לתחילת הכתבה

טיול אופניים לדיוויד פולס

יום למחרת זיו והילדים עם משפחת צוק בר שכרו אופניים, היו גם אופניים לילדים ולליאור סדרו כסא מיוחד על הרמה. זה גם היה היום הראשון שבו עופרי יצאה מהחדר מלון והלכה אתי לארוחת בוקר במסעדת Rainbow הקרובה - יום משמח לכולנו. התכנית המקורית עם האופניים (40 רופי למבוגר, 30 לילד לכל היום) היתה לנסוע למערות, המרחק היה אמור להיות כשעה נסיעה ובפועל אחרי שעה של עליות שהיתה רק חצי הדרך (בכל זאת מדובר בילדים) וותרו החברה על המערות ונסעו בירידה למקום שנקרא: David Falls. זהו נחל שזורם ונופל במפל לתוך בור באדמה לעומק של כ-100 מטר. תופעה מענינת מאוד של מים שפשוט זורמים לבטן האדמה. המקום נקרא על שם תייר אומלל שנסחף עם זרם המים ומצא את מותו בבור העמוק הזה ולא על שם דוד המלך, כפי שניתן להתבלבל ולחשוב. כולם התרשמו מאוד מן המקום ונסעו חזרה על המלון והגיעו מלאי התלהבות ושמחה מן היום המקסים שעבר עליהם. לשכור אופניים בפוקרה זו ממש חוויה נהדרת ומומלצת בחום (בניגוד לקטמנדו שם זה מסוכן ביותר עקב תנועה כבדה) ולכן חזרנו עליה בהמשך.

לתחילת הכתבה

מתכוננים לג'ומסום

במסגרת בדיקתנו את נושא הטיסות לג`ומסום, שזה הטרק שהחלטנו לעשות, נתקלנו בסוכנות נסיעות בשכנות למלון שלנו. בעל הסוכנות, בחור בשם הומי, הציע לנו טיסה במחיר של 52$ למבוגר ו-29$ לילד, המחיר שהציעו לנו בשאר הסוכנויות היא כ-62$ למבוגר ללא הנחה לילדים. הומי, בחור נחמד וחביב גם הזמין את כולנו לבוא לבקר בכפר שלנו, שנמצא על אחד ההרים הקרובים לפוקרה, וכך סוכם שלמחרת יסעו כולם יחד איתו באוטובוס המקומי לכפר, יבלו שם ויכירו את משפחתו, ויחזרו רגלית לפוקרה, וכך היה.

לאחר שזיו ואיריס קמו מוקדם בבוקר ויצאו ב-7:30 מצוידים בדרכונים ושתי תמונות לכל אחד על מנת להוציא פרמיטים לטרק, ובעזרת הומי המשימה הוכתרה בהצלחה, יצאה כל המשלחת באוטובוס המקומי לכפר. עופרי ואני נשארנו במלון על מנת לתת לה לנוח ולהתאושש לגמרי. מחירו של פרמיט 2000 רופי לאדם מגיל 10 ומעלה. האוטובוס הוריד את כולם בכפר נגר ומשם הלכו רגלית בין עזים וגדיים לכיוון הכפר, בדרך ירד לפתע גשם פתאומי וכך כולם תפסו מחסה עד יעבור זעם. בכפר חכתה משפחתו של הומי ובהכנסת אורחים נעימה ולבבית התקבלו שתי המשפחות בביתו הצנוע והכפרי. בחצר המשק היו עז וגדיה, מה שכמובן מאוד מצא חן בעיני הילדים ובמיוחד בעיני ליאור. לארוחת צהריים אכלו אורז ועדשים שתום הכתיר כדל באט הכי טוב שאכל עד היום במזרח (הוא היה מאוד רעב). לאחר ארוחת צהריים בה הצטופפו כולם בבית הקטן יצאה החבורה בדרכה למטה. הנוף של עמק פוקרה מן ההר היה מקסים, הילדים שחקו ברועה ועזים וכך הם רצו קדימה כשתום וניתאי מזרזים אותם בדרך בעזרת מקל כבני המקום. בהמשך השביל החברה תפסו את האוטובוס שמגיע לפוקרה ומתחנת האוטובוס לקחו כולם ביחד מונית אחת - 4 מבוגרים ו-6 ילדים ברכב סוזוקי קטן והגיעו שוב בהתלהבות ושמחה חזרה למלון מלאי חוויות כרימון.

ביום הראשון והשני להגעתנו לפוקרה כיסו עננים את השמים, אבל ביום השלישי התעוררתי ופתאום ראיתי מהחלון שפיץ של הר בין העננים. ביום למחרת התגלה רכס שלם וביום הבא הופיע רכס האנפורנה במלוא הדרו בקו הרקיע של פוקרה. חוויה מדהימה ומיוחדת במיוחד, כי לא ידענו שהוא שם בגלל כל העננים שהסתירו אותו. זה היה עוד לפני הזריחה וכך הערתי את איריס ואורי ואת זיו ועלינו מצוידים במצלמות לגג המלון ולצלם את המחזה המרהיב, רכס האנפורנה המושלג והשמש שמתחילה לעלות לאט לאט ולזרוח על השלג הזוהר לאורה. מחזה כזה לא רואים הרבה פעמים בחיים וזה רגע לנצור לתמיד, ובשביל הרגע הזה שווה להגיע עד נפאל!

לתחילת הכתבה

מסביב לאגם - באופניים וסירה

לשמחתנו הרבה, לאחר טיפול נאות ומנוחה טובה, עופרי שלנו התאוששה וכך למחרת שכרנו סירת משוטים ל-5 שעות (300 רופי) ויצאנו עם בגדי ים לשיט באגם, כשהשמש זורחת ורכס האנפורנה המדהים בולט ביופיו ובלובנו למולנו. באגם שטנו כשזיו חותר רוב הזמן (בשביל מה שלחנו אותו לחתור בקיאק שנתים?!) ולאחר כחצי שעה של חתירה זיו והילדים קפצו למים הנעימים של האגם, שחו והשתוללו והוציאו הרבה מאוד מרץ. עברנו את המקדש שנמצא על אי באמצע האגם, אכלנו במסעדה לא הכי טובה בגדה השניה של האגם וזיו אפילו הספיק לאסוף שם עלוקה אחת שטעמה ממנו מעט. הוא הצליח לעצור את הדימום ולאחר כ-5 דקות, מאורי שמענו אגב כך שאצלו עוד דמם המקום שעה שלמה. לקראת סיום השיט גם אני קפצתי למים עם כולם, השתוללנו וצחקנו והחזרנו את הסירה לחוף לקראת שעות אחר הצהרים. היום הוכתר כחוויה מוצלחת במיוחד ולקראת יום כיפור החלטנו לצאת שוב למסע אופניים.

 בכל שהותנו בפוקרה (לפני הטרק) היה חג גדול וחשוב מאוד בנפאל. זהו חג בו מקריבים הרבה מאוד קורבנות במקדשים ובבתים והוא מסתיים בכך שכל משפחה שוחטת עז. הילדים בחופש שבועיים, ההורים קצת מתחרפנים מזה, ובכל העיר הורגשה אוירת החג. וכך מצאנו את עצמנו נוסעים באופניים בער יום הכפורים שלנו שהיה חג הקורבנות שלהם, הרחובות היו ריקים, כמעט לא נסעו מכוניות והרגשנו כמעט כמו יום כפור בישראל. החלטנו לצאת למסלול קל של נסיעה על הכביש סביב האגם. הדרך היתה כל כך יפה עם נוף האגם, ההרים וטרסות האורז שפשוט נאלצנו לעצור שוב ושוב כדי להביט ולצלם. הנסיעה היתה קלה ונעימה והשמש זרחה באור מקסים. נסענו כולנו בשיירה ומבטים רבים הופנו אלינו כי לא רגילים לראות כאן משפחות עם ילדים של זרים. נסענו עד לכפר בו מסתיים הכביש ויש דרך עפר לא נוחה ומשם חזרנו חזרה לעיר. אנחנו ממליצים בחום על חצי יום כזה זו חוויה נהדרת.

בדרכנו חזרה התחלנו לעשות קניות לטרק ג`ומסום, קניות שיימשכו גם מחר. ב-14/10 תכננו לטוס לג`ומסום ולכן ה-13 היה יום סדורים ואריזות, קניות והתארגנויות. בעקבות המלצת הפלגים ומידע נוסף שקבלנו עשינו שקית צ`ופרים לכל יום טרק וקנינו הרבה מים לדרך, יוזמה שהתבררה כברוכה ביותר כשגילינו את מחירי הדברים שם בגובה. מחירים שהיום פי 4, 5 ו-6 מן המחירים בפוקרה, עקב הקושי להעלות את הדברים להרים וגורמים נוספים. זהו, מסיימים להתארגן ועוזבים את פוקרה, שמחים שגם נשוב אליה בעוד כשבוע!

לתחילת הכתבה