את הימים שלפני קבלת הויזה לסין אפשר להעביר בכיף בהונג קונג, שבועיים ליתר דיוק. מה יש לעשות שם אתם שואלים? בין ביקור בשווקים ובפארקים, צפייה בבודהה, חזרה למקורות ואפילו טרק קטן, יאיר מגלה שהונג קונג זה קצת יותר מהרבה גורדי שחקים ומתאהב.
שני דברים נתחוורו לי בקומבמלה. האחד, הידיעה הברורה שאושר הוא מדבק, גם אם לא מבינים בדיוק למה מאושרים. והשני, הידיעה שהחיים והדינאמיקה של הרגע חזקים לאין שיעור.
לנפאל הגענו בטיסה, חסכנו דרך חתחתים בת יומיים מוראנסי. נוחתים בבירה קטמנדו. עיר חמימה אשר כדאי לשהות בה מספר ימים, להנות מהמקדשים, להתכונן ולצטייד לפני טרק כמונו או סתם כתחנת אם ממנה יוצאים לגיחות בעמק או בסביבה.
התחלנו את השייט במורד נהר המקונג עד המפגש שלו עם נהר ה-Nam-tha שמגיע מצפון, ואז התחלנו לשייט במעלה הנהר לכיוון צפון. הנוף היה קסום, לא היה זכר ליישוב כלשהו, והיינו מוקפים הרים ירוקים ויערות.
הגענו לקוסקו לפני כשלושה שבועות והספקנו לעשות את רוב הדברים הסטנדרטיים, אבל חיפשנו משהו אחר, קצת רחוק מהרעש וההמולה, רחוק מהתיירים, רק אנחנו והטבע הפראי. כך נולד הרעיון לצאת לטרק האזנגטה.
יצאנו חבורה של 10 ישראלים לכבוש את הנקודה הצפונית ביותר באוסטרליה - קייפ יורק. התחלקנו ל 2 ג`יפים פטרול חדשה שהשכירו כמה חבר`ה והרכב שלי ושל עוד חבר ניסן פטרול MQ 86 טורבו דיזל, או בקיצור ``הפטרול המפוקפק...``
סוף הדרך, טזמניה, הפרק האחרון של המסע הזה. סוף הדרך, טזמניה נמצאת בקצה הדרום דרומי של אוסטרליה. סוף הדרך, טזמניה, היא ככל הנראה, אחד מהמקומות היפים בעולם.
הסאדהואים מעורטלים . קשה שלא להבחין בהם: עירומים מכל, מכוסי אפר, אוחזים בקלשון המשולש שהוא סמלו של האל שיווה, הם נעים ונדים הרחק מביתם וזהותם הקודמת. בערוב חייו, ההינדי יכול לבחור להיות סאדהו, כלומר לפרוש כליל, להסתגף ולנטוש את הכל מאחור לנצח...
מספר ימים של פגישות אקראיות על החוף ויוקה אומרת לי - ``לא בא לי לחזור ליפן``. ``לאוס``, אני אומר לה, ``בואי ניסע ללאוס``. לאוס לא הייתה ממש ברפרטואר עד לפני ימים מספר, אך הסיפורים על ``גן עדן`` הגיעו לאוזני ממעט מהמטיילים שפגשתי עד כה. למחרת היום אנו על רכבת הלילה מסוראטאני לבנגקוק.
הביקור בשמורת הטבע הגדולה ביותר בקניה יוצר מפגש מרתק על עולם החי של השמורה. זברות, גנו, צ`יטות, אנטילופות ונמרים הם רק חלק קטן משפע בעלי החיים המצויים בשמורה.
יוקה רצה אלי ואומרת שמצאה חנות מנורות מקסימה. אני מגיע לשם ובאמת יש שם הרבה דברים מדהימים. בנתיים יוקה מוציאה את החליל ומתחילה לנגן לילדים שבמקום. אני ממתין לה ותוך כדי כך מבחין בילד שמשחק במשחק הדומה לדמקה, רק בעל עשרה טורים ועשר שורות.
הדרך לנונג קיו (Nong Khiaw) הרבה פחות נוראה ממה שחשבנו. אנו יושבים בארגז של משאית ועוצרים כל כמה זמן להוריד ולהעלות נוסעים. אין הרבה מקום ודי צפוף, אבל ממש לא נורא. עתה אני מבחין בהבדלים בין הבתים הפרושים לאורך הכביש ובין אלו המצויים לאורך הנהר.
לעניות דעתי, אין מקום בעולם בו מרוכזות כל כך הרבה פיצריות כמו בואנג-וייאנג. האיטלקים היו גאים. או שלא. מאות תרמילאים גודשים את הכפר-עיירה הזה ואנו לא מצליחים לזהות אפילו מקומי אחד. אנחנו מרגישים בערך כמו עב``מים במקום. רק לפני יומיים היינו באחד המקומות השלווים עלי אדמות ופתאום זה?!
כדאי לזכור שהריקוד שהיום ממלא אולמות מפוארים, התחיל בתור ריקוד די בזוי, בסוף המאה ה-19, בבתי הבושת של פרוורי בואנוס איירס.
הטנגו הוא שם כולל למוסיקה, לפיזמונים ולריקוד, כשהריקוד עצמו כולל שלושה סוגי ריקוד- הטנגו, המילונגה והואלס, שנהנים ממעמד שווה.
ניר, שירי, נטע וענבר ממשיכים הלאה. הפעם הם מגיעים לקופר פדי ולאליס ספרינגס. ביתו של הארי לוכד התנינים, טיולי מדבר ועימותים רבים עם איתני הטבע מלווים את הטיול.
מרבית שטחה של אוזבקיסטן מכוסה מדבר. מאות קילומטרים של אדמה שטוחה חסרת חיים המגיעה בקיץ לטמפרטורה של כ60 מעלות ובחורף צונחות הטמפ` מתחת לאפס והכל עוטה מעטה שלג.
יותר משתים עשרה שעות חלפו עלינו לפני שגלגלי המטוס נשקו לאספלט המחוספס של מסלול הנחיתה בדלהי. ריח חזק מכה בנחירנו עם היציאה מהמטוס - ריח של הודו. אוטובוס מקרטע מוביל אותנו אל הטרמינל יחד עם אוסף של תרמילאים, הודים ואנשי עסקים...
בסביבותיה של קאסול פזורים כפרים שונים ומשונים, אל חלקם ניתן להגיע רק לאחר הליכה ארוכה ומתישה. כל סוגי הסחורה והאספקה שעולים בדעתכם מגיעים אל הישובים הללו על גבם של פורטרים. בדרך ניתן לפגוש טיפוסים שונים ומשונים, חלקם בחרו להעביר את חייהם במערות הפזורות בהרים תוך עישון כבד.
העומס כעת הוא כפול: אנחנו צריכים לבנות את המקום (תאורה, צביעה, ארונות, מטבח כשר ועוד) ובנוסף להתכונן לשני ימי החג, שעומדים לחול בצמידות לשבת. יש לנו עוד יומיים עד החג ורק אלוקים יודע איך נעשה את זה...
כמה שעות לפני חג-הסוכות מתקדרים השמיים וגשם עז חודר אל הסוכה. לזמן מה נראה שהכל אבוד, אך בדיוק בזמן הנכון - שעה וחצי קודם הסעודה מתפזרים העננים, מאפשרים לעובד שלנו לסדר מחצלות ושולחנות נמוכים ולמאתיים מטיילים לחגוג את ערב החג הראשון.
מי שאוהב את הודו כמוני וחושב עליה בהחלט כעל מקום שהיה רוצה לגור בו, מוצא עיר בהודו, שזרים יכולים לקבל בה היתר מגורים, שיש בה אנשים המאמינים בשלום, שלווה והרמוניה ושאם אתה מאמין כמוהם בכך אתה מוזמן להיות תושב העיר.
מפלי ויקטוריה האדירים הם ללא ספק גולת הכותרת של טיול בזמביה. בכתבה שלפניכם יעל מספרת על טיול ספארי רגלי ומרתק, סיור בעיר ליווינגסטון בו היא מוצאת בית כנסת חבוי, אגדה על הנחש של נהר הזמבזי, ולבסוף - המפלים עצמם, נהדרים בדיוק כמו שהובטח.
לא תוכלו להשאר אדישים לנוכח האטרקציות ההסטוריות, הדתיות והתרבותיות של העיר <strong>מומבאי</strong>, ליבה הפועם של תת היבשת ההודית. מבנים קולוניאלים, מקדשים מרהיבים, מוזיאונים מרתקים, מופע אנושי מרהיב ותעשיית סרטים שהטביעה חותמה מסביב לעולם. ברוכים הבאים למומבאי!
``בומביי (Bombay) או בשמה המעודכן מומביי (Mumbai) אינה נתפסת כיעד אטרקטיבי לתיירים ישראלים. ובמיוחד לא אצל הצעירים. אבל צריך להבין שאנחנו מפספסים ובגדול. בומביי, לטעמי, מרתקת ומעניינת וחבל לפסוח עליה ולברוח היישר לגואה עם הנחיתה. תנו לה צ`אנס, לעיר הענקית הזו.
The Great Barrier Reef (שונית המחסום הגדולה) משתרעת על שטח עצום של למעלה מ-2,000 ק``מ ומונה מספר רב של איים קטנים. הצלילה בשונית היא חוויה שלא מן העולם הזה.
איזי ומיכל פוגשים את שושי ודובי בסידני וביחד מתחילים את מסכת חיפוש מקום מגורים (עד קניית הקרוואנים). בדרך הם פוגשים דמויות צבעוניות כמו נוחם הלוחם ללא החת ומוכרת מהשוק שרצה עד אליהם להסביר להם את משנתה. הם מתארחים בגסט האוס בבעלות סינית ומרגישים כמו מיעוט.
``אנחנו קוראים יחד `שמע ישראל` ואני רואה דמעות ממלאות את עיניו. כשהוא מוריד את התפילין, קולו רועד מהתרגשות. משהו כאן מוזר, אני חושב לעצמי, ואז מספר לי טום שהוא לא הניח תפילין מעולם...``
לאחר פרייזר אנו ממהרים לביקור משפחתי במלמבימבי הסמוכה לביירון-ביי, ועל כן אנו מרפרפים באופן יחסי על ה- Sunahine Coast וה- Gold Coast אשר בדרך, ומקדישים להם אולי מעט ימים מהמגיע להם.
אם נסתכל על הצד הרוחני של הדברים, אין ספק שכיום יש התעניינות הולכת וגדלה בצד המיסטי של העולם, אצל יהודים בפרט ובעולם בכלל. זהו דבר שמהווה הכנה לייעוד האלוקי של ימות המשיח- ``לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה` בלבד``.
