מונגוליה - טרק באיזור אולן באטאר

חישוב הימים נעשה לפי 15-20 ק"מ ליום. מים אפשר להשיג בישובים או מהנחלים הגדולים. במפה ניתן לראות מה זה נחל גדול. בכל מקרה, בטרק ניתן לעשות כל לילה ליד מקור מים לצורך בישול, שטיפת הגוף והכלים. הפארקים שמורים ולכן אסור להדליק אש. ובכן, לא ממש מדויק, כי המונגולים לא ממש מקשיבים להוראה הזאת. בנוסף, יש תשלום כניסה של 3000 טוגריק, (9 ש"ח), לכל פארק.

היום ראשון: כדי להתחיל לוקחים שני אוטובוסים עירוניים. כל הנהגים יכירו את יעד הנסיעה, שהוא הישוב הראשון בטרק וממנו תתחילו. הישוב נקרא גצ`ורט (Gachurt). בכל מקרה, ממרכז העיר, מהכיכר שנקראת סוחבאטאר (Sukhbatar), לוקחים אוטובוס מספר 13 ויורדים אחרי כ - 5-10 דקות, עדיף שתגידו לנהג או לכרטיסן מהו הקו הבא שאתם צריכים, שהוא 38 והם ידעו היכן להוריד אתכם. בכל מקרה, אוטובוס 13 נוסע על הרחוב הראשי של העיר לכיוון מזרח ואז מוריד אתכם. אם הוא פנה מהדרך הזאת, זה אומר שאיחרתם את הירידה.

שיטה נוספת היא לבקש מבעלי הגסטהאוס לכתוב לכם פתק במונגולית לנהג. קו 38 יקח אתכם עד לגצ`ורט, שזוהי התחנה האחרונה. רוב הסיכויים שתגיעו לגצ`ורט לקראת הצהריים ולכן זהו חצי יום. בגצ`ורט יש לכם את מה שאתם צריכים להצטיידות, למרות שהייתי ממליץ לסגור את עניין ההצטיידות, אוכל ומים כבר באולן באטאר, כי גצ`ורט היא עיר די מגעילה.

מגצ`ורט לוקחים את השביל לרכב לכיוון צפון. השביל נכנס לוואדי מאוד ברור. בואדי הזה אין מים. כל ההליכה צפונה תראו מלא מחנות של תיירים וכעבור כשלוש שעות הליכה תגיעו לעוד ישוב קטן, שלא מופיע במפה. שם יש עוד מכולת נוספת. אחרי הישוב יש לשים לב שנכנסים לואדי שפונה צפון מזרחה ולא צפונה. כדי לוודא תצמדו לישוב מצד ימין, כלומר מזרחית לו. בנוסף, הואדי שלכם הוא קטן וצר יותר. עוד כחצי שעה הליכה תעצרו לחניית לילה ביער שמימינכם.

היום שני: ממשיכים בוואדי לכיוון צפון-מזרח. אחרי כשעה תזהו בבירור, שהשביל עולה על אוכף. למרגלות האוכף יש שער כניסה לפארק. איש זקן יצא אליכם ויבקש כסף. לנו הוא נראה די חשוד ובנוסף, לא היו לו כרטיסים להביא לנו. הוא אמר לנו שאנחנו לא יכולים לעבור. עשינו אחורה פנה ופגשנו בשוטר. השוטר דווקא אמר שאנחנו כן צריכים לעבור משם. בשורה תחתונה - כן צריך לעבור דרך האוכף הזה. אם לא תעברו משם, המשטרה תעיף אתכם. לא יודע למה אבל זה ככה.

בנוגע לזקן, פשוט איגפנו אותו דרך היער הסמוך ועלינו לאוכף. העלייה לא קלה בכלל והיא תלולה למדי. באוכף ישנה סטופה. סטופה זה מזבח בודהיסטי, הבנוי מעצים ובדים כחולים. על כל פנים, זה לא אימות כל כך טוב, כי כמעט על כל כיפה ואוכף יש סטופה. אחרי האוכף, השביל נכנס ליער מלא זבובים ויתושים. הוא נמשך עוד כשעה, עד שתגיעו לנחל הגדול הראשון. לנחל הזה קוראים טרלז`ין גול, על שם האיזור (גול זה נחל במונגולית).

 ממשיכים עוד כ - 45 דקות עם הנחל לכיוון דרום ושם עוצרים. המקום הזה מדהים. אין שם שום זכר לאדם. ממש חלקת גן עדן, עם נחל זורם חזק, עצים למדורה ושקט. אני ממליץ מאוד לעצור שם, גם אם זה לא לילה וליהנות מהשלווה. אפשר להיכנס ולהתרחץ במים, למרות שהם קרים ביותר.

היום השלישי: ממשיכים עם עם הנחל, לכיוון דרום מזרח. הנחל הזה בנוי מהרבה אפיקים שהשביל חוצה וזה מעצבן, כי הנעליים נרטבות. אני ממליץ להיצמד לגדה הדרומית וללכת עליה. שם תמצאו שביל סוסים צר ולא תצטרכו לחצות את המים, אלא רק במקרים בודדים. אחרי כשלוש שעות הליכה תתחילו לראות אנשים שוב ותתקרבו לישוב טרלז`. כאן רצוי להשיג קצת מים, כי מפה נפרדים מהנחל הגדול ומים הם יותר נדירים.

מכאן ההליכה היא על הכביש. בהליכה במקביל לכביש תפתחו את העינים ותראו משמאל אבן, של איש זקן קורא ספר. מטרלז` יש הליכה של חמישה ק"מ, במגמת עלייה על הכביש, עד שמגיעים לגשר . הגשר הזה עובר מעל משהו שנראה כמו ביצה. כאן תרדו מהכביש ימינה ותעלו במעלה הביצה הזאת (לא בתוכה כמובן) ותגיעו לנחל שמימיו ראויים לשתייה אחרי הרתחה או הכלרה. ביער הסמוך תחנו לחניית לילה שלישית.

היום הרביעי: ממשיכים בעלייה על הכביש. עוד כשעה תגיעו לאוכף, ממנו הנוף יפהפה. המשיכו על הכביש, עכשיו בירידה, לכיוון דרום. גם עכשיו תראו מלא מחנות של תיירים. אחרי כ - 40 דקות תראו מימינכם את "אבן הצב". אבן מפורסמת במונגוליה, שכל תייר ממוצע דואג להביא את עצמו לשם כדי להתרשם. האבן אכן מרשימה ובכלל כל המסלע באיזור מרשים ביותר. מלא אבנים בולטות כאלה, קצת מזכיר את קפדוקיה שבטורקיה. למי שהיה באיזור האבן יש סיורי סוסים והרבה מאוד תיירות.

משם, ממשיכים קצת על הכביש ואחרי כעשרים דקות כבר תזהו הרים מאוד גבוהים מהצד השמאלי של הכביש. לפסגה הגבוהה קוראים צ`ינגיס אול (Chingis Uul), שזה אומר "הפסגה האדירה". הטרק שלנו עובר את קו הרכס של הפסגה המדוברת, אבל כמובן שלא עליה ממש. משמאל, צפונית לפסגה, תראו שביל שעולה על אוכף. זה השביל שלנו. כדי להגיע לשביל הזה מומלץ לבצע קצת הליכה ישרה, למרות שבהמשך הכביש יש ירידה לשביל הזה, אבל זה אומר שצריך לעשות עיקוף. העלייה לאוכף לא קשה ומספקת תצפית יפה על הואדי שממנו באתם. אחרי האוכף, השביל יורד לכיוון מזרח, עד שהוא מגיע לעוד נחל גדול. גם כאן תמצאו את פיסת הגן עדן שלכם ותעבירו את הלילה.

היום החמישי: יום זה הוא יום קצת ארוך. ממשיכים עם כיוון זרימת המים של הנחל על שביל לרכב ואחרי כשלוש שעות פוגשים שוב את הכביש, אותו נטשתם יום קודם לכן. הכביש עובר את הנחל בגשר ושם גם אתם - זה ממש לא נחל שאפשר לעבור בתוכו. אחרי הגשר הזה יש הליכה די מתישה ומשעממת על כביש. ישנה אפשרות להישאר עם הנחל ולהמשיך איתו, עד שתגיעו חזרה לגצ`ורט וככה תסגרו מעגל, אבל אני ממליץ שלא. תשקיעו חצי יום בהליכה על כביש, כדי להרוויח את היום השישי, שהוא מצויין.

בכל מקרה, הולכים במקביל לכביש, תחילה דרומה ואז מערבה. אחרי שעתיים תגיעו לישוב נאילך (Nailakh), שהוא ישוב מגעיל ביותר, שכל עניינכם בו זה המכולת. אחרי נאילך, ממשיכים עם הכביש, עולים עד לביקורת גבולות על הכביש. משם כבר תראו את יעד השינה שלכם, בוגדחאן אול, שזה במונגולית "ההר של בוגדחאן" - אחד השליטים המונגולים. משם גם תראו מסילת רכבת, תגיעו אליה ותלכו לאורכה, לכיוון מערב. המסילה מגיעה לישוב שנקרא חונחור (Khonkhor), שכמו נאילח גם הוא מגעיל, אבל יש בו מכולת. מחונחור תזהו ואדי גדול שנכנס להר. תיכנסו לואדי הזה ותמצאו מקום ללילה.

היום השישי: היום הזה הוא יום יפה מאוד. תקוו שיהיה לכם מזג אויר טוב, כדי לקבל נוף מושלם. ביום הזה עולים לפסגה וממנה נשקף נוף של אולן באטאר. מחניית הלילה ממשיכים מערבה בואדי. השביל כאן מסומן וגם סביר שתפגשו מטיילים אחרים. הסימון נעשה על עצים בספריי לבן. העצים ממוספרים, כשהפסגה היא בערך מספר 65. להר יש כמה פסגות, אנחנו עלינו לפסגה בגובה של 2268 מטר שנקראת צצה (Tsetse Uul) ומשם השביל לא כל כך ברור ואפילו התברברנו. מאוד לא כדאי להגיע לשם. עדיף שתעלו לפסגה שנקראת על שם ההר, בוגדחאן אול ומשם אמור להיות שביל ברור עד לאולן באטאר. השביל הזה אמור להיות מסומן בצהוב. אל תהיו שאנננים, כי אולן באטאר גדולה. יש עוד כחמישה ק"מ של הליכה בעיר עד למרכזה.