באשרם הגדול על גדות הנהר, צוות תיאטרון רחוב מקצועי מציג את סיפור חייו של קרישנה. כל השחקנים גברים. זוהי הלִילָא: תיאטרון שקורה עכשיו. אין זו העמדת פנים. הקהל לוקח חלק בעולם האלים. התיאטרון הוא בעצם מציאות עכשווית. הקהל מזדהה לחלוטין. על הבמה שוכבת ראדהא על ספה מאחורי וילון לבן שקוף. היא בוכה וקוראת לקרישנה האלוהי, "הֵי, אהובי, הופע נא בפנַי ולו רק פעם אחת!" מישהו נכנס אל הבמה. אנחנו מזהים את הכתר האלוהי שלו ואת צבעו הכחול. הוא מחזיק חליל. כולם יודעים, זהו קרישנה האל, שובה הלב, החמקמק. הוא מבקש את רשותה להיכנס, והיא שואלת, "מדוע, מי אתה?" הוא עונה בכמה משמותיו האלוהיים, "אני קרישנה (הכהה), אני מוּרלי (מחזיק החליל), אני שְיאמָסוּנְדָר (השחור היפה). "והנה ראדהא, שהשתוקקה אליו כל כך עד עכשיו, מסרבת להכניסו. היא אינה מזהה אותו, או אולי היא מטילה ספק בדבריו? האם זוהי גאווה? אישה בקהל בוכה, ומערבי אחד מעביר ביקורת על המשחק הגרוע של הילדים. אני תוהה מה רואה המערבי ומה רואה קהל המאמינים. בצד יושבת קבוצת נשים שנראות מודאגות. האישה הלובשת סארי כחול עדיין בוכה.
ראדהא על הבמה עדיין מסרבת להכניס את קרישנה. קרישנה אומר, "אגלה לך שֵם אחד נוסף ואחרון. אם לא תכניסי אותי אז, אלך." הקהל נרגש. האם ראדהא תבין? קרישנה קורא בקול, "שמי הוא מקהנצ`ור -; גונב-הזיבדה גונב הלבבות הרכים!" ראדהא עדיין מסרבת לראותו, וקרישנה נעלם. מייד אחרי היעלמותו, מבינה ראדהא כי מה שנעלם הוא מה שחיכתה לו. היא ניגשת אל קדמת הבמה, ומתעלפת. הנוכחים מזדהים עם תחושת הפרידה וההחמצה, האוירה מדוכדכת. המערבי עומד, והכול כבר נראה לו מגוחך מדי. איך אפשר להסביר לו שמה שמתרחש כאן זו לִילא? בהמשך מתגלה קרישנה בפני הקהל בשפע מופעיו האלוהיים. לנוכח כל מופע מרימים הצופים את ידיהם כדי לזכות במשהו מן האור הקורן מהאל, וקוראים הידד.
בצד הבמה יושב וְיאסה, מספֵּר הסיפורים. כבר ארבעים שנה שהוא משמש כמספר בקרישנה-לילא. הוא מספר את מהלך העלילה, והדמויות נכנסות וממחישות את הלילא הבוקעת מפיו. התפאורה היא חלק מההתרחשות. הקשב והנכונות של הקהל לקחת חלק בקורות חייו של קרישנה רבים. התוף מלווה את המספֵּר ששר את הסיפור על פי משקלים שיריים. פרק אחד בחייו של האל מסתיים, האל עומד ברגליים משוכלות ומנגן בחליל. הקהל משתחווה ונוגע ברגלי הדמות האלוהית שבעוד רגע תסיר את הכובע ותהפוך שוב לילד. המספֵּר קורא לכולם לבמה, והערב נגמר בשיר לראדהא וקרישנה.
הקטע שלפניכם לקוח מתוך הספר "במפגש הנהרות, תשע שנים בהודו" בהוצאת מודן. הספר נכתב ע"י אסנת אלכביר, שחייתה תשע שנים בהודו, שם למדה בדרך מסורתית ואקדמית שירה בסגנון הדהרופד ומחול הודי קלאסי.כיום, היא משלבת את אהבתה לתרבות ההודית בעיסוק בתיאטרון,בהוראת שירה ומחול במתן הרצאות בנושא ובהדרכת טיולים של החברה הגיאוגרפית להודו. לרכישת הספר לחצו כאן
