ירדתי למטה והתחלתי לארגן ארוחת בוקר. עכשיו, הנה עובדה מעניינת שגיליתי אחרי ארבעה ימים בחוץ, גבינת פטה מתחילה להריח מוזר. ומה שיפה, זה שמתוך שתי החבילות שקניתי, שזה סך הכל 400 גר` פטה, אכלתי אולי 100 גר` או פחות. בקיצור, ארוחת הבוקר שלי הורכבה מקרקרים, תפוח ואגוזי מלך. הייתי רוצחת מישהו בשביל איזה סנדוויץ` שווה...
בתכל`ס, לא עשיתי יותר מדי. בעיקר נחתי, שזה חשוב מאוד. בערב התחלתי לבשל ירקות ברוטב הודי מוכן (וחבל, הוא לא היה משהו), אורז וביצים קשות, בשביל החלבונים. וכשקלוד באה, בישרתי לה שאני מאכילה אותה והיא הכריזה שאני הבחורה הכי נהדרת בעולם ובואו נודה בזה- היא צדקה.
אנחנו חוצים את האי הדרומי ממזרח למערב דרך מעבר באלפים הדרומיים, בדרך לגריימאות`. ביקור אצל שושי ודורי.. ויאללה - אל קרחון פוקס, עם משקפי שמש מגוחכות - רוצים לראות גם?
לא כל נסיעה לנפאל היא בהכרח טרקים. הכתבה הבאה ממחישה זאת. ישנן הרבה אטרקציות במדינה המקסימה הזו שאפשר לראות, לחוות, להריח ולהרגיש. על החוויות מהמקום, בכתבה הבאה.
מה שרואים בפינה הדרומית רחוק למדי מהדימוי שקופץ לאנשים לראש כשאומרים ``אוסטרליה``. מהסמלים המוכרים, נשאר שם רק הקנגורו (וגם זה בקושי), ואת המדבר הריק מחליפים שדות ירוקים ומרחבים עצומים של חיטה.
הרגעים האחרונים לפני מסע הנדודים הגדול צפונה. מפעילים את הכלים, מנסים להפרד מחיקה החם של אמא, מטיילים בין עיירות שקטות ועוסקים בספורט אתגרי חדש ושמו חיסכון. כל זה עד שנגיע לקסינו העיר והאם לכל בעל קרוואן או מוטורהום.
לאחר קניית הקרוואן (סוף סוף) מתחילה החבורה להתקדם לעבר בריסביין. בין לבין הם מגלים שבית על גלגלים זה גם אומר בית צפוף ולא כל כך נוח ופארקי קרוואן שונים ומשונים. השבלולאים מתקדמים לעבר הזריחה, שם השמש לעולם לא שוקעת.
איזי והחבורה מנסים לצלול לתוך ביצת השוק הפרוע של קרוואנים באוסטרליה בחיפושם עבור קרוואנים עבורם. המסע היה מפרך וכמעט מייאש אך לבסוף נמצאו הקרוואנים המבוקשים. עוד בכתבה, נספח (חשוב), מיומנה של מיכל, על גברים עצמאיים עלאק...
היו לי 48 שעות להעביר בהונג קונג. מה עשיתי וראיתי, מה עשיתי ולא ראיתי (או איך יצא ששילמתי כמעט 30hkd כדי להתבונן בערפל), על תרבות פנאי ביזארית, קצת על אוכל, ושאר ירקות...
``כל מי שיביט לרגע במפת ניו-זילנד, יבחין מייד בחבל הארץ המפורץ אשר בפינה הדרום-מערבית של האי הדרומי. זוהי פיורדלנד- ארץ הפיורדים, שקרחונים חרטו בה במשך מיליוני שנה מיצרים עמוקים, והרים תלולים סביבם מטפסים אל על כמעט מקו החוף...``
מערב האי הדרומי, ה``ווסטלנד``, ראוי בהחלט גם לכינוי ``ווטלנד``: הרבה גשם, ים וקרחונים מרהיבים הזוכים בממוצע לשמונה מטר של משקעים בשנה. כל אלו מספקים לנו מראות והרפתקאות, ובימים המתארכים יש לכך זמן רב- ככל שאנו מדרימים, היום הארוך ממילא מתארך עוד יותר.
אנו מגיעים לאי הצפוני בדיוק יחד עם החנוכה, ונס גדול היה לנו פה בניו-זילנד: שמונה ימי שמש רצופים! את הימים הנפלאים הללו אנו מנצלים היטב לטובת שני טרקים במפרציו הקסומים של צפון האי, ומשתדלים גם לא לשכוח להדליק נרות.
שלג בדצמבר- נשמע מוכר, כמו תפאורה של כל סרט כריסטמס הוליוודי, פתיתי שלג רכים על עץ אשוח... אבל רגע, אנחנו בחצי הכדור הדרומי, לא? ציפינו כאן לתפאורת כריסטמס שונה, אבל ניו-זילנד מפתיעה אותנו ואנו זוכים כאן לסופת שלג, ואפילו לצעידה בשלג!
``אין תנועה לחלוטין בכבישים, מה שהופך את הרכיבה לתענוג. זו באמת חוויה לרכוב בלאוס, והיא שווה את הכינוי- גן עדן לרוכבי אופניים...``
בכתבה זו תוכלו למצוא את כל מה שצריך לדעת לפני שיוצאים לטיול רכוב באי הירוק. מה צריך להביא, איך לוקחים את האופניים בטיסה (ואולי בכלל לקנות שם), איפה ישנים, על כבישים, כבשים ועוד...
חודש ראשון באוסטרליה מוקדש להתארגנות, להסתגלות ולעליה צפונה עד לאי פרייזר, שם עברנו בהצלחה גיבוש בשטח בג`יפ ואוהל. כשחזרנו, שמחנו לגלות שהקרוואן גדל בינתיים.
``גם לכתבה הזו, כמו לקודמתה, יש ריח חזק של ים, וכאן על החוף היא נכתבת, תוך כדי נסיון נואש להרחיק את גרגירי החול מהמקלדת...``
``מיד כשעגנו בריף, הלבשנו את הילדים בחליפות גומי ובווסט הצלה, ועם שנורקלים וסנפירים יצאנו לתור את השונית. המראה שנגלה לעין היה מדהים: המוני דגים צבעוניים, כוכבי ים, צדפות ענק ואפילו סוסון ים...``
``למרות שאינני מחובבי נהיגת השטח, ובדרך כלל מתגעגע לשקט של לפני אופנת ה``כביש-שטח``, כאשר עוד היה אפשר להלך בשבילי הארץ בלי לברוח מהג`יפים השועטים, החורצים קוליסים עמוקים בכל פינה, ולהנות מקצת שלווה בלי נהמות מנועים, הרי שאם רוצים לטייל בפרייזר- אין ברירה".
בדרך נתקלנו גם בלהקת זברות (כבר אמרתי שהם כמו חתולי רחוב פה) שעמדו בדרכנו ולא ממש התרגשו מהנוכחות שלנו שם, ולמען האמת גם אנחנו לא התרגשנו מנוכחותם... תגובתנו היתה משהו בסגנון ``עוד פעם הסוסים המפוספסים האלה?...``
אתם מוזמנים להכיר את משפחת תבל (ומלואה) שהחליטה לעזוב הכל ולצאת, הורים וילדיהם, לטיול בהודו. ללא בית ספר או עבודה, אלא רק נופים, תרבויות חדשות והרבה טיולים.
לטאות ענק וצבי מים, סוחרי-נשק וסמים, נהרות אימתניים, תולעים באוכל ורכב ששבק מטר מהקצה - 10 ימים, 5 ישראלים וטויוטה אחת בדרך לכיבוש הנקודה הצפונית ביותר ביבשת.
לאוסטרליה נסענו כאמור בעיקר בשל המרחבים, הפראיות, הטבע, אולם את שבוע הפתיחה נבלה דווקא בכרך של סידני, עיר מודרנית... ההתחלה העירונית שלנו בסידני.
נחיתה בסידני, התארגנות זריזה, רכישת רכב, סדר פסח והיידה לדרך! הפלגים כבר מיומנים וקצת מזל אף פעם לא מזיק.
הטיול הזה מתחיל כאן, בהוד השרון, בבית קטן, טיול משפחתי, לא מאד מתוכנן, עם שני ילדים, בקראוון... (לפי ``השביל הזה`` של אהוד בנאי, ובמחווה לכתבת/משוררת השטח - אפרת).
הטיול ניגמר וחוזרים הביתה. אפרת, שטיילה במשך כמה חודשים בכמה וכמה מדינות מסכמת את המסע הארוך וניפרדת...
לכל טיול יש רגעים קשים, כששום דבר לא הולך וכבר נמאס. לרועי זה קרה אחרי יותר מארבעה חודשים של טיול- לרכבת לאזרביז`אן הם הגיעו באיחור ובגבול האזרי הורידו אותם מהרכבת לאחר שטענו שהויזה של טניא לא בתוקף...
``...יחד איתי יש כרגע אופנים, מפת העיר פוקרה ופיסת דשא ממנה אוכל לצפות באגם. יכול להיות שזה נשמע בודד במקצת, אך לפעמים זה כל מה שבן-אדם צריך. לעיתים נדמה שהדברים החשובים ביותר נשכחים להם בשגרה, ואני, אני הייתי צריכה להגיע עד לפוקרה בכדי להבין שמשהו חסר. ש
``רגע לפני הקפיצה אל תוך מעמקי התרבות הנפאלית, בואו נשאף נשימה עמוקה ונתבונן סביב... מאז הגעתי לפוקרה, הבנתי שמזרח ומערב משלימים זה את זה, מאזנים אחד את השני, ויוצרים שילוב הרמוני שאולי רק בזכותו העולם ממשיך להסתובב``
עוזבים את אוסטרליה, מתפנקים פינוק אחרון בבנגקוק ומתחברים יחדיו שוב בארץ. אותה משפחה אבל בעצם לא- טעונים במטען חוויות אין סופי, בעלי מבט אחר על החיים ובקיצור אנחנו מרגישים כדברי ההודים ... same same but different
