טוקיו, למרות הסממנים האסיאתיים שלה, היא עיר מערבית לכל דבר. וכיאה לעיר מודרנית, היא מציעה בתי מלון מהטובים ביותר, מפנקים ואיכותיים, הנמצאים בעיקר במרכזה. את הזולים יותר אפשר למצוא במקומות רחוקים יותר.
נופים מקסימים, חופים יפהפיים, אוכל אסייאתי מצויין וגם מסאג`ים מרגיעים, אלה הם רק חלק מהדברים שמציעה תאילנד למבקרים. זוג הורים וילדיהם יוצאים לטיול קצר בתאילנד.
חג החנוכה מאפשר לנו מדי שנה, להזכר בימים בהם אור לא היה דבר מובן מאליו. על רקע של חושך קל יותר לשים לב לכל אור קטן ולהבחין בכל הבזק תאורה שמאיר לנו את הדרך. בהקשר לשיר `באנו חושך לגרש`, הרי לפניכם כמה אתרים בהם תצטרכו להתמודד עם החושך ולהאיר אותו בנר או בפנס.
הילדים בחופשה, סופגניות מביטות אליכם מכל עבר וכולם רוצים רק חושך לגרש. כן, חג החנוכה- הלא הוא חג הפסטיבלים, האירועים, הסדנאות, ההפעלות והסיורים - הגיע. בכל רחבי הארץ מציעים לציבור, בעיקר לילדים ומשפחות, עשרות אירועי כיפיים ומפתים ועכשיו נותר לכם רק לבחור לאן ללכת. אז כדי לעשות לכם סדר בעניינים ושלא תרגישו כמו סביבון בין שלל האירועים, הכנו לכם מקבץ של אירועי חנוכה באיזורים שונים בארץ. חג אורים שמח!
בני ישראל הלכו 40 שנה במדבר עד שהגיעו ליעדם, אל הארץ המובטחת. והיום היום אפשר לעשות את זה בפחות! בהרבה פחות. המדבר נגיש יותר, הוא מהווה אטרקציה מוכרת ותיירותית, הוא לא רק חול, שממה או אדמה אדומה והוא יעד שמושך אליו לא מעטים. על מדבריות בעולם בכתבה שלפניכם.
אתם מוזמנים להכיר את משפחת תבל (ומלואה) שהחליטה לעזוב הכל ולצאת, הורים וילדיהם, לטיול בהודו. ללא בית ספר או עבודה, אלא רק נופים, תרבויות חדשות והרבה טיולים.
הטיול הזה מתחיל כאן, בהוד השרון, בבית קטן, טיול משפחתי, לא מאד מתוכנן, עם שני ילדים, בקראוון... (לפי ``השביל הזה`` של אהוד בנאי, ובמחווה לכתבת/משוררת השטח - אפרת).
עוזבים את אוסטרליה, מתפנקים פינוק אחרון בבנגקוק ומתחברים יחדיו שוב בארץ. אותה משפחה אבל בעצם לא- טעונים במטען חוויות אין סופי, בעלי מבט אחר על החיים ובקיצור אנחנו מרגישים כדברי ההודים ... same same but different
לאחר שבוע בבנקוק הסוחפת פונים הפלגים צפונה. ``אטרקציות`` תיירותיות מאורגנות כגון רכיבה על פילים, ביקור בכפרים וסיור במפעלים אינו קורץ להם והם ממשיכים כמעט מיד ללאוס השכנה, להם החלטה נכונה. לכם? אולי דווקא לא.
יותר משתים עשרה שעות חלפו עלינו לפני שגלגלי המטוס נשקו לאספלט המחוספס של מסלול הנחיתה בדלהי. ריח חזק מכה בנחירנו עם היציאה מהמטוס - ריח של הודו. אוטובוס מקרטע מוביל אותנו אל הטרמינל יחד עם אוסף של תרמילאים, הודים ואנשי עסקים...
בסביבותיה של קאסול פזורים כפרים שונים ומשונים, אל חלקם ניתן להגיע רק לאחר הליכה ארוכה ומתישה. כל סוגי הסחורה והאספקה שעולים בדעתכם מגיעים אל הישובים הללו על גבם של פורטרים. בדרך ניתן לפגוש טיפוסים שונים ומשונים, חלקם בחרו להעביר את חייהם במערות הפזורות בהרים תוך עישון כבד.
העומס כעת הוא כפול: אנחנו צריכים לבנות את המקום (תאורה, צביעה, ארונות, מטבח כשר ועוד) ובנוסף להתכונן לשני ימי החג, שעומדים לחול בצמידות לשבת. יש לנו עוד יומיים עד החג ורק אלוקים יודע איך נעשה את זה...
כמה שעות לפני חג-הסוכות מתקדרים השמיים וגשם עז חודר אל הסוכה. לזמן מה נראה שהכל אבוד, אך בדיוק בזמן הנכון - שעה וחצי קודם הסעודה מתפזרים העננים, מאפשרים לעובד שלנו לסדר מחצלות ושולחנות נמוכים ולמאתיים מטיילים לחגוג את ערב החג הראשון.
לא תוכלו להשאר אדישים לנוכח האטרקציות ההסטוריות, הדתיות והתרבותיות של העיר <strong>מומבאי</strong>, ליבה הפועם של תת היבשת ההודית. מבנים קולוניאלים, מקדשים מרהיבים, מוזיאונים מרתקים, מופע אנושי מרהיב ותעשיית סרטים שהטביעה חותמה מסביב לעולם. ברוכים הבאים למומבאי!
``בומביי (Bombay) או בשמה המעודכן מומביי (Mumbai) אינה נתפסת כיעד אטרקטיבי לתיירים ישראלים. ובמיוחד לא אצל הצעירים. אבל צריך להבין שאנחנו מפספסים ובגדול. בומביי, לטעמי, מרתקת ומעניינת וחבל לפסוח עליה ולברוח היישר לגואה עם הנחיתה. תנו לה צ`אנס, לעיר הענקית הזו.
``אנחנו קוראים יחד `שמע ישראל` ואני רואה דמעות ממלאות את עיניו. כשהוא מוריד את התפילין, קולו רועד מהתרגשות. משהו כאן מוזר, אני חושב לעצמי, ואז מספר לי טום שהוא לא הניח תפילין מעולם...``
אם נסתכל על הצד הרוחני של הדברים, אין ספק שכיום יש התעניינות הולכת וגדלה בצד המיסטי של העולם, אצל יהודים בפרט ובעולם בכלל. זהו דבר שמהווה הכנה לייעוד האלוקי של ימות המשיח- ``לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה` בלבד``.
``ביום שני אני ולוי יוצאים אל הפסטיבל, בידינו תפילין ולצידנו ילדי משפחת גולדשטיין ישובים על עגלת עץ, מובלים בידי נער הודי. אנחנו מפלסים את דרכינו בתוך ההמון, הילדים שקטים (אולי קצת המומים), צופים בשלל המראות. מהר מאוד מתחילות הנגיעות: כל הודי/ת שעוברים לי
דיו היא פינה קאריבית בלב הים הערבי. הינדואיזם צלוב בטעם של וודו, ים, סרטנים, סירות. טיח מתפורר, שיהוקים של וויסקי. סיפור קטן על אי קטן.
מה עוד אפשר לבקש?! אגם מקסים, טרסות אורז בשיפולי ההרים והנוף המהמם של רכס האנפורנה שבמרכזו השפיץ של הר ה-Fish Tail. פוקרה היא עיר מקסימה ונעימה, שקטה ומלאה טרקרים שיוצאים ואלה שחזרו לנוח בה.
משפחת פלג שבה לארץ וקצת קצת לפני הסוף נכתבו ההגיגים של סיום הטיול. המראות, הניחוחות והאחווה המשפחתית - כולם רצים בראש, רגע לפני שמגיעים למציאות אחרת, בחיק הבית בישראל.
העיר העצומה בומביי יכולה להרתיע מבקרים רבים, שלעיתים מעדיפים לראות בה כתחנה זמנית בדרך לעיירות נעימות יותר. למעשה, כמו הודו עצמה, בומביי היא עיר של ניגודים. אפשר למצוא בה כמה מסמלי העושר המובהקים ביותר של הודו. מי שבוחר להכיר את העיר מגלה מקדשים, שווקים ואזור חוף מיוחד.
לא בלי חששות אבל לאחר בירורים רבים יוצאים הפלגים לקשמיר (kashmir), לבלות שבוע ימים על בית סירות מפנק באגם דאל בעיר סריניגר, באווירה לה זכו בעבר רק בני אצולה בריטים. מקור החשש במתיחות המלווה תדיר את האיזור.
ככל שאנו מתרחקים מערבה הנוף משתנה בהדרגה, הופך כפרי יותר ויותר. כשאנחנו יורדים לבסוף לדרך צדדית סצינות מהתנ``ך חולפות על פנינו - נערות עם כדים לראשן עולות אל פי הבאר (יש כבר חשמל, אבל אין מים זורמים), תאו מים מתרחץ בשלווה בבריכה קטנה, גמל רתום לעגלת עץ. מקבצי ירק ועצים סוככים גדולים מתחלפים לסרוגין בשטחים פתוחים ריקים מצמחיה, ובכפרים לצידי הדרך בתי בוץ מחליפים את סככות העץ והפח. רג`סטאן (Rajasthan) הכפרית, העניה, האמיתית, מגלה אט אט את פניה.
בדלהי משאירים הפלגים את הציוד החם ששימש אותם בצפון הודו: פליזים, נעלי הרים, שקי שינה (כן...5 מכל דבר) ומתחילים סיבוב ברג`סטאן המדברית והחמימה. את הציוד יפגשו בעוד חודש בדרכם לנפאל. כתחנה ראשונה נבחרה פושקר (Pushkar), ניתן להתחיל בכל עיר אחרת, כך נבחר.
מאונט אבו (Mt Abu) - עיירת קייט על פסגת שלוחת הרים בגובה 1700 מטרים בלב רג`סטאן, המקום אינו על מפת המטייל הישראלי אך בהחלט על המפה של התייר ההודי בארצו. הגענו ולא התאכזבנו.
ג`ודפור (Jodpur) היא עירם של הבראהמינים, הכהנים. חלקה העתיק שרוע למרגלות מבצר מרשים, קירות הבתים כולם צבועים בכחול עז, גאוות הקסטה, אי אפשר להתהלך ולא ללכת לאיבוד. מסוחררים מהיופי הלכנו לאיבוד בהנאה רבה.
לאחר כמעט חודש ברג`סטאן (Rajastan) הצבעונית אנו מגיעים לג`ייפור,העיר הוורודה. יכולנו להתחיל בה את הסיבוב על שום קירבתה היחסית לדלהי, החלטנו לסיים. ג`ייפור כמעט מערבית, גן עדן לאוהבי אבנים יקרות ותכשיטים, קולנוע הכי גדול באסיה, רשתות מזון מהיר כמו בבית ומי שמאד רוצה
סגנונות המוסיקה והמחול ההודיים עתיקים ביותר ומקפלים בתוכם עולם ומלואו. המחול והמוסיקה שלובים יחד ומשקפים את הפולחן, החשיבה, הלמידה והיצירה ההודיים.
למרות שממשלת הודו מטילה הגבלות על הסיורים אל Dah-Hanoo, Tsomoriri ועמק נוברה, זנסקר נשארה אחת הפינות המבודדות והמדהימות ביותר בלאדאק שהגישה אליהן די נוחה.
