ושוב טיול טרום כריסמס
לראשונה טיילתי עם חברתי ויק באלזס, לאחר שבעלי היקר, אחותי ,ילדי ועוד כמה חברות טובות פרשו מהתוכנית, "השתגעת? קר"
שנה אחרי, זוג חברים ובעלי מאוד רצו וביקשו לשוב לאלזס הקסומה, אז שאני אאכזב אותם? נסענו לאלזס כי הם ביקשו ,אני רציתי .תפסנו טיסות זולות, אותו הצימר, כמעט אותו מסלול, עבורי .נהניתי כמובן מאוד.
כמה חודשים עברו או שכבר שם בין שוק לשוק, בא לנו לונדון. ומה יפה יותר מלונדון בכריסטמס וסיילים? אז כמובן נסענו, לשבוע בכריסטמס ממש.
ושוב עברה לה השנה ושוב התחילו לתכנן בפורום את כריסטמס.
רבים לפני שנה שנתיים נסעו לבודפשט/פראג, חזרו עם חוויות ותמונות יפייפות
שנה שעברה קלוג' הרומנית כיכבה גם. ורק בעלי היקר " אני עם דצמבר סיימתי"
מאוד רציתי , אבל באמת טיילנו השנה היטב. בזכות החברים כאן למדתי דבר או שניים על טיסות הזולות(כן ירבו) וטיילנו לא רע.
ואז הגיע סוף אוקטובר. יום הנשואים ,שמשנה שעברה קשה לחגוג באותו היום. בלתי אפשרי. אימי נפטרה לי בידיים ,ממש באותו התאריך.
לאחר אזכרת השנה ובהגיענו לתאריך, הציע בעלי "אולי ניקח לנו סופ"ש בחמת גדר ,בספא וילג'" "לא יודעת, אבדוק" אז בדקתי .מידי פעם קראתי על תכנונים של אחרים ל דצמבר , בפורום, והצצתי לוייז אייר,איזי ג'ט
וערב אחד אמרתי, "במחיר 2 לילות בספא וילג', אנו 5 ימים בבודפשט
""את בטוחה?" ממתי אני לא? "תזמיני" אבל אתה לא רצית? "נכון, אבל את אוהבת"
ומיד רצתי למחשב, כנראה שמכורה!
בא לי משהו לא גדול, לא עיר חדשה לגלות, לא עיר ענקית, לא שפע מוזיאונים או מופעים שבעלי היקר לא ירצה. עיר מוכרת, שלא חובה לרוץ בה.
שיהיו בה שווקי כריסטמס ,אוכל טוב, לא יקרה כי באמת כבר לא מדברת על ירושה על הנסיכים הקטנים.
אז מה נשאר לי? את פראג וויז אייר ביטלה, קרקוב גם. ורשה חדשה עבורי, בוקרשט משום מה נשמעה לי פחות מתאימה(אולי טועה, אדע עוד שבוע)
ג'נבה...לרגע כמעט לחצתי על איזי ג'ט אבל מחירי לינה בליון המוארת, היו מחסלים את תקציב הקיץ הבא. ברלין עלתה על הפרק(שלי כמובן ,כי הוא הרי לא בעניין) זה היה דו שיח עם עצמי. ואז אמרתי, בודפשט! אהבנו מאוד לפני כמה שנים טובות, מאוד.
היא בטוח מוארת, טעימה, חגיגית וכול היתר.
ציפיתי לרגע המתאים, להסכמה. והוא הגיע
הכרטיסים נקנו, השאלות נשאלו, הבלוגים הודפסו, מפת אטרקציות אפילו בניתי לי בעצמי.
את הבגדים בדקתי וגרביון חדש עם הפליז קניתי. נשאר רק להעביר את הזמן עד הטיסה.
בינתיים, הצלחתי להדביק את המנהלת הישירה וגם לשלוח אותה לפני בשבוע. היא הקדימה בגלל שינוי שעות טיסה .לנו, דווקא השינוי הזה התאים עוד יותר
כך שקיבלתי און ליין דיווחים. מה גם ש"שיכנתי" אותם המלון "שלנו"
התלבטתי קשות לגבי בחירת הלינה. כמעט הלכתי על המלון שהיינו בו פעם, מרקיור בודה. הוא מרוחק אבל דקה ממטרו. כמעט על מלון ספא, שדי קשה ממנו לצאת לעיר במהירות, אבל אפשרי. כמעט ברובע יהודי. .
לא רציתי מלון יקר כי זאת אמורה להיות חופשה כמו סופ"ש בחמת גדר, הרי... Medosz Hotelהמטייל המתמיד סיפר על חברים שלו שהיו ונהנו מאוד. המלון חודש ב2013,נמצא באזור נוח, דקה ממטרו אוקטגון. כמה דקות ברגל מאופרה .הכול קרוב והמשכנע ביותר-כול הרחוב אנדרשי מואר מאוד "זה בדיוק מה שתרצי" וצדק כמובן!
כאמור החברה הייתה שבוע לפנינו, שידרוגו אותם לסוויטה כפולה, עם חלונות פנורמיים לשדרת פרנץ ליסט והם נהנו מאוד.
אנו קיבלנו חדר פנורמי, בקומה 10. קיבלנו את החדר עם תמונת גשר המואר מעל הראש. הייתה בעיה קטנה עם החדר, שסודרה .אפרט אליה בהמשך. הייתה בעיה קטנה עם ווי פי בחדר, שסודרה גם היא. ביום האחרון הייתה הפתעה-זוכינו על לילה הראשון בגלל בעיות הקטנות. המנהל בעצמו נתן הוראה.
בערב הראשון כשירדתי להתלונן בקבלה עמד שם גבר נאה ודיבר ברוסית עם הפקידה .מיד עברתי לשפה נוחה לי יותר.
הוא עלה איתי לחדר, אמר צודקת ,אני מנהל המלון, תיכף הכול יסודר. לכו לטייל, לאכול במנזה-כאן ממול. באמת סודר.
ירדנו לרחוב...כשגעינו שעה לפני זה, ראינו כמובן את העצים משני ציידי הרחוב. הפעם, שעה מאוחר יותר ...כל גזע וענף היו עם מלופפים בשרשראות מנורות קטנות ונוצצות. על הפנסים היו קישוטים שונים, חלקם ממש כמו לוסטרות פולניות. דבר שהזכיר לי את רחוב הווילונות ורחוב הלוסטרות בשטרסבורג היפה. טיילנו קצת, הלכנו לעיבוד בין החנויות, פינת השוקולד, בתי הקפה עד שהגענו למנזה. שמוליק(מהפורום) אמר מרק שום עם לנגוש היה טעים במנזה, שאני לא אטעם?? אז מרק שום לי, גולש לאיש הגדול בירות כמובן, אגב היו הכי טעימות במנזה .נהנינו ושבנו לראות מה עם החדר.
המלון, שבוע לפנינו לא היה בתפוסה מלאה. הם טענו שהחדר היה ריק זמן מה...אולי בגלל זה(מים עומדים בצנרת) המלון היה בתפוסה מלאה, הוצע לנו במקום חדר שממש לא היה נעים לי. ואמרתי שיחפשו לנו מלון אחר. כי אני באמת ובתמים יומיים לפני ביטלתי כ4 מלונות
סודר הכול והתפנינו למנוחה קרה במרפסת וצילום הלילה. נרדמנו כאשר מעל הראש הגשר המואר.
יומיים אחרי, כאשר רבים עזבו את המלון, רצו לשדרג ושנעבור לחדר המיוחד עם ג'קוזי כפיצוי, אבל ויתרנו.
מכיוון שחצי יום הראשון לא נסענו, וחצי האחרון וודאי שגם נטייל קרוב, רכשנו כרטיס נסיעה ל3 ימים ואחר כך לעוד יום.
המכונה לממכר כרטיסים עמדה ממש בכניסה למטרו(אוקטגון) היה נוח ולא מסובך להבין אותה, מה גם שעברתי לרוסית.
בכניסה למטרו עומדים 2-3 בודקים וצריך רק להראות להם את הכרטיס. אין צורך לנקב כרטיסים ל3 ימים, שבוע, יומיים לחודש...הם באים כבר עם תאריך מודפס.
צריך להחזיק כרטיסים בהישג יד, פעמיים נכנסו בודקים גם לטראם'. חלקם של הבודקים דובר אנגלית טובה ועוזרים לתיירים. התחבורה בעיר נוחה וקלה.
גם הייתה מוכרת לנו. כיף לטייל בה בעיר..
הגענו לכיכר הגיבורים היפה. גשם קל טפטף והפך לדי מעצבן. בכיכר היו קבוצות רבות. הבחירה בין המוזיאונים, הפארק נפלה בגלל הגשם נכנסנו למודיעין ,ביררנו לגבי הקרקס מרחצאות ועוד. נראה לי כדאי להזמין כרטיסים דרכם, כי מקבלים 10 % הנחה. חבל שלא הזמנו מראש. תכננו להיכנס לקרקס בצהריים.
תכננו לטייל בפארק היפה,אך טיול בגשם אולי רומנטי אבל לא פרקטי.
. אז קפצנו לקניון ווסט
ההגעה לקניון קלה.2 תחנות במטרו 3 כחול. אבל בסופי שבוע עובדים על הקו אוטובוס באותו המספר עושה את אותו המסלול.
.
הקניון גדול, מחומם ברמה של גריל וול דאן, הסתבר ,לאחר הביקור, שבקומה ראשונה יש מלתחה לאכסן את המעילים וכול ציוד שבא לך, בתשלום סמלי של 100 פורינטים..
תוכנן נעליים עבורו ומגפיים עבורי, מעיל ...החלטנו רק לבדוק תחילה. בינתיים נהנינו מפעילות של חברת קוקה קולה בקניון ולאחר סיבוב בקניון חזרנו לקרקס
חברה, שבוע לפני, רכשה כרטיסים במקום ללא בעיה. זה לא היה בסופ"ש
אנו.. היינו בסופ"ש. מיליון ילדים ואנחנו. מופע נוסף היה לשעה 19.00 לחזור לשעה 19.00 היה חבל לי.
אז נשארנו. עלות המופע מצחיק במושגים ישראליים, במיוחד לאחר ששילמנו על מופע אקרובטי סוג של קרקס באילת סכומים הרבה יותר גדולים.
אהבנו מאוד את המופע, לא היו חיות, חוץ מכלבים חמודים.
התעלול האחרון היה מדהים ממש. הקרקס כשעתיים. קצת פחות. הפסקה של רבע שעה שלא היה כדאי בה לזוז בגלל עומס הרב.
טיפ חשוב : גם בקומה השנייה יש שירותים. כדאי לבקר בהם לפני המופע ,
ולא בקומה הראשונה. התור בראשונה היה כאורך הגלות.
לאחר הקרקס, קנינו לנו בייגל, כמו רוב הילדים וצעדנו למרחצאות .
קצת בעיות גב שפחדנו(הוא פחד) לקרר עוד יותר בין המים החמים והאוויר הקר. וקצת דופק מהיר שלי, שוב (הוא) פחד שהמים לא יטיבו אתו.
המלצה לגבי מרחצאות-גם בהם פחות לבקר בסופי השבוע. העומס גם שם היה גדול.
המלצה לגבי מרחצאות-גם בהם פחות לבקר בסופי השבוע. העומס גם שם היה גדול
במקום, עלינו למטרו ונסענו עד כיכר דאק וממנה ברגל דרך כול השווקים עד לדנובה
מקסים! צבעוני! ריחני!!
כמובן שהיה מלווה בטעימות יין, לנגוש, קיורטאש .
כול כך נעים לטייל באנדראשי המוארת
לא שמנו לב איך הגענו לבאזיליקה ,לגלגל הענק. לכניסה למלון ארקדיה ומולו שווקים ודוכנים....
אגב, מלון ארקדיה מתאים ללינה בדצמבר במיוחד, בזכות השווקים מולו.
את הערב סיימנו בפיצריה,ברחוב אנדרשי,קרוב למלון,לאחר שלא היה מקום בטרופיה גריל ולמנזה לא בא
פיצה לו ופסטה עם סלומון עבורי.יין חם ובירה .סיום יום מוצלח
מילה לגבי בחירת לינה בכלל
לדעתי, לפני החלטה הסופית, חייבים לשאול את עצמכם, כול אחד לעצמו, מה הוא מחפש במיקום הלינה או סוג הלינה
חשוב מאוד שהיא תענה על הציפיות ,במיוחד כפוף לעונה, פסטיבלים בעיר/מקום
סגנון שיהיה לנו נעים. לא למישהו אחר
כך למשל מלון מרקיור בודה היה מעולה לנו פעם, אבל לדצמבר, לרצון להיות במקום מואר ויפה, קרוב לשווקי כריסטמס-הוא לא התאים
אני לא בעד מלונות יקרים במיוחד אבל,,, לקריסמס קמפינסקי למשל, בהחלט מעולה. ממש צעד ממנו, על המדרגות וכבר אתם באווירת החג
כנ"ל מלון ארקדיה שלא נהנה מציון טוב במיוחד בבוקיג. או מלון בזיליקה צעד אחד משווקי הקתדרלה ופעלולי האור עליה.
הזמנתי מלון ספא באי מרגרט וביטלתי. כי הגעה טיפה יותר מסורבלת, בילוי בספא במקום בשווקים סתם היה מרגיז אותי. ואם כבר לנים במלון ספא טוב, לא נעשה ספא? ואיפה הזמן לשווקים?
אז לבחור במה רוצים יותר!
לינה קרוב לבית הכנסת או אפילו קוזדו קורט, לטעמי פחות מתאימה לאווירה.
אומנם קרובה מאוד לדאק ,אך חסרת חן, גם השוק עבודות יד ואומנים ,רגיל ופשוט
אז כול אחד ושיקולו, רק להתאים לחלומות את הציפיות.
מבחינה זאת, מלון מדוז גם אם טיפה מרוחק מדאק היה מושלם.
גם אם הוא רק3*
בבוקר, כמה הדוכנים ע' האופרה סגורים. נראים כבתי עץ קטנים כאלה מאגדות אבל סגורים.
בפינה אחת סוג של פסל מרכבת סנטה שילדים(גם בוגרים) מצטלצלים בה. בפינה שניה פסל מצרי(?) שגם
עליו טיפסו לצילום. ממול קפה חנות ספרים אלקסנדרה, לא טעמנו כי מי יכול היה לאחר כל אוכל הרחוב והיין החם.
אוכל: מול כל ההמלצות הרבות בנושא האוכל בעיר, קשה לבחור או אפילו לנסות.
ארוחת בוקר במלון היתה טובה ומגוונת, בה גם ניסינו לטעום קצת מזה וקצת מההוא, האפשרויות הרבות והמגוונות בשווקים-שלטעמי הם מעניינים יותר ,גם אם לא גורמה. יש אפשרויות רבות לשבת, חלקם הגדול מקורה כמובן. אבל היה רטוב. אנשי השרות משתדלים מאוד לפנות, לנקות, לייבש במהירות והמקום טוב. שפע האוכל על המגשים, תלוי, על הגרילרים, הריחות רק מהם היה מספיק. כאילו הרעב עובר. עלי כרוב ממולאים, שטרודלים, ממולאים בכול מיני מילויים שלא חשבתי אפילו כמתאימים למילת שטרודל(לא תפוחי עץ או אגוזים?) הייתי קוראת להם כרוכיות ממולאות. נקניקיות ענקיות מכול צבע, ברך פרה נמוכה מעושות או בגריל, כרעי עופות , אווז, דגים...לא לשכול את סלומון בגריל בשוק שמול בזיליקה. הלכנו לפי הריח לחפש אותו. בעלי רצה לראות איך הם מכינים אותו. כי כולנו בדעה שאין על סלומון שלו...הפלודני בדוכן קרוב. ולא לשכוח את לנגוש בטעמים שונים או הרגיל ודוכני הקיורטאש הרבים, יין חם כמובן, סוג של ביגלה שמעליו גבינה צהובה
רק לא הבנתי דבר אחד....את הבשרים חיממו לפני ההגשה. את הבייגלה, ומיני מאפה לא. ביקשתי לחמם וזכיתי במבט פליאה, חיממו כמובן. לא נעים יותר לאכול מאפה שמרים חמים?
את הבייגל הענק עם הגבינה זכרתי מטיול הקודם. קנינו אז מהעגלה בפארק אי מרגרט והיה חם וטעים מאוד. הפעם, מרוב אוכל כנראה היה פחות טוב.
מסעדות-בצהריים היו די ריקות. בערב!!!!!!! סיפור אחר!
במיוחד בסופי שבוע, כדאי מאוד להזמין מקום מראש. וגם זה לא תמיד עוזר..
פעמים עברנו את טרפיה גריל הקרובה אלינו, לחינם, גם להזמין לא הצלחנו לשעה מתאימה לנו..
טרופיה גריל שניסינו, מפינת הרחוב עם בניין הכי מואר עד לפינה של חדר כושר ומשם בפניה ימינה עוד כמה צעדים.. היה מלא. אמרו לחזור ב21.00. למחרת היום הקדמנו, בדרך למלון, למרות שעדיין לא היינו רעבים. מלא! יום אחרי ,ניסינו להזמין דרך המלון לשעה 19.00.אמרו שאי אפשר, רק ל21.00.
אולי בגלל הגשם, אנשים נכנסו לכול מקום ושכחו לצאת. ישבו על כוס קפה שעות
,המסעדה של הייתה ריקה ב אמצע היום ,אבל לא יכולנו לאכול פירור.. מסעדה של קיפודה
בתי קפה-יש מיליון! 3 פעמים עברנו את רווז וום בבודה במבט עצוב המלצרית אמרה את הכול :בשמחה הייתי רוצה שתשבו תזמינו ותשלמו...אבל אין מקום. היא וודאי רצתה שכבר יקומו כול אלה ששכחו שבאו לטייל בעיר, ויפנו מקום לעוד אפשרות להתפרנס.
חברה שלי ,שהייתה שבוע לפנינו ,גם לא הצליחה להיכנס. חשבתי לקנות לדרך או לחדר, אך רצינו להסתובב עוד. במחשבה שניה, היה לנו בחדר סכום חד פעמי, אפשר היה להכניס לתיק זוג מזלגות. לקנות את העוגות ולשבת על הספסל בפארק מול הכנסייה...יותר רומנטי ופחות צפוף.
בניסיון השלישי היה מקום בשולחן של זוג צעיר יפני. אך בעלי לא רצה. לא בגלל הזוג הנחמד
בגלל הצפיפות. לא נהנים כאשר יושבים כך...אחד בתוך השני.
קרוב לבית הקפה יש כמובן נוספים .חלק מהם היו ממש ריקים
בפינת הרחוב סופר של רשת http://www.cba.hu/uzletekובקומה שניה שלו בית קפה מעוצב ונעים מאוד. עלינו לאיריש קופי טעים ועוגת קרמשניט(אמרתי לך ששלך טעימה יותר) ועוגה הונגרית אסטר.. משהו. .מזכירה מאוד עוגת סמיטניק רוסית. המקום נעים מאוד, הקפה טעים מאוד, העוגות כך
במצודת הדייגים, המסעדה,בשעות הבוקר כשהגענו הייתה ריקה ,בצהריים כמובן לא היה מקום
ממול,מלון הילטון ובו מסעדה נעימה שהיה בה מקום והבחורה האחראית על השירותים נתנה חוות דעת טובה עליו .אגב, מוצגים של מוזיאון המרציפן ממש בכניסה לשירותים של המלון, שאגב זולים מאוד
אבל אני? ? רק רוזוום, ולחזור להילטון כבר לא רצינו
חזרנו למלון כאשר בדרך הלכנו מעל הגשר המואר והמקסים.
זכרתי שבשוק המקורה הייתה קומת אוכל. אין עכשיו! טיילנו בשוק שפתאום נראה דליל יותר. כנראה רוב המבקרים בשווקים .פירות לא זולים במיוחד, לאומת המחירים בסופר ע' המלון, להיפך.
ממול השוק מצאנו את פור סייל
. ועוד רחוב שלם של מסעדות וקפה אנה.
בערב, לקראת 18.30 שבנו לפור סייל, ללא הזמנה מוקדמת.
היה מקום רק בכניסה על שולחן גבוהה ועל כסאות גבוהים.
הוא: לא יהיה לך נוח לשבת .אני: אני אנסה. הוא: מה תנסי? למה לשבת כך? אני: כבר באנו! התיישבנו, זאת אומרת טיפסנו .וממתינים
אני: המקום מיוחד. הוא: לא בטיחותי בכלל. כול הנייר הזה המאובק, חבית אבקת שריפה, ועם הנר הזה על השולחן…
טוב שהורידו לנו את הנר אחרת לא היה מקום לאוכל. בירה-לא טעימה. מרק גדול לא רע, לא מעבר לזה. הוא: חסר בו משהו מעושן, והוא לא סמיך מספיק. בסדר הבנתי, איך שחוזרים אני אכין מרק גולש. השלמתי מלאי תבלינים הרי... הרוב אכלו שניצל. הוא: שניצל יש לי בעבודה. רוצה ברך. לאחר שעה של הסברים קיבלנו משהו בלתי מזוהה. כמה חתיכות בשר בתוך רוטב חום וטונה נודלס ביצים ביתי. נוראי! מנה אחת לשניים. מנה גדולה באמת. אבל לא אכילה. את טעם הרוטב ניסיתי בהמשך הערב להעביר עם קולה זירו, יין חם, תה...
המסקנה שלי, הכול תלוי בזמן, תקופה. בתקופה הזאת בודפשט מאוד עמוסה. היא הרבה מאוד איטלקים, ספרדים גרמנית נשמעה היטב. כמובן חצי מיליון רוסים. מחצית מהם היו במלון שלנו.
מחשיך מוקדם. קר. אנשים מחפשים יותר מקומות סגורים. אז מה שנכון לאפריל או ספטמבר לא תופס בדצמבר. לא אומרת שגרוע, פשוט שונה מאוד. כנראה. והיו כאלה שבאו וממש התחננו שיכניסו אותם. ישבו על הבר והמתינו רק שיפנו להם...קמנו מהר לפחות. ונרדמו לי הרגליים כמובן.
מה כן? ראינו הרבה מקומות נחמדים מאוד ממש קרוב על הדרך. למשל מסעדה גרוזינית חצ'יפורי
מסעדת BIG FHISH למאכלי ים, ממש קרוב למלון ברחוב אנדרשי. בפרנץ ליסט שפע מסעדות שהיו פנויות יותר. לא דגמנו את כולם. בקפה קליפורניה,היה קפה מעולה וסנדוויצ'ים לדרך קנינו שם, מעולים! היינו בLiszt Ferenc t 1. עוגות נהדרות גם. וממש ע' המלון.
בנוסף, שוארמה, לא אכלנו, אבל נראתה מעולה כמעט צמוד למלון. בפינת הרחוב חנות לממתקים, עם קישוטים וסוכריות על משקל שתמיד הייתה מלאה באנשים. טעימות מאוד. חיפשנו את שוגר בשביל האטרקציה, נחמד. לא יותר מזה. והייתה ריקה
יום ראשון בבוקר מוקדם לבית הכנסת והרובע היהודי.
נכון שבית הכנסת לא רחוק מהמלון, אבל למה ללכת כל כך הרבה ברגל...ובגשם
נסענו לדאק, משם תחנה לאסטוריה במטרו אדום. וצעדנו לבית הכנסת.
תור ענק בכניסה שאלה :את באמת רוצה להיכנס? היינו כאן. נכון אין לך תמונות עכשוויות תראי את התור. התור באמת היה ארוך מאוד. עשינו סיבוב מסביב. צילמתי מסביב והחלטתי שעוד שבוע אחותי מגיע,עם מצלמה טובה וצלמת הרבה יותר טובה. היא תצלם.
השעה עדיין הייתה מוקדמת ולחפש את בית הקפה פרוליך היה מוקדם מידי. וגם.. כמה עוגות אפשר ? רק מהמחשבה הסוכר עלה. ואם אנו רוצים להמשיך לטייל בעולם...צריך להניח אותם בצד. בצער רב. גם כל הלנגושים. מבית הכנסת המשכנו לקוזדו אודבר-חצרות קוזדו. היה במקום שוק של עבודות יד ובהמשך שוק יד שניה. די עלוב, מוזנח במקום לא מעורר
בעבודות יד היו דברים מעניינים. הייתה אומנית שוקולדים ,שכול הפריטים היו כלי עבודה שונים.קנינו למתנות. היא נתנה לטעום וזה באמת שוקולד, לא מהאיכות הכי טובה, אבל שוקולד. החבר שקיבל מתנה שמח מאוד
האזור עצמו די אפרורי ולא מקושט בכלל.
לתקופה של קישוטי החג, לדצמבר...שמחתי ששיניתי את הלינה.
החלטנו לעזוב, אולי לחזור, ולהגיע לפרלמנט.
שוב במטרו הגענו לדאק. ממנה כמובן יצאנו לשווקים, צריך להתחמם עם יין חם. חלקנו תמיד לשניים. בגלל הסוכרים, לא הקמצנות. משם צעדנו דרך השווקים לוראמושי, לקפה ג'רבו רק לסיבוב, ללא העוגות. נהנים מהריחות, מהדוכנים. ממש לפני קמפינסקי היה דוכן סבונים ריחני במיוחד
נהייתי חולת סבונים מאז אלזס .גם כאן הם היו מאוד ריחניים. ואפילו במחירים טובים.
אי אפשר היה לעבור על סבון לילך פרסי. הריח שלו היה הכי דומננטי. כמובן שרכשתי כמה.
בהמשך היה עוד דוכן דומה, רק יקר הרבה יותר. כובעים, צעיפים יפים כל כך. נזכרתי בדיון בפורום איך מתלבשים. שוב, לטעמי...קונים בשווקים את הכובעים, צעיפים, כפפות. מפרגנים את הצבעים היפים מתוך המבחר הגדול.
קניתי לחברה
משם לתחנת טראם' מספר 2 הפנורמי לדנובה. הפסלים היפים, המבנים.
על התחנה היה שלט עם לוחות זמנים והסברים, אבל מי קרא
נסענו בקו תחנה אחת לפני הפרלמנט. וטיילנו סביב מבלי להיכנס. האמת שהכניסה הייתה חדשה לנו, לא ראינו תורים כמו פעם...לא נכנסנו בכניסה תת קרקעית. היה נחמד להסתובב, ליהנות מהמבנה. וכשבאנו לקפטריה הבנו שמשם הכניסה והיה מאוחר כבר לאותו היום.
מול הפרלמנט
היינו בפרלמנט בביקור הקודם והפעם החלטנו שאם לא יצא, לא נורא. המשכנו לאורך הנהר לאנדרטה הנעליים ראינו אותה בדרך מחלונות החשמלית. היו די הרבה אנשים, גם תיירים אחרים ,לא רק ישראליים . זוד ספרדי שאל אותי מה מסמלות הנעליים, וכך יצא לי להסביר להם כמה שיכולתי, הם לא ידעו. על הלוח אין רישום על היותם ,הקרבנות ,יהודים.
חזרנו למלון למנוחה, דרך השווקים כמובן. תכננו שייט, אבל היה אפור מידי ולא נראה לי מעניין במיוחד במזג האוויר שהיה.
שמענו על בית הקפה המיוחד,ניו יורק פאלס ויצאנו עליו לאחר מנוחה קצרה בחדר.בקבלה אמרה לנו הפקידה להגיע עם טרווי מספר 4 או 6
אני הגענו במטרו, קו אדום 2 לתחנת בלחה לואיזה. יצאנו מהמטרו ונזכרנו שעברנו שם ביום ההגעה עם נהג הרכב שהביא אותנו והסביר את האזור. מול התחנה יש קניון קטן חמוד עם כמה מותגים וגם רשת נעליים גרמנית ידוע. יש גם כמה דוכני שוק כריסטמס. אנו המשכנו לבית הקפה. המבנה עצמו קשה לפספס. הזכיר לי את סגנון גאודי בקטנה..
בית קפה ארמון אמתי. מקסים, נעים וטעים מאוד. לא היה מפוצץ, מלצרים מובילים למקום ישיבה, פסנתרן מנגן, והאווירה כמו בסרט.
הזמנו קפה צ'ילי, מפתיעה מאד טעים מאוד עם חריפות מתפשטת ועוגת גבינה לפי נמלצת המלצר. קשה לבחור, הכול נראה יפה ומיוחד. עוגת הגבינה הגיעה עם כדור גלידת אפרסק והיה זה שילוב מעניין וטעים. מאוד נהנינו לשבת שם. גם אם יקר קצת יותר, שווה הן בזכות האווירה והן המרחק בין שולחן לשולחן והפרטיות
בערב יצאנו לשווקים של בזיליקה. נסענו שוב בחשמלית 2 לראות את הגדה מוארת
יום לפני הנסיעה שלנו קראתי בפורום על עשיית דג סלומון בגריל מיוחד על האש, בשוק בזיליקה. אז הלכנו לפי הריח.
נכנסתי לבזיליקה
, וכמעט פספסתי את האורות על הקירות. היה יפה מאוד, מופע אורות כמו פסטיבל אורות בקטן. בשוק בבזיליקה היו דוכנים קצת שונים מיתר השווקים. העץ הגדול היה כולו אורות כחולים ומשטח החלקה על הקרח, קטן. מרוב עייפות חזרנו למלון במטרו, דרך בית קפה COSTA לשירותים.
למחרת היום היה אמור להיות בהיר, יבש וקר יותר.
עולים לבודה. בפעם הראשונה לנו בבודה. זכרתי נסיעה עד תחנת מטרו מוסקבה-היום קלמן, וממנה בעליית הרחוב אוטובוס כחול מלבני מס' 16.בדיוק כך עושים גם הפעם. תחנת מוסקבה דאז, היתה מאוד עזובה ופחות נעימה. מלאה באנשים קשי יום או לפחות כך נראו ,שתמיד מכרו משהו. מזמן שינו לה שם לקלמן אבל היא עדיין נשארה כמו שהייתה עדיין המוני אנשים במיוחד מבוגרים מוכרים בה משהו. ממש מחזיקים על הידיים כמה זוגות של גרביי ם,טייצים, כובעים, צעיפים ,תחתו נים...מפות וסריגים עדינים. כבוד גדול לקלמן זה לא. עולים לקו 16.יש היום גם 16א,.אנו ירדנו ממש בכניסה והתחלנו ללכת ברגל בין הרחובות היפים. בודה, האזור של מצודת דייגים, הכנסייה והרחובות בקרובים מאוד נקיה אבל...לא מקושטת. פה ושם חצר פנימית של מסעדות וגלריות עם עץ קטן
כניסה לכנסיה עולה כסף. לא יקר. מצודת הדייגים חינם. בקלות מצאנו את המסעדה/בית קפה בתוך המצודה כמו שהמטייל המתמיד כתב. היא עדיין ריקה אבל אנו עדיין מלאים מארוחת הבוקר.
היינו צריכים לקנות את העוגות ברוזוום ולאכול אותן כאן,על הספסל
המשכנו לטייל ומצאנו את רווזום. מול הכנסייה צ'נצ' עם שערים גרועים ממש. בכלל בודה, האזור המתויר יקר יותר מפשט. בכול. שוק מזכרות ועבודות יד לא גדול. זכרנו אותו מפעם. סחורה כמו בשווקים בפשט ובשוק המקורה בקומה העליונה. משם לארמון, לכול האזור של הטיילת עד למוזיאון המלחמה שנכנסו עליו בפעם הקודמת. הסתובבנו די הרבה ונהנינו מכול רגע. היה קריר יותר,
פעם הראשונה הייתי עם כובע. עדיין ללא כפפות. ברגע מסוים ראינו את החיילים מתקרבים ואז את החלפת
המשמרת.
חשבתי לי לרגע מה חושבים החיילים שעומדים על המשמר בבודקה וכולם באים להצטלם איתם
שלוש פעמים נכנסנו לבית הקפה רווזום. מלא! במצודת הדייגים, בתוך מלון הילטון יש שירותים ציבוריים מאוד זולים. ממש צמוד מסעדה ובית קפה. הבחורה מבטיחה שעוגות שלהם לא פחות טובות וממליצה. תצוגת מרצפנים מרהיבה. אנו שוחחנו עם הצעירה, אבל אני רוצה רוזוום. אמרתי טוב, נמתין, בינתיים נלך לבית חולים בסלע.
ירדנו מיליון מדרגות, בחלק העליון כרגע שיפוצים אבל לא מפריע לרדת. בכניסה גילינו שהסיור רק בהדרכה ובאנגלית. עוד כחצי שעה ולשעה .בן הזוג מעבד סובלנות, לא בא לו.
אפשר היה להתחיל לרדת למטה. אבל רוזוום ממתין לי! עולים את המיליון מדרגות חזרה, עוברים כמה בתי קפה ו...שוב מלא! המלצרית, במבט עצוב אומרת לנו :הייתי שמחה שתשבו ותזמינו, במקום כול האלה שכבר שעתיים על כוס קפה וחצי עוגה"
אבל אין מקום. טוב, היא לא אמרה כך אבל המבט שלה כן. המשכנו קצת וראיתי שלט על קפה טוב, נכנסנו לקומה שניה מעל סניף סופרCBA. המקום מעוצב יפה, ונעים שפע אפשרויות קפה ועוגות, טוסטים, סנדוויצ'ים..
עיצוב חמוד בתוך הבית קפה
ישבנו בכייף הקפה טעים ,המחירים זולים ממש, העוגות? סבירות אני באמת לא רוצה להישמע שחצנית. לא יודעת להסביר זאת אבל זה לא שלא היה אכיל כאן או שם(חוץ ממנת הבשר בפור סייל) פשוט ממש לא נפלנו. אולי התקופה הלחוצה, הצורך להאכיל הרבה פיות. או שרגילים לאוכל טוב יותר מהבית בעלי אכל קרמשניט-נראה יפה מאוד. הטעם שונה. לא מה שרגילים בבית. אני את העוגה אפ השם הכבד. הונגרית אוס' משהו . על טעמים קשה להתווכח .מתוקה מידי לטעמי ושומנית מידי. אבל אכלנו . ירדנו חזרה בקו 16 לקלמן, ממנה לבטני. הרצון היה לטייל עד כנסיית אנה, לעלות אולי לקו 19 לאורך הנהר לחפש את הבלינצ'ס המומלצים.
כשישבנו לקפה, החלטתי לא לחפש אותם לכן הזמנו עוגות. איך שיוצאים מתחנת בטני, מה רואים? את הבלינצ'סים. אבל. העוגה עדיין נחה לה בבטן, אין סיכוי להכניס פירור. מצלמת את המקום עבור אחותי, נשלח אותם.
אם היינו מסתכלים טוב, הייתי רואה שקו 16 מגיע לדאק. מצד שני לא היינו הולכים על גשר המואר. עולים לחשמלית 19,יא עוברת כמה תחנות לאורך הדנובה, עוברת את מרחצאות רודוס שתכננתי את גלרט את תחילתו של הגשר וממשיך לתוך השכונות. בדרך כמה רחובות מוארים, שוק קטן עם דוכנים וכמה קישוטי חג, לא יותר מזה. בודה לא פשט בענייו קישוטי כריסטמס. באחת התחנות החלטנו לרדת לחצות כביש ולהמתין לנגדי. מכולות מקומיות, אנשים שחיים את היום יום, בודה הרגילה ,הלא מתויירת חיה את היום יום שלה. חוזרים עם החשמלית לגשר וחוצים אותו ברגל. המראה מרהיב!
חצינו את הגשר היפה והמואר, נכון שהיה קצת קר וקצת רוח אבל עדיין סביר ולא היה צורך בכפפות אפילו.
נעמדתי בתחנת חשמלית 2..."מה עכשיו, לא נמאס לך?"
בחו"ל אני כמה הסוללה ההיא מהפרסומת, מלאת אנג'זייר. נכון שבקושי נשמתי במדרגות בית חולים בסלע, אבל עכשיו עבר. "בא לי את הפרלמנט המואר"
מה אכפת לנו, הכרטיס בתוקף, אפשר לנסיעה... הפרלמנט מקסים בערב! ובדיוק התחילו להעמיד ולקשט עץ אשוח גדול ברחבה שלו.
החשמלית הייתה מפוצצת, והאנשים לא ירדו בתחנות, גם לא בפרלמנט.
המשיכו עוד התחנה האחרונה וכולם ירדו שם. "מעניין מה יש שם"? "ימשיכו משם ברגל. למה"?
ואז ברגע אחרון בעלי שם לב...הנה עומדת שם החשמלית המוארת! הבנתי עכשיו.
כולם הגיעו לאחרונה, כאילו הראשונה לחזור, כדי לעלות למוארת.
ואני בכלל חשבתי שהיא מתחילה רק עוד יומיים. קראתי משהו כזה באחד האתרים.
נשארנו עליה והגענו למלון מרידיאן שם ירדנו ועמדנו להמתין.
עברה אחת רגילה ועוד אחת...ואז שמתי לב לכיתוב על התחנה...מתחילה מ8.12.
ואז היא הגיע! החשמלית עצרה בתחנות, אבל אף אחד לא ירד, הנהג ירד לומר לא לעלות כי אין מקום...לדעתי, הרבה יותר כייף לראות אותה מאשר לנסוע בה..
תודה לבעלי שהיה זריז וראה אותה..על התחנה רשום באיזה שעות היא עוברת, אבל לא הגענו שוב. נשאר בקושי חצי יום
איך אפשר לחזור למלון מבלי ערמונים ושוב סיבוב עד תחנת ורמושי. בפינת קפה ג'רבו במה והופעות. נשארנו קצת לשמוע וממש בא לרקוד. ולמה לא בעצם
(איך מצרפים סרטון? צילמתי אותה בנסיעה)
לאחר ששוב לא הצלחנו להיכנס לטרופיה.ולא למנזה.. נחשו איפה אכלנו?
החלטנו לא למהר בבוקר. לקחת הכול באיזי.
הזמנו הסעה מהמלון, כך שזמן היה לנו. החלטנו גם לא לקנות כרטיס נסיעה, לטייל ברגל.
סוף סוף נכנסנו לקפה אלקסנדרה, עברנו שוב את החנות הריחנית של בית הא ופנה ,בדרך חזרה אמרהו נתפנק על הקיורטאש שבערב היה תמיד מלא אנשים ותורים ארוכים. טיילנו ברחוב בתאטראות. ישבתי עם קלמר על הספסל, ראינו את האנדרטה הקטנה לאפרים קישון, את כול המקומות שראיתי שבוע לפני וחשבתי להזמין מקום, כמו "מיס סייגון" מולין רוג'... הרחוב מואר מאוד יפה בערב. משם נכנסנו סתם לאחת בסמטאות וטיילנו ברחובות. ראיתי את אופרה אפרטמנ'ס שראיתי בבוקינג. בניין משופץ ויפה(מבחוץ) מבנים עם ציורי קיר ואפילו קפה שאגל. על חלק מבתי קפה, בתי דירות היה פרסום בשפה הרוסית וגם התפריט ברוסית.
סוף סוף הגענו לגלגל הענק. היום מזג האוויר יותר טוב, הגלגל מסתובב ריק. מאוד רציתי לעלות. הסיבוב לא ארוך, עולה לא יקר...הראות? בכלל לא משהו. "מה תראי שם"?
" איך שבא לך. לדעתי..." "ברור שלדעתך" -אתה הרי לא עולה.. עשיתי חושבים ולא עליתם האמת? היה די מוזר להיות לבד על הגלגל הענק הרבה אנשים נגשו, גם ישראליים אבל לא עלו. מחזה נחמד היה לראות את מנעולי ה "נצח" על הברזלים סביב העצים בפארק ולא על הגשרים. רעיון בכלל לא רע.
ראינו את התחנה המדויקת של קו 16 למצודה בבודה וצילמתי אותו לאחותי.
חזרנו למלון ברגל כמובן, אם הפסקה כמובן ליין חם אחרון, לקיורטאש אחרון.
סוף סוף אין תור
קפה אחרון ,הפעם מהדורה מיוחדת לקריסמס(מתוק מידי ללא הוספת סוכר אפילו)
וזהו...כמעט נגמר. רכשנו סנדויצ'ים מעולים בבית הקפה.
הנהג הצעיר כבר המתין לנו. עכשיו באמת נגמר.
הדרך לשדה תעופה הייתה חלקה, הגענו די מהר.
בכניסה ראינו את מכוניות השאטל שהביאו נוסעים לטיסה שלנו.
הגענו כמובן מוקדם מידי והמתנו לפתיחת הדלפקים.
זכרתי את סיפורי ההמתנה במתחם שהזכיר... אכן לאחר שהמתנו לפתיחת השערים עברנו לסוג של מחסן מגודר. לא בחוץ תחת כיפת שמיים, אבל לשבת לא היה מקום. עומדים. כן היו תנורים והיה ממש חם. למזלנו לפני שהתבשלנו, הם כיבו אותם.
ברגע שעברו הפרייוריטי, נתנו לכולם לעבור. הבנתי פרינציפ מזוג אחד שהיה לפנינו גם בהלוך וגם הפעם...הם מיד רצו לדלת השנייה של המטוס. ו אני אחריהם
כך כל התור עמד לדלת הראשונה ואנו נכנסנו בכייף. התיישבנו היכן שרצינו.
הטיסה לא הייתה מלאה, היינו 2 בשורה.
היה לנו מספיק מקום לרגליים, בעלי אף טוען שנוח יותר (לרגליים) מאל על.
וכך הסתיימה לה החופשה שאומנם חלמתי ורציתי בלב אבל לא הייתה מתוכננת מראש.
חשוב לי, למרות שלא חייבת לאף אחד את ההסבר, אני מתייחסת לתקופת כריסטמס, דצמבר לא מבחינה דתית כלל.
אני אוהבת את החגים שלנו, נהנית מהם, לבשל, לארח, לחשוב...לא מטיילת בדרך כלל בחגים שלנו, מחוץ לבית. זה לא עבורי כבר.
דצמבר, אווירת חג ,אורות, ריחות, העץ היפה, מנורות ואם אפשר פתיתי שלג הם הילדות. וכנראה יש גיל שנכנסים אליה שוב, מבינים שלא תחזור ואם אפשר קצת להזכיר...למה לא?
יש דבר שלא ניסיתי וכנראה אפחד לנסות כבר...לעמוד על מחליקים או אפילו פס סקי.
.
.
החופשה הייתה נהדרת, אהבנו ונהנינו מה ביחד והעיר
גם אם לא תמיד הכול הלך לפי התכנון. מה הוא התכנון? ומה אנו בתוכנית החומש??מותר ורצוי לשנות
גם אם לא נכנסנו או לא אהבנו מקום מסוים, זה אולי לא הוא, אלה התקופה ואנחנו.
קניתי מעיל חדש, בארץ. ואני מוכנה לחורף הבא.
כמעט, כמעט דגדג לי עכשיו ינואר לקלוג' ב200 שקל, אם היה סופ"ש כבר הייתי עם הכרטיסים. ינואר וימי חופש לא הולכים ביחד כרגע. פחות מתאים מי יעשה התאמות...
אני תניד בעד להתאים: לרצונות, למצב, למזג האוויר.
לא לחינם עוסקת לרוב בהתאמות
