פרובאנס שבדרום צרפת היא יעד לכל מי שליבו מתרחב משיטוט בין כפרים ציוריים, שווקים ססגוניים, תוצרת מקומית, אמנות, יין ואוכל מעולה. יש משהו בקלאס הצרפתי הכפרי, שלא מנסה להרשים, ולא מקשט בשביל אף אחד, אלא מטבעו – הוא יפיפה בשביל עצמו. הצרפתים מטפחים ומשקיעים ביופי כמעט מתוך ערך, גם אם בפשטות ובצניעות, תהיה הקפדה על הצבע, על הגיזום, על ההתאמה, כי בשבילם אסתטיקה היא סטנדרט חיים. וכמה נעים לטייל ולהנות מכל זה...
האזור הגאוגרפי של פרובאנס רחב ומשתרע מגבול איטליה במזרח, חבל נורמנדי בצפון והים התיכון בדרום. מוקדי הביקור מרוכזים באזורים שונים באופיים, כמו אזור היין היפיפה שטונאפ דה פאפ, אזור הביצות ושדות המרעה של סוסי הבר הלבנים בסאן מרי דה לה מר לחופי הים התיכון, אזור הטבע היפיפה של קניון דה ורדון בואך העיר התוססת ניס, הריביירה הצרפתית, וכמובן לב לבה של פרובאנס הכפרית הפרושה פחות או יותר ברדיוס של כ- 60 ק"מ מסביב לעיר אביניון.
הנסיעה בין כפרי פרובאנס עוברת בדרכים בין שדות מרעה ירוקים, כרמי זית וגפנים, כבישים מתפתלים בתוך שדרות עצי ענק, ותלוי בעונת הביקור – שדות לבנדר סגולים, או שדות חרדל צהובים. ומה נפלא מלשים שאנסונים ברדיו ולעבור כך מכפר אל כפר... (את דיסק השאנסונים שלנו אספנו בשוק פשפשים על הדרך).
כל כפר בפרובאנס בעל ייחוד ואיפיון משלו, אך היופי, השלווה, הטריות שבאוויר ובתוצרת חוצה את חווית הביקור בכולם...
אנחנו ממליצים לכוון ביקורים בכפרים בימי השווקים המטיילים בכל כפר ביום אחר, פחות או יותר אותן מראות, אותן ריחות, ואותה תוצרת, אך אנחנו לא שבענו מעולם משווקי פרובאנס (ישנם כפרים שבהם אסור לוותר על יום שוק, כמו באיל סור לה סורג בשוק יום א', או שוק יום שבת בארל). באתר זה ניתן למצוא את רשימת ימי השווקים לפי כפרים: http://www.beyond.fr/a/markets-by-day-all.html
שאטונאפ דה פאפ Chateauneuf du Pape הוא הכפר הפרובאנסי באזור היין מהייחודיים בעולם, עם כרמים עתיקות, ברובן גפני גרנאש נמוכות, שאדמתן ושורשיהן מכוסים בחלוקי נחל גדולים כשיטת שימור הלחות באדמה ולכידת החום בה. כאן לא משקים את הכרמים, וחלוקי הנחל, אם תהיתם, הינם בסביבתם הטבעית מנהר הרון שזורם באזור. סמטאות ציוריות בין חומות ומבנים עתיקים, מכל כוך ניבט יקב אחר – רק תבחרו לאן להכנס... לכו לאיבוד בין מרתפי היין, וסעו בין השאטויים הפזורים בין הכרמים. כמו בכל אזור יין, ביקבים הקטנים תזכו לתשומת לב אישית יותר, ותוכלו לשוחח וללמוד דברים שלא כתובים בספרים ובהמלצות... כמו למשל, איך להגיש יין מוסקט קר (לשפוך על חצי מלון ולאכול כך מתוכו), ואת היין האדום הכבד להגיש עם טוסטונים וגבינת קממבר מותכת ומעוטרת בירק צרוב... תאווה לחיך!
הנסיעה לכפר לה בו דה פרובאנס Le Baux de Provenceעוברת בין חורשות אורנים שמזכירות את נוף הרי יהודה, עד שמגיעים לאזור חצוב בסלעי גיר, והכפר העתיק והקטן, על מעט תושביו, בנוי על מצוק גבוה. תזהו אותו מרחוק, ותחכו כבר להגיע אליו מהדרך…
את הרכב צריך לחנות מחוץ לכפר הקטן, ובו לשוטט רק ברגל. סמטאות אבן אפרפרים, משובצות גלריות, ובתי קפה ומסעדות בודדים בלבד. תריסים בצבע סגול ותכלת, תצפיות על כרמי זית וענבים, מבצר, ולמרגלות הכפר והמצוק – בתי נופש רבים.
אנחנו בחרו ללון בכפר על המצוק, במלון בוטיק קטן ובו מסעדת שף מעולה, משניהם נהנו מאוד. בעלי המלון והמסעדה הם זוג צרפתי יפה, שנמצא במקום כל הזמן ומסביר פנים לאורחיהם: מלון Raine Jean - http://www.la-reinejeanne.com/hostellerie-reine-jeanne-anglais.htm. קחו חדר עם מרפסת לנוף, ותהנו מלילות עם בקבוק יין, או בוקר מול מראות מלטפים.
מלה-בו-דה-פרובאנס יצאנו לימי שיטוטים, המלון היפה משמש לנו בית, די במרכזה של פרובאנס הכפרית, אם כי חשוב לציין שהכפר פחות נגיש מאחרים (כמו למשל סן רמי San Remy de Provence, שטונררד Chateaurenard ואחרים). בביקור אחר שלנו בפרובאנס לנו באחוזה כפרית בשטונררד, אך לא וויתרנו על נסיעה לארוחת ערב במסעדה של רין ז'אן בלה-בו-דה-פרובאנס... (תזכרו לבקש בלי חלזונות אם אתם לא בעניין, כי אלו מגיעים כקישוט על אוכל, טריים בתוך הקונכיות שלהם, עם המחושים כמעט בתזוזה...).
אחת החוויות המדהימות ביותר בלה-בו-דה-פרובאנס היתה המחזה האורקולי של תערוכת אומנות המוקרנת בתוך מערות ענק חצובות בסלע. אסור, אסור לוותר: Carrieres De Lumieres, http://carrieres-lumieres.com/en/home.
בכל עונה מחליפים את התערוכות המוקרנות (ובכל ביקור חזרנו לראות תערוכה מתחלפת), בכל פעם זאת חוויה מטורפת לא פחות... להסתובב בין יצירות של פיקאסו, שאגאל, סזאן מוקרנות בגובה של עשרה מטרים ויותר, מוסיקה מעולה, צל אנשים שבגלל המרחב במערות הענק הללו לא נתקלים באיש.
הכפר פאונטיין דה וולקלוז Fountain de Vaucluse הוא גם נביעה של מעין תת קרקעי גדול, ובלב הכפר זורם לו נהר סורג Sorgue בחלקו השופע. כפר ציורי, מוקף ירוק, צבעוני, נעים. בעבר היתה כאן תעשיית נייר, ובביקור אפשר ללמוד על תהליך הכנת הנייר, לטייל לאורך הנהר השוצף, ולשתות קפה באחד מבתי הקפה על גדות הנהר לקול המים השוטפים.
כפר נוסף קרוב לנביעות, על אחד מפיתוליו הרגועים של נהר הסורג, איל סור לה סורג L'isle Sur la Sorgue הידוע בשוק העתיקות שלו השני בגודלו, אחרי פריס. בשוק יום א' הססגוני של איל סור לה סורג תמצאו שוק פשפשים ברמה אחרת... בדים בסגנון פרובאנסי, מפות שולחן, בגדי נשים בצבעי פסטל ומאה אחוז כותנה הכי פרובאנס שיש, פרחים, עתיקות ואוכל שכייף לקנות ולשבת על גדות הנחל לפיקניק.
פחות או יותר במרכז המתחם הגאורפי בו משתרעת "פרובאנס האמיתית" נמצאת בירתה של פרובאנס העיר אביניון Avignon, הממוקמת על גדול נהר הרון, שמפריד בין העיר לבין האי המקסים Barthelasse. העיר העתיקה של אביניון מבוצרת חומה בעובי 5 מטרים, בתוכה נבנה ארמון האפיפיורים, אשר פעלו וחיו באביניון במשך 70 שנה במהלך המאה ה- 14. בשיטוטים הרגליים נקלענו במקרה לבית כנסת קטנטן שנפתח אך ורק בערבי חג, ומשרת מספר מצומצם של מתפללים. אפשרו לנו להכנס אל תוך בית הכנסת, משום שהיום היה ערב פסח... ובכל זאת, למרבה העצב, המקום היה ריק מאדם...
סן רמי דה פרובנס הוא הכפר בו נולד נוסטרדמוס, חוזה העתידות היהודי מהמאה ה- 16, ושבו שוכן גם בית החולים הפסיכיאטרי שם אישפז עצמו ואן גוך מרצונו החופשי, ובו שהה שנה שלמה וצייר בעיקר נופים שניבטו דרך חלון חדרו בבית החולים (אפשר לבקר, אך מומלץ לוותר...). הכפר עצמו מאוד נעים, שיקי יותר מאחרים, גם הוא משובץ חנויות בסגנון פרובאנס - פרחים, לוונדר, שיבולים, בדים יפיפיים, עבודות יד למכביר, סבונים ריחניים, בתי קפה קטנים, שדרות מוצלות.
וזהו... כל כך מעט, כל כך פשוט, כל כך מדהים...
בכל כפר תמצאו מאפיה שפותחת בבוקר ובערב בלבד, מוכרת את הבגטים הטריים וסוגרת זמן קצר אחר כך. זהו כל יעודה של המאפיה, הבגט. ובשעות הפעילות היא שוקקת חיים, כך שלא לדאוג – כנראה שכולם מתפרנסים...
בכל כפר תמצאו חנות קטנה עם תוצרת מקומית: שמן זית, נקניקים, גבינות, ירקות טריים, ביצים (כאלה שצריך באמת לדפוק כדי לשבור, וכשהן נפתחות – מגלים חלמון כתום-כתום וצמיגי. מעורר געגועים לביצים הטריות שפעם, לפני עידן ההורמונים והרעלים, כולנו היינו אוכלים...). בביקור השני בפרובאנס גרנו שבוע באחוזה כפרית ובכל בוקר יצאנו לקנות תוצרת טריה והכנו ארוחת בוקר עשירות, ובערבים לא פעם בישלנו דגים ובשרים טריים שרכשנו בשווקים. ועוד לא אמרנו מילה על פירות היער, ירקות ופירות מושלמים אחרים... החוויה הזאת בפרובאנס מעוררת קנאה באורח החיים הבריא של הצרפתיים.
הכפר גורד Gordes בעמק הלוברון גם כן על מפת הכפרים בלב פרובאנס, ונחשב לאחד היפים בצרפת. ייחודו של גורד הוא המראה האחיד של בניה באבנים מונחות זו על גבי זו, דקות וצפופות, וכל בתיו של הכפר כמו תלויות על גבעה מעל עמק הלוברון היפיפה, בו חרושים שדות הלבנדר המפורסמים.
גורד קרוב לכפר נוסף ייחודי בצבעו, ובאדמת החמרה האדומה שמשווה לו מראה כאילו עלה בלהבות – רוסליון Roussilion. כאן מגדלים כמהין, ואם עוד לא יצא לכם בחייכם לאכול מן הפטרייה המשובחת, זה הזמן... בשוק בגורד גם תמצאו כמהין למכירה, כל פטריה בצנצנת זכוכית, נשמרת יותר מאתרוג של סוכות. רוסליון ציורית בסגנון אחר, ציורי קיר פאנקים, משהו קצת פלורנטיני בסמטאות שלה. שונה מכפר פרובאנסי טיפוסי, ויפה לא פחות.
מנרב Menerbes הוא עוד כפר קטן ויפה עליו נכתב הספר "שנה בפרובנס", בלב עמק הלוברון.
ארל Arles – עיר רומית שהקים יוליוס קיסר בשנת 47 לפנה"ס, ומכאן ייחודה. בלבה האמפיתאטרון הרומי, בו מתקיימות באביב ובקיץ הופעות (גם בעיר נים הקרובה קוליסאום ענק, ובו מופעים יחודיים). מומלץ לכוון ליום שבת בו מתקיים השוק, וכאן, היות ומדובר בעיירה מרכזית, השוק הוא חגיגה של ממש... מופעי רחוב מדליקים, דוכנים של תבשילים טריים, להטוטנים, מוזיקאים, לצד התוצרת הרגילה והבלתי ניתנת להרגל.
בארל אפשר להלך בעקבות וואן גוך, בציר המסומן על מרצפות הסמטאות, ומציינות נקודות או אירועים מחייו בתקופה בה התגורר בארל. כאן וואן גוך גילה את פרובאנס, וכאן גם כרת את אוזנו והגישה כתשורה לאהובתו הזונה, כאן יצר לצד עמיתו גוגן, וכאן גם התעמת איתו עד שזה עזב, ומכאן המשיך מצבו הנפשי להדרדר עד שאישפז את עצמו בבית החולים הפסיכיאטרי בסן רמי. שנה אחר כך, בגיל 37, ואן גוך התאבד.
כחצי שעה נסיעה מארל דרומה מגיעים אל קאמארג' Camargues , אזור הביצות ומגורי הצוענים לחופי הים התיכון, מרחבים בהם דוהרים עדרי סוסים לבנים (ממש!), ולהקות פלמינגו ורודות. השוק כאן היתה חוויה אחרת... סגנון הכפרים כבר אינו פרובאנסי טיפוסי, אולי קצת יותר השפעה בלקנית-יוונית, בתים צבועים בכחול-לבן. בארל זכינו לראות תערוכה על חיי הצוענים בסנט מרי דה לה מאר Saintes Maries de la Mer, וזה נתן לנו רקע לקראת הביקור בקאמארג'. אמנם אורחות החיים המסורתיים של הצוענים השתנו מאמצע המאה, אך עדיין יש אנשים שחיים כאן בקרוונים, ילדים צעירים מעשנים ברחובות, ויש תחושה מסוימת של פרא.
מהאזור הכפרי של פרובאנס מזריחים ומדרימים אל ניס, העיר היפה בריביירה הצרפתית. את הדרך לשם עושים בנסיעה עוצרת נשימה בגראנד קניון דה וורדון Grand Canyon du Verdon, הידועה גם בשם "דרך נפוליאון". בדרך לשם, עצרנו בעיירה בה מייצרים את מוצרי הטיפוח לוקסיטן L'Occitane – העיר Manosque, אך גם בחנות המפעל לא זול... וממש לא חייב...
הנסיעה בדרך נפוליאון אל ניס אורכת כשלוש-ארבע שעות בנוף עוצר נשימה, בתוך נקיקים, נהרות, מים בטורקיז, ועצירות בכפרים עתיקים ויפים כמו קסטלין או מוסטייה סן מרי.
כדי למצות את ניס, צריך יומיים: יום לניס עצמה (שוק הפרחים, הרובע היהודי, החופים, המרינה), ויום לנסיעה למונקו מונטה קרלו. לנו זה הספיק, לטעום, להבין, ו... להחליט לחזור שוב אך ורק אל כפרי פרובאנס, בלי זיגזוגים לסביבה הרחבה.
נקודות למחשבה, ולאן לא נחזור מבלי להכביר במילים:
- מארסיי - לא היה נעים, ולא הרגשנו בטוחים. עיר שאין קשר בינה לבין פרובאנס שעוטפת אותה.
- אקס דה פרובאנס – מאכזבת... גם מוזיאון סזאן הוא בעצם האטליה בתקופה מסוימת בחייו, ללא יצירות מקור. מעניין לראות היכן יצר, אך... לא באמת שווה ביקור.
- יש לקחת בחשבון שחניות בכפרים ובערים בפרובאנס קצת בעייתית. אם אין מגבלה – זה ללא ספק מאפשר לגלות ולחרוש את המקום בצורה יותר יסודית...
- צריך לזכור, שהצרפתים מאוד רציניים לגבי סדר היום שלהם... שעת ארוחה היא שעה פיקס, בלתי גמישה. אחרי שעה 2 בצהריים, או 9 בלילה אין למצוא מסעדות פתוחות או מטבח פעיל... הצרפתים גם לא אוהבים כשמדברים בטלפון הסלולרי בבתי קפה ומסעדות. כדאי לשים לב ולכבד...
