פעם ראשונה שאנחנו גולשים בשוויץ (אני לא מחשיבה את המעבר מאישגיל לצד השוויצרי) ופעם ראשונה בהרכב משפחתי רחב (עם גיסי ושלושת ילדיו). סה"כ היינו 9 אנשים: שלושה מבוגרים שעושים סקי ושישה צעירים בני 14 עד 26, שכמעט כולם עושים סנובורד.
כיוון שרמות הגלישה מגוונות העדפנו לנסוע לקלאב מד, שם אמורה להיות לכל אחד קבוצה ברמה שלו. בחרנו לנסוע בפורים 2023 לטובת השניים שבמערכת החינוך וזה התאים גם לסטודנט. בתאריך הזה היו לקלאב מד רק שתי הצעות במחיר שפוי: סן מוריץ וסייר שבלייה ובסר שבלייה כבר היינו.
למשפחה שלנו הזמנו מהקלאב חבילה כוללת טיסות (של אלעל לציריך) והעברות. גיסי הזמין את אותה חבילה ללא טיסות, כשאת אותן טיסות הוא הזמין בנקודות באלעל ובנוסף הוא הזמין הסעה פרטית (ואן לעד 7 אנשים בכ-900 אירו הלוך חזור. בקלאב רצו 132 אירו לאדם לכיוון). בעקרון אפשר להגיע גם עם רכבת לאתר, אבל בשעת הנחיתה שלנו זה לא התאים.
כשעשינו את ההזמנה במאי 2022 הטיסות היו לשעות שהיו נוחות לטעמנו: הלוך בשעה 07:30, חזור בשעה 12:30. בסוף יוני קיבלנו הודעה מאלעל על שינוי שעות הטיסה להלוך בשעה 15:55 (כלומר הגעה בחצות לקלאב, מה שמחייב השכרת ציוד בקלאב) וחזור בשעה 21:15 (כלומר נחיתה בשתיים לפנות בוקר). למרות שזה מאוד לא התאים לנו, לא בדקנו אופציות אחרות ואולי חבל (מרחק הנסיעה ממילאנו ומציריך די דומה). במהלך השבוע שם גיסי החליט להקדים את החזרה ביום (כלומר לסיים את הגלישה ביום האחרון קצת קודם ולצאת מהקלאב לשדה ב-15:00). לנו זה לא היה רלוונטי, גם כי הזמנו דרך הקלאב והיו לנו את ההסעות שלהם וגם כי לי לא התאים לגלוש בלחץ ביום האחרון.
היינו סה"כ 11 ישראלים בהסעה שלנו (היו עוד ישראלים בקלאב, אבל לא הרבה). הנהג שחיכה לנו בטרמינל היה חביב. הוא אמר לנו לצאת החוצה ולחכות לאוטובוס האדום. חיכינו וחיכינו והוא לא בא. אחרי כחצי שעה הוא הגיע בריצה מתנצל כולו והסביר ששינו משהו והוא לא יכול להגיע עם האוטובוס לחלק הזה של השדה. הוא הוביל אותנו ברגל כמה דקות לאוטובוס שהמתין במקום אחר.
בהגעה לקלאב קיבלנו מידע וצלחת ירקות וגבינה לארוחת לילה, נחמד. להשכרת ציוד הגענו בשעה 08:30, כי אמרו לנו שזו השעה שבה זה נפתח, וקיבלנו גערות מאוד לא נעימות מהצוות שם שאמר שההשכרה נפתחת כבר ב-8:00. בכלל כל השרות בהשכרת ציוד היה מאוד לא נעים ולא מקצועי. הציוד של הסקי היה בסדר, אבל הציוד של הסנובורד ממש לא – כל הביינדינגס היו בעייתיים והבורדים של המתחילים לא היו מתוחזקים כמו שצריך.
את הרישום לקבוצות ההדרכה עשינו מראש באינטרנט ולמרות זאת היינו צריכים לעשות זאת שוב באותו בוקר ולקבל כרטיסים שהיה צריך לתת למדריכים. בעלי ואני נרשמו לקבוצה 4, שהיא המקבילה לקבוצה 3B . היו 6 קבוצות ברמה הזו, מתוכן 2 באנגלית. לראשונה הייתי מהצעירים בקבוצה! זקן הגולשים בקבוצה היה בן 82 והגולש הכי טוב בקבוצה היה בן 71... הבעיה בקבוצה לא היתה הגיל הממוצע (יותר מ-60), אלא זה שזו היתה קבוצה גדולה מדי (בשיאה 13 גולשים, בדר"כ 10-11), לא ממושמעת (נאלצתי ממש לצעוק על שניים שחתכו אותי) ועם מדריך שאומנם גלש מעולה (בחור צעיר, שהתחרה כנער והוא מדריך סקי כבר שנה שישית), אבל ממש לא עניין אותו להדריך אותנו (הייתי צריכה להציק לו כדי שייתן לי הערות וזה לא שאין מה להעיר לי...).
גיסי היה בקבוצת סקי ברמה 2 והיה מרוצה. האחיינית בת ה-22 היתה רשומה לרמה 3, אבל לא הרגישה טוב ביום הראשון, לכן הלכה עם אבא שלה לרמה 2. למחרת היא עברה לרמה 3, אבל היה לה נורא קשה (באותו יום הם היו באתר תלול יותר) והמדריך צעק עליה וגרם לה לאבד את הביטחון לגמרי, כך שנוצרה לה טראומה רצינית. היא אמנם הלכה עוד יומיים לקבוצה ברמה 2, אבל לא נהנתה מהחופשה ואני חוששת שלא תחזור לגלוש. בדיעבד זו היתה טעות שלי שלא לקחתי אותה לגלוש איתי לבד ביום השלישי.
בהדרכה בסנובורד לא היו מספיק רמות: היו סה"כ 4 קבוצות (לכל הקלאב, בלי חלוקה לשפות): אחת של מתחילים, שתיים של בינוניים ואחת של מתקדמים. הקבוצה של המתקדמים היתה די הומוגנית, לפחות מבחינת הותק של הגולשים, ולמרות שבן ה-19 היה חריג שם בגילו הצעיר הוא הסתדר ונהנה.
הבת הגדולה (22) ואחיין (26), עם ניסיון של 3-5 שבועות גלישה, שובצו לרמה הטובה יותר של הבינוניים, אבל שניהם העדיפו לרדת לרמה הנמוכה יותר, כי הם לא אוהבים לגלוש מהר. הם היו מאוד מרוצים בהתחלה, אבל אז צרפו לקבוצה שלהם גולשים בשבוע הגלישה השני שלהם והם אמרו שזה מאוד הפריע, כי הם כל הזמן היו צריכים לחכות לאחד שנפל.
הבת הקטנה (14) ואחיין (17), שניהם עם ניסיון בסקי, החליטו לעבור לסנובורד. אני תמכתי בהחלטה, כיוון שחששתי שלא יהיו קבוצות של בני נוער בסקי והנחתי שבסנובורד יהיו יותר בני נוער. זה אכן היה כך, אבל מה שלא לקחתי בחשבון זה שמדובר באתר תלול יחסית שממש לא מתאים למתחילים. האחיין הסתדר מצויין וגלש נהדר בסוף השבוע. לבת היה בסדר בהתחלה (כל עוד היו במדרון לימודי), אבל ברגע שהם עברו למסלולים התחיל הפחד לשלוט והיא לא נהנתה מהגלישה.
בשבוע שלנו הקלאב היה מלא במבוגרים (ובמבוגרים אני מתכוונת לבני 60+). היו מעט מאוד ילדים ובני נוער כמעט ולא ראינו בכלל. יאמר לזכותו של הקלאב שהילדים שכן היו זכו לקבוצות סקי קטנות, אפילו של 2 ילדים (שלא כמו שהיה לנו בלה פלאן שנה שעברה, אז צרפו את הבת שלי לקבוצה ברמה אחרת, כי לא היו עוד ילדים ברמה שלה).
אנחנו מאוד אהבנו את האתר. הקבוצות המתקדמות (רמה 3 ומעלה בסקי ורמה 2 ומעלה בסנובורד) יצאו לגלוש בשלושת החלקים השונים של האתר, שלא מחוברים אחד לשני, ושניים מהם לא גם ליד העיירה. בשני האתרים הגדולים יש מסעדה של קלאב מד על ההר ועושים שם את הפסקת הצהרים. בעקרון אני מעדיפה את זה, כי זה יותר יעיל (לא מורידים נעליים, לא הולכים לחדר), אבל הקציבו לנו זמן לארוחת צהרים (מה שלא אפשר לאכול בנחת) וממש גירשו אותנו בסיום (כדי לאפשר לקבוצות אחרות להיכנס), כשבחלק מהימים נאלצנו להמתין בחוץ חצי שעה במזג אוויר לא נעים. גם ארוחת הצהרים עצמה היתה די בסיסית ולא מספיק מגוונת (אם כי כולנו מצאנו מה לאכול).
להר שצמוד לעיירה קוראים CORVIGLIA וזה האתר הגדול. יש כמה מעליות שמגיעות מהעיירה (St. Moritz Dorf) ומסביבותיה (Celerina, St. Moritz Bad). אנחנו עלינו בגונדולה SIGNAL, שב- St. Moritz Bad במרחק של כעשר דקות הליכה מהקלאב (יש גם אוטובוס ציבורי שאפשר לקחת ובחזור יש שאטל של הקלאב). זו גונדולה ענקית בעמידה, אבל די נוחה. את המתחילים והילדים הסיעו רוב הימים לרכבת שבמרכז העיירה, כי מסלולי המתחילים נמצאים באזור שמעל העיירה. אחד היתרונות של האתר הוא שהוא בעצם מתפרס על שני צידי ההר וביום שבו היו רוחות קשות וצד אחד היה סגור בצד השני היו תנאים נהדרים.
ההר האהוב עלינו היה CORVATSVH, שבמרחק נסיעה מהעיירה (היה שאטל של הקלאב, אבל יש גם אוטובוס ציבורי). גם להר זה יש שתי אפשרויות עלייה שונות (הצד שב- CORVATSVH לדעתי הרבה יותר מוצלח, אבל אולי זה בגלל שעלינו בצד השני ביום של סופה וראות מוגבלת). זה אתר תלול יותר, עם מסלולים נהדרים והוא פחות עמוס. הבן (גולש סנובורד מתקדם) אהב גם את הפארק שיש שם.
אתר נוסף, קטנטנן, שומם לגמרי וחביב הואDISVOLEZZA ו-LEGALB. שם יש רק מסלולים אדומים ושחורים. אלה בעצם שני הרים נפרדים, שאפשר לעבור מהראשון לשני, אבל לא להיפך (הנסיעה בניהם קצרצרה). באחד יש שתי מעליות ובשני מעלית אחת. אנחנו נהנינו יותר מ- LEGALB. באתרים אלה גלשנו ללא הפסקת צהרים (אלא רק הפסקת שתייה על השלג), חזרנו לארוחת צהרים מאוחרת בקלאב ואז עלינו לבד לאתר הצמוד לעיירה לעוד שעה-שעה וחצי של גלישה.
המעליות ברובן טובות מאוד. באתר המרכזי היו קצת תורים, אבל בדר"כ לא יותר מדקות בודדות. השלג היה מצויין ברוב הימים, לפחות בחלק העליון של האתר (הירידה לעיירה עצמה היתה סלאש בחלק מהימים, אבל לא ברמה שגרמה לי לרדת בגונודלה), וזה בזמן שבאתרים אחרים באירופה היה מחסור בשלג ו/או שלג לא טוב. גם המתחילים גלשו בחלק העליון של האתר, כך שגם להם היה שלג טוב.
יש באזור מלא מסלולים של קרוס קאנטרי (ביום שבו עזבנו ראינו גם תחרות, שהשתתפו בה אלפי אנשים) ויש בקלאב גם קבוצות של קרוס קאנטרי.
החדרים בקלאב לא קטנים, אבל מאוד בסיסיים. אין שום סיבה לשלם תוספת מחיר לנוף – נאלצנו לשלם את זה עבור הבן שרשמנו מאוחר יותר (אחרי שנדחה לו הגיוס). הוא קיבל חדר שפונה לאתר, אבל האתר לא ממש ליד הקלאב (כך שבעצם לא רואים הרבה ממנו) ובצד השני של הקלאב, שבו אנחנו לנו, היה נוף נהדר של יער מושלג. בנוסף החדר שלו היה ליד המעלית, מה שאמר זמזומים בלתי פוסקים (שאותי היו מטריפים, אבל לו לא הפריעו בכלל).
האוכל היה בהתחלה מאכזב, אבל אח"כ השתפר. יש שני חדרי אוכל שונים – זה שבצד ימין מתאים יותר למשפחות עם ילדים, כי יש בו תמיד פיצה ופסטה, אבל בשום יום לא הצלחנו למצוא בו מקום. בחדר האוכל השני האוכל יותר מגוון. אפשר להביא אוכל מחדר אוכל אחד לשני וזה מה שרובנו עשה בכל ערב. הזמנו בקלאב עוגה ליומולדת של בן ה-19 (בעקרון אפשר לקבל עוגה ל-4 אנשים חינם ובשביל לשים נר זה היה מספיק, אבל הם לא מתחייבים על איזה עוגה זו, אלא אומרים שזו אחת מהעוגות של אותו ערב. בדיעבד זה דווקא היה הערב עם העוגות הכי טעימות).
לסיכום: אתר מצויין לגולשים בינוניים ומעלה (לא מתאים לשבוע גלישה ראשון או שני לדעתי), שמתאים גם לשולי העונה (העיירה בגובה 1,800 מ'). רוב המסלולים אדומים והמסלולים הכחולים המעטים שיש הם תלולים יחסית או שבילים צרים. הקלאב בסיסי, אבל ביחס למחיר הוא סביר.
