טיול זוגי חורפי - ברגמו יפה באפור, Val di Sole נפלא בלבן (3)

לאחר יומיים בהם טיילנו בנופים היפים והמושלגים של Val di Sole (קישור לסיפור הטיול) הרגשנו שצברנו מספיק חוויות שלג והגיע הזמן למשהו אחר. את התוכנית לבקר באגם קומו שמרנו ליום הטיול האחרון (בפוסט הראשון סיפרתי שתכננו לבקר באגם קומו ביום הראשון של הטיול, בדרך ל- Val di Sole, אבל ויתרנו עקב מז"א סגרירי וגשום. במקום לטייל באגם קומו, טיילנו בברגאמו היפה והרומנטית). נשאר היום הלפני אחרון שיצא היום הספונטני של הטיול.

כשאספתי מידע לטיול מצאתי המלצה על הכביש שנוסע במסלול של הרכבת התיירותית - Bernina Express (אתר הרכבת), המלצה על ביקור בעיירה סנט-מוריץ St. Moritz שבעמק אנגדין Engadin לגדות אגם סנט-מוריץ. היו גם המלצות על הכביש משם לאגם קומו. החלטנו שזה יהיה המסלול שלנו להיום. לא היה לנו מידע נוסף וגם לא מפה איכותית של האזור (זה הטיול הראשון שבו לא קנינו מפות חדשות לאוסף שלנו, כנראה שאנחנו יותר ויותר משתמשים וסומכים על אפליקצית הניווט בנייד).

חשבנו שסנט-מוריץ זו עיירת אגם מפונפנת, עשירה ושטופת שמש (לפי הויקיפדיה: “הודות למיקומה הגאוגרפי, תושבי סנט מוריץ נהנים מיותר מ-300 ימי שמש בשנה”. בן זוגי טוען שהציטוט שגוי), כמו לוגנו בה ביקרנו בספטמבר עם הילדים. איפסנו את הבגדים הטרמיים במזוודה ויצאנו לדרך.

התחלנו את היום בנסיעת פרידה לאורך העמק "שלנו" שאהבנו Val di Sole , עצרנו רגע ב- Passo del Tonale, דרכו נכנסנו לעמק יומיים קודם. אתר הסקי היה עמוס יותר (צבעוני, פעיל ושמח) כי הסופ"ש התחיל.

עוד עצירה קצרה לחווית שלג אחרונה ודי.

בעיירה Edolo עזבנו את כביש ss42 ועברנו לכביש ss39.

המראות הלבנים נעלמו לאט לאט, הטמפ' עלתה מעל האפס (לראשונה זה 3 ימים) ואנחנו נפרדנו בעצב קל מהמראות האהובים. הכביש הפך צר והתנועה הדלדלה, אבל במקום לרדת התחלנו שוב לעלות, הטמפ' שוב ירדה והנופים המושלגים חזרו. חלפנו על פני עיירת סקי גדולה (Aprica גובה 1200 מ') ממנה מתחילות הירידות לעמק של נהר Adda שנשפך לאגם קומו. נסיעה קצרה על כביש ss38 (עמק Valtellina ) עד העיירה Tirano בה פנינו לכיוון הגבול עם שוויץ.

שוויץ – כביש 29 - Val Poschiavo, בהתחלה הנוף לא הרשים אותנו, כבר שלושה ימים אנחנו מטיילים בנופים דומים. העיירות בשוויץ מסודרות יותר, קצת משעמם לטעמנו. בהמשך... הפתעה.... הכביש מתפתל ועולה והנופים הופכים יפים יותר ויותר עם כל סיבוב. כמויות כאלה של שלג עדיין לא ראינו, פסגות אדירות, לבן מאופק ועד אופק. יופי בראשיתי, עוצמתי, מדהים, נפלא, ראוי לכל המחמאות שנכתבו עליו (התמונות לא מעבירות את עוצמת החוויה, במיוחד בגלל שהשמיים היו אפורים).

הגענו לשיא הגובה 2300 מ' וטמפ' של 10- מעלות צלזיוס, Passo del Bernina. כדי לחוות את המקום עצרנו בבית קפה/מסעדה.

הזמנתי מרק zucca, חשבתי שמדובר בסוג כלשהו של קישואים, אבל כישורי האיטלקית שלי לא מספיק טובים. קישואים באיטלקית זה zucchini ו-zucca זה דלעת. קבלתי מרק דלעת שהיה נפלא, טעים ומחמם, מתאים לקור ששרר בחוץ.

בינתיים התחיל לרדת שלג שהעצים את החוויה ואנחנו המשכנו בדרכנו למטה לכיוון סנט-מוריץ.

קצת לפני שהגענו ליעדנו הצלחתי לצלם את הרכבת האדומה המפורסמת הברנינה אקספרס.

שלג המשיך לרדת כל הדרך עד סנט מוריץ שנמצאת בגובה 1800 מ'. בהחלט לא עיירת אגם חמימה ונעימה. הבגדים החמים נשלפו מהמזוודה ואנחנו יצאנו לסיבוב חפוז בקור של 7- מעלות צלזיוס וטיפטופי שלג (אתר האינטרנט של העיירה).

האגם היה קפוא ותהינו לאן הברווזים עפים.

ראינו שבאזור האגם הוקמו אוהלים גדולים והבנו שיש שם התרחשות מעניינת. שלטי חוצות הבהירו לנו שבדיוק בתקופה זו מתקיימים מרוצי סוסים על האגם הקפוא (לא ביום שבו ביקרנו). מתוך הויקיפדיה: “כל שנה מארח הכפר את מרוץ הסוסים על "משטח לבן" על פני אגם סנט מוריץ הקפוא. מרוץ שאליו מגיעים בני המעמד העליון מרחבי תבל”.

לאחר סיבוב קצר ברגל וברכב המשכנו הלאה על כביש 27 ואח"כ כביש 3 לאורך עמק אנגדין והאגמים שבו. הכל קפוא ומושלג. דרך יפיפיה.

קצת מידע על עמק אנגדין – העמק נמצא במרכז האלפים. הוא מהווה את החלק העליון של עמק ה-Inn. אורכו 100 ק"מ וגובהו מעל 1000 מ'. ההרים הגבוהים ביותר של העמק הם בחלקו העליון - אזור ברנינה.

עזבנו את העמק ב- Maloja Pass ירידה תלולה (כ-300 מ') ומאתגרת על כביש מושלג. כאן נדרשו כל כישורי הנהיגה של בן-זוגי. היה חשש קל אבל נסענו לאט ובזהירות והצלחנו.

חצינו את הגבול חזרה לאיטליה ועלינו על כביש ss37 לעיירה Chiavenna. קראתי עליה המלצות אבל, אחרי היום העמוס והגדוש, החלטנו פשוט לחלוף על פניה ולהתקדם בכביש ss36 לאגם קומו, יעד הטיול שלנו ליום הבא – היום האחרון של החופשה. מצאנו מלון חביב עם מרפסת שמשקיפה לאגם ומסעדה שנראתה יוקרתית ורומנטית. זו היתה הארוחה הכי יקרה והכי פחות מוצלחת מכל הארוחות שאכלנו במהלך החופשה. למרות זאת, שמרנו על מצב רוח מרומם. היה לנו יום מוצלח ומהנה.

זריחה יפה, מבט מהמרפסת.

היום האחרון – אגם קומו (הרבה מידע על האגם כאן). היום הפחות מהנה מכל הימים בחופשה. אולי כי יום שבת עמוס יותר, אולי כי תמיד אצלנו היום האחרון כבר מתערבב עם תחושות שונות סביב החזרה ויותר מחשבות על בית, משפחה ואפילו עבודה, מצליחות להשתרבב ולהפריע. אולי החיבור לא התאים. בתכנית המקורית זה היה אמור להיות היום הראשון, אולי אחרי כל השיאים שחווינו בימים הקודמים, התחרות לא היתה הוגנת. בכל אופן אגם קומו יפה ויש מה לראות, אבל אני בספק אם הילדים שלי היו נהנים מנסיעה כה ארוכה בכביש צר שהאטרקציה שלו אלה נופי האגם.

נסענו בכביש sp72 כי כביש ss36 שהוא מהיר יותר עובר בעיקר במנהרות ואז מפספסים את נופי האגם. הכביש שבו נסענו צר ואיטי ועובר בתוך העיירות אבל נופי האגם נשקפים כל הזמן וכך עצם הנסיעה היא האטרקציה. חלק מהאיטיות נבעה מכך שביום שבת קבוצות רבות של רוכבי אופניים ממלאות את הכביש ומקשות על הנסיעה.

עצירה ראשונה בעיירה Bellano כדי לטייל בקניון Orrido di Bellano. מצאנו אותו בקלות (יש שילוט) אבל לא יכולנו להיכנס. מסתבר שבחודשי החורף שעות הפתיחה שלו מאד מצומצמות. לטובת המטיילים הבאים אני מצרפת תמונה של שעות הפתיחה בחודשים השונים (כדאי ללחוץ על התמונה).

לא התייאשנו, טיפסנו קצת לאורך המדרכה מהכניסה הסגורה לקניון ועד לכנסיה ובית קברות יפה עם נוף מקסים של האגם. היו גם מספר נקודות שיכולנו להשקיף דרכן על הקניון הסגור. נראה יפה ומרשים. כדאי להגיע בשעות שהוא פתוח.

בית הקברות היפה, השקט והשליו שמעל לעיירה בלנו. יש ממנו תצפית לאגם.

משם המשכנו לעיירה Varenna (מידע על העיירה כאן ו-כאן). בוורנה ובעיירות נוספות באזור האגמים אחת מהאטרקציות המרכזיות היא ביקור בוילה עם גנים מרהיבים. רוב הוילות עם הגנים סגורות בעונת החורף, לכן רק חלפנו בעיירה. נסענו ישר לנמל כדי לעלות למעבורת שחוצה את האגם לעיירה Bellagio (לבירור לוחות זמנים ומחירים כנסו לאתר המעבורת).

דלגנו מסיפון לסיפון ונשארנו רוב ההפלגה בחוץ למרות הרוח הקרה כדי להנות מהנופים היפים.

בתחילת היום השמים היו כחולים ואנחנו היינו אופטימיים שתפסנו יום נפלא להפלגה. ככל שהתקדמנו דרומה והיום התקדם צהריימה השמים התעננו והפכו אפורים. חוויה שונה ובכל זאת יפה.

מתקרבים לבלג'יו Bellagio.

לאחר הירידה מהמעבורת, השארנו את הרכב בחניה שליד הרציף ויצאנו לסיבוב רגלי בחלק העתיק של בלג'יו שנקרא “Borgo”.

הגענו לקצה של הקצה, “Punta Spartivento” פירוש השם: הנקודה בה הרוחות נפרדות/מתפצלות. מכאן אפשר לראות את שלושת הזרועות של האגם. עשינו כמה תמונות פנורמיות, התפעלנו מהנוף ופינינו את המקום לתיירים אחרים.

חזרנו על עקבותינו והמשכנו לעבר (church square (Piazza San Giacomo. המשכנו לטייל ברחובות הצרים והיפים של העיירה.

חלון ראווה שאהבתי.

בית מעניין.

לאחר שעה וחצי של שיטוט נעים, חזרנו לרכב ונסענו בכביש sss83 לעיירה Como (מידע על העיירה כאן). חנינו באחד מהחניונים התת-קרקעיים שפזורים בעיר. יום שבת, שעת צהריים מאוחרת, החניון מלא, בחוץ, ברחוב, קבוצות של גברים עם בירות וצעיפים כחולים, אולי יש פסטיבל שלא קראתי עליו? עוד כמה מבטים בוחנים והבנו, משחק כדורגל של הקבוצה המקומית. בהמשך שמענו את התרועות וראינו דגלי ענק מתנופפים מעל היציעים. גם סוג של פסטיבל .

בכיכר המרכזית ליד חוף האגם Piazza Cavour היו דוכנים עם תוצרת מקומית/טיפוסית מהמחוזות השונים של איטליה. קנינו גבינת עיזים טוסקנית (אח”כ בסופרמרקט ראינו גבינה דומה בחצי מחיר ). המשכנו לשוטט ברחובות היפים של העיר. ברחובות היו המוני אנשים שטיילו ונהנו מאחה”צ של יום שבת נעים.

עברנו ליד בניין הקתדרלה המרשים, בתוך שוק גדול, ליד החומות העתיקות וחזרה לאגם.

באגם נמצא פסל מרשים שפיסל דניאל ליבסקינד ונקרא life electric. ׁׁהפסל מוקדש לפיזיקאי Alessandro Volta שנולד בעיר קומו. וולטה המציא את הסוללה החשמלית. הפסל ממוקם בקצה מזח כך שהוא מוקף כולו מים (מידע על הפסל כאן). בקרבת מקום נמצא גם ה- Tempio Voltiano - Volta Temple מבנה שמוקדש לוולטה ומהווה מוזיאון המציג את חייו ועבודתו המדעית (עוד מידע כאן).

לקראת ערב עזבנו את העיר לכיוון שדה התעופה, עצרנו בסופרמקט להצטייד בשוקולדים וגבינות, החזרנו את הרכב, לילה במלון Moxy המומלץ וטיסת בוקר מוקדמת חזרה ארצה.

היתה לנו חופשה נפלאה, להתראות בטיולים הבאים.