רודוס - טיול ל- 5 ימים

נוחתים בשדה התעופה הבינלאומי של רודוס- DIAGORAS , ישן וקטן ומשם עם אוטובוס חצי דקה עד דלת הטרמינל (הצליחו להצחיק אותנו). נציג של "השטיח המעופף" חיכה לנו בטרמינל והפנה אותנו לאוטובוס אל המלון שלנו. עוד רבע שעה והיינו כבר במלון, קרוב מאוד. המלון "רודוס פאלאס" *5 מפואר למדיי, גדול מאוד 17 קומות ולמזלנו קיבלנו 2 חדרים בקומה 15.



אמנם לא עם נוף אל הים אבל נוף נהדר לכיוון הבריכות . החדרים במלון נעימים, מרווחים, מיטות רחבות שאפשר להפריד, מרפסת המשקיפה אל הבריכות , יש כספת בארון,

בטלוויזיה יש ערוץ 2 וערוץ 10 (אולי עדיף שלא יהיו ערוצים ישראלים הרי אנחנו נוסעים לחו"ל

על מנת לנפוש ולשכוח מכל הצרות).

יש הרבה מקומות איחסון בחדר (ארון והרבה שידות מגירות), יש מיני בר, השתמשנו בו למטרת קירור בקבוקים.

המזגן נעים ואחרי כשעה אפילו נהיה מעט קריר, אם כי אנו רגילים בבית למזגן המקרר יותר. מקלחת נעימה, המים מיד חמים והזרם מצויין. המגבות גדולות, רכות וריחניות,יש 2 מגבות גוף גדולות,

מגבת לפנים ומגבת לרצפה , סבון אחד לידיים ולכן השתמשנו לגוף בסבון שהבאנו מהבית. על השיש יש קצף אמבט, קרם גוף

קופסה עם קסמי אזניים וצמרון להודת איפור ועוד קופסה עם ערכת תפירה וכובע רחצה, לידם נמצאת קופסת מטפחות נייר. בסמוך למלון יש סופרמרקט לא קטן, הכולל אוכל, שתיה, גלידות, צעצועים, תיקים, ביגוד, כלי בית, שוקולדים

 והמחירים נוחים. המלצה: אני ממליצה לקנות שישיית בקבוקי מים מינרלים בסופר שליד המלון לקרר

במיני בר, (קנינו וקיררנו ). אחרי מנוחת הצהריים נסענו עם אוטובוס הנמצא ממש ליד המלון לעיר העתיקה.הוא עצר בעיר החדשה.

 אחרי הירידה מהאוטובוס ראינו תור ארוך מאוד של מכוניות ולאחר בירור קצר הבנו שיש שביתת דלק ביוון. המכוניות חיכו שיפתחו שם את תחנת הדלק הקטנה, דבר שקרה מידי מספר שעות ובהקצבה מזערית של דלק. הבנו שאולי תהיה לנו בעיה לשכור רכב, אותו תיכננו מהיום השלישי לשהותינו שם. תחנת האוטובוס בה ירדנו, נמצאת בככר השוק החדש - Nea Agora כל האזור מתוייר מאוד ואזור תחנות האוטובוס נקרא ככר רימיני. כבר ברגע הירידה מהאוטובוס, הרחנו את ריחות התבלינים מהחנויות וראינו את ניצוץ התכשיטים הרבים המוצעים למכירה. משם הלכנו למזח נמל מנדרקי לעבר שלוש טחנות הקמח הנמצאות בשיפוץ,

 למעשה הבנו שהן כבר שנים בשיפוץ, לא נראה לי שמתכוונים לסיים את השיפוץ. וסתם הצטלמנו לידן ועוד כמה תמונות במרינה, כאן הרגשנו כמו בעכו העתיקה. הלכנו עד למגדלור סנט ניקולאס St. Nicholas - בתוכו יש קפלה קטנה. המגדלור נמצא בקצה המזח ואחריו חזרנו לתחילת המזח . צפינו לעברו השני של המזח, שם היה פעם ה"קולוסוס"- פסל ענק של הליוס-אל השמש, שחרב ברעידת אדמה. הגענו לשערי החומה מכוון "כיכר רימיני". נכנסנו לעיר העתיקה דרך שער ששמו לא מצויין במפות, אחד משערים רבים בחומות המקיפות את העיר העתיקה,



כשפנינו מועדות לכיוון ארמון ראשי המסדר ושדרת האבירים.התחלנו ללכת והלכנו, והלכנו וזה לא נגמר,

הבנו שפספסנו את פתח היציאה מהמבצר אל תוך החומות, סוף סוף מצאנו שלט עם מפת האזור

ודרך מנהרה באורך 30 מ' הגענו לעיר שוקקת חיים, תוססת וססגונית, כולל מסעדות לרוב, דוכנים

וחנויות מזכרות, נעליים, תיקים, תכשיטים במחירים מופקעים. מסתבר ש "יש חיים אחרי החומה..." המשכנו סיורנו לרחובותDossiadou ו- Simiou , רחובות הרובע היהודי ובכיכר הראשי , הוא כיכר הקדושים

 מצאנו יד זיכרון לזכרם של יהודי רודוס וקוס שנספו בשואה.
מרגש כבר אמרתי? בית הכנסת וכיכר הקדושים- מספרים את סיפורה של הקהילה היהודית השוקקת של רודוס שחלקה נשלח למחנות ריכוז בתקופת השואה. על בית הכנסת יסופר בהמשך. לאחר מכן, עברנו ליד מזרקה בכיכר הראשי ובקומה השניה של המסעדות המקיפות את הכיכר התיזו מים על

 יושבי המסעדה בגלל החום ששרר .



ביקרנו ליד מסגד סולימן ועוד מסגד, הרבה מסגדים יש להם אך הבנו שרוב התושבים נוצרים. לאחר שוטטות וכניסה לאינספור חנויות תיקים, נעליים, מזכרות ותכשיטים ולאחר שבני התעצבן על

"כמה אתן קונות, כמה צריך לחכות לכן?"... יצאנו מחומות רודוס העתיקה, זה היה כבר בשעת ערב ופנינו היו מועדות לעבר מלוננו החביב לארוחת ערב

שחיכתה לנו שם, ומיד מצאנו מונית שלקחה אותנו בחזרה למלון תמורת 8 יורו לארבעתנו. את החבילות הנחנו בחדרים וירדנו לארוחת הערב הנפלאה, עם האוכל שערב לחיכינו, אוכל עשיר ומגוון

ורק על המים היינו צריכים לשלם 1.5 יורו (לזה התכוננו מראש) לבקבוק של ליטר וחצי. חזרנו לחדרים עייפים ומרוצים. מחר יום חדש.  היום השני לטיולנו - 30/7/2010 שוב מגיעים עם אוטובוס עד לתחנת "NEW MARKET" ונכנסים שוב אל העיר העתיקה, הפעם

דרך שער החירות Pili Elefenterias .

 ננסה היום להשלים את מה שלא הספקנו אתמול.

דרך שער זה הכל נכנס: אוטובוסים, מכוניות והמון אופנועים, גם עם שלוש נפשות עליהם, 2 הורים וביניהם ילד. ילדיי נכנסים במהירות ואני צועקת:"היי, חבר'ה, תנו לי לצלם אתכם",והם מבטלים אותי במחי יד

ואומרים זה לזה "עוד פעם? לא נמאס לה ?" איך שלא נסתובב, נמצא מפגש שלוש הדתות: יהודים, נוצרים, מוסלמים, ואכן בטיולינו בין המסגדים לבין הכנסיות

 מצאנו את בית הכנסת הקטן והיפה הנמצא לו בפינה ונחבא אל הכלים. *** הערה: הכניסה בחינם. נכנסנו אל פנים בית הכנסת וחלקינו שלא היו לבושים בצניעות קיבלו צעיפים גדולים לכתפיים וכיפות

וכך סיירנו בבית הכנסת כשברקע מתנגנים שירי הפרברים בלדינו עם יהורם גאון.

 בית הכנסת והמוזיאון שבו מספרים את סיפורה של הקהילה היהודית ברודוס.




ליבנו התגאה והתרגש כאחד, צילמנו כל פינה בבית הכנסת ותרמנו כסף על מנת שימשיכו לשמור עליו. בסיורינו בעיר העתיקה, עברנו בין היתר ליד טירה ענקית ומרשימה שבה התגורר הגרנד-מאסטר (ראש מסדר האבירים) . אחרי שיטוטינו בעיר העתיקה בין החומות, ובין החנויות, ולאחר שקנינו תכשיטים ומזכרות, החלטנו לעזוב

 לטובת האקרופוליס של רודוס. בדרך אל מחוץ לחומות, עוברים במדרחוב בו מציגים ציירים עבודותיהם וגם העצים זוכים לטיפול קוסמטי.




"וכיתתו רגליהם ל...אקרופוליס..." לאחר שיצאנו מחומות העיר העתיקה והצטיידנו בעוד מספר בקבוקי מים קפואים,

התחלנו ללכת לכיוון האקרופוליס, לפי המפה שהיתה לנו. לא ידענו איזה אוטובוס מגיע לשם ולפי המפה

היו לפנינו כשלושה ק"מ, לכן החלטנו ללכת ברגל. שיטטנו ברחובות רודוס וראינו את הבניה שלהם,

שחוץ מפיתוחים מיוחדים על המבנים, הבניינים די דומים לרחוב טיפוסי בארצינו הקטנטנה.

 מה שכן, שקט שרר ברחובות ורק מידי פעם הגיחה מכונית או הגיע אופנוע וחתך את הדממה.

המשכנו ללכת ופתאום רכבת קטנה חולפת על פנינו וקבוצת יפנים צוחקת בפנינו על כך שהלכנו ברגל... נו, באמת !!!

אם היינו יודעים שיש רכבת כזאת, מזמן כבר היינו על האקרופוליס. לאחר כשלושת רבעי השעה הגענו למחוז חפצינו, נחנו מעט, שתינו הרבה מים ואז עלינו במדרגות הרבות

שהובילו, סוף, סוף לאקרופוליס. *** הערה: הכניסה בחינם. היה שווה לעלות, העתיקות היו מעניינות, לא יותר, אבל הנוף שנשקף מלמעלה היה קסום. ראינו למרחקים את

 אזור בתי המלון ואת החופים היפים המשתרעים לאורך האי היתה רוח חזקה אבל נעימה. משם כבר תפסנו מונית שהביאה אותנו עד המלון. חזרנו עייפים אך מרוצים מעוד יום טיול נעים. 31/7/2010 היום השלישי לטיולנו העיר הלבנה - לינדוס על הבוקר, השכרנו מכונית. למזלנו שביתת הדלק הסתיימה. ממש ליד המלון היו כמה סוכנויות השכרת רכב,

עשינו מהר סקר בין מספר סוכנויות וסגרנו דיל לשלושה ימים. חזרנו (בעלי ואני) עם הרכב למלון, קראנו לצאצאים ויצאנו לדרך. כ- 55 ק"מ מפרידים בין העיר רודוס ללינדוס, מדרום לרודוס, תוך כשעה היינו שם, החנינו את המכונית

בחניה שממול המצוק, ומשם הלכנו ברגל עד לתחילת מסלול העליה להר. תוך כדי ההתקדמות, עצרנו מידי פעם, על מנת לצלם את האזור. המפרצונים הקטנים והכחולים שהתגלו

לעינינו היו מרהיבים.

 מים צלולים, ים כחול עמוק, יאכטות בכל מפרץ ידענו שמתישהו נהיה באחד המפרצים האלו. אח ! תענוג !

מדוע "העיר הלבנה"? כי מרבית בתיה לבנים למעשה זהו כפר קטן המשתרע על צלע ההר. התקדמנו לצד ה"כביש הראשי" (ברוחב 4 מ'), בתי הכפר הלבנים התגלו לעינינו וגרמו לנו לחייך. זו היתה פסטורליה לשמה, מצד אחד הבתים הצפופים על צלע ההר ומצד שני המפרצים המקסימים הללו. המשכנו ללכת עוד מספר דקות עד שהגענו לפתח הכפר. לאט לאט התקדמנו "עם הזרם" דרך שבילים צרים ומפותלים, ליד, איך לא, חנויות מזכרות, לוכדות תיירים, לכוון חוות החמורים, עליהם התכוננו לרכב במעלה ההר,

 ולטפס לכוון האקרופוליס של לינדוס.


את הריח הרחנו מרחוק, לכן לא היינו צריכים לשאול עוברי אורח,"היכן החמורים".

בחווה החמורים צפופים מאוד אחד בת.... של השני. שילמנו כ- 5 יורו לאחד ועלינו כולנו על 4 חמורים. זה לא קל, לעלות על חמור, וזה מצחיק מאוד. התחלנו לרכב ,

כשכל 2 חמורים מובלים ע"י מוביל אחד. מאותו רגע התחלתי לְרַחם. אמנם ידוע שחמור הוא בהמת משא, אבל...ממש רחמנות. מסכנים החמורים האלו, לחשוב שהם נושאים על גבם עשרות פעמים ביום, במעלה ההר ובמורדות,

ממוצע 70 ק"ג כל פעם, זה ממש צער בעלי חיים. עולים, כאמור על החמורים ומתחילים להתקדם במעלה ההר לכיוון האקרופוליס של לינדוס. כמובן שככל שעולים, אנו רואים יותר נופים יפים של מפרץ לינדוס, מה שאומר: יותר ים, יותר סירות, יותר מפרצונים,

בהם שלל גווני השמשיות. יש למה לחכות. כל בתי הכפר הלבנים (והפצפונים) מתגלים לעינינו ממרומי ההר. המצוקים התלולים מדהימים בגובהם, והפחד להסתכל למטה מעט מחלחל. גופנו מיטלטל עם הליכת החמורים

 וארוחת הבוקר מאיימת לפרוץ החוצה. סוף סוף מגיעים למעלה... אבל לא ממש. כי אחרי הירידה מהחמורים,יש תשלום לכניסה לאתר של 6 יורו לאחד



ואז מחכה לנו עוד עליה של כ- 100 מדרגות עד הפסגה, אז משנסים מותניים ועולים. נכנסים בשער, הולכים בין העתיקות, עד שמגיעים לאקרופוליס של לינדוס. באזור האקרופוליס ביקרנו בשרידי מקדש אתנה לינדיה, חלפנו על פניהם של שרידים ארכיאולוגיים

שכללו את שרידי הכנסיה הביזנטית. והנוף, איזה נוף, מרהיב ביופיו ובצבעי הים העזים. מקסים !!! לאחר ששטפנו את עינינו עם הנופים המרהיבים עליהם השקפנו ממעלה האקרופוליס, ירדנו ברגל אל העיר הלבנה

תוך שיטוט בסמטאותיה הצרות והתחככות עם המקומיים. חזרנו לרכב שלנו והתחלנו לחפש חוף לרחצה בים הצלול. תחילה ניסינו בחוף הצמוד לעיר לינדוס, אך היה שם צפוף ולא מצאנו חניה. החלטנו להמשיך בנסיעה

 ולתור אחר חוף מרווח.

לאחר כברת דרך וסבלנות רבה מצאנו חוף שקט ונעים בשם HARAKI .

התמקמנו מתחת לשמשיה ועל שלוש מיטות שיזוף ומהר מאוד ניגש אלינו בחור שביקש כסף על המיטות. החלטנו לתת לו את מבוקשו והשתרענו לנו בכיף . אגב, כמעט בכל החופים יש נודיסטים, אז לתשומת ליבכם.....
 לפי התור שניים שלושה נכנסו למים אחד תמיד שמר על התיקים וכל פעם התחלפנו. אח, המים הצלולים האלו היו פשוט נפלאים. מנוחה לגוף ולנשמה. הם גם לא היו קפואים ומהר מאוד התרגלנו לחום המים.

כיף לא נורמלי !!! השעה היתה כבר שבע בערב, היינו תשושים מהיום הנפלא הזה, נכנסנו לאוטו וחזרנו למלון. 1/8/2010 היום הרביעי לטיולנו היום מוקדש לפרפרים ולמעיינות התחלנו את היום בעמק הפרפרים. אלפי פרפרים יוצרים מרבד מעופף, ומתלבשים על גזעי העצים. הפרפרים מאותו סוג, אמנם לא מהיפים ביותר אבל כאשר הם עפים ביחד, נדמה שזה השטיח המעופף, מקסים !!!

 העמק עצמו יפה, מפלי מים ונחלים קטנים, הכל ירוק, הולכים בצל כל הזמן. את ההליכה למעשה עושים בעליה במדרגות



 עד הקצה העליון ואח"כ יורדים את הכל בחזרה על מנת לחזור לרכב שבחניה לאורך כל הדרך מלווה שירת הציפורים. נעים מאוד. קצת על המקום מאתר "למטייל": עמק הפרפריםThe Valley of Butterflies) הוא אחת האטרקציות הידועות של רודוס והוא מהווה את אחד מהפופולרים שבמסלולי הטיול ברודוס.
 העמק, הנמצא במרחק 25 ק"מ מהעיר רודוס והסמוך לכפר קלמונאס (Kalamonas), מצוי בעמק ירוק ופורח שנחל זורם בו.



הצעידה בעמק מתבצעת על גבי גשרים מעץ ומדרגות אבן. עמק זה הוא שמורת טבע הידועה בשל אלפי הפרפרים הצבעוניים
מזן panaxia quadripunctaria הפוקדים אותו בחודשים יוני-אוגוסט. הירק מסביב, העצים המצלים, צינת המים ויופיים של הפרפרים
הפכו את האזור למקום פופולרי למי ששבע מהחופים המתויירים ומעוניין לטעום במהלך חופשתו מעט טבע ושלווה.
יש לציין, שמספר הפרפרים יורד משנה לשנה וזאת בשל כמויות התיירים הפוקדות את העמק.
 במנזר הבתולה מקלופטרה (Panagia Kalopetra) הנמצא על ראש גבעה תמצאו שולחנות לפיקניק ונופים נפלאים. הגעה: אוטובוסים יוצאים לעמק מהעיר רודוס. מחיר כניסה: 5 יורו . עמק 7 המעיינות בשעת צהריים הגענו לעמק, מצויידים בסנדלי הליכה במים, במי שתיה כמובן ובכובעי שמש. החום היה ממש כמו בישראל כלומר 30 ומעלה אבל הייתרון כאן ברודוס, שהאי ממוקם בין שני ימים

 והרוח ביניהם מייבשת את האוויר, לכן הלחות היתה נמוכה.

 קצת הסבר על המקום מאתר "למטייל": שמורת טבע, שבמרכזה נחל קצר הלוטאני (Loutanis) הנובע מתוך 7 מעיינות וזורם בין הרדופים, אלות, אלונים, עצי אורן ודולב.

צמחייה ים תיכונית כגון טימין, לבנדר ומרווה נותנת את ריחה לאורך השביל. בנחל משכשכים ברווזים, אווזים וציפורי מים אחרים.
כחמישים מטר לפני המעיינות (רואים למרחוק את בית הקפה היושב על המעיינות) נכנסים למנהרה החצובה בהר שנחנכה בשנת 1931
והמובילה את מי המעיינות לבריכת אגירה. המנהרה נחפרה ע"י האיטלקים שהשתמשו במים להשקיית שדות קולימביה.
ניתן לצעוד במנהרה החשוכה אך המרווחת מהלך של 186 מטרים עד לתחילת האגם.
 למי שביקר בנקבת חזקיהו (נקבת השילוח) בעיר דוד -; החוויה דומה אך כאן היא טכנית בעיקרה (המנהרה חצובה בצורה אחידה לכל אורכה)



 ללא הפתעות וקצרה מנקבת חיזקיהו.
המלצה: מומלץ להצטייד מראש בנעלי מים (שקפקפים/סנדלים/קרוקס ודומיהם)
לפני הכניסה למנהרה. פנס כיס או ראש לפי ההרגשה -; החוויה מתעצמת דווקא
כשהולכים בחושך מוחלט והאור בקצה המנהרה מגיע כהפתעה. בכל אופן נכנסנו למנהרה עם פנסי ראש דולקים וסנדלי שורש ומהר מאוד סיימנו את המעבר לצד השני. לעומת אנשים שהחליטו על דעת עצמם למלא מים בבקבוקים ממי המעיינות שם, החלטנו לא לקחת סיכון.

בבקבוקינו המשיכו להיות מים מהברזים במלון שקיררנו במיני בר שהיה בחדר, ולפעמים קנינו בקבוקי מים מינרלים גדולים,

 אותם העמסנו בתרמילינו . המלצה: למי שהיה בנקבת השילוח בירושלים אני ממליצה לא לטפח תקוות של חוויה יותר מהנה מזו
כי בירושלים המעבר במנהרה פי כמה יותר כיף לאוהבים קצת אטרקציות.
לאחר שסיימנו עם המעבר במנהרה הלכנו עוד כברת דרך בסביבה והבנו שאין לנו מה לחפש שם,

 הרגשנו שאנחנו מטיילים באחד מנחלי הקיבוצים. החלטנו להמשיך להנות מהאי ועזבנו את עמק 7 המעיינות. משם חצינו לחוף המערבי ונהנינו מהנופים היפים, עצרנו במסעדה באחת העיירות הקרובות לעיר רודוס ואכלנו מאכלים

מקומיים כגון מוסקה וסופלאקי. היה טעים ונעים. הגענו למלון עוד לפני ארוחת הערב וטבלנו בבריכה. לאחר ארוחת הערב נסענו לעיר לטיול ערב , החנויות כבר היו סגורות

 וכל המסעדות פתוחות, העיר היתה מלאה בתיירים ובמקומיים, והכל מואר. נהנינו מהבריזה מהים וישבנו לנשום אוויר צח בסמוך לנמל. לצילומים כבר לא היה לנו כוח, וחזרנו עייפים אך מרוצים. 2/8/2010 היום החמישי לטיולנו הדרך ל"מפגש הימים" היום חצינו את האי לאורכו מצפון לדרום דרך הצד המערבי. כל הנסיעה היא כ- 100 ק"מ, על כן היינו אמורים להגיע לנקודה הדרומית ביותר על האי אחרי כשעתיים. אבל בדרך יש מה לראות. מאחר והכבישים מטפסים על הרים וגבעות ויורדים לעמקים בהם ישנן עיירות מקומיות נחמדות,

עוצרים ונהנים מהנופים המרהיבים ומטיילים מעט בעיירות בין הסמטאות. וכך עשינו. נא לא לשכוח ! אנחנו לא בטירונות, הזמן לטובתינו, אז הכל בניחותא... בדרך לדרום האי עצרנו בדוכן שהיה כך באמצע שום מקום עם שולחנות לפיקניק וקנינו שומשומיות ותה מקומי,

 ישבנו ליד שולחן המשקיף אל הנוף ונחנו מהדרך.

מראש הצטיידנו במשקפת ולכן יכולנו לצפות אל האיים הפזורים בקרבת האי רודוס. נשענו על מעקה המצוק

(ממנו צפינו אל הנוף) ועליו פרסנו את מפת רודוס, בה הצטיידנו מישראל, והשתעשענו בזיהוי האיים שבאופק. רצינו לעלות לאחת מפסגות ההרים, שלפי סימון במפה היתה עם שבשבות רוח, אבל ככל שעלינו המכונית ספגה יותר פגיעות בגחון

 ועל כן החלטנו להשאיר את טיולי הג'יפים לנגב ולהר הכרמל עם הג'יפ ולא לשלם קנס על דפיקות במכונית הקטנה ששכרנו,



וירדנו מההר כשפנינו דרומה. בסביבות השעה 14:30 הגענו לעיירה יוונית טיפוסית בשם "קטביה" "KATTAVIA"

 ונכנסנו לאכול צהריים במסעדה בשם " AMALIA GRILL HOUSE" .

 אגב, העיירה "קטביה" היא העיירה הדרומית ביותר באי רודוס. רמת האוכל היתה בינונית והמקום לא נקי במיוחד, אבל היו המון אנשים, אולי בגלל שאין הרבה מסעדות באזור. לאחר ששבענו, המשכנו בדרכנו לדרום האי. בסביבות 15:00 הגענו. קצת על המקום מאתר "למטייל": כף פרסוניסי (Preassonissi) , היא הנקודה הדרומית של רודוס נמצא בקצה הדרומי של האי. באזור פעילות ספורט ימי ענפה.
המקום הוא מפגש ימים (קטע חוף באורך כ- 500 מ`) בין הים התיכון לים האגאי. בקצה החוף גבעה - לא מומלץ לעלות לנקודת התצפית
ברכב פרטי מכיוון שאין כביש מסודר ונוסעים על חול. אם רוצים ניתן לעלות ברגל אך יש לקחת בחשבון כי המרחק הוא רב.
המקום מאורגן מאוד לקליטת תיירים, מסעדות, בתי מלון, תחנות מידע, בתי ספר לגלישה ועוד, מקום נפלא לרחצה ובילוי.
למעוניינים ניתן לחצות את מפגש הימים ולהגיע לאי קטן הנמצא מדרום, בעת השפל ניתן ללכת ברגל ללא צורך בשחיה,
בעת הגאות, נעלמת הלשון המובילה מהחלק הגדול של האי אל קצהו. תוך כדי המעבר לאי מרגישים את מפגש הזרמים
 הימיים בין הים התיכון לים האגאי. על האי ממוקם מגדלור המשמש נקודת ציון לספינות העוברות באזור.

בסביבות 15:00 הגענו לכף פראסוניסי ואכן המראות כמו בסיפורים. קודם כל קדמה את פנינו רוח פרצים עם חול בעיניים. אך בין גרגרי החול יכולנו לראות את שפע הגלשנים בשלל צבעים

חלקם גלשני רוח וחלקם גלשני גלים. גולשי הגלים בצעו תרגילי אקרובטיקה עם הנפה באוויר, כמובן להרשים את הצופים מהצד. עמדנו בתווך במפגש הימים וראינו את מה "שהבטיחו" לנו, החוף המזרחי (לכוון ישראל) של הים התיכון, שקט (יחסית)

 ובו בזמן החוף המערבי של הים האגאי, סוער. מעניין ביותר.

 באי היו ביתני אירוח והמון קרוואנים מכל הסוגים, הסקנו שהם הגיעו לתקופה ארוכה מכיוון שגלגליהם היו מכוסים בבד מיוחד המונע כניסת חול. כיוון שאנחנו משפחה שחובבת טיולי קרוואנים התלהבנו ממראה עשרות הקרוואנים שנצבו להם בחוף, בכל הגדלים בצבעים שונים ובצורות משונות.

בירידה אל החוף יש מלון אירוח OASIS wind surfing hotel , מוטל נוסף במקום הוא:Prasonisi Light House מוטל המגדלור,

במקום ניתנים שיעורי גלישת גלים, טברנה ומנוחה. אחרי סיור קצר על רצועת החוף המעניינת הזו, ואחרי אכילת כמויות נדיבות של חול, עם שיערות בעיניים

(כיף לקרחים, השיער לא מפריע להם, הם רק צריכים לעשות פוליש לקרחת אחרי החול שנדבק...),

עשינו אחורה פנה, ועלינו צפונה .

עוד רגע אחד לפני שעזבנו את דרום האי, עצרנו לתצפית גבוהה על כל המקום.

 מרשים למדיי, נהנינו לצפות עוד קצת על קצה האי ומשני צדדיו הים הנוצץ, עם שפע הגולשים ושלל צבעי הגלשנים והעפיפונים. המשכנו לעלות צפונה ובערך באמצע רודוס מצאנו לנו שוב פיסת חוף שקטה ונעימה, טבלנו בים הצלול, כך איזו שעה... וזהו, נגמר הטיול. עם טעם של עוד, למחרת שבנו הביתה. להתראות בטיול הבא.