רכבות הן מחזור הדם של יפן. הן מערכת העצבים שלה. הן הדופק שלה. הן יכולות להיות אחת מההנאות הגדולות של הטיול אם תתייחסו אליהן בהתאם. 

(לתמונות הקלק: https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10153465967948377.1073741844.522343376&type=1&l=f3a5cf6d53 )

לפני נסיעתי האחרונה ליפן, ראיתי סרט דוקומנטרי על רכבת הרנדן הישנה של קיוטו, שקרונותיה הסגולים / ירוקים לוקחים אותך עד ארהשיהמה שבמערב העיר, אזור מומלץ מאוד לטיול של חצי יום ( לינק לרכבת הרנדן: http://randen.keifuku.co.jp/en/). בסרט הראו צלם שמצלם את הרכבת במקומות שונים, בתנאי מזג אויר שונים. רק הוא והרנדן. החלטתי שגם אני אצלם הרבה צילומי רכבות. עכשיו, כשאני עובר על אלבום התמונות לצורך כתיבת הפוסט הזה, אני רואה שצלמתי מעט. למה? אני שואל את עצמי. אני מאוד אוהב רכבות והנסיעה ברכבות היא אחת ההנאות של הטיול ביפן.

כמובן שזו שאלה של מודעות והיעדר מודעות. כשהייתי בתחנות הרכבת וברכבות הייתי בתוך החוויה (מודעות) עד ששכחתי את משימת הצילום (היעדר מודעות). אז מוזמנים לשלוח צילומי רכבות ואוסיף אותן לאלבום.

איזה רכבות יש ביפן?

ישנה הרכבת המהירה, שינקאנזן, שנוסעת משהו כמו 300 קילומטר לשעה ומדייקת ביותר מתשעים ותשעה אחוזים מלוחות הזמנים שלה. ברכבת הזו תיסעו למשל מקיוטו לטוקיו ובין עריה הראשיות של יפן. ניתן להזמין מקומות שמורים מראש לכל הנסיעה (לא בטוח שצריך אבל אפשר, ליתר ביטחון, בשעות וימי העומס). בתחנות הרכבת ישנו מתחם מיוחד לרכבת המהירה עם חדר המתנה ובו תוכלו לקנות מזון ושתיה לנסיעה (מומלץ) וגם להתבונן בעדינות בנוסעים: אנשי עסקים מחויטים, תושבי מחוזות רחוקים, נשים יפניות לבושות בקפידה ופנסיונרים הנוסעים לבקר נכדים או לאיזה מקדש בודהיסטי או שינטו מרוחק.

ישנן הרכבות האזוריות שלוקחות אתכם לערים הקטנות ולכפרים וכמעט לכל יעד שתחפצו וישנן רכבות התחתית והרכבות העירוניות.

יפן היא מדינת רכבות ומאוד מומלץ להשתמש בכלי תחבורה זה. ניתן לקנות כרטיס שבועי - דו שבועי - תלת שבועי לחברת JR, חברת הרכבות של יפן. באמצעות כרטיס זה תוכלו להגיע לרוב המקומות המקובלים ואף להתנייד בתוך הערים ברכבות מסוימות. כרטיס זה כולל גם את הרכבת המהירה. יש להזמין את הכרטיס מראש, בהיותכם בארץ, ולקבל אותו בדואר לפני נסיעתכם. עם הגעתכם ליפן יש לגשת לקופות חברת הרכבת ושם לתקף את הכרטיס.

האם זה מסובך להתנהל ברכבות? למשל: למצוא את האשנב בו מטפלים בכרטיס הרכבות התקופתי בתחנת הרכבת העמוסה של טוקיו.

אם אתם מטיילים ביפן בדרך הזן, ממוקדים בכאן ועכשיו ולא נותנים לתודעה שלכם להיכנס לפאניקה, זה ממש פשוט.

נתחיל בכך שרכבות הן כאמור הלב התחבורתי של המדינה. במדינה כל כך מסודרת עם צפיפות אוכלוסין גדולה בערים, עשו הכל בשביל שהמערכת הזו תתנהל בצורה מושלמת. כשאתם מבינים אותה וזורמים בתוכה אתם ממש מרגישים שחשבו על כל צעד ושאלה שלכם מראש. כן, עד כדי כך זה מושלם.

אלא מה?

רבים מהשלטים וההנחיות הם ביפנית. כשנכנסים לתחנת רכבת, נתקלים בכל מסלולי הרכבות המתפתלים המוצגים במפות שעל הקירות ורואים שהכל ביפנית, זה מלחיץ. אלא, שבדרך כלל, בפינה כלשהי, יש מידע באנגלית. כך גם על השלטים שבמעברים הארוכים. לא תמיד מבחינים בהם ממבט ראשון אבל כשהבחנתם והבנתם את הלוגיקה שלהם, זה זורם. שוב, אם תהיו בלחץ, לא תראו כלום. תנו לעצמכם כמה דקות, תסתכלו בהנאה על תחנת הרכבת ועל כל השלטים, מכונות ממכר הכרטיסים, היציאות והכניסות ולאט לאט פשוט תהיו חלק מהעניין הזה.

גם הצפיפות בתחנות יכולה להיות מלחיצה. זרם אין סופי של אנשים לכל כיוון. גם כאן, הסוד הוא להתבונן ולהתמזג. שימו לב שישנם שני מסלולי הליכה, אחד לכל כיוון ואנשים מקפידים עליהם. אל תעשו קיצורי דרך, אל תעקפו במסלול הנגדי, פשוט תזרמו. אם תרצו תשמיעו לעצמכם מוסיקה אהובה, תדמיינו שאתם שאתם בתוך ריקוד גדול של אנשים ורכבות ותשתלבו בריקוד.

הקדישו זמן להתבונן גם בתחנות הרכבות עצמן. חלקן מודרניות ועמוסות וחלקן היסטוריות ונוסטאלגיות כמו תחנת הרכבת של ניקו.

בנסיעה ברכבת, זכרו שאסור לדבר בטלפון הסלולארי. בכלל, זכרו שיפנים מכבדים מאוד את המרחב האישי של הזולת. הנוסעים מתבקשים גם לא להרעיש בעת הקלדה על מקלדת הלפטופ. חלק מאלו שחובשים את המסיכות האישיות עושים זאת לא מחשש להידבק אלא משום שהם חולים ולא רוצים להדביק אחרים. שימו לב שהיפנים יושבים בשקט, התיק על הברכיים (ולא על הכיסא ליד), תופסים רק את המרחב המוקצה להם בנסיעה.

אמרנו לטיל בדרך הזן? תהיו חלק מהמערכת, תדמיינו שאתם יפנים, תתנהגו כמו יפנים ואז תחוו את זרימת הרכבות, כמו להרגיש את מחזור הדם שלכם. תנו לעצמכם להינות מהנסיעה. אל תמהרו לקרוא ספר, אל תמהרו לקרוא מיילים ולהיכנס לפייסבוק. לא בשביל זה נסעתם. תסתכלו על הנופים, תקשיבו לרעש הגלגלים, תשימו לב לתחנות הרכבת שאתם עוברים בדרך, למבנים, למפעלים, לחקלאות. תתייחסו לנסיעה כאל חוויה ולא כאמצעי. תיהנו מהדרך.

שלכם,

זיו סגל


 segalziv@gmail.com