איך 17 הברות מספיקות לחוות את הרגע וגם לשתף את כולם?
כשהטוויטר נחשף לעולם, אנשים תהו מה כבר 140 אותיות יכולות לספר. ההיקו מכיל פחות מזה ויש בו עולם ומלואו. בשביל להרגיש היקו ולכתוב היקו צריך להיעזר בסדרת כללים נוקשים ולהתחיל לפתוח ולאמן את התודעה. שירי היקו הם חלק מהתרבות היפנית וברחבי יפן תמצאו שירים חקוקים על אבנים. להיקו גם קשר הדוק למסעות ואם תרצו, מדובר במצלמה של עט וניר. כתיבת היקו בזמן מסעות מאפשרת לחדד את חושי המסע וגם לשתף בו ובחוויה. ואפילו "מותר" לפרסם שירי היקו בפייסבוק וגם לצרף להם צילום מדהים. הנה כמה הנחיות ותובנות.
שירת היקו כבר נכתבת כמה מאות שנים והיא מבוססת על מתכונת שירה עתיקה עוד יותר. בשנים האחרונות גובר העניין בקריאה וכתיבה של שירי היקו. בואו נצא למסע היקו קצר וננסה להבין למה השירה כל כך פופולארית ואיך אפשר לשלב אותה במסע יפני, במסע בכלל ובמסע של היום יום.
מה זה היקו?
היקו הוא שיר קצר (ארוך כאורך הנשימה), אינטואיטיבי, כמו משיכת מכחול או צילום, שקולט את הרגע. הבזק של רגע בתודעה המבוטא במילים.
ישנם כללים רבים לכתיבת שיר היקו שנועדו לעזור למשורר לזקק את המילים. לוקח זמן עד שמצליחים לשלב את כל הכללים בשיר אחד וגם לא חייבים. מטרת הכללים היא לאפשר את כתיבת השיר ואז ניתן לשחרר קצת. מכיוון שהיקו הוא אחד מביטוי הזן באומנות היפנית מובן החיבור בין כללים (כמו ישיבת המדיטציה - זאזן ההדוקה והדייקנות שבסדר היום) לבין שבירת הכללים (כמו חידות הזן – קואן) ומסע רוחני אומנותי. כנראה שלא במקרה המשמעות של המילה היקו היא בית היתולי. זהו היתול ברמה של מורי הזן, לא בדיחה של סטנד אפ. היתול שהוא קו דק בין משמעת והקפדה על תרגול להכרה בכך שדברים הם חולפים, לא מושלמים ומשתנים. תחושה זו זכתה לכינוי ואבי סאבי ואכן היקו הוא שיר שמבטא ואבי סאבי.
אם תרצו להתחיל לכתוב ולהבין שירי היקו, התחילו עם הכללים וההבנות הבאות:
כל שיר כולל 17 הברות בשלוש שורות: 5-7-5. (בתרגומים ובשפות שאינן יפניות אפשר להגמיש טיפה את החוק הזה.)
בכל שיר יש מילה עונתית, מילה שהיא עונה. פריחת הדובדבן היא אביב. שימו לב לניואנס: המילה היא העונה ולא: המילה מתארת את העונה. זו אחת ההבנות שהתרגול הבודהיסטי מכוון אליה, הבנה של אחדות (נון דואליות).
רצוי שבשיר יהיה חיתוך בין שני מצבים קוטביים.
לדוגמא, שיר ההיקו המפורסם בעולם של המשורר – איש המסעות באשו הוא:
בריכה ישנה
צפרדע קופצת לתוכה
קול של מים
בואו נראה את הכללים באים לידי ביטוי:
17 הברות - כאמור פחות מוקפד בתרגומים, חשוב הכיוון הכללי...
צפרדע – מילה עונתית של אביב
ישנה – תחושה של ואבי סאבי (פשטות וארעיות)
מתח/קונפליקט – בין הבריכה השקטה שלפני הקפיצה חרעש שאחריה, בין הישיבה הדרוכה של הצפרדע לקפיצה
רגע של סאטורי – התעוררות הנובע מהניגוד בין הריכוז שבישיבה המודעת לבין רעש הקפיצה
***
כאשר אנחנו קוראים שיר האיקו משובח, אנחנו אמורים לחוות את הרגע המדובר בשיר באותו אופן בו המשורר חווה אותה, כפי שהוא היה ב"אמת". לכן לא נכנסות להיקו מילות רגש, מחשבות ושיפוטיות. רק תיאור מילולי של רגע אחד חולף בזמן שיש בו ליצר הבלחה תודעתית.
היקו זו אומנות הצמצום. אומנות הגלוי והנסתר ביחד. קחו למשל את השיר הבא של סאישי ימגוצ'י, משורר מהמאה ה – 20:
" היה צריך לסלק
מהגן הקר
אבנים נוספות"
השיר מתיחס לגן הזן המפורסם של מקדש ריואן ג'י בקיוטו. בגן 15 אבנים המסודרות כך שלפחות אחת מהן נסתרת מכל נקודה שנסתכל עליהן. הדבר מרמז על משמעות נסתרת ביקום. ימגוצ'י אומר שאפשר היה לצמצם את הגן עוד יותר. החיפוש אחר המינימליסטיות הוא הדרך לתאר את ההתרחשות במובן הרחב ביותר. ככל שמעמיסים מילים על תיאור של דבר, מצמצמים את אפשרויות התפיסה וההבנה שלו.
אפשר להחליף את הפוסט הזה בציטוט של באשו: "היקו זה משהו הקורה פה ושם".
***
שירת היקו היא כלי עבודה מעולה למטייל בכלל ולמטיל ביפן בפרט. משורר ההיקו המפורסם בעולם, באשו, היה איש מסע. הוא כותב על עצמו בספר המסע האחרון שלו, הדרך הצרה לאוקו: "וכמו ענן בודד שנסחף ברוח, לא הפסקתי גם אני, אינני זוכר מאיזה שנה – לחשוב על נדודים." שירת היקו היא שירה הנובעת מהטבע ומסעות בטבע הם ההזדמנות לחוות את החוויות החד פעמיות שמתוארות בשירים. לכתוב היקו במהלך מסע זה כמו להסתובב עם מצלמה. החושים מתחדדים, הפריים קובע את הכללים והצלם לוכד את השניה בזמן, מנציח את רגע הסטורי ומאפשר לאחרים לחוות אותו. קריאת היקו היא אפשרות להיות במסעות של אחרים.
"שדה האורז
שנקצר, משתרע גם
בתוך הרכבת"
סאישי ימגוצ'י
תזכרו בפעמים האלו שטיילתם בעולם והרגשתם שהכל במקום והכל מחובר לדבר אחד שיצר אצלכם את תחושת המלאות הזאת של טיול, תחושה שהודפת את כל טרדות היום יום. תזכרו או תדמינו איך בנסיעה מהירה ברכבת הבולט היפנית, הנוף חודר אל תוך הרכבת החודרת אל הנוף. ותחשבו שכל התחושה הזו תלויה בעיניכם, עיני המתבונן. תחושת האחדות החולפת הזו. אז היקו זה סוג של דיקור נקודות מסעות של אחרים. אפשר לחוות את זה בנסיעה ממשית ברכבת ואפשר לקרוא את השיר של ימגוצ'י.
אז אמרנו שהיקו מאפשר לחדד את חושי המסע שלנו, מאפשר לחוות חוויות מסע של אחרים והוא גם מאפשר לנו לרשום את חוויות המסע שלנו, באלבום התמונות המילולי. אם נעשה זאת טוב, נוכל לחזור שוב ושוב לרגעים האלו של סטורי ולשתף בהם אחרים.
ניתן כמובן לשלב כתיבת שירי היקו עם צילום, רישום וגם כתיבת טקסטים קצרים שמספרים קצת על המקום וההתרחשויות.
אז קנו לכם מחברת היקו קטנה וקחו אותה אתכם ליפן, לכל מקום שתטיילו בו וגם לעבודה ולמכולת. תופתעו לגלות איזה גוונים של מציאות ואיזה רגעים של סטורי תמצאו את עצמכם מתעדים בה. קריאה וכתיבה של שירי היקו ביפן, לרבות שירים הקשורים למקומות שאתם מבקרים בהם, מיישמים הלכה למעשה את אחד מכלי המודעות היפניים הזמינים ביותר שיש במקומות מעוררי ההשראה בהם הוא הבשיל.
"שני אנשי מכירות בדרכים
חולפים אחד על פני השני
בדרך מערבית"
ג'ק קרואק
זיו סגל לומד, מתרגל ומנחה מוסמך למדיטציה (מתמקד בזן ומיינדפולנס) ומנחה מסעות (ריטריטיול) ליפן. מנחה סדנאות למסעות משולבים (גוףנפש), למיומנויות מסע ומסעות משמעותיים.
