חודש יולי הגיע, הלחות מטפסת ביחד עם הטמפרטורות, והמחשבות על נסיעת הקיץ, על הטיול, על הנופש, על היעדים החדשים שנגלה ועל החנויות שיכירו בפעם הראשונה את הפס המגנטי של כרטיס האשראי שלנו בעיצומן.
לחלקנו כבר יש תוכניות סגורות, מגובות בכרטיסי טיסה, הזמנות מלונות במחיר שאנחנו חושבים שהוא הכי זול בעולם, המלצות על מקומות ומסעדות וציפיות שנבנו על ידי מדריכי הנסיעות, תמונות וסיפורי חברים.
חלקנו עוד לא סגורים לאן ומתי, מקשיבים בלית ברירה לפרטי הנסיעות הצפויות של החברים שלנו ומדלגים אחוזי תזזית בין חשבון הבנק הגרעוני, אתרי כרטיסי הטיסה והמלונות המוזלים ורשימת חלומות הנסיעה שלנו שנראה שלעולם לא תצטמצם. יודעים שנצטרך להתפשר בין חלום למציאות ומחכים עוד יום יומיים עד שנתחיל לתקתק הזמנות.
נתוני היוצאים והנכנסים בנתב"ג מלמדים שתשוקת הנסיעות רק גוברת. מדובר אולי באחד המאפיינים המנטאליים המשותפים והמשמעותיים שלנו כאן בישראל.
הכינו תודעתכם למסע
עכשיו הזמן להיות כנים עם עצמנו ולבדוק כמה דברים. קחו דף ועט, פנו לעצמכם שעה של שקט ותענו את כל מה שעולה לכם מבלי לשפוט ומבלי לצנזר בידיעה שרק אתם קוראים את מה שכתבתם.
למה אנחנו נוסעים?
כמה זמן הקדשנו לכל הפרוצדורות של הנסיעה, לכל השוואות המחירים, האופטימיזציה של המסלול, החיפוש אחרי האפשרויות האולטימטיביות בהשוואה לזמן שהקדשנו לשאלה למה אנחנו נוסעים, מה המשמעות של יעד הנסיעה עבורינו, איזה דברים טובים אנחנו רוצים שיקרו בנסיעה לנו ולמי שאיתנו, איזה שינויים בחווית הנסיעה היינו רוצה שיהיו בהשוואה לנסיעות האחרונות שלנו? עד כמה אנחנו מוכנו לשחרר תוכניות ולהיות מוכנים להפתעות? איפה כדאי לנו לשחרר את הדפוסים המוכרים שלנו של התנהגות ומחשבה ולנצל את הנסיעה לבחינת ופיתוח דפוסים חדשים? איזה התנסויות חדשות הנסיעה תאפשר לנו? מה חשוב לשותפים שלנו לנסיעה ומה אנחנו יכול לעשות בשביל לממש את חווית הנסיעה הטובה שלהם?
עשו 3 דקות הפסקה שקטה
מה פוגע בחווית הטיולים שלנו?
בואו נתבונן רגע בכנות בנסיעות האחרונות שלנו. את הרגעים הטובים שלהן אנחנו בוודאי זוכרים. הם מונצחים בפייסבוק ומעוטרים בלייקים ותגובות הידד למניהן של החברים שלנו . אבל את האירועים והחוויות הלא כל כך מאושרים אנחנו מדחיקים. רק ששום דבר לא באמת נעלם. הכל מאוכסן בזיכרון באמצעות מפות מנטאליות שישפיעו על עיבוד החוויות העתידיות שלנו ויש סיכוי שאפילו באופן משמעותי יותר. אז בואו נרשום את החוויות הלא טובות שהיו לנו בנסיעות האחרונות. ביחס לכל חוויה בדקו את החלק שלכם בה. למשל, נניח והטיסה איחרה ב-5 שעות ונתקעתם בשדה התעופה אחרי שקמתם בשלוש בלילה בשביל להגיע בזמן. קורה. במקרה הזה המיון של מקור החוויה הלא נעימה הוא גורם חיצוני. כל מה שנותר לנו הוא לבחור את התגובה שלנו. אנחנו יכולים לבלות 5 שעות בשדה התעופה כשאנחנו צורחים על כל נציג מזדמן של חברת התעופה ואנחנו יכולים להבין שחלק מהחיים זה שתוכניות לא יכולות להתממש במלואן ולחשוב על הדרך הטובה ביותר לבלות את 5 השעות. למשל, לשתות קפה באיזה פינה נחמדה שמשקיפה על מסלול ההמראה ולכתוב יומן חוויות והתבוננות על הטיול.
רשמו את החוויות הלא נעימות המשמעותיות שהיו לכם ושאלו את עצמכם: מה היה החלק שלנו בעצמת החוויה? למה היה לי כל כך קשה בסיטואציה הזו? איזה תחושה גופנית החוויה יצרה שהובילה באופן אוטומטי לתגובה לא רצויה? מה שורש התגובה שלנו? פחד? כעס? הצמדות לתוכנית? אי יכולת לקבל מצבים של אי נוחות? תפיסה נפרדת של העצמי (למשל: שחשוב מאוד שאני אשב במושב המטוס שהוזמן למרות שזוג שזה עתה התחתן וטס לירח דבש מבקש להתחלף איתי) וחוסר אמפתיה לאחרים ולאושרם?
ועכשיו רשמו עוד שלוש אפשרויות אחרות להתנהגות שלכם בסיטואציות השונות ושאולי הייתם מתנהגים על פי אחת מהן אם הייתם יותר מודעים לעצמכם ובשליטה מנטאלית.
עשו 3 דקות הפסקה שקטה
למדו להגיב אחרת
אחרי שהכנתם את רשימת החוויות הלא נעימות, הסתכלו עליה ובדקו: האם הן יכולות לחזור על עצמן? האם אתם חשופים ופגיעים לאירועים כאלו? עצם הרישום והתבוננות יכולים להיות צעד ראשון בדרך לשינוי שכן אתם תוכלו לתפוס אירועים עתידיים דומים בזמן ולעצור אותם לפני שהם מתפתחים. אפשרות יסודית יותר היא לשבת בשקט ולדמיין לפרטים את כל אחד מהאירועים, כפי שהם עשויים לקרות בעתיד אלא שהפעם אתם רואים את עצמכם מתנהגים אחרת. למשל, כאשר אתם מגיעים למלון ואין חדר עם נוף לרחוב כפי שהובטח אלא חדר עם נוף לפיר האחורי. אם בדרך כלל אירוע כזה "הורס" לכם חצי יום טיול ויותר, בוא דמיינו את עצמכם מתנהלים אחרת, כמו שאנשים אחרים אולי מתנהלים באירוע דומה. דמיינו את זה לפרטי פרטים: מה אתם אומרים, מה עושים, מה מרגישים, מה מרגישים אחרי הפתרון המוצלח של האירוע. בעשותכם כך אתם מלמדים את תת המודע את ההתנהגות הרצויה ובזמן אמת, כשהכעס והתסכול יוציאו אתכם מאיזון, תת המודע ידע לכוון אתכם.
עשו 3 דקות הפסקה שקטה
הכנות כן, ציפיות לא
ללמוד את המקומות, לא לפתח ציפיות. אחד מגורמי התסכול הגדולים ביותר הם ציפיות לא ממומשות. אנחנו ממש בונים בראש תסריט של ההנאה האופטימלית שלנו מהנסיעה וכשהמציאות לא מתנהלת על פי התסריט, אנחנו נכנסים למצוקה. אלא מה, המציאות לא ממש מעניין אותה התסריט שלנו בין היתר כי עוד מלא אנשים מייצרים תסריטים שונים משלהם. לכן, כשאתם לומדים את המקומות ומתכננים את הטיול, תשאירו את זה ברמת התכנון הפונקציונאלי לצורך הזמנת טיסות, רכב, מלונות ואפילו תכנון מסלולים זה בסדר. מעבר לכך, אל תתחילו לצפות ולכתוב תסריט של החוויה הצפויה. לא רק שהמציאות לא קוראת את התסריט, גם אתם לא תהיו בדיוק אותו אדם ובאותו מצב מנטאלי כשתגיעו למקום כפי שהייתם בעת שכתבתם את התסריט ולכן הציפיה להתממשותו, פיזית ומנטאלית, זו אשליה (וזה שונה מתרגיל שלוש בו אנחנו מניחים יסודות לתגובות מנטאליות חדשות).
עשו את התרגיל הזה. מבין השקעות שתשקיעו בטיול, זו הזולה ביותר בכסף ובעלת אחת התועלות הגדולות ביותר, יהא יעד הנסיעה שלכם אשר יהיה.
אחרי שסיימתם, קראו מה כתבתם, הדגישו וזכרו משפטים ותובנות חשובים ואז תזרקו את הדפים לפח. התובנות ישלפו מתת המודע בזמן הנכון. מוזמנים לשלוח חוויות, תוצאות ותובנות ל- [email protected] ו/או לפרסם בפייסבוק ולשתף לטובת למידה של כולם.
נסיעה טובה
זיו
