נסענו ביחד עם הבנות, בגילאים 18 ו- 16 לטיול של חודש בחלק הדרום מזרחי של ארצות הברית בחודש אוקטובר 2016. את הטיול תכננתי בערך שנתיים ומדהים שעד כמה שהתכנון ירד לפרטים הכי קטנים, לקראת הנסיעה היו דברים רבים ששכחתי או לא חשבתי עליהם מספיק או שלא היו כמו שחשבתי. האמת, שבדרך כלל זה קורה והעמדה שלי היא שחשוב לא לתת לתכנון להשתלט על הטיול וגם אם מפספסים דברים, בד"כ מרוויחים דברים אחרים.
הטיסות היו של אל על. הלוך לניו יורק וחזור מאורלנדו עם קונקשיין בטורונטו. בהלוך הזמנו שירות טרום טיסה מהבית. קצת יקר אבל שווה בעיני. אין יותר כיף מלהגיע לשדה התעופה ובמקום לעמוד בתור, להגיע ישירות לביקורת הדרכונים. את טיסת הפנים מניו יורק לאטלנטה הזמנו באתר של סאות'ווסט. הוספתי גם שירות early bird שבעצם מבטיח צ'ק אין מוקדם.
תקשורת - קנינו 4 סימים של גולן טלקום עם חבילה לחו"ל. עלות הסים 45 ש"ח (בערך) ועלות חבילה שכוללת שיחות SMS ו- 6 ג'יגה אינטרנט - 99 ש"ח. שיחות למספרים אמריקאים זה 90 אג' לדקה. תשלום החבילה הוא יחסי לתקופת השימוש, כך שבפועל יצא לנו בממוצע 120 ש"ח (כולל עלות הסים) לאחד. עבד מצויין בכל אזורי הטיול (רק בתוך שמורת הסמוקיס לא היתה קליטה, אבל זה בכל רשת...)
ניווט - לאורך כל הטיול השתמשנו בווייז ועבד מצויין. לפעמים כדי להתמצא בתוך עיר השתמשתי בגוגל מפס.
המסלול:
ניו יורק (כי אי אפשר בלי) ----- אטלנטה ----- צ'טנוגה ----- נאשוויל ----- הרי הסמוקי ------ אשוויל ------ צ'רלסטון ------ סוואנה ----- סיינט אוגוסטין ----- וסיום מושלם באורלנדו.
ניו יורק
בבוקר הטיסה הגענו נרגשים לשדה התעופה בן גוריון. השילוט הראה שהטיסה יוצאת בזמן, דבר חריג לאל על בימים אלו. ואכן, כשהגענו לשער הטיסה התברר שיש עיכוב של 40 דקות. כשעלינו סוף סוף למטוס התעכבנו עוד כשעה בגלל תקלה, אבל טסים לניו יורק, אז שום דבר לא יכול לקלקל את מצב הרוח....
הזמנתי שירות הסעות של חב' כרמל משדה התעופה JFK למנהטן, בעיקר בגלל שלא הייתי בטוחה אם נשיג מונית גדולה שתספיק לארבעה + מזוודות. הגענו באיחור של כמעט שעתיים לשדה התעופה וכשניסיתי להתקשר למספר של חברת כרמל, לא הצלחתי. רק מאוחר יותר נזכרתי שאני צריכה לחייג “+” לפני הקידומת הבינלאומית של ארה"ב ולכן השיחה לא הצליחה לעבור. ניגשנו לתחנת המוניות שבשדה ומיד קיבלנו מונית שהספיקה גם למזוודות. מאחר שנחתנו בשעות אחר הצהריים שילמנו תעריף ערב (rush houer) שזה 52$ ולזה הוספנו את ה- 10$ עבור האגרה. ההסעה היתה עולה לנו סכום דומה.
לינה הזמנו ב- the hotel @ times square. אם מזמינים הרבה זמן מראש, כדאי לעקוב אחר המחירים. חודשיים אחרי שהזמנתי, בדקתי שוב את המחיר וראיתי שהוא ירד ב- 400$!!!!! מיד ביטלתי והזמנתי שוב, במחיר החדש (נ.ב. זה היה המקום היחיד שבו זה קרה, בשאר המלונות בטיול, לא ירד המחיר). המלון במיקום מצוין - רח' 46 בין השדרה החמישית לשישית. ממש צמוד לטיימס סקוור. החדר מרווח, יש WIFI, ארוחת בוקר שגרתית בארה"ב (בייגל, גבינת שמנת, פירות, יוגורטים, דונאטס ומאפינס), צוות נחמד. מומלץ! דרך אגב, קצת התעכבתי עם הזמנת הסעה לשדה התעופה לה גוורדיה לטיסה לאטלנטה ולכן הזמנתי בבוקר הטיסה, מונית מדלפק במלון שבו אפשר להזמין כרטיסים לאטרקציות וכד'. היתה גם אפשרות להסעה שעוברת בין מספר מלונות, אבל גם זה לוקח הרבה זמן וגם צריך להזמין מספיק זמן מראש. העלות 20 דולר לאדם. המונית עלתה לנו 75$.
קנינו מטרוכארד לשבוע. העלות 30$ (אנחנו שילמנו דולר נוסף כי קנינו מהמודיעין ולא מהמכונות). במשך כל הימים התנהלנו הרבה במטרו. כדאי לבדוק אם יש תחנות סגורות או שינויים, בעיקר אם נמצאים בסופי שבוע. נראה לי שאז יש יותר עבודות תחזוקה. אנחנו לא בדקנו והיו לנו כמה הפתעות עם תחנות סגורות או רכבת שיוצאת מרציף אחר. עוד משהו שקרה לנו - באחת התחנות הכניסה היתה דרך שער מסתובב. שיר העבירה כרטיס אבל לא סובבה נכון את השער ולכן לא הצליחה לעבור. ניסיונות חוזרים ונשנים להעביר את הכרטיס מחדש, לא עזרו עד שמישהו הסביר לנו שאם מעבירים כרטיס אך לא עוברים, צריך להמתין רבע שעה לפני שאפשר להעביר שוב את הכרטיס.
מזג האויר בניו יורק איכזב אותי. שבוע קודם לכן היתה שמש והסתובבו עם קצר ודווקא אנחנו הגענו לשבוע מעונן, קר וגשום, שהצריך גם שינוי של תוכניות. כמובן שלקראת העזיבה שלנו התבהר ואלו שבאו אחרינו זכו לשבוע נעים....
אז מה עשינו? ואווו, הרבה!!!! ועדיין, כמו תמיד אפשר להגיד, יש לי תחושה שלא מיציתי מספיק את העיר. אני נהניתי מכל מה שעשינו. הבנות לא נהנו מהכל, אבל סבלו בשקט, ולפעמים לא כל כך בשקט.......
את היום הראשון הקדשנו ללואר איסט סייד (LES) ולסוהו. התחלנו בלואר איסט סייד. LES שימשה כשכונת מגורים למהגרים שהגיעו לניו יורק מאירופה בסוף המאה ה - 19 ובתחילת המאה ה-20. לאורך השנים המשיכה השכונה לקבל לתוכה מהגרים ממדינות שונות.
הזמנו סיור מוזיאון בית הדירות (Tenement Museum). במוזיאון יש מספר סיורים ואנחנו בחרנו בסיור Hard Times. למרות שהגענו מוקדם, ניגשנו לחנות המוזיאון, אספנו את הכרטיסים לסיור שהוזמן וקיבלנו מפות עם המלצות לסיורים באזור. אחד מהם הוא מפה לסיור אוכל שבין היתר מראה חנויות ומסעדות ותיקות.
ביקרנו בחנות הממתקים Economy candy, חנות שהוקמה בשנת 1937 ומלאה בממתקים בכל מיני סוגים וצבעים. אפילו מצאתי כאן את הממתק הכי טעים בעולם שגיליתי בטיול לאנגליה - curly wurly של חברת קדבורי - קרמל מתוק שמצופה בשוקולד. יש משהו טעים יותר מזה???? רמז: לא!!! כל מי שנוסע לאנגליה מתבקש להביא לי. כמובן שקניתי לי מלאי מיוחד לארץ (שנגמר תוך שבוע).
ביקרנו גם בחנות חמוצים - The pickles guys – חנות של חביות מלאות בחמוצים מכל מיני סוגים כולל אפילו מנגו חמוץ (תתפלאו אבל זה טעים). הצטיידנו בחמוצים לנשנוש עד לסיור במוזיאון הדירות.
הסיור במוזיאון מאוד מעניין. התחלנו בצפייה בסרט על התקופות השונות של המהגרים בלואר איסט סייד בכלל וברח' אורקד 97 בפרט. הסרט מעניין ונותן תמונה על הקשיים שעמם נאבקו המהגרים בתקופות השונות. לדוגמא תקנה חדשה שיצאה וחייבה התקנת שירותים לכל 2 משפחות. עד אז השירותים היו ממוקמים בחצר והיו משותפים לכל הדיירים. הדיירים נאבקו בתקנה שהצריכה מקום וכן היתה כרוכה בעלויות גבוהות, והגיעו עד לבית המשפט העליון, אבל הפסידו.
בסיור עצמו ביקרנו בבתים של שתי משפחות, האחת יהודיה והשניה איטלקית שגרו בקומה השניה של הבנין, בתקופות שונות. הסיור בעיני היה ממש מרגש, אפילו עד לכדי דמעות בקצה העיניים. הוא מספר את הסיפור של המשפחה, הקשיים עימם התמודדה כל משפחה והדרך שבה התקדמו והשתלבו בחברה האמריקאית. אחרי הסיור שוטטנו קצת בחנות החמודה (מאד) של המוזיאון.
את ארוחת צהריים רציתי לאכול במסעדת Katz's המפורסמת, אבל שיר (כרגיל) הטילה וטו. אכלנו במסעדה שנקראת Meatball shop. במסעדה מקבלים תפריט שבו מסמנים את סוג הבשר שרוצים, רוטב ותוספת (אם רוצים וכמה שרוצים, לכל דבר מחיר נפרד). המבוגרים נהנו מהארוחה, הצעירות פחות. מחיר הארוחה שכללה 4 מנות קציצות, 5 תוספות ושתיה, היה 80$. אמנם לאורך הטיול ארוחות במסעדות עלו לנו בין 80 ל- 100 דולר (אנחנו אוהבים לאכול במסעדות, פחות פיצות ובורגרים), אבל עדיין המחיר כאן נראה לי יקר יחסית למנות שקיבלנו. למסעדה יש סניפים נוספים במנהטן.
המשכנו לשוטט באזור ה LES בדרכנו לסוהו. האזור נראה קצת מוזנח, רואים הרבה אנשים מהשוליים החברתיים והיו גם רחובות שהיה קצת לא נעים להסתובב בהם. מצד שני רואים הרבה מבנים עם ציורי גרפיטי מעניינים.
ככל שמתקרבים לאזור הסוהו רואים את השינוי. הנוף משתנה והופך להיות יותר מודרני, יותר מוקפד. אזור מקסים עם חנויות מקסימות.
בשעות אחר הצהריים התחיל לטפטף, הבנות היו חסרות סבלנו וחזרנו לאזור המלון, סיירנו באזור רוקפלר סנטר והשדרה החמישית שם ביקרנו בחנות של מייקרוסופט והבנות התנסו במכשיר למציאות מדומה. את היום קינחנו בטיימס סקוור.
היום הבא היה יום חגיגי במיוחד, חגיגת יום הולדת 49, מזל טוב לי!!!! תכננתי לי יום קליל וכיפי שיכלול את מוזיאון המטרופוליטן, סנטרל פארק, ארוחה ב Alice tea cup ומחזמר בערב. כמובן שתכננתי שאת החזרה מהסנטרל פארק נעשה ברגל דרך השדרה השלישית (ואולי קפיצה קטנה לבלומינגדיילס 
). אבל את פנינו קיבל בוקר סגרירי וגשום. ממש לא יום שמתאים ליום הולדת.
שמנו פעמנו למוזיאון המטרופוליטן. המוזיאון ענק וכדאי (בעיקר אם נמצאים עם ילדים) לבחור מראש דברים שעשויים לעניין. הכניסה בעקרון היא חינם ותשלום הוא בגדר המלצה. המחיר המומלץ של המוזיאון הוא 25$ אבל אפשר גם פחות.
אחרי בילוי של כמה שעות במוזיאון הבנות וזוהר הרגישו מיצוי ורצינו להמשיך בתוכנית שכללה טיול בסנטרל פארק. הגשם לא הפסיק לרדת אז לא ממש יכולנו לטייל שם, אבל החלטנו להתקדם דרכו ועשינו בתוכו סיבוב קצר מאוד.
יצאנו מהסנטרל פארק וליד רחוב 64 הצעתי, בחשש מה, שאת ארוחת יום ההולדת שלי נאכל בצהריים במקום בערב ושנעשה את זה ב- Alice Tea Cup. לשמחתי הם הסכימו.
המסעדה מעוצבת בסגנון וינטאג' אנגלי חמוד. אמנם המחיר היה יקר יחסית לארוחות שאכלנו במסעדות אחרות, אבל בעיני זו היתה ארוחת יומולדת מושלמת!!!! האוכל (למרות שהזמנו דברים פשוטים) נראה איכותי והיה טעים. אני הזמנתי טוסט רגיל עם פסטו ועגבניות שהיה מאוד טעים ובצד הם שמו סלט. אז מעבר לזה שזה היה סלט עם ירקות קצת יותר מושקעים מהרגיל בארה"ב, הוא היה עם רוטב ממש ממש טעים. רוטב ביתי שהם מכינים - שאלתי למרכיבים, אבל אני לא זוכרת כלום חוץ מג'ינג'ר. לקינוח הזמנו קנקן תה ועוגה. המלצרים הפתיעו אותי גם עם קאפקייק טעים, נר ושירת יומולדת כמובן.
הגשם לא פסק לרדת, אז אחרי הארוחה הטעימה החלטנו לחזור לחדר ולנוח לפני המחזמר בערב. בערב הלכנו למחזמר אמריקאי בפריז. הוא שונה ממחזות זמר אחרים בכך שהעיקר בו זה הריקודים ופחות השירה. המחזמר היה נחמד, אבל ירד מהבמות בערך שבוע אחרי שהיינו שם.
היום הבא הוקדש למרכז הסחר העולמי ולברוקלין. זה היה יום פחות מוצלח מבחינתנו ובסופו של דבר היינו מעדיפים לבלות את היום בשוטטות במיד טאון, ביחוד לאור העובדה שהיה יום שבת והשדרה השישית התמלאה בדוכנים למינהם (אני משערת שדוכני אוכל אבל לא ראינו כי יצאנו לפני שנפתח וחזרנו אחרי שנסגר).
התחלנו את היום ב One World Trade Center.
הזמנו כרטיסים מראש באינטרנט וזו היתה הטעות הראשונה כי כשהגענו התברר שיש אפס ראות. הציעו לנו לעלות או להגיע במועד אחר. מאחר ולא היה לנו מועד אחר ותארנו לעצמנו שהראות לא תשתפר בשל מזג האויר, עלינו לתצפית. יש אפשרות לקבל אייפד שמראה מידע ותמונות על האתרים עליהם ניתן לתצפת. העלות היא 15$ ובגלל מצב הראות, השני היה חינם. כשנכנסים למגדל מגיעים לאזור שבו מקרינים מעין סרטון עם הנופים של ניו יורק ובמעלית מוקרן סרטון על הנוף בניו יורק לאורך השנים מאז שקמה ועד היום. כשעלינו הנוף היחיד שנשקף מהחלונות היה ענן לבן. לא נשארנו שם הרבה וירדנו לבריכות הזיכרון שהיו מאוד מרשימות.
מכאן תכננו לנסוע לברוקלין לשוק הפשפשים. אבל התברר שהחלק של קו המטרו אותו היינו צריכים, בשיפוצים. התחנה היתה סגורה ונאלצנו לנסוע מתחנה אחרת וגם לרדת בתחנה שהיא רחוקה יותר מהשוק. השוק עצמו היה מאכזב. לא היו הרבה דוכנים. יתכן שבגלל מזג האויר שעדיין היה סגרירי וקר.
משם לקחנו מטרו לאזור ה DUMBO בברוקלין. רצינו לאכול בפיצה גרימלדי המפורסמת, אבל היה שם תור ארוך. לא יודעת אם הפיצה שם באמת מיוחדת כמו שאומרים, אבל מול הפארק מצאנו פיצריה אחרת, פיצה IGNAZIO'S, היה טעים מאד ולא היינו צריכים לחכות בתור.
בסוף היום, בדרכנו למלון, גילינו ממש מעבר לפינה, מעין בית קפה שבו יש אפשרות, בין היתר, גם להרכיב פסטה אישית או סלט אישי. התלהבנו כי היו סוגים נוספים של ירקות ותוספות לסלט. Europa Cafe בפינת רח' 46 והשדרה השישית.
היום האחרון שלנו בניו יורק היה די מושלם. מזג האויר השתפר. היה פחות מעונן וקר. התחלנו את היום בסיור אוכל בגריניץ' וילג'. הסיור של חב' Foods of NY Tours. בחרנו בסיור שנקרא The Original Greenwich Village. הסיור עולה 52$ לאחד ונמשך 3 שעות. המדריך שלנו היה ג'ורדן והוא היה מצחיק וקליל. נפגשנו ליד חנות גבינות, קיבלנו בקבוקי מים והתחלנו את הסיור. במהלך הסיור עברנו בין חנויות אוכל ומסעדות וזכינו לטעימות מכל דבר. אכלנו פיצה טעימה מ Joe's pizza, אכלנו אורנג'יני (שזה כדורי אורז טעימים), בחנות של שמן זית טעמנו סוגים שונים של שמן זית, כולל אחד טעים במיוחד בתיבול של בזיליקום, על לחם של Amy's bread (יאמ יאמ יאמ), סלט קינואה, חציל ממולא גבינה, עוגיית שוקולד ציפ, סוגים שונים של גבינות, הכל תוך סיפורים על החנויות, האנשים, והסביבה. בנוסף גם קיבלנו הסבר על כל מיני מבנים בשכונה (כולל הבניין שמצולם בסדרה "חברים" ובתים שגרו בהם מפורסמים). זה בעצם משלב בין מידע על חנויות ואוכל ומבנים בשכונה. היה ממש מעניין ונהננו מאוד (וזה שהבנות שלי לא קיטרו על ההליכה הרבה, מעיד על כמה זה היה כיף!).
האכזבה היחידה שלנו היתה שלא יכולנו להסתובב עוד בשכונה המקסימה לאחר הסיור כי מיהרנו להגיע לסיור אחר. סיור שיט בסירת מירוץ בנהר ההדסון.
הסיור יוצא מפיר 25 שם יש מגרש כדור עף, מיני גולף ועוד. השיט שהזמנו הוא של חברת New York Media Boat. השיט נמשך שעה וחצי ועבר בנקודות תצפית שונות. יש גם הסברים על המקומות וגם, כמובן, אפשרות לצילומים. עלות 85$. יקר אבל חוויה כיפית. עברנו בנקודות תצפית על הדאון טאון, מיד טאון, צ'לסי, המשחתת, קוני אילנד, גשר ברוקלין ועוד. חוויה כיפית ומיוחדת. חשוב לציין שבמקור הזמנו את השיט ליום הראשון של הטיול, אבל בשל מזג האוויר הצפוי חששנו מגשם, בחברה לא הערימו קשיים ושינינו את השיט ליום האחרון שהיה צפוי להיות (ואכן היה) נעים יותר.
הסתיים לו הביקור בניו יורק וכרגיל, עם תחושה שלא עשיתי כל מה שרציתי ושאני רוצה עוד...........
