בנות בברלין טיול של שלושה דורות

בסוף אפריל התרחשה לה שעת כושר נדירה: חגים לאומיים, חופשה מלימודים, שנת שבתון וסיום שירות צבאי הצטרפו להם יחדיו. אנחנו מנצלות הזדמנות ויוצאות לטיול סבתא, אם ובת. על הפרק, ברלין.

סבתא, ביקרה בברלין לפני 28 שנים עם נפילת החומה. (ביקור פיוס ליהודי ברלין וצאצאיהם.) אמא, הייתה בברלין לגיחה קצרה בקיץ שעבר. לבת זוהי חוויה ראשונית.

יום חמישי 27/4 – טיסת ערב של אל על אפ לשוינפלד ברלין. למרות שהנחיתה אחרי 21:00 בחוץ עדיין אור. חוברות להסעה שהוזמנה מראש, משדה התעופה ישירות למלון “Eurostars ברלין”. זמן נסיעה – קצת פחות מחצי שעה. המלון ממוקם ממש בצמידות לתחנת הרכבת פרידריכשטרסה. מפגש קווי S ו U. מיקום מעולה.

יום שישי 28/4 – לאחר ארוחת בוקר מפנקת במלון, מצטרפות לסיור “המיטב של ברלין”, בחברת “הטיולים של נדב”. מסלול הטיול מספק רקע ראשוני על העיר ברלין, ועל ההיסטוריה הגרמנית ומתאים למי שחשוב לו להתאפס על העיר. לסיור שלנו הגיעו משתתפים רבים. (מכיון שאין צורך להירשם מראש דברים מעין אלה עשויים לקרות). בחברה דאגו מיד לפצל את הקבוצה ולהוסיף עוד מדריך . במקרה שלנו, נדב בכבודו ובעצמו. סבתא, נהנתה לראות את השינוי שעברה העיר בשלושה עשורים, מאז השתתפה בסיור מאורגן (ומסונן) של עיריית ברלין. הבת התעניינה והשתעממה לפרקים. אמא אהבה את העובדה שבמהלך הסיור הוקדש זמן גם לעדכון על ברלין כאן ועכשיו. למשל, דברים חשובים שקורים השבוע…בסיום הסיור ראינו את נדב עומד עוד דקות ארוכות ועונה על שאלות. טיפ חשוב: שתי נקודות מפגש יש לסיור. אחת במערב ברלין בסמוך לתחנת הגן הזיאולוגי והשנייה במזרח העיר בתחנת הרכבת האקשר מרקט. כדאי להגיע לאחרונה, כי שם בעצם מתחיל הסיור גופו.

הסיור הסתיים בשער ברנדנבורג. משם צעדנו מזרחה על השדרה המרכזית Unter den Linden לכיוון גן התענוגות שלפני ה”דום” של ברלין. המטרה: שטרודל תפוחים, שהומלץ על ידי נדב ומוגש במרפסת תצפית נעימה על אי המוזיאונים. בדרך עוצרות בחנות Nivea ובחנויות מזכרות. הליכה מקצה לקצה, מינוס העצירות – 10 דקות. הטרסה שייכת למבנה הארמון העירוני של הקיסר הפרוסי. המקום עצמו עבר תהפוכות: הפצצה במלחמת העולם השנייה פגעה במבנה, אך הוא נהרס סופית על ידי השלטון הקומוניסטי של מזרח גרמניה, שהקים עליו את ארמון הרפובליקה המזרח גרמנית. לאחר איחוד העיר מחדש נהרס המבנה השלטוני והוחלט לשחזר בשטח את חזית הארמון הפרוסי. המבנה עדיין לא גמור, אך חלקים בו פתוחים לציבור, כמו: בית הקפה בטרסה, שבקומה 5, שם יושבים הברלינאים ונהנים מהשמש, ומהנוף.

עוד במבנה הארמון המשוחזר: תערוכה על תולדות הארמון ומרכז תערוכות בין תחומי בשם Humboldt Forum, שמציג כרגע תערוכה בנושא זרמי ים. התערוכה, פנינה לא צפויה, אכן בין תחומית ומכילה מוצגים מתחומי הביולוגיה, האקולוגיה, האתנולוגיה, והקלימטולוגיה. הגישה המוזיאלית מרעננת וחדשנית, וחלק מהמוצגים מזמינים לגעת. משמח לגלות שפתוח ללא תשלום.

שמש אחה”צ מלטפת, אנחנו לוגמות קפוצ'ינו וחוטאות בשטרודל - החיים יפים. מביטות מהטרסה לרחוב, וקולטות מעין פסל סביבתי בצורת ריבוע אדום. בימים הקרובים יופיעו פסלים שכאלה בעוד מקומות בעיר.

בסוף יום טיול עמוס סועדות בטאפס בר במלון מליה, שנמצא בקרבת המלון שלנו. מטעמי עייפות וחוסר שליטה ברזי המטבח הספרדי, מזמינות תפריט סגור לשלושה סועדים. חלק מהמנות טעימות, ועל חלקן מדלגות.

יום שבת 29/4 – בהכרעת רוב מחליטות להתחיל בשיטוט לאורך פרידריך שטרסה. ראשית מבקרות בחנות הנעליים בירקנשטוק (סבתא נאמנה למותג לאורך השנים), בהמשך נעצרות בחנות הקונספט המושכת של “אמפלמן”, דמות האיש שברמזור. מוצאות חנות קוסמטיקה, קונות מתנות לגבירות, שנשארו בארץ ומוצאות שמוצרי טיפוח לפנים אכן זולים יותר מאשר בחנויות בארץ.

לקראת הצהריים מחליטות לשנות כיוון ולחקור את רחוב קורפרסטנדם. לשם כך, עולות על קו S לתחנת הגן הזיאולוגי. חוצות את הכביש לכנסיה על שם וילהלם, שהופצצה על ידי בעלות הברית ועומדת לא משוקמת. בקרבת הכנסייה רואים פינת זיכרון לנפגעי פיגוע הטרור שאירע באזור זה לאחרונה.

בתוך הכנסייה צפוף וקשה להתעמק בלוחות ההסבר ההיסטוריים ובדגם המוצב במרכזה. מרשים יותר להתבונן מבחוץ. ממול עומדת כנסייה חדשה, שיש בה עוגב מרשים והרבה אריחי ויטראג' כחולים קטנים. נחמד להציץ. כשנכנסנו ראינו נגנים בהתארגנות לקונצרט לעוגב ולתזמורת וזה נראה לנו מעניין, אבל היום יש לנו כרטיסים מוזמנים לקונצרט אחר. הרעב מציק ואנו ממשיכות לחנות KDV היישר לקומת האוכל. כמעט שלוש והקומה עמוסה באנשים, שקונים מזון מסוגים שונים ואוכלים בשולחנות במקום. הצפיפות גורמת לנו לדלג על חיפוש אוכל ולהסתפק בקפה ובשטרודל. נאמנות להחלטה מיום קודם לבחון בכל יום גרסה אחרת של המאפה. (מנה נדיבה, אבל לא מבריק.) ממשיכות קצת לשוטט בחנות. יש מוצרים מדליקים באגף המשרדי אבל המחירים גבוהים. חשוב לציין לטובה את המגוון אשר בחנות. ציפינו למוסד ארכאי, שתהילתו נשענת על עבר מפואר, אבל יש דברים יפים והעיצוב מעורר השראה.

כחודש לפני הנסיעה הוזמנו באתר visitberlin כרטיסים לקונצרט של הפסנתרנית אליס שרה אוט, בתזמורת הפילרמונית של ברלין. לפני הנסיעה קולטות שמדובר ברסיטל, והתזמורת עצמה לא תנגן עם הפסנתרנית. בכל זאת, הולכות. האולם הקאמרי של התזמורת הפילהרמונית בנוי כך, שהקהל מקיף את האמנים 360 מעלות.

אוט עולה לנגן בשמלה מהודרת ויחפה. במהלך המופע מפגינה רגש וגם טכניקה. להדרן מנגנת קטע מ”שוליית הקוסם” בביצוע מושלם. בסוף המופע אנשים רצים כדי לעמוד בתור לחתימה וצילום. הקהל מתייחס אל האמנית כאל “כוכבת על”. רגע אנתרופולוגי ממש.

בתום הקונצרט הולכות רגלית לכיכר פוטסדאם הסמוכה. התקרה במרכז סוני מחליפה צבעים, ואנחנו מוצאות שם סטרבאקס לקפה, סנדביץ ועוגה.

יום ראשון 30/4 – הבוקר מחליטות לבלות בשוק מאואר פארק. מ”תחנת הבית” פרידריכשטראסה לוקחות קו S לאלכסנדרפלאץ, שם עלינו להחליף לרכבת התחתית. מחליטות לעשות חנייה קצרה ויצאנו לכיכר. יום ראשון, החנויות סגורות אבל הרווחנו דוכנים חמודים. במרכז הכיכר, ליד עמוד אזורי הזמן אחד מסימני ההיכר של הכיכר, פוגשות את פסל הריבוע האדום. אחרי שצילמנו כמה תמונות, ורכשנו מעט מזכרות, ממשיכות ליעדנו המרכזי בעזרת קו התחתית U2. יורדות בתחנת אברסוולדר ומשם בהליכה קצרה של 10 דקות עם זרם האנשים לפארק.

ובפתח הפארק מי עומד לו דום? עוד ריבוע אדום. כאן המקום לחשוף, שבלילה חקרנו פשר האדומים הללו. ברושור, שמצאנו במלון מזמין את המבקרים בעיר לגלות את גן העדן שלהם. מסתבר שהריבועים הללו הם “שערים קטנים לגן עדן”. מדובר במאמץ עירוני לציין באופן מקורי את חגיגות 500 שנה לרפורמציה ולבשורה של מרטין לוטר. 70 שערים הוצבו בעיר, על כל שער הסבר המקשר בין האתר לנושא גן העדן. כך אלכסנדר פלאץ כונה גן עדן לצרכנים, ומאואר פארק הוא גן עדן לזמרים מתחילים, שמוצאים כאן קהל אוהד לניסיונות הקריוקי הראשוניים שלהם. מתעמקות בהסבר, שעל השער ונוכחות שהיום הוא תאריך מיוחד הקשור לפארק. ליל ה30 באפריל זהו ליל המכשפות. עושים מדורות ומתחפשים, והמדורה הגדולה מכולן במאור פארק. באמת התחלנו להבחין במספר מבוגרים וילדים מחופשים מסתובבים בשבילים. בפארק עצמו קהל עצום בגודלו מסתובב בשוק האמנים והפישפשים, וגם בין דוכני האוכל. בנוסף, בהתאמה לכיתוב על השער האדום, אמני רחוב וזמרים בתחילת דרכם שרים קריוקי לקהל המבקרים. יום שמש, ותאריך מיוחד. הייתה תחושה שכל תושבי ברלין התאספו ובאו לבושים במגוון של צבעים וסגנונות.

בערב, יום הזיכרון לחללי צה”ל. סבתא ואמא מקוות למצוא תפילה לשלום חיילי צה”ל בבית הכנסת, שנצפה בקרבת מקום. יוצאות לרחוב ורואות עוד צעירים מחופשים למכשפות וגם לשדונים וגמדים. לא מתפתות למעקב המתבקש והולכות לכיוון רחוב אורניינבורגר. חוצות גשר לרוחב נהר השפרה לעבר גן ציבורי נחמד, שם מסעדת פיצה ואנשים רוקדים ליד הנהר. בקצה הגן, הרחוב המיוחל וכיפתו המוזהבת של בית הכנסת המפואר. טעות חשיבה הובילה אותנו להאמין שנמצא במקום קהילה יהודית פעילה. בכניסה כוחות משטרה, ושוטר נחמד מסביר באנגלית שהמקום כלל לא משמש לתפילה. מדובר במוזיאון אבל עכשיו הוא סגור. בחוץ כמה לוחות הסבר על האתר. בית הכנסת היה שייך לקהילה היהודית, שחיה בדו קיום עם שאר הדתות. בליל הבדולח בית הכנסת נפגע אך לא נהרס, בזכות שוטר גרמני שעצר את ההמון, אבל בשנת 1943 ניזוק המבנה קשות דווקא מהפגזת בעלות הברית. לא הצלחנו למצוא תפילה/ טקס, אבל הרווחנו טיול ערב נעים. את ארוחת הערב סעדנו שלושתנו ב”פיטר פן”- מסעדת המבורגרים שהומלצה בטיפים של מטיילים רבים ונמצאה לא רחוק מהמלון. התור במסעדה ארוך אך היה שווה לחכות.

יום שני 1/05 – חג הפועלים. יום חופש ומועד משמעותי עבור הברלינאים. החנויות סגורות וברחובות תהלוכות ועצרות. מחליטות לנצל את מזג האוויר היפה ולצאת לסיור באזור וואנזה. גילוי נאות: מעבר להקשר ההיסטורי העגום יש לנו קשר משפחתי למקום, שהיה אזור מגוריה של סבתא רבה עד שנאלצה לברוח מן המדינה בנערותה. נוסעות בקו S7. וואנזה היא התחנה האחרונה השייכת לאזור AB, כך שלא צריכות להוסיף תשלום מעבר לכרטיס החופשי שבועי. תחנת הרכבת סמוכה לאגם ולרציף הנסיעה לאי הטווסים. נוף יפיפה ואנחנו מתחילות לצלם. נסיעה קצרה (ממש כמה דקות) בקו האוטובוס המעגלי מספר 114 לעבר וילה וואנזה. אנו מגיעות לאתר שפתוח כל ימות השנה (כמעט) ומצטערות שלא ביררנו קודם, כי מסתבר שסגור בשל 1 במאי. חוזרות בהליכה רגלית קצרה כמה מאות מטרים לוילה של מקס ליברמן. בוילה גן יפיפה ומוזיאון. בקומה הראשונה תערוכה על האמן, ועל גורל משפחתו ובקומה השנייה תערוכות אמנות מתחלפות מציורי האמן. לשלושתנו היה מעניין ללמוד על דמות הצייר היהודי המוערך, שכיהן כנשיא האקדמיה הפרוסית לאמנויות אבל אולץ להתפטר עם התבססות השלטון הנאציונל סוציאליסטי. חלק האמנות עניין בעיקר את סבתא, מורה לאמנות בפנסיה, שניסתה להעביר לבת ולנכדה משמעותו של האמן לאימפרסיוניזם הגרמני. בת ונכדה התלהבו דווקא מן הגנים והאגם. לא נרתעות מן הרוח, מזמינות קפה ועוגה מפנקת בגן.

צהריים מאוחרים, עולות על S7 בכיוון חזור ונוסעות תחנה אחת לרחוב ניקולסון שם נמצא חוף הרחצה של האגם. המטרה: לאתר את ביתה של סבתא רבה, שעדיין עומד על תילו ונמצא מרחק הליכה מחוף הרחצה, כך סבתא זוכרת מן הסיור ההוא לפני 28 שנים. מתחנת הרכבת הולכות כרבע שעה במעבה היער לצד הכביש ל STRANDBAD WANNSEE. (כניסה לחוף בתשלום). על החוף החולי מבנים דמויי תיבה מעץ, שמשמשים ככיסאות נוח, שמשיות וארונות אחסון. בתוך המים מגלשת מים, שבעונה זו עומדת ריקה. משפחות אחדות נמצאות בחוף, משחקות בחול, או במשחקי כדור. שני ילדים אמיצים רצים אל המים. מתקני השירותים מפתיעים לרעה. סירחון, וגם מצב תחזוקה לא משהו. בכל זאת, אנחנו נהנות מן השלווה, ומעלות זיכרונות וגם שאלות על סבתא רבה. את הבית עצמו כבר לא הספקנו למצוא, כי מיהרנו לחזור. בערב הוזמן מבעוד מועד סיור ברייכסטאג ובשל כך לא עצרנו גם בתחנת הרכבת גרונוולד ובה אתר רציף 17- יד זיכרון למשלוחים של יהודי ברלין למחנות ההשמדה.

שעות הערב, אמא מורה לאזרחות מתרגשת במיוחד על ההזדמנות לבקר במקבילה הגרמנית לכנסת. צייתניות, בהתאם להוראות שנשלחו מראש במייל, מתייצבות בתור לבידוק הבטחוני חצי שעה לפני. תוך דקות אחדות אנחנו כבר בתוך המבנה ממתינות לסיור באנגלית. המדריך שלנו, ד”ר בהשכלתו, מספק רקע פוליטי, היסטורי וגם אמנותי. מתחילים באולם המליאה, עוברים דרך חדרים בהם יצירות אמנות המתכתבות עם ההיסטוריה הגרמנית של העת החדשה. מעוררי התרגשות במיוחד הם המוצגים המקוריים הקשורים בדברי ימי המבנה, כמו קטעי עיתונות מיום שריפת הרייכסטאג, אחד נאצי והשני של עיתון חופשי (הכותרת הנאצית מאשימה את הקומוניסטים), או כתובות גרפיטי על הקירות שנכתבו על ידי חיילים סובייטים ביום כיבוש הרייכסטאג. הסיור כלל גם הצצה מן המרפסת והסבר על שאר מוסדות הפרלמנט שנבנו בשני העשורים האחרונים ולא נמצאים במבנה המרכזי, אלא בסמיכות לו. בכל תחנה הוקדש זמן לשאלות הקהל. אחת מהשאלות הביאה את המדריך לסטות מתוכנית המסלול הרגילה ולהוביל את הקבוצה לחדר של אחת המפלגות. (המפלגה הסוציאליסטית) הסיור המודרך מסתיים בכיפת הרייכסאג שם מקבלים אזניות וממשיכים בהסברי השמע לתצפיות מהממות על הסביבה. התזמון לשעת שקיעה רק מוסיף.

לארוחת ערב מסודרת כבר אין פנאי. נכנסות לסניף מקדונלדס הקרוב לבית המלון.

יום שלישי 02/05 – בוקר, הבת מתעוררת עם כאבי בטן. מחליטות להתפצל. בת נשארת למנוחה במלון, אמא וסבתא נוסעות לשכונה לא מתוירת WILMERSDORF לחפש לסבא שנשאר בארץ סוכריות ליקריץ ללא סוכר. לסבא (חולה סכרת) לא היו בקשות מיוחדות מלבד סוכריות ליקריץ מסוג רך, ללא סוכר, שזכר שרכש בעבר בבית מרקחת רגיל באחת מערי גרמניה. מה שנראה כמשאלה פשוטה, התברר כמשימה בלשית של ממש. בברלין ואם הבנו נכון גם בגרמניה כולה, מחרימים את המפעל האחראי על תחליפי הסוכר. כך שבעת זו, אין על המדפים שום מוצר עם תחליף סוכר. (אין להשיג: שוקולד ללא סוכר, סוכרזית וכו'..) באחד מבתי המרקחת הוחלק לידינו פתק עם כתובת של חנות המתמחה בליקריץ. שם אולי יכינו לנו ליקריץ לבקשתנו…

החנות – LAKRITZ, SCHWARZES GOLD נמצאת בשכונת מגורים רגילה, שמצריכה נסיעה בשני קווי תחבורה שונים: קו S עד לתחנת שרלוטנברג ואז חציית רחוב לתחנת וילאמרסדורף ונסיעה בקו U7 לתחנת רחוב בליסר.

ההחלטה לצאת למסע בעקבות “הזהב השחור” נתקבלה בעקבות מצבה של הבת, וגם בשל ההבנה, שתחנת ההחלפה בין שני קווי התחבורה מתרחשת בסמוך לבית ילדותו של סבא רבה. אף שלא תוכנן לחפשו, נוצר תמריץ.

למרבה האכזבה, הגענו ומצאנו את החנות הייחודית סגורה. שלט על הדלת מסביר שבעלי החנות יצאו לחופשה בת שבוע. מקריות, או כוח עליון הכריעו את תוואי הדרך להמשך הבוקר. אם כבר הגענו עד הלום, נמשיך אל רחוב GOETHE 70 כתובת בית המשפחה של סבא רבה, שחי בבית עד שעלה למשלוח KINDER TRANSPORT האחרון שיצא מגרמניה לאנגליה והוא בן 14. בדרך לרחוב מופתעות לגלות מדרחוב גדול של חנויות. את הבית עצמו קצת יותר קשה למצוא. שיטת המספור של הבתים שונה מישראל. לבסוף מפענחות את החוקיות ומגיעות לבית. בפתח הבית על המדרכה סימון של עיריית ברלין, שמנציח את המשפחה. קשיש נעמד ושואל למעשינו בחשדנות. גמגום של סבתא בגרמנית, מביא אותו לפתוח את המבואה ולאפשר לנו להיכנס פנימה ולצלם. כמה חבל שהבת, שהיא הנכדה הבכורה לא נמצאת!

כבר 13:00 מדברות עם הבת ומחליטות לחבור ולטייל ביחד. מתחיל גשם ואנחנו בוחרות לסייר במוזיאון החומה, שנמצא סמוך לצ'ק פויינט צ'רלי. במוזיאון אסור לצלם, למרות שמדגדג בידיים לעשות כן. קראנו חומר רקע על המוזיאון וכבר ידענו שמדובר במוזיאון שלוקח את עצמו ברצינות. לא הבנו מן הביקורות שנכתבו, שמדובר במוזיאון עמוס במוצגים המתפרס על פני שלוש קומות, ותובע מן המבקר הסקרן שעות רבות של עמידה, ריכוז וחוסן מנטלי. המוזיאון הוקם עם הקמת החומה בתחילת שנות השישים והתפתח וצמח עם התפתחות הסיפור ההיסטורי. בתחילה כללה התצוגה רק סיפור הקמת החומה, אחר כך נוספו סיפורים אישיים על אנשים שניסו לברוח מהצד המזרחי אל המערב. משנות ה-90, נוסף רובד הסיפורים של פירוק החומה, וגם עיסוק בזכויות אדם במקומות בהם חיים אנשים נטולי זכויות עדיין. מכיוון שהמוזיאון פתוח כל ימי השנה, מעולם לא עשו בו ארגון תערוכות מחדש. הוספת המוצגים טלאי על טלאי מורגשת בעיצוב המוזיאון. קל ללכת בו לאיבוד, אבל קל גם ללכת שבי אחרי הסיפורים האישיים המתועדים במוצגים. אין כמעט מקומות לנוח, למרות שהמוזיאון עוסק בתכנים טעונים, המצריכים אוורור. לאחר שעתיים מתעוררת אצלנו דילמה: מצד אחד חשות שחייבות הפסקה, אבל מצד שני מתעניינות ולא רוצות להפסיד פרטי מידע. ביציאה מן המוזיאון, שואלות מוכרת בחנות המוזיאון האם ניתן לצאת לקפה ולחזור? העובדים בחנות מוכנים להגיע להסדר, שניכנס בדלת האחורית לאחר אתנחתא באחד מבתי הקפה. יוצאות לקפה איינשטיין אשר מעבר לכביש. מזמינות קפה ושטרודל תפוחים כמובן. אחרי ההתיישבות כבר לא מצליחות לגייס כוח לחזרה למוזיאון.

שעת ערב ואנו מחליטות להקליל אווירה וללכת רגלית לקניון MALL OF BERLIN שפתוח מדי ערב עד לשעה 21:00. מחר יום הטיול האחרון ויש לדאוג למתנות לבני משפחה, שנשארו בארץ. הליכה מצ'ק פוינט צ'רלי לקניון עורכת כעשר דקות במזג אוויר קפוא למדי. עם הכניסה למול מתעורר הדחף להשתמש בשירותים. מעקב אחר הסימון לשירותים מוביל לשום מקום. עד שאמא נזכרת מביקור קודם בקניון, שיש לרדת במעלית לקומת החניון, לצאת מפיר המעלית לפיר אחר סמוך שם ממוקמים השירותים. הקניון עצמו גדול אין ממנו זכרונות משמעותיים למעט חנות לבנים לנשים טובה עם היצע רחב לכל המידות.

ארוחת ערב, הוחלט על מסעדת סטייקים סמוכה למלון. סבתא מאושרת משום שעונת האספרגוס, והמסעדה מעדכנת את התפריט ומוסיפה מנות עם הירק הטעים הזה. למשל, מרק אספרגוס.

יום רביעי 3/05 – מזדכות על החדר במלון הנוח, ומעבירות ציוד לחדר שמירת חפצים. מחליטות לנצל את הבוקר האחרון לביקור בהאקשר מרקט. עוברות בין חנויות המעצבים וחנויות מתמחות מיוחדות למשל חנות מסכות ותחפושות גדולה וכן חנות של בגדי יד שנייה. לאחר ארוחת/ מנוחת צהריים ברשת של מזון בריאות ברחוב אוריינבורגר מחפשות את הכניסה לחצרות ההאקשר הופה. מוצאות את הכניסה ברחוב ROSENTHALER רשום מעליה שלט בשחור וברור שזה המקום. מצד ימין מפת שמונה החצרות. המתחם יפה וציורי. החנויות יומרניות, אך מעוצבות בחן רב. פריטים מדליקים ומחירים גבוהים. הבת נשברת ממסע החנויות, כך שלא כיסינו את כל המתחם. לא ראינו את מוזיאון אנה פרנק, או בית החרושת למברשות, שספרי טיולים מציעים לבקר בהם. כבר מאוחר, ועלינו לחזור למלון כדי להמתין להסעה לשדה התעופה.

כך מסתיים לו מסע לא שגרתי ומאוד לא מובן מאליו של סבתא אם ובת.